דלג לתוכן הראשי

הכהן הגדול מבצלאל

דניאל ליכטר בסאטירה עכשווית מימי קדם. אם מאיר שלו הוא ההשראה זה מסביר כמה דברים:




דניאל כתב לי על הסרט:

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי לקרוא על היסטוריה ומיתוסים של עמים שונים ובמיוחד בכול מה שקשור להיסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל. את כול הידע הזה קיבלתי בעיקר דרך אחי הגדול שבחדר שלו יש ארון מלא ספרי היסטוריה וחוברות נשיונל ג'יאוגרפיק שהייתי קורא ומסתכל עליהם, ומין הסתם מאוד אהבתי לראות אנימציה ובמיוחד את הדברים המשוגעים של הלוני טונס ורן וסטימפי.

את הרעיון לסרט התחלתי לפתח בסביבות 2010. כשקראתי את הספר "תנ'ך עכשיו" של מאיר שלו. אהבתי איך מאיר שלו מתאר את סיפורי התנ"ך מוריד אותם מרמת הקדושה שלהם ומתאר אותם כפשוט סיפורים מעניינים על אנשים בשר ודם שלא מעניין אותם קדושה ורוחניות אלא פוליטיקה, משחקי כוח ותאוות בשרים. באותו הזמן גם היה את כול הנושא של הדרת נשים בדת, אז ידעתי שהדמות בסרט גמר שלי תהיה כהן גדול תנ"כי רשע, מושחת, קנאי, תאב כוח ושררה ומולו תהיה אישה שתשגע אותו. אחרי המחאה החברתית הכהן הפך גם למציג כול הרוע בשלטון, בחברה ובכלכלה. רציתי שהכהן הגדול והאישה יהיו היין והיאנג, נוגדים אחד את השני ומשלימים אחד את השני. לא משנה מה הכהן יעשה ואיפה הוא יהיה האישה תהיה שם ותשגע אותו. הכהן הוא הדמות הדומיננטית והמעניינת אבל הייתי צריך את שתי הדמויות כמו שאנשים צופים ברוד ראנר רק כדי לדעת מה קורה לקאיוטי.

בזמן שהדמות של הכהן הייתה די ברורה. הוא גם יכול להיות כמעט כול דבר שאני רוצה ואין גבול לדברים שהוא יכול לעשות. האישה שהיא בכלל לא מוקד הסרט הייתה הבעיה העיקרית והכילה די הרבה סתירות. הדמות של האישה הייתה צריכה גם לייצג את הרוחניות קדושה עלי אדמות כמו איזה ישו ובודהה נשיים, והיא גם הייתה צריכה להיות טיפה ביצ'ית כי היא יוצרת את כול האלטרנטיבה לכהן הגדול רק כדי לעצבן אותו.

הסרט שרצה להתמקד בעיקר בנושא של הדרת נשים הפך להיות סרט שעוסק בחוסר קבלה של אנשים נוספים לדת. גם בשביל להדגיש את חומרת האיסור על נשים בדת וגם בשביל להראות שהאישה הזו לא מוכנה לקבל על עצמה את האיסורים האלה.

הכהן יושב על כיסא המלכות שלו רק בשביל לאכול את הכבשים של המאמינים שלו. המאמינים באים ומקריבים את הכבשים שלהם אבל לא כול כך ברור מה יוצא להם מזה. כשמגיע מאמין שהוא הומו עם כבש עם צמר בצבעי דגל הגאווה, או אפריקאי. מופעל מנגנון מהמזבח שמראה שהם והכבשים שלהם לא רצויים והכהן מסלק אותם. לא ידוע מה קדם למה? האם זה הכהן שלא מעוניין בהומואים, שחורים או נשים וקבע את ההלכות האלה בעצמו או שהמגבלות האלה היו קיימות לפני זה והכהן התחנך על תפישת העולם הזו. האישה לא נותנת שיסלקו אותה בכוח ועוזבת בהפגנתיות מרצון. היא עוזבת ויוצרת אלטרנטיבה חדשה שבה אנשים לא צריכים להקריב ולותר על הכבשים שלהם. בזמן שבפולחן של הכהן כולם מכוונים אליו ואל המזבח, אצל האישה הכול מעגלי וכול אחד מתפלל לכיוון הכבש שלו, השחור מתפלל לכבשה השחורה שלו, האישה מתפללת לכבשה הוורודה הנשית שלה. כול אחד מתפלל אל תוך עצמו וכמובן היא מוכנה לקבל את כולם. הכהן לא מוכן לעבור על כך בשתיקה והוא יוצא להשמיד אותם. הוא לא מצליח להשמיד את האישה. בין אם זה בגלל התערבות אלוהית או לא זה לא משנה מבחינתי. המכונה מפסיקה לעבוד והוא מתפוצץ בגן העדן והוא פוגש את האישה שם. עכשיו התהפכו היוצרות והיא בעמדת כוח אבל בניגוד לכהן שדחה אותה היא כמו כול אם מקבלת ומנחמת כול אחד והוא לאט נרגע ואולי משלים עם המצב.

הסרט נע בין התחומים שמעניינים אותי בין קיצוניות אחת לשנייה. בין הנושאים הטעונים והמורכבים שמעניינים אותי לבין הדרך הכה שחור לבן שטחית שאני בוחר לתאר. בין המצחיק והדבילי לבין השכבות של מסרים שהייתי רוצה להעביר. בין התרבות המקומית לבין מה שאנחנו יודעים על העולם.

דבר ראשון שרציתי ליצור בסרט זה לעשות משהו שמייצג אותי ומייצג את השפה האומנותית שפיתחתי מאז הילדות שלי שכללה לצייר דמויות מצחיקות מהלוני טונס ולצייר מקומות ואתרים ארכיולוגים כמו ממגידו או מהעיר העתיקה בירושלים מהספרים של אחי ולאייר את סיפורי התנך ואגדות יהודיות שהוא היה מספר לי.

דבר שני הוא שרציתי ליצור סרט מצחיק שיבדר. ואחרי זה כול שאר הדברים . . . 

הבלוג של דניאל: דניאל ליכטר


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.