דלג לתוכן הראשי

בלוג איור ישראלי ועוד לינקים

אז ככה, גיא גרניט הוא לא מאייר, אבל זה לא עוצר אותו מלאסוף ולהפיק הרבה תכנים שעוסקים בנושא. הוא היה פעיל מאוד בקבוצת "העיצוב עובד" בדה-מרקר אבל לאחרונה ממש הוא פתח בלוג משלו על איור. אז מה יש שם? הרבה מאוד. יש פרוייקטים מיוחדים, מעקב אחר אירועי איור, מאיירי החודש ועוד ועוד. באמת שווה לעקוב.
שירז פומן בפרויק ילדות לאתר "איור"


בכלל, אני מרגיש בשנה האחרונה שיש התעוררות בנוגע לשיח המקצועי בתחומים שונים. בעיקר בקהילת האנימטורים הרגשתי שהבמה המרכזית, שבמרכזה אנימטורים ותיקים, יצרה שיח לא מפרה: ידע, שאמור להיות נגיש, לא ממש עובר מאדם לאדם, ואנימטורים טריים נזרקים לים העבודה בלי מצופים. לא הייתה קולגיאליות. ואני מבין למה, מדובר בשוק קטן וצפוף שבו אנשים הם קודם כל מתחרים ורק אחר כך שותפים לאהבת המקצוע. אבל הזרם העוצמתי של "שיתוף לא אנוכי" ברשת הגיע גם אלינו. פייסבוק מחליף את הפורום ואני מקווה שגם בלוגים בנושא אנימציה יהיו נפוצים יותר.

אז הנה כמה קישורים בפייסבוק שם אנשים שאוהבים אנימציה יכולים לדבר על זה:
קבוצה מייסודם של ניר פילוסוף ואסתי כהן שבה אנשים חולקים סרטי אנימציה שהם אוהבים. דרך נהדרת לראות דברים חדשים וגם קלאסיקות (וגם דברים איומים, לפעמים).



בנוסף יש את עמוד הפייסבוק של איגוד האנימציה. שם תמצאו עדכונים שנוגעים יותר לקהילת האנימטורים. אוסי וולד סוקרת שם פסטיבלים, ועוד אירועים וכתבות צצים שם מדי פעם.

מה עוד?
בלוג DESIGN FOR DESIGNERS הישראלי שיש בו התייחסות מרשימה לסרטי אנימציה.
קישורים נוספים אם אנחנו כבר בעיניני לינקים:
BLA BLA פרויקט אנימציה אינטרקטיבי של NFB. הזוי אבל אני אהבתי.
מאמר על הצרות של הפרילנסרים בישראל מאת טל לאור. מעריב.
דרך אגב, מעריב גם הקים פינה לעידוד יזמות מבית מ.ט.י.
בלוג של סטודנטים של גובלינס. וקישור לתהליכי יצירה של סרטי גובלינס. עליהם כתבתי פה.
הריאליסט, הקומיקס המצוין של אסף חנוכה בכלכליסט שעוסק ב... אסף חנוכה.

ואם כבר טורי קומיקס בעיתונות אז יש גם את עבודותיה המצוינות של דניאלה לונדון דקל בידיעותhttp://daniellalondon.blogspot.com/
ולסיום, מאמר (מלפני כמה זמן) על מצב האנימציה בארץ: http://e.walla.co.il/?w=%2F%2F1867093
שיהיה שבוע טוב!
דניאלה לונדון דקל




פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…