דלג לתוכן הראשי

סקיצות, מרי בלייר וקפטן הוק



כבר הזכרתי פה בעבר את הבלוג של האנימטור הבכיר של דיסני אנדרה דה-ז'ה והסקיצות של מחוות דמויות שהוא מעלה. אז מסתבר שדיסני הוציאו ספרים של הסקצ'בוקים של הסרטים. ומסתבר שהבלוג המגניב של flooby nooby החליט להעלות אותם בPDF. אז אתם מוזמנים להוריד משם את ספרי הסקיצות הבאמת מרשימים האלו:
הסקצ'בוק של במבי
הסקצ'בוק של היפהפיה הנרדמת 
הסקצ'בוק של פיטר פן
הסקצ'בוק של היפהפיה והיחפן
הסקצ'בוק של צעצוע של סיפור
הסקצ'בוק של בת הים הקטנה
ובאותה הזדמנות: כמה מחשבות עיצוב ואפיון:
















מרי בלייר
Mary Blair Google Doodle
לפני כמה ימים ציינו בגוגל יומולדת 100 למרי בלייר. מרי בלייר היא מאיירת ואשת צבע וארט בדיסני. היא השפיעה מאוד על המראה והצבעוניות של עליסה בארץ הפלאות, פיטר פן שירת הדרום ועוד. היא מאיירת מצוינת אבל כקונספט ארטיסט אני חושב שהיא הזיקה לא מעט לסרטים. הגישה שלה היא שטוחה, גראפית, ממש איור ספר, ואילו הדמויות של דיסני הן לרוב ראליסטיות בעיצובן, תלת מימדיות במראן ובאופי התנועה שלהן. המפגש יצר לדעתי בעייתיות גם קונספטואלית וגם צבעונית. יש הרבה שוטים בפיטר פן שקשה לי לצפות בהם. ולדעתי הם גם לא משרתים את האוירה. באיורים שלה, לעומת זאת, זה נראה הרבה יותר טוב.











הוק
מעניין לחשוב על זה אבל גם הוק לא ממש עובד לי בסרט. כדמות ספרותית אני מת עליו. אבל דיסני פספס אותו. ואני חושב שגיליתי את אחת הסיבות לכך. בבצלאל נועם נדב הגדיר שתי גישות בסיסיות לדמויות : סטרייט (straight, ולא במובן הזהות המינית) וקרטון (cartoon). סטרייט: הכוונה לדמות שהיא על גבול הריאליסטית. שהתנועה שלה נכונה פיזיקלית וכן גם העיצוב. הקרטון, לעומת זאת, הוא קריקטורי יותר, מעוצב יותר, עם אנימציה פחות ראליסטית. איך מבדילים ביניהם? די פשוט: דיחפו דמות מהגג. אם היא מתה או נפצעה: היא סטרייטית. אם היא קמה לתחייה ואמרה: "זה היה מעשה מתועב", היא קרטון. אצל דיסני קל להבדיל בין השתיים. כמעט בכל סרט ישנן גם וגם, ובעיקר בסרטים הקלאסיים אבל לא רק:

סטרייט וקרטון
אבל מה קורה עם קפטן הוק? הוק בתחילת הסרט נראה סטרייט ל  מרי. הוא נראה הסטרייט היחידי בכל ספינת השודדים. אבל ככל שהסרט ממשיך הוא יותר ויותר יוצא מהדמות שלו ומתחיל להיות קרטוני לגמרי. השיא הוא כשקפטן הוק רץ על פני המים אל האופק כשהתנין בעקבותיו.
מצד אחד אני אומר: זה הרס את הדמות. שימו לב לסקיצות של הוק כשהוא ראליסטי: הוא אפל, מחושב, מאיים באמת. כשהוא קרטוני, לעומת זאת, הוא לא רק לא משכנע כדמות אלא גם מצויר רע (הלסת גדלה, הניואנסים בהבעה נעלמים).



וחשבתי לעצמי: או שזו טעות שנובעת מחוסר עקביות, או שזו החלטה מוזרה כדי שלא יהיה דמות מאיימת מדי (קשקוש, קרואלה דה ויל נשארה סטרייטית לכל אורך הסרט ויצאה מאוזנת מבחינת אימה-שעשוע). והתשובה המתחכמת-מתפלספת-אם-כי-לא-לגמרי-לא-סבירה היא כזו: "ארץ אפעם לא" היא ארץ פנטזיה. כל הדמויות בה הן קרטוניות כמעט: שודדי הים, האינדיאנים, החיות(!) היחידים שאינם קרטוניים הם הדמויות הנשיות (טינקרבל, בנות הים, טייגר לילי, (כנראה לא מסיבות עקרוניות אלא כשל של צוות גברי מדי) ג'ון, מייקל (שניהם גבוליים מבחינה עיצובית) ופיטר. כלומר, אם אינך אישה ואתה תושב מקומי בארץ אפעם-לא הזו אתה בטח קרטוני. אבל הוק הוא לא כזה. הוק אינו יליד המקום. הוא היה ילד כמו פיטר שהגיע מאנגליה וזה מה שמאיים בו. כך גם בסיפור המקורי. וכך אולי דיסני מצייר אותו כדמות ביניים. דמות שכלואה בין עולמות. כמו פיטר, הוא בחר לחיות בעולם של דמיון, שלא כמו פיטר, הוא ממשיך לגדול, להזדקן, ונאחז בכוח במקומו.
ואם אתם סקרנים לדעת, ההבדל בין הוק לפיטר טמון בשפה. פיטר הוא תמים. תמים בעברית זה שלם. הוא תמיד חוזר לתמותו. לתמימותו. כשהוא נפגע מחוסר מוסריות הוא לא "לומד לקח", אלא שב להיות תמים (מפורש בספר). ולכן הוק הוא ההפך. כי הוק הוא "בעל המום". שאינו שלם. ולכן הוא קרוי על שם המום. הוא הפך את המום לאמנותו, למהותו ולתכליתו (הוא אמר: "אם הייתי יכול, הייתי רוצה שילדיי יוולדו עם קרס במקום יד"). אם פיטר הוא זה שלא מתבגר, הוק הוא זה שאיבד כל יכולת להיות שלם בחייו. ולכן הוא נודד בארץ הדמיון. מתחמק מלהתבגר. וזה, כמובן, קשור ללילית... אבל בפעם אחרת.
איור שלי לארמדיל על פחדים. ילד מזדקן.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב האנימציה ברשת 2018

שנת 2018 עבורי היתה בעיקר בסימן הסרט שלי ושל אלון רותם "ניגון" איתו נסעתי לפסטיבל קרדיף השנה שם הכרתי מקרוב כמה סרטים ואנימטורים נפלאים. מעבר לזה השנה היתה רוויה בסרטי סטופמושן, קלאסית, תלת מימד, מציאות מדומה וסרטים ארוכים שמאתגרים את הציפיות שלנו. בדרך כלל אני מרגיש שהסרטים הקצרים הם המטען המשמעותי שאקח איתי הלאה מהשנה החולפת אבל השנה נראה שדווקא הסרטים הארוכים הצליחו לבטא את רוח התקופה בעוד הקצרים נשארים מעט מאחור.
כמדי שנה אני מלקט את מיטב הסרטים שעלו לרשת השנה והנה הם לפניכם, הנבחרים שלי לשנת 2018:


מספיק! אנה מנצריס
בגזרת סרטי הסטודנטים אקח איתי את ENOUGH של אנה מנצריס. סרט אפיזודלי קצר שהולך ומעלה את סף המתח עד לפיצוץ הבורגני השקט. אנה היא אנימטורית שוודית. הסרט נעשה כסרט סטודנטים ברויאל קולג' אוף ארט, לונדון.


מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ 
סרט הגמר של רחל גוטגרץ מבצלאל זכה להצלחה גדולה ובצדק. על אף היותו נסיוני בטכניקה ובסיפור הוא מצליח לשמור על מסגרת סיפורית אחידה וסוחפת. הטכניקה המיוחדת שכוללת הדפס ממשי פותחה כבר בשנה ג' של רחל. עוד עליו כתבתי פה: https…

סיכום 2018 חלק ב'

שלום וברוכים הבאים להמשך סיכום השנה בבלוג.
את המיטב קיבצתי ברשומה הקודמת: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/12/2018BESTOF.html וכאן ארחיב ואקפוץ בין מגוון של נושאים שיחד נותנים סקירה על האנימציה העכשווית בארץ ובעולם.

נתחיל עם שחף...
מאוד קשה לעשות סיכום שנה בגלל אחד האנשים המוכשרים והיצירתיים והפרודוקטיבים שחיים בישראל: שחף רם. שחף כבר רגיל לעלות לקבלת פרסים באסיף ומתמודד לא פעם בכמה קטגוריות שונות. השנה הוא יצר סרטון עצמאי, קליפ ללהקת TATRAN וגם קליפ נוסף לאמן השירה המדוברת אריק אבר. למרות שכתב ידו של שחף כבר מוכר, הוא מספר בכל יצירה סיפור אחר עם עיצוב אחר. בקצב הזה, הפרס על מפעל חיים ינתן לו בגיל שלושים ואחת.
שטיח- שחף רם
שקרים לבנים - TATRAN

פרידה - אריק אבר
DIY - סדרת אנימציה לילדים הסדרה DIY שנוצרה על ידי Encyclopedia Pictura עבור Cartoon network בנויה מפרקים קצרים על חבורה יצירתית של ילדים-חיות. הסדרה היא סדרת תלת-מימד שבמהלך הנסיון להוזיל ולקצר את תהליך העבודה הגיעה לעיצוב מאוד מיוחד שחריג מאוד בנוף סדרות הילדים. הבימוי גם הוא מיוחד ונוטה לכיוון החויה-הזיה מאשר נרטיב קל…

הקרנה על הספה - בלגיה 2016

סרטה של ויולט דלויה Violette Delvoye מבית ספר LA CAMBRE, בריסל.
אחד הסרטים המרגשים שראיתי השנה הוא דוגמה מצוינת לכך שסרט אנימציה לא זקוק להצדקה כדי להעשות באנימציה. אין פה קסמים ודרקונים או אנשים שעפים, רק זוג נשים שמשוחחות אחרי צפיה בסרט בביתן. את הסרט ראיתי לראשונה בפסטיבל קרדיף ומאז חיכיתי שיעלה לרשת.

הסרט מאפיין שתי דמויות אוהבות השונות זו מזו ומבטא את היכולת לחלוק מרחב נפשי ורגשי שמקפל בתוכו מחשבות, דמיונות ורצון למשהו מופשט. בקרדיף, כמי שלראשונה היה לבדו בפסטיבל בארץ זרה, הרגשתי שהשיח הזה בין הדמויות, אודות ההשפעה על הנפש של המרחק והזרות שבנסיעה רחוקה הוא מדוייק ובמהלך שש וחצי דקות הדמויות מצליחות לבטא מי הן, מה הקשר בינהן ואיך הן רואות את העולם.
נפלא ממש.
"אנחנו כבר בכל מקום, את ואני"



מיני-דוקו: העליה והנפילה של UPA (וג'רלד מקבוינג בוינג)

דוקומנטרי קצר בשלושה חלקים על עליתו ונפילתו של הסטודיו האמריקני שהשפעתו על ההסטוריה של האנימציה עד היום ניכרת ואף יותר מאי פעם. השפעה על האתטיקה, הפתיחות העיצובית והחיסכון הכלכלי. סטודיו UPA פתח דלת לעולם של מה שמכונה "אנימציה מוגבלת". אנימציה שבמקום לחקות את המציאות יוצרת שפה חדשה של סיפור, עיצוב ותנועה. הרבה ממה שאנו מתייחסים אליו היום כ"מושן דיזיין", התחיל שם.







כפי שהסרט טוען הסטודיו UPA הוא זה שהוכיח את האפשרות לאנימציה שונה ובעקבותיו הלכו האנה ברברה וגם דיסני (בחלק גדול מסרטי התדמית והטלויזיה) שיצרו עולמות שלמים עם עיצוב גראפי לא ראליסטי ואנימציה מוגבלת.

לסיום: אחת הקלאסיקות מבית UPA: סיפורו של ג'רלד מקבוינג בוינג. הילד שידע לדבר רק בצלילים. זוכה אוסקר 1951.


ומסתבר שהסרט הפך לסדרה מאוחר יותר.


למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…