}

22:52

המיטב של 2013

ושוב אנחנו פה כדי להסתכל אחורה על מיטב היצירה של 2013.
הבחירות נעשו לפי 4 קטגוריות: הסרט הקצר, סרט הסטודנטים, הקליפ והפרסומת\מושן גרפיקס.
הכללים: רק מ-2013, רק אנימציה ורק מה שזמין ברשת. (וזה מה שהיה לנו בסיכום 2012)

מי אנחנו:
ניר פילוסוף: בוגר בצלאל, במאי, אנימטור ומאייר. בזמנו הפנוי מתנדב בועד איגוד מקצועות האנימציה ומנהל את הדף "ANIMATION FOR THE MASSES" בפייסבוק ואת ערוץ הוימאו של הדף.
איה עמיקם: מאיירת ואנימטורית, מרצה במכון הטכנולוגי בחולון. יצירות: הורה נדל"נים  וגם חלליות.
יסכה מאיו: אנימטורית עצמאית בוגרת בצלאל 2012. סרט הגמר של יסכה: "משום מקום".
גיא שגיא: תלתיסט בהתהוות במכללה הישראלית לאנימציה. חובב יוצרים עצמאיים וחברם של האנדרדוגים. הנה כל מיני דברים שאני עושה היום: http://guysagi.carbonmade.com/
שוליית הקוסם: אני.



וואו. איזה קונצנזוס! האינדי לוקח בגדול!
"סיפורי רוחות" אסופת סרטים קצרים של LNWC ("מועדון העובדים מאוחר בלילה") ביימו: דייב פרוסר, צרלס הוטנר, שין בוקלו, ארין קילקני, ג'ייק ארמסטרונג, קאלב ווד, לואיז בגנל, אלכס גריג, קונור פינגן, קיאראן דאפי, איאמון אוניל וסקוט בנסון. (ארה"ב 11 סרטונים 40 דקות)


רשימת הסרטים באסופה לפי סדר ההופעה:
00:45 - I Will Miss You by Dave Prosser
04:46 - The Jump by Charles Huettner
07:22 - The American Dream by Sean Buckelew
09:53 - Mountain Ash by Jake Armstrong & Erin Kilkenny
14:29 - Rat Trap by Caleb Wood
16:23 - Loose Ends by Louise Bagnall
18:47 - Phantom Limb by Alex Grigg
23:02 - Asshole by Conor Finnegan
25:22 - Ombilda by Ciaran Duffy
29:39 - Post Personal by Eamonn O'Neill
32:31 - Last Lives by Scott Benson

ניר: לא נראה לי שהיה אפשר להתחרות באסנבל הזה ומבחינתי אפשר לציין אותו כאירוע השנתי.
קבוצה של 12 אנימטורים סופר מוכשרים (אמנון או-ניל מהפרסומת הזוכה גם פה), שהטילו עוגן בניו יורק, החליטו להתאגד בזמנם הפנוי סביב נושא אחד משותף - "סיפורי רוחות". העבודה על הסרטים הייתה כשמה של הקבוצה, בשעות מאוחרות של הלילה, בסיום העבודות הרגילות היומיות שלהם אבל גם בסופ"שים ובחגים. כל אחד כתב, ביים ואינמץ סרט משלו מספטמבר 2012 עד אוגוסט 2013 והרמה פשוט בשמיים!
רוב הסרטים מרגשים ומעוררי קנאה וחלק מהיוצרים הרשו לעצמם לנדוד לכיוונים מאוד לא שגרתיים. קלעו לטעמי האישי במיוחד: The Jump, Mountain Ash, Loose Endsו- Phantom Limb.
בנימה אישית אני מקווה שיוזמות כאלו יעודדו אותנו היוצרים הישראלים לשיתופי פעולה שכאלה מרובי משתתפים והשראה.

יסכה: פאנטום לימב (18:47) הוא אחד הסרטים המיוחדים שראיתי השנה. זהו סרט נוסף המתאר דמות ללא יד (בהמשך לsomewhere) אך בשונה ממנו, אם בסרט הקודם היד סימלה את השארית, הזכר האחרון שנותר, אזי בסרט הזה היד- או העדרה מסמל את החסר, או את המשבר שבמערכת היחסים. היד לא שם, אך היא תמיד נוכחת. התסריט מיוחד ומסופר בעדינות, מבלי להאכיל את הצופה בכפית. שוב, גם בסרט הזה היוצר הצליח ליצור שפה ויזואלית מופשטת ומדויקת, שלא ראיתי כמוה לפני כן.

גיא: לא בדיוק סרט קצר, אם כי אנתולוגיה של סרטים קצרים, "Ghost Stories" הוא מארז יפהפה מטעם כמה מהאנימטורים העצמאיים הבולטים והמעניינים ביותר הפועלים כיום, המאוגדים תחת השם "Late Night Work Club". אחת מהחוויות המרתקות בסרט היא החשיפה החוזרת ונשנית לסגנון והשפה האישיים המתפרצים מכל אחד מהיוצרים. איש בתורו, הם מספקים את הטייק שלהם על הנושא הנוכחי, "סיפורי רוחות", שהוא החוט הדקיק שמאגד את אסופת היוצרים.
"סיפורי רוחות" אומנם נשמע כמו צ'יזבטים מפחידים לספר סביב המדורה, אך לא באמת מדובר בסיפורי אימה מקפיאי עצמות, אלא בכל המתקשר, במישרין או בעקיפין, לעולם הרוחות, למקאברי, או לעל-טבעי. לפעמים רק כנקודת קפיצה או סיפור מסגרת.
למשל, ב"The American Dream"  רוחה של אישה צעירה מגוללת את סיפור חייה ורצף האירועים שקדמו למותה, במעין אלגוריה לא מוסווית במיוחד על דור הY, האובד, הלא יציב, והספונטני בעיקר. רוח הדברים מתקשרת יפה עם הסגנון האנימטיבי – סקצ'ים רישומיים תזזיתיים בעיפרון.
ב"Mountain Ash", אנו מתוודעים לסיפור עצוב-מתוק על חוטב עצים מבודד ועל החיים התלויים בו, ובגולת הכותרת של האנתולוגיה "Phantom Limb"(תופעה בה קטועי גפיים "מרגישים" את האיבר הכרות בגלל שאריות עצבים), נעשה שימוש מבריק ב"רוח" יד כרותה, הרודפת גבר אשר גרם לזוגתו לאבד יד, כשדימוי הרוח הוא התגלמות האשמה הרודפת.
בעוד אלו הקטעים ה"סיפוריים" יותר, כמעט כל השאר הם אבסטרקטיים ומתקשרים קצת פחות, וכפועל יוצא מכוונים לערוצי תקשורת חושיים יותר מאשר מנטליים. בין אם זה Eamonn O'Neill ושפת הגליצ'ים הנאונית היפהפיה שלו, או Caleb Wood ברצף דימויים מחריד ואינטנסיבי שנדמה כאילו נלקח מסרט אוונגארד, תמיד יש מה לראות.
"Ghost Stories" היא לא רק יצירה מקורית, מבריקה ומרעננת בכמעט כל מקטע שלה, היא גם חשובה. שיתופי פעולה של יוצרים עצמאיים עם שפה כל כך עשירה ומגוונת הם לא דבר של מה בכך, והיא מהווה משב רוח רענן במיוחד לשנה עייפה עם קומץ של דברים חדשים ומרגשים להציע. אני מצפה בקוצר רוח לפרק הבא.
השוליה: נאמר כבר הכל. אין לי מה להוסיף על זה.
***

WIND (רוח) של רוברט לואבל


איה: כי לשם כך התכנסנו, בשביל לעוף על מציאות מדומיינת סופר קונקרטית, בשביל לקחת מוטיב ולפרק אותו מכל הכוונים, בשביל קו, רקע לבן פוליז והומור.


מצופים. מור ישראלי ועידן ברזילאי, בצלאל


יסכה:
התלבטתי ארוכות בין "מצופים" של מור ישראלי ועידן ברזילאי ל"Somewhere" של ניקולאס מרנד.
שני הסרטים הם בעצם משלים אלגוריים אשר מצליחים ללכוד איזשהו רגש אנושי חמקמק, מבלי לספר אותם באופן התסריטאי המקובל ועל כן נתפשים בעיני כמעין "שירה", ושניהם ממשיכים להדהד בנפש זמן רב לאחר הצפיה בהם, לפחות אצלי.
השנה היה מאד קשה לבחור סרט סטודנטים משום שהיו כל כך הרבה סרטים יפים, ובמיוחד בארץ. כבר כמה זמן שהסטודנטים בארץ מיצרים סרטים עם רמת הפקה וניחוח של חו"ל. ולזכותם של הסטודנטים יאמר כי איכות התסריטים בארץ, בהרבה מקרים, עולים על תסריטים ממדינות אחרות.
הסיבה שבחרתי ב"מצופים" היא משום שהוא יחודי ונדיר בסיפור שהוא מספר ובאופן שהוא עושה זאת. בחירת הדמויות והעיצוב שלהן גם ויזואלית וגם תסריטאית נעשה בהקפדה. האנימציה מופיעה בכמות ובתזמון הנכונים, הקומפוזיציות מדויקות ופס הקול ההולך ומתעצם משלים את הסרט ויוצר אפקט רגשי חזק.
***

רישומים ממינכן, ג'ק טמל, בצלאל


השוליה: בואו נשים בצד את זה שזה סרט מצויין ושהטקסט מעניין ושהסרט נעשה בשבועיים(!). מה שמדהים אותי בסרט הזה היא העובדה שסטודנט שלומד אנימציה מרגיש ממש צורך להתבטא באמצעות המדיום הזה. נשמע טרוויאלי, הא? אז ממש לא. את התחושות שלו והמחשבות שלו הוא תרגם לאמנות שאותה הוא לומד ובזה הוא מחזיר לרגע את האנימציה מאותו תהליך סיזיפי, מסורבל וארוך של "ליצור סרט" למשהו שהוא (למראית עין) אינטואיטיבי ומיידי ומעל הכל: פשוט וישיר. כמו לשרבט על מפית במסעדה. כמו לכתוב שיר למגירה. ובמקרה זה, עוסק בנושאים עכשויים של דור שרוצה להרגיש שייך לכאן אבל מאוד מתקשה. מהרבה מאוד סיבות. ואם בשנות ה-90 היו בורחים להודו אז עכשיו ברלין מהווה בריחת-התמודדות מסוג אחר לגמרי. אירופה שהקיאה אותנו ממנה הופכת לזירה שמאפשרת בירור פנימי נוקב.
הסרט, דרך אגב, אינו סרט גמר בכלל. אלא תרגיל שנה ג'. יש למה לצפות.
***

"The Reward" בויים ע"י מיקל מיינץ וקנת' לנקג'אר. סרט גמר animation workshop דנמרק. (ארט פה)


ניר: היו המון סרטי גמר מצויינים השנה, בעיקר הישראלים הציגו רמה מאוד גבוהה.
אבל "הפרס" עשה כמה דברים בכמה רמות מעל כולם.
נתחיל בזה שמדובר בשני סטודנטים שיצרו סרט באנימציה קלאסית באורך 9 (?!) דקות שלא מתפשר על אנימציה, בימוי נהדר וסיפור יפהפה ושלם. הדבר היותר מדהים הוא שהשניים בראו עולם שלם, אבל אני אחזור לזה בהמשך.
הסיפור הוא על חברות אמת, שנרקמת בין שני בחורים צעירים, "bromance טהור" לאורך מסע בעקבות "אוצר" שמשמש כ"מקגאפין" (מונח קולנועי שטבע הבמאי אלפרד היצ'קוק המתאר אוביקט שאין לו ערך אמיתי מלבד קידום העלילה). אף אחד לא יודע מהו האוצר וכמו שמתברר בסוף הסרט, הוא גם הופך ללא רלוונטי, כיוון שהשניים מצאו את ה"תגמול", ובדיוק כמו הנער סנטיאגו מהספר ה"אלכימאי" הם מגלים שהמסע עצמו הוא התכלית ולא נקודת הסיום. כך שניהם חוזרים כאייקונים גדולים מהחיים לנקודת מוצאם כדי להוריש את "לקח לחיים" לשני נערים אחרים.
שלל ההרפתקאות האפיות, שמופיעות כמונטאז', מציגות בחוכמה את העולם שהיוצרים בראו מעבר לסרט עצמו. בעקבות ההצלחה המסחררת לה זכה הסרט, קנט' ומיקל, זוג הסטודנטים, פתחו קיקסטרטר והצליחו לגייס $142,000  ליצירת סדרה סביב יקום ה-" The reward".
במילה אחת: Epic!

גיא: זוכרים את הסדרות/משחקי הקווסטים שהיו פעם? זוכרים הרפתקאות אפיות בארצות רחוקות, יצורים מוזרים, קסמים, קרבות, נסיכות, אוצר, וכו'? זוכרים כיף???
"The Reward" הוא בדיוק אותה מנת כיף נוסטלגי אליה כמהנו. מעטים הם סרטי הסטודנטים שמצליחים להצטיין בכל כך הרבה תחומים, ולסרט הזה יש הכל בערך: אנימציה יוצאת מן הכלל, ארט כמו-גובלאני מרהיב, ופס קול משגע. אבל זו בעיקר השאפתנות שגורמת לו להתעלות מעל הכל.
למרות שמדובר בתבנית "מסע הגיבור" על כל שלביו (הסטטוס קוו, המסע, הנפילה, התחיה, הניצחון, האוצר), מעולם סטודנטים לא הפיקו יצירה שהרגישה כל כך עשירה בהתרחשות. אני עדיין נדהם איך הם הספיקו להכניס כל כך הרבה בכל כך מעט זמן.
בין שני החברים שנקלעו "בעל כורחם" להרפתקאה, הקרבות, המונטאז'ים, ההומור המוזר, הקסם והאופי בכל פריים ופריים, הרגשתי שקוע לחלוטין בעולם הזה, משל ראיתי סרט הרפתקאות שלם של מיאזאקי. וכמו בסרט של מיאזאקי, בסוף נשארתי עם הרבה טעם של עוד. למזלי, פרוייקט הקיקסטארט שלהם צלח וצפויים מספר פרקים נוספים.
***

גברת מס' 4. טל הדר, בצלאל.

איה: בגלל הכוריאוגרפיה, העיצוב והאנימציה המעולה. בגלל שכמו יורי נורשטיין הסרט רודף אחרי האינסופיות של הרגע האנושי. הסרט הזה קטן, מדבר על רגע, ותופס תרבות שלמה שמתגבשת להרף עין בתור.
וכי הקטן גדול הזה נדיר במיוחד בשלב הסטודנטיאלי.


"אני לא מאושר" של "לא כוחות". בימוי ואנימציה: מוטי זיגמן.


שוליית הקוסם: אני מאוד אוהב את הקליפ הזה. הפרשנות האנימטיבית של מוטי לטקסט הגלעד-כהנאי מוציא ממנו משהו אחר לגמרי. שולף אותו מהפוזה הקבועה שלו, המשובחת בפני עצמה, למשהו רך יותר, חומל יותר ואופטימי יותר. כנראה שלפעמים כהנא טועה.

איה: כי מוטי זיגמן משדך את תוגת הגלעד כהנאיות העולצת עם מחווה מעולה לג׳ון קיי.
***

דלטא של C2C - בימוי: סטודיו CRCR


ניר: השנה לא זכור לי קליפ שהתבלט מעל כולם, ולכן היה לי קשה למצוא את האחד. C2C הזמינו את CRCR (שלקחו חלק בפרסומת המנצחת) שיביימו להם קליפ לשיר Delta, שבשונה מהסגנון המאוד אלסטי והמשוחרר שלהם, הפעם הם יחסית נשארו מאופקים. בשבילי הם הביאו חזרה למסך את רוחה של תקופת סרטי המדע בדיוני של שנות ה-80 המוקדמות. משהו בפלטת הצבעים האדמדמה, הרינדור המגורען, עיצוב הדמויות ואולי מעל הכל, בחירת הסצינה של שילוב בין חברה עתידנית למראה מצד אחד, שנשלטת ע"י מלך ימי-בניימי, מצד שני.
הקצב של השיר עם העריכה מצוינים והסוף משאיר טעם של עוד.
***

אלאקסיס של Kaly Live Dub

גיא: משהו בקטטוניות הטריפית של הקליפ הזה מהפנט אותי לגמרי. כמות המידע העצום המתחלף, עשרות רפרנסים פופ קאלצ'ריים, מחוות אנימציה וקולנוע, וגם עלילה קטנה יש שם. מחרפן ומרהיב לגמרי.
***

בוב. הקליפ של לורה סיקורי ל- Saint Michel

יסכה: הקליפ ממש יפה ומאד מחמיא למוסיקה, לא משתלט ומעצים את הרגש. יש בו משהו נוסטלגי ומרגש. הצבעוניות מאד מוקפדת והשפה הגרפית מאד עדכנית. מאד אהבתי את החופשיות במשחק עם גודל הפריים.


טריילר לRayman Legends E3


גיא: בעוונתיי הרבים אני גם גיימר מגיל צעיר מאוד, ואחד ממעצבי המשחקים האהובים עלי הוא ללא ספק מישל אנסל הצרפתי, יוצר סדרת Rayman.
Rayman Legends הוא משחק ההמשך לRayman Origins, שהצליח להתבלט מעל משחקי הפלטפורמה הנוכחיים של ימינו בעזרת עיצוב שלבים וגיימפלי מבריקים, דמויות קרטוניות מצחיקות ומגוחכות, וצבעוניות משגעת בכל פינה. המשחק השני הוא פחות או יותר שדרוג של הנוסחה, אך הטריילר שלו הוא אחד מהטובים שנראו אי פעם לקידום משחק.
זה החומרים והרנדור היפהפיים שמורגשים בכל פינה, האנימציה הקרטונית המאוד מצחיקה, הדיזיין האנסלי המגניב, אבל זו בעיקר השפה התלת מימדית הייחודית, והעובדה שהטריילר הוכן במיוחד(!) עבור משחק שהוא בכלל דו מימדי. רוב המשחקים היום מסתפקים באוסף של קטעי משחקיות וCutscenes, אבל בצוות "יוביסופט" השכילו לעשות דברים קצת אחרת כדי לקדם את המשחק, ויצרו מערכה תלת מימדית שלמה עבורו, שהצליחה לייצג נאמנה את כל מה שהוא חויית ריימן.
***

"cartoon network summer Ident" בויים ע"י אלכס גריג, איאמון אוניל, Impactist, CRCR, Rubber House.



ניר: פרסומת שפרצה בסערה והפכה לויראלית מהר מאוד. מסתבר שקרטון נטוורק עם היד על הדופק והיד הזו חיברה בין מספר כוחות עולים חדשים, מי יותר ומי פחות, בעולם האנימציה, שיצרו בשבילה סיקוונס אנימציה של 60 שניות. חלוקת המוסיקה ובחירת הצבעים נעשתה מראש והתוצאה היא חגיגת אנימציה של תנועה וקצב אמיתית, בה כל אמן הביא את את הסגנון הייחודי שלו וכולם חיים אחד לצד השני בהרמוניה. לדוגמה איאמון או-ניל (יוצר הסרט I'm fine thanks') הביא את טביעת האצבע שלו והוסיף פסיפס אנימטיבי יפיפה ו-CRCR הענקים הביאו את אפקט ה- WOW האנימטיבי לחלק שלהם. תענוג.
צמוד מאחור במקום השני-יונתן פופר שביים את "מיוריטה" פרסומת חכמה ומשעשעת מאוד לאפליקצית סמרטפון.
***

DEEZER פרסומת של MCBESS ו-CRCR לאפליקציית מוזיקה


השוליה: הפרסומת הזו לא רק מצויינת אלא גם מייצגת טרנד מאוד מוצלח של אנימציה דינאמית וזורמת שכל הזמן נמצאת בשינוי. זהו סגנון שנראה כמו הדור המתקדם של המושן גרפיקס: דינאמיות אבל לא רק עם אייקונים אסתטיים אלא אנימציה ממש. זהו שיתוף פעולה בין מעצב מצויין עם סגנון יחודי וסטודיו שהצליח לשמר את האיכויות האיוריות שלו תוך כדי תנועה.
***

פרומו לארץ נהדרת. יובל ומרב נתן.


איה: כי לראות פריים טיים עם טכסטורה ועושר ודיוק רעיוני ואנימטיבי עושה לי דמעות נוסטלגיה. אי וונט מיי אמטיוי!
***

"א' ב' של ארכיטקטים" במאי: פדריקו גונזלס


ניר: מהרגע הראשון שראיתי את הסרטון הזה התאהבתי בו, אבל יכול להיות שזה בגלל היותי חובב אדריכלות טובה. מה שבטוח שלהבדיל מרוב הפרוייקטים של מושן גרפיקס שמתאמצים לסחרר את הצופה זוהי יצירה יפהפיה, צנועה, מדויקת וחכמה, שנשענת על רצועת סאונד מקסימה

בקטנה: גיף השנה 
גיף השנה של ניר:

של השוליה: גיף מתוך סרט הגמר המשובח של עופר וינטר:

של איה, גיף של לילי קרה: כי אם לשבת ולמצמץ מול המחשב, אז שימצמץ אליך ככה בחזרה.
עוד דרוגים: דרוג האנימציה השנתי של SHORT OF THE WEEK ושל 

כמה הערות אחרונות לסיכום השנה:

כמו ששמתם לב ישנן כמה מגמות בולטות בשטח. הראשונה שבהן היא התחייה של האנימציה הקלאסית ואף ניתן לומר על חשבון האנימציה התלת מימדית. יכולות להיות לזה הרבה סיבות: הקושי להוציא מוצר איכותי בתלת מימד ללא הרבה כסף, הצורך של האנימציה הקלאסית להמציא את עצמה מחדש אחרי שנעלמה כמעט לחלוטין מהמסך הגדול ועוד. כמו כן, העולם המקוון נותן במה לאנימציות עצמאיות קטנות יותר, עם הפקה צנועה יותר ובמגוון הולך וגדל של שימושים. עוד מגמה בולטת, ש"מועדון העובדים מאוחר בלילה" מוביל ביד רמה, הוא שיתופי הפעולה המתרחבים בין אנימטורים. זה יכול להיות פרויקט האנימציה המשובח של "הארץ", ההארלם שייק האנימטיבי, או מונטאז'ים של כמה אנימטורים בסגנונות שונים.

אז מה היה חסר לי השנה? ניסיתי לחשוב על זה ומצאתי נקודה אחת: דמויות. יש הרבה פחות דגש על דמויות. העלילה, העיצוב, האנימציה והנתח הגדול שהם תופסים שם את העניין של הדמות, שהיא לב עולם האנימציה, בצד. תקחו כמעט את כל הסרטים שראיתם כאן (אולי פרט ל The Reward) ותראו שאין שם אף דמות שמתפקדת מעבר למקום שלה בסיפור או בעיצוב. אני מקווה מאוד שזו מגמה זמנית.

מילה אחרונה: במשך השנה מיוצרים המוני סרטי אנימציה בעולם. הנה כמה המלצות למעקב שוטף:
בוימאו: vimeo staff pick (לא רק אנימציה אבל איכותי ביותר)
everything animated  וגם animation for the masses וגם animated review
אני אוסף אנימציה ישראלית בערוץ הוימאו היעודי.
ויש גם ערוץ סטופמושן

זהו! שתהיה שנה אזרחית פוריה ונהדרת לכולם.