דלג לתוכן הראשי

'כנס העתידנים' חלק א': העיצוב

*אפילוג: צפיתי בסרט רק פעם אחת. את הספר לא קראתי. הניתוח מבוסס על תחושות ועל ההרצאה של יוני ופולונסקי באנימיקס.

לאחר "ואלס עם באשיר" שיתוף הפעולה בין ארי פולמן, דוד פולונסקי(עיצוב) ויוני גודמן(אנימציה) עבר לשלב חדש. המטרה, בין השאר, הייתה לא לעשות "ואלס עם באשיר 2", הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. הסיפור שמבוסס על "כנס העתידנים" של הסופר סטניסלב לם מתאר עולם עתידני שבו אנשים בוחרים, באמצעות שימוש בסמים, לחיות מציאות מדומה, מציאות מצויירת, כפשוטה.
חצי מהסרט הוא בלייב והשאלה שנשאלה היא כיצד לאפיין את העולם המדומה.

לפניכם אבולוציה עיצובית של סצנה אחת:







המשך בפנים
כמו שאתם רואים, העיצובים נעים בין ראליזם לקרטוניות (מלשון "Cartoon"). הקרטוניות לא באה לידי ביטוי רק בקו אלא גם בהתנהגות ובמחווה המודעת לסרטי פליישר הישנים. גם ב"שלישיית בלוויל" הסגנון שאפיין את העבר היה קרטוני בעוד ההווה, על חוליו ועליבותו, ראליסטי בהרבה.

עבר

הווה
אבל בשונה מ"שלישיית בלוויל", הקרטוניות של "הכנס" היא עידנית דווקא. כלומר, האסקפיזם העתידני הוא אל אנימציה קלאסית, מיושנת, "rubber hose" דמויות גומי. בעוד ההווה ב"הכנס" הוא תלת ואפקטים. הסרטים שאנו רואים כיום בקולנוע. ישנו ביטוי שנקרא "רטרופוטוריזם" שאומר: איך העתיד דומיין בעבר. וזה מקסים.
FaceTime

אבל ארי יוצר משהו הפוך: "פוטורטרו". העתיד מאופיין על ידי כמיהה לעבר, על ידי דימויי רטרו. האם זה נעשה מתוך מאיסה בדברים מסויימים בעתיד כמו סרטי אפקטים שוברי קופות? לא נכחיש. אבל מעבר לכך יש פה גם את הדינמיות הנפשית שמתאימה לעולם הקרטון הישן. אנשים מזדהים עם השינוי הדינמי עצמו. עולם קרטוני מתאים להם ולאישיותם המשתנה תמידית, גם אם הדבר נעשה כתוצאה משימוש בסמים
הבחירה בעולם הקרטון הקלאסי גם מעידה על מימד המטא של הסרט (שעליו אפרט ברשומה אחרת). הסרט לא רק משתמש באנימציה אלא גם מדבר על אנימציה. על מציאות מדומה ועל חיקויי מציאות.

בואו נדבר שניה על המלון ועל המחוז האנימטיבי של הסרט.








כמו שאתם רואים יש פה כמה גלגולים של העיר המצויירת. אישית, אני מעדיף את הגרסה הראשונה, העמוסה והלאס וגאסית על פני הגרסה היותר לונה-פארקית אבל זה לא חשוב. הנקודה היא הספינות. מה אנחנו מבינים מזה? כמה דברים: שפעם היה שם ים. כלומר, יש פה נוסטלגיה מעצם המיקום של הספינות במדבר. כיוון שני הוא פוליטי ומקווה להרחיב עליו ברשומה אחרת. העובדה שהיה שם ים מעידה על צמאון, על תקופת יובש. גם הקיום של וגאס על כל הצעקנות האסקפיסטית שלה נועד "להפריח את השממה". להביא אנשים ותיירות למקום שאין בו כלום. אבל "ים" גם מכיל מטען מיתי. של תת מודע, ומכך גם חשיפה עירומה של מה שאמור לשקוע בתת מודע. העובדה שמרכז פעילות כזה של חברת העל ההוליוודית שוכן שם מעיד על מצב תרבותי. על מלאכותיות קיצונית שמגיע במקום מה שפעם היה עומק.
הלוקיישן מכיל גם שניות: אתה בורח למדבר כדי להגיע למקום הכי מרכזי. מקום בו נמצאת ההנהלה והמורה הרוחני, ויחד עם זאת מקום בו מתחולל הקרב האמיתי על התודעה בעוד ההמונים הסחים נמצאים במקום אחר (לפחות בתחילת החלק השני של הסרט, מה שמשתנה אחר כך). המרכז הוא בפריפריה.
ישנה עוד שניות ויזואלית: שימו לב גם שבסרט יש שתי "הנהלות". האחת, מצולמת לייב, שוכנת במנותק ומחוברת על ידי רכבל לעולם האמיתי או מה שנשאר ממנו. ואילו השניה, נמצאת בביוב. שטה במעמקים על ספק-סירות-הצלה-ספק-ספות יוקרה באוירה ניהיליסטית נובורישית.

בהמשך הסרט העולם האנימטיבי מתרחב ומקבל מאפיינים אפוקליפטיים, מיניים וסוריאליסטים יותר.

שמתכתב כמובן עם ציורי הזוועה של הירונימוס בוש.


עוד עיצובים מהאתר http://thecongress-movie.com/:
















המורדים. נערי הגבעות, ילדי הפרחים, האיסלם הקיצוני, הנאצים, ההפסטרים וכל מי שאינו בורגני.


האנימציה על הסרט אמנם נוהלה מהארץ אבל פוזרה על פני 7 סטודיואים ברחבי העולם, בהתאם להשקעה שהגיעה מאותה מדינה. לפי יוני זו הייתה התנסות קשה ביותר:














לצפיה רק בוימאו, מומלץ:

המשך יבוא.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):