דלג לתוכן הראשי

האיש עם העיניים היפות

קלאסיקה אמיתית: שירה ואנימציה. שיתוף פעולה של האנימטור ג'ונתן הודג'סון והמאייר ג'וני האנה. על פי שיר של צ'ארלס בוקובסקי. (השיר מתורגם בהמשך הפוסט)


האיש עם העיניים היפות


כשהיינו ילדים
היה בית מוזר אחד
כל התריסים היו
תמיד
מוּרָדִים
ואף פעם לא שמענו משם
קולות
והחצר הייתה מלאה
במבוק
ואהבנו לשחק בתוך
הבמבוק
מעמידים פנים שאנחנו
טרזן
(על אף שלא הייתה
ג'יין).
והייתה שם
בריכת דגים
גדולה
מלאה
בדגי זהב השמנים ביותר
שראית
והם היו
מאולפים.
הם היו באים אל
פני המים
ולוקחים חתיכות
לחם
מהידים שלנו.

ההורים שלנו
אמרו לנו:
"אף פעם אל תתקרבו
לבית הזה".
כך שבטח
הלכנו.
תהינו אם חי שם מישהו.
חלפו שבועות
ולא ראינו
אף אחד.

ויום אחד
שמענו
קול
מהבית
"חתיכת זונה
מחורבנת!"
זה היה קול של
גבר.

והדלת
הקדמית
של הבית
נזרקה בכוח
והאיש
יצא
החוצה.

הוא החזיק
ביד ימין
שלו
בקבוק ויסקי.
היה כבן
30.
היה לו סיגר
בפה,
היה זקוק לגילוח
שערו
פרוע
ולא מסורק
והוא היה
יחף
בגופיה
ומכנסיים.
אבל עיניו
הבהיקו
הן זהרו
בבהיקות
והוא אמר
"היי אדונים
קטנים,
מבלים יפה,
אני
מקווה?"
והוא זרק
צחוק קטן
וחזר
חזרה אל תוך
הבית.

עזבנו,
הלכנו חזרה לחצר
של הורי
וחשבנו
על זה.

ההורים שלנו,
החלטנו
רצו
שנתרחק
משם
בגלל שהם
לא רצו
שנראה איש
כזה,
איש
חזק וטבעי
עם
עיניים
יפות.
ההורים שלנו
התביישו
שהם
לא
כמו
האיש הזה,
זה למה הם
רצו
שנתרחק.

אבל
חזרנו
לבית הזה
עם הבמבוק
ודגי הזהב
המאולפים.
חזרנו
הרבה פעמים
הרבה
שבועות
אבל יותר לא
ראינו
או שמענו
את האיש.

התריסים היו
מורדים
כמו תמיד
והיה
שקט.

ואז יום אחד
כשחזרנו
מבית ספר
ראינו את
הבית.

הוא נשרף
כולו,
לא נשאר
כלום,
רק יסודות
עשנים
שחורים ומעוקמים
והלכנו
לבריכת הדגים
ולא היו
בתוכה
מים
ודגי הזהב השמנים
הכתומים
היו מתים,
יבשים.

הלכנו חזרה
לחצר של הורי
ודיברנו על
זה
והחלטנו
שההורים שלנו
שרפו את הבית
שלהם,
הרגו
אותם
הרגו את
דגי הזהב
בגלל שכל זה
היה יותר מידי
יפה,
אפילו יער
הבמבוק
נשרף.
הם
פחדו
מהאיש בעל
העיניים
היפות.

ופחדנו
שמשך כל חיינו
יקרו לנו דברים
כאלה,
שאף אחד
לא ירצה
שמישהו
יהיה
כזה
חזק
ויפה,
שאחרים אף פעם לא
יַרְשׁוּ את זה,
ושהרבה
אנשים
יצטרכו
למות.
Still from the short animation The Man with the Beautiful Eyes

*
צ'ארלס בוקובסקי, מתוך "עד שהאצבעות יתחילו לדמם".

מצאתי בבלוג המרכאה . תרגום: דניאל תרז.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):