דלג לתוכן הראשי

על ג'יימס, אפרסקים ופרפרים



הקדמה: הסרט "ג'יימס והאפרסק הענק",המבוסס על ספרו הידוע של רואלד דאל (צ'ארלי והשוקולדה), עשוי ביד אמן בידי הנרי סליק ("הסיוט שלפני חג המולד"). זהו סרט שזכה להערכת חסר אולי בגלל אופיו האפל ותכניו המטרידים שכוללים התעללות נפשית, אלימות וראשי דגים כרותים לארוחת ערב. לא משהו שלא ראיתם בהארי פוטר. כמו לא מעט מסרטיו של הנרי סליק הסרט מנסה להיות סרט מאיים ו"דיסני" באותו זמן. לפעמים זה עובד יותר ולפעמים (מונקי בון, למשל) זה עובד פחות.
למרות הכל, זהו סרט סטופמושן מופלא עם שירים נהדרים ואם יוצא לכם לשים עליו יד אני ממליץ.
את המאמר פה כתבתי לפני כ-15 שנה, כשהבלוג עוד היה עיתון מחתרת שהודפס על A4.

חרקים באפרסקים

ג'יימס הנרי טרוטר איבד את הוריו בילדותו לאחר שקרנף פראי ברח מגן החיות הלונדוני וטרף אותם חיים, בעקבות האירוע הוא עבר לגור עם דודותיו המרשעות עצילה וגרומה (SPIKER AND SPONGE) אשר התאכזרו אליו קשות עד לאותו יום בו דברים מופלאים החלו לקרות. קסם שהשתבש השפיע על עץ האפרסק העקר שהוציא לפתע פרי בגודל בית. בתוך האפרסק הזה יצא ג'יימס למסע חוצה אוקינוסים לעבר ניו-יורק יחד עם כמה חרקים ענקיים ומתורבתים שהקסם פעל גם עליהם: העכבישה האפלה חובבת חיי הלילה, מרבה-הרגליים האגואיסט וה"מזיק" (תרתי משמע), החרגול, הכנר המתורבת, פרת-משה-רבינו האמהית, הגחלילית החרשת, השלשול הפרנואיד ותולעת המשי השתקנית (שכלל לא שולבה בסרט). כולם מייצגים זנים שונים של דמות המהגר שמפתח חלומות ותקוות כלפי "אמריקה". 
והשאלה המתבקשת היא:

למה אין שם פרפר?

ישנו מוטיב סיפורי החוזר בסיפורים רבים ומתאר את מה שקורה גם בסיפור זה: הלידה מחדש. כדי להסביר מה הוא מבטא, אתן קודם כל מספר דוגמאות למוטיב זה: נשאלה השאלה כיצד זה ששלגיה שבמותה הזמני היתה רק בת 7 נישאה בהקיצה לנסיך? וענו חוקרי ספרות-הילדים, ששלב זה, שבו הייתה טמונה בארון הזכוכית מסמל את התבגרותה; כך שכשיצאה היתה בשלה להינשא. השלבים של תהליכים כאלה כוללים שלב של כניסה, שהייה ויציאה. תהליך זה עובר גם על היפהפיה הנרדמת, על כיפה אדומה, על יונה ופינוקיו במעי הלויתן ובמובן מסויים גם על עליסה בארץ הפלאות- שינוי התפתחותי שעובר על דמות שכלואה בחממה התפתחותית.
מה שמזכיר בדיוק את התפתחותו של הפרפר: בתחילה הוא זחל: מכוער, עלוב, מסכן; לאחר מכן הוא גולם- סגור ומתפתח מעצמו. ובשיאו הוא פורץ החוצה, חזרה לעולם, רק שהפעם עם אישיות יפה, יציבה ועצמאית יותר: הוא פרפר! כך שב"ג'יימס והאפרסק הענק" בין כל החרקים למעשה ישנו פרפר ושמו: ג'יימס הנרי טרוטר!

גלמים בבטן הלויתן

לא במקרה מתלווים למסעו של ג'יימס חרקים - הוא עצמו חרק ולאורך הספר והסרט (של דיסני 1996) ג'יימס עובר את התהליך שעובר על הפרפר (הסרט גם פותח בפרפר יפהפה מעופף אשר מושמד במהרה ע"י הדודה גרומה). הסרט, לעומת הספר, היטיב להדגיש את הטבע ה"חרקי" שבג'יימס. כמו בסצינה בה הדודות מחפשות את ג'יימס:
עצילה: איפה אתה מתחבא, תולעת מגעילה?
השלשול: אה! הן יתפסו אותי!
ג'יימס: לא אותך! אותי!


כמו מחרק מזיק הן חוששות שג'יימס יפגע באפרסק. כמו-כן נוספה סצינה לסרט בה ג'יימס חולם על עצמו כעל זחל שלועס מהאפרסק והדודות רודפות אותו עם תרסיס נגד חרקים.
בשלב זה ג'יימס הוא זחל.

לאחר מכן הוא נכנס לאפרסק, שמשמש כביתו הזמני. ממש כמו הגולם אין הוא נזקק לאוכל ושתייה; הוא ניזון ממיץ   ובשר האפרסק ועסוק בתכנון עתידו- להגיע לניו-יורק.
בשלב זה הוא גולם.

כשהוא יוצא מהאפרסק- הוא פורץ במלא זהרו- על גג הבניין הגבוה בעולם. הוא מוצא משפחה חדשה מאות חברים ובית חם (העשוי מגלעין האפרסק). והאפרסק, כמו עטיפת הגולם לאחר שיצא מתוכו הפרפר, מתבקע בזמן היציאה- הוא נאכל ע"י מאות ילדים. הוא כבר חסר ערך כלפיי ג'יימס, פרט לזכרון המסע.

לא פלא אם-כן שהוא עובר מאנגליה לארה"ב. הוא עובר מבית עלוב בראש גבעה נידחת באנגליה הנוקשה אל "העולם החדש" וה"חופשי" שם יש לו הזדמנות לפרוח. וזהו סוף התהליך- ג'יימס מיצה את חיפושו העצמי והפך לפרפר, לאזרח אמריקני חופשי.

"אנחנו משפחה" אחד משיאי הרגש של הסרט:


טסט אנימציה לדמויות:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.