}

14:43

'כנס העתידנים' חלק א': העיצוב

*אפילוג: צפיתי בסרט רק פעם אחת. את הספר לא קראתי. הניתוח מבוסס על תחושות ועל ההרצאה של יוני ופולונסקי באנימיקס.

לאחר "ואלס עם באשיר" שיתוף הפעולה בין ארי פולמן, דוד פולונסקי(עיצוב) ויוני גודמן(אנימציה) עבר לשלב חדש. המטרה, בין השאר, הייתה לא לעשות "ואלס עם באשיר 2", הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. הסיפור שמבוסס על "כנס העתידנים" של הסופר סטניסלב לם מתאר עולם עתידני שבו אנשים בוחרים, באמצעות שימוש בסמים, לחיות מציאות מדומה, מציאות מצויירת, כפשוטה.
חצי מהסרט הוא בלייב והשאלה שנשאלה היא כיצד לאפיין את העולם המדומה.

לפניכם אבולוציה עיצובית של סצנה אחת:







המשך בפנים
כמו שאתם רואים, העיצובים נעים בין ראליזם לקרטוניות (מלשון "Cartoon"). הקרטוניות לא באה לידי ביטוי רק בקו אלא גם בהתנהגות ובמחווה המודעת לסרטי פליישר הישנים. גם ב"שלישיית בלוויל" הסגנון שאפיין את העבר היה קרטוני בעוד ההווה, על חוליו ועליבותו, ראליסטי בהרבה.

עבר

הווה
אבל בשונה מ"שלישיית בלוויל", הקרטוניות של "הכנס" היא עידנית דווקא. כלומר, האסקפיזם העתידני הוא אל אנימציה קלאסית, מיושנת, "rubber hose" דמויות גומי. בעוד ההווה ב"הכנס" הוא תלת ואפקטים. הסרטים שאנו רואים כיום בקולנוע. ישנו ביטוי שנקרא "רטרופוטוריזם" שאומר: איך העתיד דומיין בעבר. וזה מקסים.
FaceTime

אבל ארי יוצר משהו הפוך: "פוטורטרו". העתיד מאופיין על ידי כמיהה לעבר, על ידי דימויי רטרו. האם זה נעשה מתוך מאיסה בדברים מסויימים בעתיד כמו סרטי אפקטים שוברי קופות? לא נכחיש. אבל מעבר לכך יש פה גם את הדינמיות הנפשית שמתאימה לעולם הקרטון הישן. אנשים מזדהים עם השינוי הדינמי עצמו. עולם קרטוני מתאים להם ולאישיותם המשתנה תמידית, גם אם הדבר נעשה כתוצאה משימוש בסמים
הבחירה בעולם הקרטון הקלאסי גם מעידה על מימד המטא של הסרט (שעליו אפרט ברשומה אחרת). הסרט לא רק משתמש באנימציה אלא גם מדבר על אנימציה. על מציאות מדומה ועל חיקויי מציאות.

בואו נדבר שניה על המלון ועל המחוז האנימטיבי של הסרט.








כמו שאתם רואים יש פה כמה גלגולים של העיר המצויירת. אישית, אני מעדיף את הגרסה הראשונה, העמוסה והלאס וגאסית על פני הגרסה היותר לונה-פארקית אבל זה לא חשוב. הנקודה היא הספינות. מה אנחנו מבינים מזה? כמה דברים: שפעם היה שם ים. כלומר, יש פה נוסטלגיה מעצם המיקום של הספינות במדבר. כיוון שני הוא פוליטי ומקווה להרחיב עליו ברשומה אחרת. העובדה שהיה שם ים מעידה על צמאון, על תקופת יובש. גם הקיום של וגאס על כל הצעקנות האסקפיסטית שלה נועד "להפריח את השממה". להביא אנשים ותיירות למקום שאין בו כלום. אבל "ים" גם מכיל מטען מיתי. של תת מודע, ומכך גם חשיפה עירומה של מה שאמור לשקוע בתת מודע. העובדה שמרכז פעילות כזה של חברת העל ההוליוודית שוכן שם מעיד על מצב תרבותי. על מלאכותיות קיצונית שמגיע במקום מה שפעם היה עומק.
הלוקיישן מכיל גם שניות: אתה בורח למדבר כדי להגיע למקום הכי מרכזי. מקום בו נמצאת ההנהלה והמורה הרוחני, ויחד עם זאת מקום בו מתחולל הקרב האמיתי על התודעה בעוד ההמונים הסחים נמצאים במקום אחר (לפחות בתחילת החלק השני של הסרט, מה שמשתנה אחר כך). המרכז הוא בפריפריה.
ישנה עוד שניות ויזואלית: שימו לב גם שבסרט יש שתי "הנהלות". האחת, מצולמת לייב, שוכנת במנותק ומחוברת על ידי רכבל לעולם האמיתי או מה שנשאר ממנו. ואילו השניה, נמצאת בביוב. שטה במעמקים על ספק-סירות-הצלה-ספק-ספות יוקרה באוירה ניהיליסטית נובורישית.

בהמשך הסרט העולם האנימטיבי מתרחב ומקבל מאפיינים אפוקליפטיים, מיניים וסוריאליסטים יותר.

שמתכתב כמובן עם ציורי הזוועה של הירונימוס בוש.


עוד עיצובים מהאתר http://thecongress-movie.com/:
















המורדים. נערי הגבעות, ילדי הפרחים, האיסלם הקיצוני, הנאצים, ההפסטרים וכל מי שאינו בורגני.


האנימציה על הסרט אמנם נוהלה מהארץ אבל פוזרה על פני 7 סטודיואים ברחבי העולם, בהתאם להשקעה שהגיעה מאותה מדינה. לפי יוני זו הייתה התנסות קשה ביותר:














לצפיה רק בוימאו, מומלץ:

המשך יבוא.