דלג לתוכן הראשי

הדינוזאור הטוב ו'פרצוף פיקסאר'

הטריילר החדש ל"הדינוזאור הטוב", הסרט הבא של פיקסאר, חיזק אצלי תובנה קטנה.


מכירים את "פרצוף דרימוורקס"?
זה הפרצוף הזה: (כן, אני יודע שמכוניות זה פיקסאר.)


מה הפרצוף הזה אומר?
I AM AWSOME!!!!
אני אחלה!
אני מגניב, יש לי לב רגיש אבל גם ציני ושנון כשצריך... בקיצור, תהיו אני!

האם יש "פרצוף פיקסאר"?
כן! והריהו לפניכם:















מה זה המבט הזה? עיניים נפתחות, גבות מורמות, מבט עולה למעלה, מואר, סקרן, שואף... זה פרצוף פיקסאר.
תחזרו לטריילר של הדינוזאור ותראו כמה פעמים הוא מופיע שם:







מה אומר הפרצוף הזה?
הוא אומר "אני רואה משהו נפלא! אני לא עצום,.. אני רואה משהו עצום."
זו כמיהה למשהו חיצוני, לגילוי. אבל בואו נדייק, זה לא רצון להיות גיבור אלא להיות צופה.

יש פה סוג של שיקוף של הצופים בסרט. בסרט "רגיל" אנחנו מזדהים עם הגיבור ורוצים להיות הוא לא כי רק הוא מגניב אלא כי אנחנו מזדהים איתו. כי הוא מאיר את העוצמה שבנו. אצל פיקסאר אנחנו מתחממים לאורם של גדולים, לא מזדהים איתם. זה יותר פראפרזה על ההזדהות הילדית, מאשר שחזור שלה.

אני אתן דוגמה:
קארל מ"למעלה" מעריץ בילדותו את צ'רלס מונץ חוקר הטבע. הוא רואה אותו בסרטים ומדמיין שהוא גם חוקר יבשות. אבל הכמיהה שלו במשך השנים, שלו ושל אשתו אלי, זה  לא להיות חוקרי ארצות אלא לבקר שם. הם לא עוסקים במחקר במהלך חייהם אלא בפנטזיות על להיות "כמו". גם כשהם מתבגרים. העיסוק של קארל בבלונים הוא המקום אליו הוא מתעל את הצפלין של מונץ, והכמיהה של מונץ לתפוס ציפור נדירה מתועלת אצל אלי להציג עם תוכים בספארי.

ולעומתו, גם בת הים הקטנה רוצה משהו גדול ממנה. אבל זו כמיהה אישית. היא רוצה להיות עם בני האדם. זה רצון פנימי לא להיות "כמו" אלא להיות "עם". כשגלן קין הנפיש את השוט הזה הוא ידע שזו קלישאה, הושטת היד, אבל הוא הבין שזה הדבר הנכון לעשות. אריאל לא רוצה להתבונן בבני אדם, היא רוצה להיות חלק מהם. היא שואפת להיות בן אדם ובני האדם, הצופים, מזדהים איתה. היא מושיטה את ידה להם.



מרבית הדמויות ב"פיקסאר" שואפות למשהו שהוא או בלתי מושג או צריך להיות כזה. כמו שמייק וזואובסקי מבין שהוא לא יהיה מפחידן (בית ספר למפלצות) וקארל מבין שאין ערך אמיתי להגיע לדרום אמריקה (שזה רק נסיון לפיצוי). הנסיון להיות "כמו" הוא בלון שמתפוצץ וחלומות הילדות איתו. בעקבות זה גם שינוי אמיתי ועמוק בדמות בריאה חדשה, גם הוא נמוג, ובמקומו בא תיקון קטן, מקומי (גם אם יש בו מימד עמוק), שינוי ראליסטי עד כאב.
ההשראה נשארת השראה. הדמויות בוהות במסך הכסף ולא מעבר לו.

בסרטי דיסני, אנחנו מרימים מבט לעבר דמויות שמרימות מבט למשהו שהן רוצות. בפיקסאר הדמויות משקפות אותנו, הן בוהות במסך, כמונו. ומושא הצפיה נמצא מעבר להשגתם, כמונו. הם רוצים לרצות.



דמויות קולנוע שצופות בקולנוע:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…