דלג לתוכן הראשי

על טכניקה, סגנון וחזון, מחשבות כראש מחלקה לאנימציה



לא כתבתי פה הרבה על מנשר. בעיקר כי התפקיד שלי שם הוא גם ייצוגי ולכן אני נזהר שלא לערבב יותר מדי את "יוני שכותב מה שבא לו" עם "יוני ראש המחלקה"; אך הפעם אחרוג ממנהגי.
כשנכנסתי לתפקיד של ראש מחלקת אנימציה במנשר הייתי צריך, בשביל עצמי קודם כל, לגבש "אני מאמין", לתמצת את האמונה שלי לגבי הכלים שבית ספר לאנימציה צריך לתת לבוגריו.

אני אתחיל מהסוף.
לאחרונה השתתפתי במפגש של אנשי חינוך ושניים מהם אמרו שצריך להפסיק עם "דמות הבוגר". אין לנו שליטה אמיתית על דמות הבוגר ואין מודל כזה. יש כלים שמקנים לבוגר אבל אף אחד מהם לא יכול להבטיח הצלחה וצריך להמנע מלחפש מודל כזה.
אני חושב שהדבר נכון גם בלימודי אנימציה. אנחנו קודם כל מקנים כלים, רבים ומגוונים, ומכוונים סטודנט לפי דרכו. עולם האנימציה היום עשיר מאי פעם. גם בסוגי התכנים, הטכניקות והמדיומים בהם האמנות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי: ממשחקים דרך אמנות, מסרטים קצרים ועד מופעים אור קוליים ואפליקציות. הכל הולך.

אז מהם הכלים אותם אנחנו נותנים?
מה שחשבתי עליו הוא שילוש של טכניקה, סגנון וחזון.

טכניקה היא היכולת האישית לבצע. לביים, לרשום, לעצב, להנפיש, לערוך,לייצא: לספר סיפור.
טכניקה כוללת גם את היכולת לנתח בריף ולהגיב לו ברעיון, בסיפור. לתת פתרונות.

סגנון: סגנון זה אומר לעודד סטודנט להיות נאמן לעצמו. לא לחקות אלא להתפתח כיוצר עצמאי. הסגנון יכול לבוא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים, סוג הומור, סוג אנימציה, עיצוב ועוד.

חזון: אחחח מה זה חזון? חזון זה אומר שמעבר לביצוע וסגנון יש לך מה לומר. זה לא אומר "מסר" ולפעמים מדובר במשהו חמקמק שלא ניתן באמת לתפוס אבל "חזון" הוא תרומה אמנותית תרבותית אמיתית. לפעמים חזון זה כל מה שצריך ולפעמים הוא מיותר.
חזון, יש לציין, מכיל מימד חזותי מובנה. היכולת להתוות חזון הוא נקודת המוצא למימוש בפן החזותי.
נתקלתם פעם בסרטים שמבוצעים נהדר ויש להם סגנון ייחודי ונראה לכם שאין ליוצר שום דבר משמעותי להגיד? שהוא בעצם מייחל שמישהו אחר יתן לו משימה לבצע כי הוא כשלעצמו לא באמת רוצה להגיד משהו? נראה לי שיש רבים כאלו והם מוציאים תוצרים מלהיבים ומיוחדים ולי אישית קשה עם יצירות כאלו. וככל שהן "עשויות טוב" כך קשה לי איתן יותר.

טכניקה יוצרת סגנון
באחת ההגשות במנשר, קורס רישום עם זיו לנצנר, עלה עניין הסגנון. אני ניסיתי לברר האם יש דגש על סגנון אישי. זיו ענה לי תשובה מפתיעה: הוא לא מאמין בסגנון. "סגנון הוא תוצר של טכניקה", הוא אמר. כשהיד יודעת את עבודתה היא הופכת כלי קיבול למי שאתה. וזה מה שמוליד את הסגנון.
זה הפתיע אותי. אולי כי בעולם המעוצב כל כך סביבנו אנחנו עסוקים נורא בסגנון ובייחוד ב"סגנון אישי". אם מה שאתה עושה דומה למשהו אחר אתה בצרות. ואם הוא לא נורא מובחן אז אתה חושש שאולי אין לך אישיות עצמאית. ההבנה שאתה לא צריך "לגבש סגנון" מביאה איתה הקלה. וצריך להוסיף, בסופו של דבר הרי חלק מהתהליך האמנותי באנימציה הוא כן לגבש סגנון לסרט. אבל זה כבר בא בהקשר ספציפי של סרט מסויים והצרכים הספציפים שלו. גדולי המעצבים לסרטים מדברים על הקשבה לצרכים הספציפים של כל סרט מחדש.
אז אפשר להרפות. להרשות לעצמינו להיות אנחנו ובינתיים לעבוד טוב טוב על הטכניקה. כדי שמה שבא מאיתנו ייצא החוצה בצורה הנאמנה והטובה ביותר.

"ומה עם כישרון?!"

דבר ראש העיר:


"כישרון" היא מילה נפלאה.
מאיפה היא באה? מה זה להיות "מוכשר"?
ננסה להקשיב למילה הזאת בלי המטען המוכר שלה. מוכשר זה אומר שהכשירו אותו, שהוא כשר. כשר למה? לדעתי מדובר במוכנות להכלה. כלי כשר הוא כלי שאפשר לאכול בו. מוכשרות היא מוכנות לקראת פעולה. כישרון אם כן הוא לא משהו פנימי שמתפרץ כפי שאנו תופסים אותו אלא להפך, נסיגה מהאגו כדי להיות מסוגל להכיל שפע מלמעלה. להיות צינור לתיעול של יצירה שרוצה להיוולד. זה מחזיר אותנו לעניין הטכניקה והסגנון. אדם מוכשר באמת זה לא אדם שמסוגל לבצע דברים טוב אלא כזה שבמקביל מסוגל לפנות את עצמו כדי להכיל את היצירה שרוצה לצאת מתוכו. השילוב הזה בין יכולת והקשבה עצמית יכול להוליד יצירות מדהימות.
במילים אחרות, "כישרון" מתאר בדרך כלל דבר שאי אפשר ללמד, אבל ניתן לראות בו דווקא פעולה מתמשכת של הכשרה: של הכנה עצמית והקשבה ליצירה האמנותית שמחכה להוולד.

*לסיום, וולט דיסני על סגנון וחינוך לאמנות. צפיית חובה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: