דלג לתוכן הראשי

בלוג איור ישראלי ועוד לינקים

אז ככה, גיא גרניט הוא לא מאייר, אבל זה לא עוצר אותו מלאסוף ולהפיק הרבה תכנים שעוסקים בנושא. הוא היה פעיל מאוד בקבוצת "העיצוב עובד" בדה-מרקר אבל לאחרונה ממש הוא פתח בלוג משלו על איור. אז מה יש שם? הרבה מאוד. יש פרוייקטים מיוחדים, מעקב אחר אירועי איור, מאיירי החודש ועוד ועוד. באמת שווה לעקוב.
שירז פומן בפרויק ילדות לאתר "איור"


בכלל, אני מרגיש בשנה האחרונה שיש התעוררות בנוגע לשיח המקצועי בתחומים שונים. בעיקר בקהילת האנימטורים הרגשתי שהבמה המרכזית, שבמרכזה אנימטורים ותיקים, יצרה שיח לא מפרה: ידע, שאמור להיות נגיש, לא ממש עובר מאדם לאדם, ואנימטורים טריים נזרקים לים העבודה בלי מצופים. לא הייתה קולגיאליות. ואני מבין למה, מדובר בשוק קטן וצפוף שבו אנשים הם קודם כל מתחרים ורק אחר כך שותפים לאהבת המקצוע. אבל הזרם העוצמתי של "שיתוף לא אנוכי" ברשת הגיע גם אלינו. פייסבוק מחליף את הפורום ואני מקווה שגם בלוגים בנושא אנימציה יהיו נפוצים יותר.

אז הנה כמה קישורים בפייסבוק שם אנשים שאוהבים אנימציה יכולים לדבר על זה:
קבוצה מייסודם של ניר פילוסוף ואסתי כהן שבה אנשים חולקים סרטי אנימציה שהם אוהבים. דרך נהדרת לראות דברים חדשים וגם קלאסיקות (וגם דברים איומים, לפעמים).



בנוסף יש את עמוד הפייסבוק של איגוד האנימציה. שם תמצאו עדכונים שנוגעים יותר לקהילת האנימטורים. אוסי וולד סוקרת שם פסטיבלים, ועוד אירועים וכתבות צצים שם מדי פעם.

מה עוד?
בלוג DESIGN FOR DESIGNERS הישראלי שיש בו התייחסות מרשימה לסרטי אנימציה.
קישורים נוספים אם אנחנו כבר בעיניני לינקים:
BLA BLA פרויקט אנימציה אינטרקטיבי של NFB. הזוי אבל אני אהבתי.
מאמר על הצרות של הפרילנסרים בישראל מאת טל לאור. מעריב.
דרך אגב, מעריב גם הקים פינה לעידוד יזמות מבית מ.ט.י.
בלוג של סטודנטים של גובלינס. וקישור לתהליכי יצירה של סרטי גובלינס. עליהם כתבתי פה.
הריאליסט, הקומיקס המצוין של אסף חנוכה בכלכליסט שעוסק ב... אסף חנוכה.

ואם כבר טורי קומיקס בעיתונות אז יש גם את עבודותיה המצוינות של דניאלה לונדון דקל בידיעותhttp://daniellalondon.blogspot.com/
ולסיום, מאמר (מלפני כמה זמן) על מצב האנימציה בארץ: http://e.walla.co.il/?w=%2F%2F1867093
שיהיה שבוע טוב!
דניאלה לונדון דקל




פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…