דלג לתוכן הראשי

פנים, יום, זיכרון

פרויקט הנצחה באנימציה, שהוא יוזמה ברוכה של בית אבי חי (בדף המלווה כל סרט יש פירוט על הסרטים והנופלים עליהם הסרט מבוסס). יוזם הפרוייקט: יוחאי חדד מלווה אומנותי: ליאב צברי (ותודה לבועז לדרר על הקישור)

מדף הפרויקט:
"עבור רבים, יום הזיכרון מוקדש להתייחדות עם זכרם של אלה אשר הקריבו את חייהם למען הזכות לחיות כאן. עבור בני המשפחות השכולות, יום זה הוא מועד רשמי בלבד, מכיוון שמבחינתם כל יום הוא יום זיכרון - יום ההולדת, יום הנישואים, החופשה האחרונה. כל רגע צופן בחובו רסיסי געגוע.
פרויקט "פנים. יום. זיכרון" מבקש לרתום את הטכנולוגיה העכשווית להחייאת רסיסי זיכרון אלה ולשיתופם עם כולנו, מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות מעבר ליום אחד בשנה.
פנינו לארבעה יוצרים צעירים מתחום האנימציה בבקשה להנציח רגעי מפגש וחסד, רגעים מהחיים. שרי אנסקי, רחל גליק וירון נתנזון, שאיבדו את יקיריהם, ניאותו לפתוח את לבם ולשתף את היוצרים בסיפור אישי וברגע בלתי נשכח שמסמן עבורם את זה שאיננו. אנו מקווים שסנונית זו תהיה תחילתו של מאגר זיכרונות וירטואלי ישראלי רחב ממדים."
אמן.

"כל קיץ" מבוסס על הסיפור "צבת הים שלי" מאת: רות ריכטר.
יוצרת: סיון קידרון. (יצרה גם את הסרט הנפלא "לויתן כחול")



זיכרון ילדות מגולל סיפור של ירון נתנזון על אביו יצחק [איזו] נתנזון שנפל בעת מילוי תפקידו
יוצרי הסרט: סטודנטים מהמחלקה לאנימציה בבית הספר מוסררה ע"ש נגר, ירושלים: נחמן לרר ועינב ויסמן – אנימציה, יעקוב טולסטוי - קריינות, אמיר בולצמן –סאונד



שערי שמים
ממבט ראשון רחל גליק הרגישה שהכנרת היא הבית שלה. הכל השתנה כשבנה יובל צלל אל מימיה עם מטוסו. אהוד בנאי מגולל את מסע הפיוס של רחל עם הכנרת
הסרט "שערי שמים" מבוסס על סיפורה של רחל שלי גליק.
יוצרי הסרט: נדב נחמני ודרור שפץ.
"עד הפעם הבאה" מתוך האלבום "רסיסי לילה". מילים ולחן: אהוד בנאי.


יום כיפור בוטל
ביום כיפור 1973 שרי אנסקי אכלה את הסלט שאחיה חלם לאכול. זיכרון על אח שלא חזר ועל סלט ירקות קצוץ דק עם הרבה שום ולימון הפך לסרט אנימציה


"יום כיפור בוטל" מבוסס על זיכרון אחרון של שרי אנסקי לפני צאתו של אחיה, ראובן גבריהו, למלחמת יום כיפור ממנה לא חזר. יוצר: שחר תל דן ורונן ז'וראט.

סרטי 2013:


1. "נבואה מצמררת"

חזי שגב, אביו של נמרוד שגב ז"ל מספר על הפגישה האחרונה בין השניים, בימיה הראשונים והטרופים של מלחמת לבנון השנייה, במהלכה נמרוד תיאר לאביו בפירוט מצמרר את נפילתו העתידית. עוד.
יוצרים: נקו פרודקשן. במאי: לירון טופז.

2. "אוניות נייר"

מבוסס על סיפורו של עשהאל כהנא לחבר ילדות של עזרא אשר ז"ל, אשר נהרג במלחמת לבנון השנייה מאש כוחותינו. עוד.
יוצרות הסרטון: אופירה לבנון והדס גלבוע. אנימציה: אופירה לבנון והדס גלבוע, קריינות: עשהאל כהנא, שחקנים: מתן מאיר, ישי פורת, ואלעד לבנון, מוזיקה: טל מיכלס, סאונד: נדב זילברשטיין.

3. "מיתרים"

ירון בלום ז"ל פוגש בשני חברים במהלך יום שבת לחזרה מוזיקלית ראשונה. באותו היום הכימיה בחדר החזרות בין השלושה נדירה ובמהלכה הבטיחו לעצמם עתיד משותף נרחב ואף קבעו להיפגש בשבת הבאה בה יצאו מהצבא. יום למחרת ירון ז"ל נהרג בפיגוע הכפול בבית ליד. עוד.
יוצרת: דניאלה קופלר

4. "אליק של הים"

מבוסס על זיכרונות הילדות של משה שמיר , אחיו של אליהו (אליק) שמיר ז"ל, שנפל במלחמת העצמאות כשהוביל שיירות לירושלים. *אליק ז"ל נפל ב-1948 סמוך לנוטרים (הוא אחד משבעת הנוטרים) במהלך פיקודו על פתיחת הצירים בין תל אביב לירושלים. עוד.
יוצרת הסרט: לי להב, עיבוד מוזיקלי ונגינה: שלומי קינן.

5. תורנות שמירה

לזכרו של אריה אלוני. מבוסס על סיפרו של אהוד בנאי "תורנות שמירה". עוד.
יוצרות: מעין צוריאל ויסכה מאיו. קריינות" אהוד בנאי

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …