דלג לתוכן הראשי

"האחר": מפלצות ודרקונים בעולם אוטופי

"האחר" וההתיחסות אליו היא נושא שמייצר הרבה מהסיפורים שסביבנו. המבט על קבוצות יריבות, עוינות ונסיונות התיווך בינהן מכיל בתוכו מתח בסיסי פשוט יחד עם יכולת לייצר מסר שהוא זמין ופשוט. בהרבה מהסיפורים האלה יש פתרון שאומר בערך כך: כולנו דומים, המלחמה היא מיותרת ונובעת מפחד דמיוני, או ממחלוקת ארכנית ומגוכחת. אבל ישנם סוגים שונים של קונפליקטים מהסוג הזה. ואנסה למנות בקצרה ארבעה. החשטפים של דוקטור סוס, אוזו ומוזו מכפר קקורוזו של אפריים סידון, הדרקון הראשון שלי ומפלצות בע"מ.

החשטפים של דוקטור סוס מכילים שתי קבוצות שהן בינהן כל הבדל פרט לכוכב על הבטן. מי שיש לו כוכב על הבטן מרגיש שהוא מוצלח מהשני. ההזרה של דוקטור סוס ליצורים מדומיינים והבחירה לסמן את הגורם המפריד כסמלי לחלוטין מאפשר גם את הפתרון: ריקון מתוכן של נושא המחלוקת על ידי החלפת הכוכבים על הבטנים עד לריקון ממשמעות. ניתן לזהות את הכוכב ככל הבט תרבותי סובייקטיבי שאינו מייצג תוכן אמיתי מהותי.
אפריים סידון, אני חייב לומר שבעיניי הוא אחד הסופרים השרלטנים שקיימים לילדים. הוא למעשה כותב סאטירה למבוגרים במסווה של ספרות ילדים, דבר שלדעתי הוא פשע ספרותי כלפי ילדים. התוצאה היא בהרבה פעמים דמגוגית ופשטנית, כשניתן לזהות בקלות את מושא המטאפורות שלו. המצב הוא חמור בעיקר בספר "ספור מוזר ומלא תמהון על האי הגיון" שם ה"רעים" הם חבורה של פרימטיבים עם מנהגים משונים שבשם הרגישות למיעוט כופה על תושבי האי-גיון להתנהג כמוהם כשהרמיזה הברורה היא לחרדים. לא משנה. אוזו ומוזו מכפר קוקורוזו הוא מקרה דומה. שני אנשים רבים בגלל שטות, מקימים חומה בינהם ומחנכים לשנאה את ילדהם, הם מספרים לילדים שמעבר לגדר יש "מפלצת" עד שהאמת מתגלה. פשטני, כבר אמרתי? החשטפים הם מגוחכים אבל המחלוקת בינהם, גם אם מטאפורית, היא ביטוי של מחלוקת שקיימת בעולמנו: זיהוי תרבותי חברתי מפריד ויצירת "אליטה" ללא ביסוס ממשי. אבל אצל אפריים סידון הכל זה גחמה. אין מחלוקת אמיתי, יש רק מפלצות מדומינות. ואין פתרון אמיתי כי עצם ההצצה מעבר לגדר היא שמביאה את ההארה.


"הדרקון הראשון שלי"הוא לכאורה עוד מקרה פוסט מודרני. שוב אנו נתקלים בקבוצות עוינות (ועוד מיתולוגיות!) הלומדות לחיות זו עם זו. אבל שם מדובר במצג שווא לגמרי. הדרקונים אינם רעים, הם פשוט לא דרקונים! הם כלבלבים מגודלים! ניתן לאלף אותם ולרכב עליהם.ידידי נדב ארבל, הפנה את תשומת ליבי לכך שבתחילת הסרט הדרקונים מוצגים כ"PESTS", טפילים, ובסוף הסרט, לאחר הרפתקאות רבות הם מוצגים כ"PETS". כלומר: יש פה משחק אמריקני כפול וצבוע. מצד אחד מלמדים אותנו שהאויב אינו באמת אויב, שהוא בעצם "בסדר" ומהצד השני עדיין מתנשאים עליו. קולוניאליזם נאור טיפוסי. יש לנו חיית מחמד חדשה! דרקון! כוח עבודה זול שניתן להאכיל בליטופים מתחת לסנטר. כמה טיפוסי, כמה מאכזב.


מפלצות בע"מ לעומת זאת לא נופל למלכודת הזו, פעמיים. בעוד אצל אפריים סידון המפלצות הן מדומינות על מנת לחנך את הנוער לפחד, שם המפלצות הן אמיתיות, אבל הסיבה לפחד אינה אמיתית. המפלצות קיימות אבל הן אינן מסוכנות. הפחד הוא אמצעי לייצור אנרגיה, מתח חשמלי.  כך ש"פיקסאר", ממש כמו טים ברטון ב"הסיוט שלפני חג המולד", יצרו עולם של פחדים שמהותו היא הפחד. הפחד עומד בפני עצמו, בלי סיבת מקור. הפחד הוא ערך כהיותו מקור לריגוש. כמו סיפור טוב.

במהלך הסרט, כמו אצל סידון, הקיר נשבר, ודמויות מתוודאות האחת לשניה משני צידי הדלת של חדר הילדים. אבל התוצאה שונה. למרות שאנחנו מגלים שמפלצות וילדים אינם מסוכנים זה לזה אנחנו מגיעים לסוף הסרט. שם רוז, הדמות של המזכירה, מתגלה כראש הסוכנים החשאים שמטרתם להפריד בין ילדים למפלצות. והיא דורשת לשמור את כל מה קרה בסוד. והשאלה המתבקשת היא: למה? אם אין אמת בפחד אז למה שמור בסוד את העובדה שילדים אינם מסוכנים? מדוע לא לחיות בשלווה ובהרמוניה ביחד?

התשובה, לדעתי היא המתח. בניגוד לגישה של ג'ון לנון השואפת להשוות בין כל האנשים, למחוק גבולות ותרבויות, מפלצות בע"מ מתאר מציאות שבה מתח בינינו ל"אחר" הוא חיובי כי הוא מייצר מתח. בלי מתח אין זהות, אין אהבה ונכון, גם אין אלימות, יש רק אדישות. "כשכולם מיוחדים זה אומר שאף אחד לא מיוחד" (משפחת סופר-על). זהו פתרון עמוק כי במקום לבטל את המתח בין העולמות, הוא מסב אותו, מפחד לצחוק. צחוק הוא דומה לפחד, הוא נובע מפערים. פערים בין ציפיות למציאות, פערים בין צורות שונות, פערים הדרך שבה דברים אמורים להיות לאיך שהם מופיעים. זה אותו החומר, אותה האנרגיה אבל חיובית, מפרה, ועוצמתית יותר.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

- SCORPION DAGGER - קליפ חדש וגיפים פארודיים על אמנות הרנסנס

"אנשים מצלמים זה את זה כדי להוכיח שהם באמת קיימים."

זה זמן מה ש SCORPION DAGGER (ג'יימס קאר) מוציא ממים וגיפים הזויים המבוססים על ציורים קלאסיים.
עכשיו גם בקליפ חדש ומוצלח מאוד של THE DIG:


אתר היוצר עם כמויות של גיפים: http://www.scorpiondagger.com/
פייסבוק: https://www.facebook.com/jameskerrscorpiondagger







סצנות שלא תראו: חדי קרן.





למה באמת אין חדי קרן?

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

מאמרי וידאו מומלצים 2017

מאמרי הוידאו של 2017! איזה כיף זה מאמרי וידאו. למה לכתוב על קולנוע אם אפשר להסביר ולהדגים באותו הזמן? אמנם השנה נסגר אחד הערוצים הבולטים שעסקו במאמרי וידאו קולנועיים "Every frame a painting" אך הוא השאיר אחריו ערוצים מקבילים טובים לא פחות. הנה כמה מאמרי שעשו לי את השנה. אני לא מצפה שתוכלו לראות את כולם ולכן תמצתתי את נושאי הסרטונים כדי שתוכלו לבחור בעצמכם.
נתחיל בדן הרמון, אולי אישיות השנה. אמנם ריק ומורטי איתנו כבר זמן מה אבל התסריטאי והיוצר הזה מהווה מופת לאדם שגם כותב קומדיות מצוינות ופרועות וגם לא מטריד מינית! מעבר לזה יש לו הבנה מעמיקה בסטוריטלינג, אפיון דמויות ומסע הגיבור, הבנה שבאה לידי ביטוי בסרטונים אלו. למעמיקים כדאי לשוטט גם כאן: http://channel101.wikia.com/wiki/Dan_Harmon כמות גדולה של הרצאות התקיימו בישראל השנה על הסדרה במקומות שונים ובהקשרים שונים מפנטזיה ועד כלכלה עד שלפעמים נדמה שזו אינה סדרה אלא חומר לעבודות סמנריוניות.


אחד המקורות הפוריים בנושאי קולנוע ברשת, אתר NOFILMSCHOOL (כי כשיש רשת מי צריך ללמוד קולנוע? כביכול), סוקר את מאמרי הוידאו שהוא אהב השנה: http…

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:

ההשפעות על קאפהד:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. …

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש

מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017
דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין…