דלג לתוכן הראשי

הדינוזאור הטוב ו'פרצוף פיקסאר'

הטריילר החדש ל"הדינוזאור הטוב", הסרט הבא של פיקסאר, חיזק אצלי תובנה קטנה.


מכירים את "פרצוף דרימוורקס"?
זה הפרצוף הזה: (כן, אני יודע שמכוניות זה פיקסאר.)


מה הפרצוף הזה אומר?
I AM AWSOME!!!!
אני אחלה!
אני מגניב, יש לי לב רגיש אבל גם ציני ושנון כשצריך... בקיצור, תהיו אני!

האם יש "פרצוף פיקסאר"?
כן! והריהו לפניכם:















מה זה המבט הזה? עיניים נפתחות, גבות מורמות, מבט עולה למעלה, מואר, סקרן, שואף... זה פרצוף פיקסאר.
תחזרו לטריילר של הדינוזאור ותראו כמה פעמים הוא מופיע שם:







מה אומר הפרצוף הזה?
הוא אומר "אני רואה משהו נפלא! אני לא עצום,.. אני רואה משהו עצום."
זו כמיהה למשהו חיצוני, לגילוי. אבל בואו נדייק, זה לא רצון להיות גיבור אלא להיות צופה.

יש פה סוג של שיקוף של הצופים בסרט. בסרט "רגיל" אנחנו מזדהים עם הגיבור ורוצים להיות הוא לא כי רק הוא מגניב אלא כי אנחנו מזדהים איתו. כי הוא מאיר את העוצמה שבנו. אצל פיקסאר אנחנו מתחממים לאורם של גדולים, לא מזדהים איתם. זה יותר פראפרזה על ההזדהות הילדית, מאשר שחזור שלה.

אני אתן דוגמה:
קארל מ"למעלה" מעריץ בילדותו את צ'רלס מונץ חוקר הטבע. הוא רואה אותו בסרטים ומדמיין שהוא גם חוקר יבשות. אבל הכמיהה שלו במשך השנים, שלו ושל אשתו אלי, זה  לא להיות חוקרי ארצות אלא לבקר שם. הם לא עוסקים במחקר במהלך חייהם אלא בפנטזיות על להיות "כמו". גם כשהם מתבגרים. העיסוק של קארל בבלונים הוא המקום אליו הוא מתעל את הצפלין של מונץ, והכמיהה של מונץ לתפוס ציפור נדירה מתועלת אצל אלי להציג עם תוכים בספארי.

ולעומתו, גם בת הים הקטנה רוצה משהו גדול ממנה. אבל זו כמיהה אישית. היא רוצה להיות עם בני האדם. זה רצון פנימי לא להיות "כמו" אלא להיות "עם". כשגלן קין הנפיש את השוט הזה הוא ידע שזו קלישאה, הושטת היד, אבל הוא הבין שזה הדבר הנכון לעשות. אריאל לא רוצה להתבונן בבני אדם, היא רוצה להיות חלק מהם. היא שואפת להיות בן אדם ובני האדם, הצופים, מזדהים איתה. היא מושיטה את ידה להם.



מרבית הדמויות ב"פיקסאר" שואפות למשהו שהוא או בלתי מושג או צריך להיות כזה. כמו שמייק וזואובסקי מבין שהוא לא יהיה מפחידן (בית ספר למפלצות) וקארל מבין שאין ערך אמיתי להגיע לדרום אמריקה (שזה רק נסיון לפיצוי). הנסיון להיות "כמו" הוא בלון שמתפוצץ וחלומות הילדות איתו. בעקבות זה גם שינוי אמיתי ועמוק בדמות בריאה חדשה, גם הוא נמוג, ובמקומו בא תיקון קטן, מקומי (גם אם יש בו מימד עמוק), שינוי ראליסטי עד כאב.
ההשראה נשארת השראה. הדמויות בוהות במסך הכסף ולא מעבר לו.

בסרטי דיסני, אנחנו מרימים מבט לעבר דמויות שמרימות מבט למשהו שהן רוצות. בפיקסאר הדמויות משקפות אותנו, הן בוהות במסך, כמונו. ומושא הצפיה נמצא מעבר להשגתם, כמונו. הם רוצים לרצות.



דמויות קולנוע שצופות בקולנוע:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):