דלג לתוכן הראשי

על טכניקה, סגנון וחזון, מחשבות כראש מחלקה לאנימציה



לא כתבתי פה הרבה על מנשר. בעיקר כי התפקיד שלי שם הוא גם ייצוגי ולכן אני נזהר שלא לערבב יותר מדי את "יוני שכותב מה שבא לו" עם "יוני ראש המחלקה"; אך הפעם אחרוג ממנהגי.
כשנכנסתי לתפקיד של ראש מחלקת אנימציה במנשר הייתי צריך, בשביל עצמי קודם כל, לגבש "אני מאמין", לתמצת את האמונה שלי לגבי הכלים שבית ספר לאנימציה צריך לתת לבוגריו.

אני אתחיל מהסוף.
לאחרונה השתתפתי במפגש של אנשי חינוך ושניים מהם אמרו שצריך להפסיק עם "דמות הבוגר". אין לנו שליטה אמיתית על דמות הבוגר ואין מודל כזה. יש כלים שמקנים לבוגר אבל אף אחד מהם לא יכול להבטיח הצלחה וצריך להמנע מלחפש מודל כזה.
אני חושב שהדבר נכון גם בלימודי אנימציה. אנחנו קודם כל מקנים כלים, רבים ומגוונים, ומכוונים סטודנט לפי דרכו. עולם האנימציה היום עשיר מאי פעם. גם בסוגי התכנים, הטכניקות והמדיומים בהם האמנות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי: ממשחקים דרך אמנות, מסרטים קצרים ועד מופעים אור קוליים ואפליקציות. הכל הולך.

אז מהם הכלים אותם אנחנו נותנים?
מה שחשבתי עליו הוא שילוש של טכניקה, סגנון וחזון.

טכניקה היא היכולת האישית לבצע. לביים, לרשום, לעצב, להנפיש, לערוך,לייצא: לספר סיפור.
טכניקה כוללת גם את היכולת לנתח בריף ולהגיב לו ברעיון, בסיפור. לתת פתרונות.

סגנון: סגנון זה אומר לעודד סטודנט להיות נאמן לעצמו. לא לחקות אלא להתפתח כיוצר עצמאי. הסגנון יכול לבוא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים, סוג הומור, סוג אנימציה, עיצוב ועוד.

חזון: אחחח מה זה חזון? חזון זה אומר שמעבר לביצוע וסגנון יש לך מה לומר. זה לא אומר "מסר" ולפעמים מדובר במשהו חמקמק שלא ניתן באמת לתפוס אבל "חזון" הוא תרומה אמנותית תרבותית אמיתית. לפעמים חזון זה כל מה שצריך ולפעמים הוא מיותר.
חזון, יש לציין, מכיל מימד חזותי מובנה. היכולת להתוות חזון הוא נקודת המוצא למימוש בפן החזותי.
נתקלתם פעם בסרטים שמבוצעים נהדר ויש להם סגנון ייחודי ונראה לכם שאין ליוצר שום דבר משמעותי להגיד? שהוא בעצם מייחל שמישהו אחר יתן לו משימה לבצע כי הוא כשלעצמו לא באמת רוצה להגיד משהו? נראה לי שיש רבים כאלו והם מוציאים תוצרים מלהיבים ומיוחדים ולי אישית קשה עם יצירות כאלו. וככל שהן "עשויות טוב" כך קשה לי איתן יותר.

טכניקה יוצרת סגנון
באחת ההגשות במנשר, קורס רישום עם זיו לנצנר, עלה עניין הסגנון. אני ניסיתי לברר האם יש דגש על סגנון אישי. זיו ענה לי תשובה מפתיעה: הוא לא מאמין בסגנון. "סגנון הוא תוצר של טכניקה", הוא אמר. כשהיד יודעת את עבודתה היא הופכת כלי קיבול למי שאתה. וזה מה שמוליד את הסגנון.
זה הפתיע אותי. אולי כי בעולם המעוצב כל כך סביבנו אנחנו עסוקים נורא בסגנון ובייחוד ב"סגנון אישי". אם מה שאתה עושה דומה למשהו אחר אתה בצרות. ואם הוא לא נורא מובחן אז אתה חושש שאולי אין לך אישיות עצמאית. ההבנה שאתה לא צריך "לגבש סגנון" מביאה איתה הקלה. וצריך להוסיף, בסופו של דבר הרי חלק מהתהליך האמנותי באנימציה הוא כן לגבש סגנון לסרט. אבל זה כבר בא בהקשר ספציפי של סרט מסויים והצרכים הספציפים שלו. גדולי המעצבים לסרטים מדברים על הקשבה לצרכים הספציפים של כל סרט מחדש.
אז אפשר להרפות. להרשות לעצמינו להיות אנחנו ובינתיים לעבוד טוב טוב על הטכניקה. כדי שמה שבא מאיתנו ייצא החוצה בצורה הנאמנה והטובה ביותר.

"ומה עם כישרון?!"

דבר ראש העיר:


"כישרון" היא מילה נפלאה.
מאיפה היא באה? מה זה להיות "מוכשר"?
ננסה להקשיב למילה הזאת בלי המטען המוכר שלה. מוכשר זה אומר שהכשירו אותו, שהוא כשר. כשר למה? לדעתי מדובר במוכנות להכלה. כלי כשר הוא כלי שאפשר לאכול בו. מוכשרות היא מוכנות לקראת פעולה. כישרון אם כן הוא לא משהו פנימי שמתפרץ כפי שאנו תופסים אותו אלא להפך, נסיגה מהאגו כדי להיות מסוגל להכיל שפע מלמעלה. להיות צינור לתיעול של יצירה שרוצה להיוולד. זה מחזיר אותנו לעניין הטכניקה והסגנון. אדם מוכשר באמת זה לא אדם שמסוגל לבצע דברים טוב אלא כזה שבמקביל מסוגל לפנות את עצמו כדי להכיל את היצירה שרוצה לצאת מתוכו. השילוב הזה בין יכולת והקשבה עצמית יכול להוליד יצירות מדהימות.
במילים אחרות, "כישרון" מתאר בדרך כלל דבר שאי אפשר ללמד, אבל ניתן לראות בו דווקא פעולה מתמשכת של הכשרה: של הכנה עצמית והקשבה ליצירה האמנותית שמחכה להוולד.

*לסיום, וולט דיסני על סגנון וחינוך לאמנות. צפיית חובה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…