דלג לתוכן הראשי

ינון לן, ניו-יורק פוטוריסטית

ינון לן, אנימטור ישראלי, יצר את הסרטון הנסיוני הזה בניו-יורק. בסרטון הוא מחבר תמונות שונות שמבוססות על דימוי קבוע לכדי רצף. הזרם הפוטוריסטי באמנות התבונן כך על העולם לא פעם. נסיון לחפש מאחורי תופעות שונות את הקבוע. אנשים מתחלפים, מכוניות עוברות אבל בעצם מאחורי כל זה מסתתרת ישות אחת קוהורנטית.
השם של הסרט מאוד יפה. STILL. כלומר נייח, סטטי, וגם "תמונה אחת" (סטיל). כאילו הוא אומר "אין פה באמת תנועה. זה אוסף של תמונות סטטיות. הכל בראש שלכם."
וככה זה באמת באנימציה.
הכל בראש שלנו.



ינון עובד כבר מעל 6 שנים בתור אפטריסט/קומפוזיטור:
"אני אוהב מאוד איור, קולנוע, אנימציה, צילום סטילס וצילום וידאו וכל שילוב שאפשר ליצור ביניהם בשביל לספר סיפורים בצורה מעניינת. אני חושב שהדברים שאני הכי אוהב שעשיתי במסגרת הלימודים או במסגרת העבודה הם דברים שעושים הכלאות של הדברים האלו - סרט לייב אקשן עם קטע סטופ בתוכו, סרטוני מושן גרפיקס באפטר אבל עם לוק סטופ מושני של נייר, וגם הסרטון האחרון שהוא משהו באמצע בין צילום סטילס, לסטופ מושן לוידאו מצולם.
החלום האולטימטיבי שלי הוא פשוט ליצור באחד המדיומים האלו או בכולם - לביים סרטי אנימציה, סרטי לייב אקשן ולאייר על סמך רעיונות שיש לי ושאני רוצה להוציא החוצה."

והנה אנימטור אחר, ג'ף שר, שעושה משחק דומה אבל עם עלים. ממש יפה.

הנה עוד סרט יפה של ג'ף: WHITE OUT. משחקים בשלג מצויירים על ניירות שונים. וגם פה יש תחושה שמעבר לחויה הסוביקטיבית של שלג, יש בו משהו מאחד. הלבן הגדול עוטף את האנושות.


עוד על פוטוריזם כתבתי פה: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2012/05/blog-post_03.html

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על סטוריטלינג - אמנות הסיפור

על סטוריטלינגמאמר ובסופו לינקים, סרטים  ומחשבות.
סטוריטלינג זה המצאה חדשה. היו סיפורים בעבר כמובן, היו אנשים שסיפרו אותם, היו אנשים שהיו מצויינים בזה ואפילו ידעו לתאר את החויה ואת האמנות שבזה אבל סטוריטלינג כמילת-על שחורגת הרבה מעבר לאמנות הסיפור היא חדשה יחסית. מהו המובן החדש של סטוריטלינג? אתאר את נקודת המבט שלי: אנחנו חיים בעולם גלובלי וסיפורים שהיוו אמצעי של תרבויות שונות להנחיל משמעות והקשר לאדם הפרטי ולחברה הגיעו לשיא מסוים עם התפתחות מודעות אקדמית ומקצועית בנוגע לאמנות הסיפור. הספר של ג'וזף קמפבל "הגיבור בעל אלף הפרצופים", יחד עם כמויות המדריכים בנוגע לכתיבת תסריט ומבנה סיפור, עשו מה שמבט-על עושה: מחפש, מזהה וממפה תבניות ודפוסים חוזרים.
המצוד אחר תבניות נועד לשרת הן יוצרים, הן את המבקרים ואנשי המחקר שמנסים להפשיט את האמנות כצפרדע מתה כדי לברר באמצעותה אודות התרבות האנושית והן לקהל הרחב שמנסה לפענח את המניפולציה שמופעלת עליו ( אולי מתוך אשליית שליטה במימד המטלטל על מנת להשאיר את המימד הבידורי). מנקודת מבט היוצרים, כשאנחנו מדברים על תבניות בעולם הסיפור, אנחנו מציפים …

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה: