דלג לתוכן הראשי

פנים, יום, זיכרון

פרויקט הנצחה באנימציה, שהוא יוזמה ברוכה של בית אבי חי (בדף המלווה כל סרט יש פירוט על הסרטים והנופלים עליהם הסרט מבוסס). יוזם הפרוייקט: יוחאי חדד מלווה אומנותי: ליאב צברי (ותודה לבועז לדרר על הקישור)

מדף הפרויקט:
"עבור רבים, יום הזיכרון מוקדש להתייחדות עם זכרם של אלה אשר הקריבו את חייהם למען הזכות לחיות כאן. עבור בני המשפחות השכולות, יום זה הוא מועד רשמי בלבד, מכיוון שמבחינתם כל יום הוא יום זיכרון - יום ההולדת, יום הנישואים, החופשה האחרונה. כל רגע צופן בחובו רסיסי געגוע.
פרויקט "פנים. יום. זיכרון" מבקש לרתום את הטכנולוגיה העכשווית להחייאת רסיסי זיכרון אלה ולשיתופם עם כולנו, מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות מעבר ליום אחד בשנה.
פנינו לארבעה יוצרים צעירים מתחום האנימציה בבקשה להנציח רגעי מפגש וחסד, רגעים מהחיים. שרי אנסקי, רחל גליק וירון נתנזון, שאיבדו את יקיריהם, ניאותו לפתוח את לבם ולשתף את היוצרים בסיפור אישי וברגע בלתי נשכח שמסמן עבורם את זה שאיננו. אנו מקווים שסנונית זו תהיה תחילתו של מאגר זיכרונות וירטואלי ישראלי רחב ממדים."
אמן.

"כל קיץ" מבוסס על הסיפור "צבת הים שלי" מאת: רות ריכטר.
יוצרת: סיון קידרון. (יצרה גם את הסרט הנפלא "לויתן כחול")



זיכרון ילדות מגולל סיפור של ירון נתנזון על אביו יצחק [איזו] נתנזון שנפל בעת מילוי תפקידו
יוצרי הסרט: סטודנטים מהמחלקה לאנימציה בבית הספר מוסררה ע"ש נגר, ירושלים: נחמן לרר ועינב ויסמן – אנימציה, יעקוב טולסטוי - קריינות, אמיר בולצמן –סאונד



שערי שמים
ממבט ראשון רחל גליק הרגישה שהכנרת היא הבית שלה. הכל השתנה כשבנה יובל צלל אל מימיה עם מטוסו. אהוד בנאי מגולל את מסע הפיוס של רחל עם הכנרת
הסרט "שערי שמים" מבוסס על סיפורה של רחל שלי גליק.
יוצרי הסרט: נדב נחמני ודרור שפץ.
"עד הפעם הבאה" מתוך האלבום "רסיסי לילה". מילים ולחן: אהוד בנאי.


יום כיפור בוטל
ביום כיפור 1973 שרי אנסקי אכלה את הסלט שאחיה חלם לאכול. זיכרון על אח שלא חזר ועל סלט ירקות קצוץ דק עם הרבה שום ולימון הפך לסרט אנימציה


"יום כיפור בוטל" מבוסס על זיכרון אחרון של שרי אנסקי לפני צאתו של אחיה, ראובן גבריהו, למלחמת יום כיפור ממנה לא חזר. יוצר: שחר תל דן ורונן ז'וראט.

סרטי 2013:


1. "נבואה מצמררת"

חזי שגב, אביו של נמרוד שגב ז"ל מספר על הפגישה האחרונה בין השניים, בימיה הראשונים והטרופים של מלחמת לבנון השנייה, במהלכה נמרוד תיאר לאביו בפירוט מצמרר את נפילתו העתידית. עוד.
יוצרים: נקו פרודקשן. במאי: לירון טופז.

2. "אוניות נייר"

מבוסס על סיפורו של עשהאל כהנא לחבר ילדות של עזרא אשר ז"ל, אשר נהרג במלחמת לבנון השנייה מאש כוחותינו. עוד.
יוצרות הסרטון: אופירה לבנון והדס גלבוע. אנימציה: אופירה לבנון והדס גלבוע, קריינות: עשהאל כהנא, שחקנים: מתן מאיר, ישי פורת, ואלעד לבנון, מוזיקה: טל מיכלס, סאונד: נדב זילברשטיין.

3. "מיתרים"

ירון בלום ז"ל פוגש בשני חברים במהלך יום שבת לחזרה מוזיקלית ראשונה. באותו היום הכימיה בחדר החזרות בין השלושה נדירה ובמהלכה הבטיחו לעצמם עתיד משותף נרחב ואף קבעו להיפגש בשבת הבאה בה יצאו מהצבא. יום למחרת ירון ז"ל נהרג בפיגוע הכפול בבית ליד. עוד.
יוצרת: דניאלה קופלר

4. "אליק של הים"

מבוסס על זיכרונות הילדות של משה שמיר , אחיו של אליהו (אליק) שמיר ז"ל, שנפל במלחמת העצמאות כשהוביל שיירות לירושלים. *אליק ז"ל נפל ב-1948 סמוך לנוטרים (הוא אחד משבעת הנוטרים) במהלך פיקודו על פתיחת הצירים בין תל אביב לירושלים. עוד.
יוצרת הסרט: לי להב, עיבוד מוזיקלי ונגינה: שלומי קינן.

5. תורנות שמירה

לזכרו של אריה אלוני. מבוסס על סיפרו של אהוד בנאי "תורנות שמירה". עוד.
יוצרות: מעין צוריאל ויסכה מאיו. קריינות" אהוד בנאי

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…