דלג לתוכן הראשי

'כנס העתידנים' חלק א': העיצוב

*אפילוג: צפיתי בסרט רק פעם אחת. את הספר לא קראתי. הניתוח מבוסס על תחושות ועל ההרצאה של יוני ופולונסקי באנימיקס.

לאחר "ואלס עם באשיר" שיתוף הפעולה בין ארי פולמן, דוד פולונסקי(עיצוב) ויוני גודמן(אנימציה) עבר לשלב חדש. המטרה, בין השאר, הייתה לא לעשות "ואלס עם באשיר 2", הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. הסיפור שמבוסס על "כנס העתידנים" של הסופר סטניסלב לם מתאר עולם עתידני שבו אנשים בוחרים, באמצעות שימוש בסמים, לחיות מציאות מדומה, מציאות מצויירת, כפשוטה.
חצי מהסרט הוא בלייב והשאלה שנשאלה היא כיצד לאפיין את העולם המדומה.

לפניכם אבולוציה עיצובית של סצנה אחת:







המשך בפנים
כמו שאתם רואים, העיצובים נעים בין ראליזם לקרטוניות (מלשון "Cartoon"). הקרטוניות לא באה לידי ביטוי רק בקו אלא גם בהתנהגות ובמחווה המודעת לסרטי פליישר הישנים. גם ב"שלישיית בלוויל" הסגנון שאפיין את העבר היה קרטוני בעוד ההווה, על חוליו ועליבותו, ראליסטי בהרבה.

עבר

הווה
אבל בשונה מ"שלישיית בלוויל", הקרטוניות של "הכנס" היא עידנית דווקא. כלומר, האסקפיזם העתידני הוא אל אנימציה קלאסית, מיושנת, "rubber hose" דמויות גומי. בעוד ההווה ב"הכנס" הוא תלת ואפקטים. הסרטים שאנו רואים כיום בקולנוע. ישנו ביטוי שנקרא "רטרופוטוריזם" שאומר: איך העתיד דומיין בעבר. וזה מקסים.
FaceTime

אבל ארי יוצר משהו הפוך: "פוטורטרו". העתיד מאופיין על ידי כמיהה לעבר, על ידי דימויי רטרו. האם זה נעשה מתוך מאיסה בדברים מסויימים בעתיד כמו סרטי אפקטים שוברי קופות? לא נכחיש. אבל מעבר לכך יש פה גם את הדינמיות הנפשית שמתאימה לעולם הקרטון הישן. אנשים מזדהים עם השינוי הדינמי עצמו. עולם קרטוני מתאים להם ולאישיותם המשתנה תמידית, גם אם הדבר נעשה כתוצאה משימוש בסמים
הבחירה בעולם הקרטון הקלאסי גם מעידה על מימד המטא של הסרט (שעליו אפרט ברשומה אחרת). הסרט לא רק משתמש באנימציה אלא גם מדבר על אנימציה. על מציאות מדומה ועל חיקויי מציאות.

בואו נדבר שניה על המלון ועל המחוז האנימטיבי של הסרט.








כמו שאתם רואים יש פה כמה גלגולים של העיר המצויירת. אישית, אני מעדיף את הגרסה הראשונה, העמוסה והלאס וגאסית על פני הגרסה היותר לונה-פארקית אבל זה לא חשוב. הנקודה היא הספינות. מה אנחנו מבינים מזה? כמה דברים: שפעם היה שם ים. כלומר, יש פה נוסטלגיה מעצם המיקום של הספינות במדבר. כיוון שני הוא פוליטי ומקווה להרחיב עליו ברשומה אחרת. העובדה שהיה שם ים מעידה על צמאון, על תקופת יובש. גם הקיום של וגאס על כל הצעקנות האסקפיסטית שלה נועד "להפריח את השממה". להביא אנשים ותיירות למקום שאין בו כלום. אבל "ים" גם מכיל מטען מיתי. של תת מודע, ומכך גם חשיפה עירומה של מה שאמור לשקוע בתת מודע. העובדה שמרכז פעילות כזה של חברת העל ההוליוודית שוכן שם מעיד על מצב תרבותי. על מלאכותיות קיצונית שמגיע במקום מה שפעם היה עומק.
הלוקיישן מכיל גם שניות: אתה בורח למדבר כדי להגיע למקום הכי מרכזי. מקום בו נמצאת ההנהלה והמורה הרוחני, ויחד עם זאת מקום בו מתחולל הקרב האמיתי על התודעה בעוד ההמונים הסחים נמצאים במקום אחר (לפחות בתחילת החלק השני של הסרט, מה שמשתנה אחר כך). המרכז הוא בפריפריה.
ישנה עוד שניות ויזואלית: שימו לב גם שבסרט יש שתי "הנהלות". האחת, מצולמת לייב, שוכנת במנותק ומחוברת על ידי רכבל לעולם האמיתי או מה שנשאר ממנו. ואילו השניה, נמצאת בביוב. שטה במעמקים על ספק-סירות-הצלה-ספק-ספות יוקרה באוירה ניהיליסטית נובורישית.

בהמשך הסרט העולם האנימטיבי מתרחב ומקבל מאפיינים אפוקליפטיים, מיניים וסוריאליסטים יותר.

שמתכתב כמובן עם ציורי הזוועה של הירונימוס בוש.


עוד עיצובים מהאתר http://thecongress-movie.com/:
















המורדים. נערי הגבעות, ילדי הפרחים, האיסלם הקיצוני, הנאצים, ההפסטרים וכל מי שאינו בורגני.


האנימציה על הסרט אמנם נוהלה מהארץ אבל פוזרה על פני 7 סטודיואים ברחבי העולם, בהתאם להשקעה שהגיעה מאותה מדינה. לפי יוני זו הייתה התנסות קשה ביותר:














לצפיה רק בוימאו, מומלץ:

המשך יבוא.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…