דלג לתוכן הראשי

טיפים לקומיקסאים (אך לא רק) ממוביוס

מוביוס. אמן, מאייר ומעצב שהשפיע על רבים וטובים, מביא כמה טיפים לקומיקסאים, אבל ממש לא רק להם.

המאמר המקורי: http://www.openculture.com/2015/03/moebius-gives-18-wisdom-filled-tips-to-aspiring-artists-1996.html
תרגום - סתיו חביבי: https://shavivi.artstation.com/



בשנת 1996 פרסם העיתון המקסיקני לה ג'ורנדה הרצאה של אמן הקומיקס ג'אן ג'ירו, הידוע יותר בכינויו מוביוס. כותרת ההרצאה "מדריך קצר למאיירים" (CARTOONISTS, מילה שצריך למצוא לה מקבילה בעברית. משהו שכולל מאיירים, קריקטוריסטים ואנשי קומיקס) והיא מורכבת מרשימה של 18 טיפים לאמנים מתחילים.
1.      כאשר מציירים, ראשית יש להתנקות מרגשות עמוקים כמו שנאה, שמחה שאפתנות וכו'
2.      חשוב מאוד לחנך את היד. על היד להשיג דרגה של צייתנות כך שתוכל לבטא את רעיונותיך כראוי ובמלואם. אך יש להיזהר מהניסיון להשיג יותר מדי שלמות, וכן מהירות, כאמן. שלמות ומהירות מסוכנות – כמו גם ההפכים שלהן. כאשר מייצרים ציור שהוא מהיר מדי או חופשי מדי, מלבד הסיכוי לטעויות, ישנה סכנה ביצירת ישות חסרת נשמה או רוח.
3.      ידע בפרספקטיבה הוא בעל חשיבות עליונה. חוקיה מספקים לנו דרך טובה וחיובית לתמרן ולהפנט את הקורא.
4.      יש לאמץ בחום גם את חקר הגוף האנושי – אנטומיה, תנוחות, סוגי גוף שונים, הבעות, מבנה והבדלים בין אנשים.
ציור גברים שונה מאוד מציור נשים. בציור גברים יש מקום לתיאור חופשי יותר ומדויק פחות. פגמים קטנים יכולים לעיתים קרובות להוסיף אופי. ציור נשים, לעומת זאת, דורש דיוק – קו יחיד שאינו במקום יכול להזקין משמעותית את הדמות, להפוך אותה מעצבנת או מכוערת. ואז – איש לא יקנה את הקומיקס שלך!
בכדי שהקורא יאמין לסיפור, על הדמויות להרגיש כאילו יש להן חיים ואישיות משלהן.
על המחוות שלהן לנבוע מהצדדים החזקים, מן החולשות וחוסר הביטחון שלהן. הגוף הופך משתנה כאשר נותנים בו חיים. ישנו מסר במבנה הגוף, בחלוקת השומן, בכל שריר, קמט וקפל של הפנים והגוף.
הוא הופך לחקר החיים עצמם.
5.      כאשר נוצר סיפור, אפשר להתחיל בלי לדעת הכל, אך יש לרשום הערות הנוגעות לפרטיו של העולם שבסיפור. פרטים אלו מספקים לקוראים מאפיינים מזהים אשר יעמיקו (יחזקו) את עניינם בעולם הסיפורי.
כאשר דמות מתה בסיפור, אם סיפורה של הדמות לא יבוא לידי ביטוי בציור הפנים, הגוף או התלבושת, לקורא לא יהיה אכפת – לקורא לא יהיה חיבור רגשי.
המוציא לאור יאמר "לסיפור אין ערך. יש בו רק איש מת אחד – אני צריך 20 גופות כדי שהסיפור יעבוד." אין זה נכון – אם מרגיש הקורא שלדמות המתה, או לדמויות הפצועות או למי-שלא-יהיה שנמצא בצרה, שיש להם אישיות הנובעת מתוך חקר הטבע האנושי – ויכולת האומן להתבוננות שכזו – יתעוררו רגשותיו של הקורא.
באמצעות מחקרים כאלו תתפתח תשומת הלב, וכן חמלה ואהבה לאנושות.
דברים אלו חשובים ביותר להתפתחות האמן. אם ברצונו להוות מראה לחברה ולאנושות, על מראה זו להיות מודעת לעולם כולו – להיות מראה הרואה הכל.


6.      אלכסנדרו חודורובסקי אומר שאינני אוהב לצייר סוסים מתים.
ובכן, זה קשה מאוד.
גם קשה מאוד לצייר גוף ישן או דמות שננטשה, מכיוון שבמרבית הקומיקסים תמיד הפעולה (אקשן) היא שנחקרת. קל בהרבה לצייר אנשים נלחמים – לכן האמריקאים מציירים תמיד גיבורי-על. קשה בהרבה לצייר אנשים בשיחה, כי זו סדרה של תנועות קטנות מאוד – קטנות, אך בעלות חשיבות.
בנוסף, הצורך שלנו באהבה או תשומת לב מאחרים – דברים קטנים אלו הם שמרכיבים אישיות, חיים. למרבית גיבורי-העל אין אישיות. הם כולם משתמשים באותן המחוות והתנועות.
7.      חשובים באותה מידה הם הבגדים של הדמויות, והחומרים שמהם נוצרו בגדים אלו.
דרך מרקמים אלו עוברים ניסיונותיה של הדמות, חייה, ותפקידה בסיפור ללא מילים. בשמלה ישנם אלפי קפלים – עליך לבחור שניים או שלושה, אין צורך לצייר את כולם. רק וודא שבחרת שניים או שלושה מוצלחים.
8.      הסגנון, ההמשכיות הסגנונית של האמן והצגתה הפומבית מלאי ייצוגים סמליים. אפשר לקרוא בהם כמו בקלפי הטארוט. בחרתי בשם "מוביוס" כבדיחה כאשר הייתי בן עשרים ושתיים - אך למעשה שם זה הפך בעל משמעות. אם תגיע לבוש בחולצת דון קישוט, אדע מי אתה. במקרה שלי, יצירת ציורים בעלי פשטות יחסית ומאפיינים עדינים חשובה לי.
9.      כאשר אמן, אמן פעיל אמיתי, יוצא אל הרחוב, אין הוא רואה דברים כמו האנשים ה"רגילים". החזון הייחודי שלו הוא חיוני בתיעוד דרך חיים והאנשים שחיים אותה.
10.  אלמנט חשוב נוסף הוא הקומפוזיציה. יש לחקור את הקומפוזיציות בסיפורים שלנו – דף, ציור או חלון בקומיקס הם פנים המביטות בנו ומדברות אלינו. הדף איננו רצף חלונות חסרי משמעות – חלקם מלאים, חלקם ריקים, יש אנכיים ומאוזנים, וכולם תוצאה של כוונת האמן. החלונות המאונכים מרגשים את הקורא, המאוזנים מרגיעים אותו. לנו, בעולם המערבי, תנועה בחלון הנעה משמאל לימין מייצגת תנועה אל העתיד, ומימין לשמאל – אל העבר. הכיוונים שאנו מכתיבים מייצגים התפזרות של אנרגיה. אובייקט או דמות הממוקמים במרכז מסגרת הקומיקס ממקדים ומרכזים אנרגיה ותשומת לב. ישנים סימני קריאה בסיסיים וצורות המרתקות את הקורא, מין סוג של היפנוזה. יש להיות מודעים לקצב וליצור מלכודות להפיל בהן את הקורא, וכאשר הוא ייפול לגרום לו להיאבד, לבצע בו מניפולציות ולהזיז אותו בתוך עולם זה בקלות ובהנאה. זאת משום שמה שנוצר הוא תחושה של חיים. יש ללמוד מהציירים הגדולים, בייחוד אלו המדברים בציוריהם. האסכולה, התקופה או התנועה שאליה הם שייכים אינם משנים. יש לחקור את עיסוקם בקומפוזיציות הפיזיות והרגשיות בכדי ללמוד איך שילוב הקווים בעבודותיהם יכול לגעת הישר בליבנו.
11.   על הסיפור להתמזג בהרמוניה עם הציורים. חייב להתקיים מקצב חזותי הנוצר מתוך מיקום הטקסט. על מקצב העלילה להשתקף במקצב הויזואלי, ובדרך שבה הזמן נמתח או נדחס. כמו קולנוענים, יש להיזהר בליהוק ובימוי הדמויות. יש להשתמש בדמויות, או "השחקנים", כמו במאי, לחקור ולבחור מתוך ה"טייקים" השונים שלהן.
12.  יש להיזהר מההשפעה ההרסנית של קומיקס מצפון-אמריקה. האמנים במקסיקו לומדים רק את השטחי. מעט אנטומיה מעורבת בקומפוזיציות דינמיות, מפלצות, קרבות, צעקות ושיניים. אני אוהב גם חלק מזה, אך ישנן אפשרויות רבות אחרות וצורות ביטוי שראוי לחקור.
13.  קיים חיבור בין מוזיקה לציור. עוצמת הקשר תלויה באישיות של היוצר ובמתרחש באותו הרגע. בעשר השנים האחרונות עבדתי בשקט – בשבילי, קיימת מוזיקה במקצב של הקווים. הציור הוא לפעמים חיפוש תגליות. קו מדויק ויפה כמוהו כאורגזמה!
14.  צבע הוא שפה בה משתמש האמן הגרפי לתמרן את תשומת לב הקורא וכן ליצור יופי. ישנם צבעים אובייקטיביים וסובייקטיביים. המצב הרגשי של הדמויות יכול להשתנות או להשפיע על הצבע ממסגרת אחת לבאה, כמו גם המיקום והשעה. יש לשים לב ולחקור את שפת הצבע לעומק.
15.  בתחילת דרכו של אמן, עליו לעסוק (בעיקר) ביצירת סיפורים קצרים ברמה גבוהה. יש לו סיכוי טוב יותר להשלימם (מאשר סיפורים ארוכים), תוך שמירה על רמה גבוהה. גם קל יותר להדפיסם בספר או למכור אותם למוציא לאור.   
16.  לפעמים אנו הולכים ביודעין לקראת כישלון, בוחרים בנושא או תמה שאינם לפי יכולותינו, או בוחרים פרויקט גדול מדי, או טכניקה שאינה מתאימה. במקרים אלו – אין מה להתלונן מאוחר יותר.
17.  כאשר עבודה חדשה נשלחה אל העורך ונדחתה, יש לבקש תמיד ולנסות לגלות את סיבת הדחייה. רק בחקר הסיבות לכישלונותינו אנו מתחילים ללמוד. לא כדי להיות בעימות עם המגבלות שלנו, עם הציבור או המוציאים לאור. יש להתייחס לכך בגישת האייקידו – אלו הכוח והעצמה של יריבינו המשמשים אותנו להביסם.
18.  כיום יש בידנו האפשרות לחשוף את עבודותינו לקוראים סביב כדור הארץ. עלינו להיות מודעים לעובדה זו. בבסיסו, הציור הוא צורת תקשורת אישית – אך אין זה אומר שעל האמן לסגור עצמו בבועה. על התקשורת שלו להתקיים עם אלו הקרובים אליו אסתטית, פילוסופית וגיאוגרפית, וכן עם עצמו – אך גם עם זרים מוחלטים. הציור הוא אמצעי תקשורת עם המשפחה הגדולה שעוד לא פגשנו, הציבור והעולם.
זהו.
תודה לסתיו על התרגום. וזהו סרט הגמר שלו, "נמלים":

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.