דלג לתוכן הראשי

על ג'יימס, אפרסקים ופרפרים



הקדמה: הסרט "ג'יימס והאפרסק הענק",המבוסס על ספרו הידוע של רואלד דאל (צ'ארלי והשוקולדה), עשוי ביד אמן בידי הנרי סליק ("הסיוט שלפני חג המולד"). זהו סרט שזכה להערכת חסר אולי בגלל אופיו האפל ותכניו המטרידים שכוללים התעללות נפשית, אלימות וראשי דגים כרותים לארוחת ערב. לא משהו שלא ראיתם בהארי פוטר. כמו לא מעט מסרטיו של הנרי סליק הסרט מנסה להיות סרט מאיים ו"דיסני" באותו זמן. לפעמים זה עובד יותר ולפעמים (מונקי בון, למשל) זה עובד פחות.
למרות הכל, זהו סרט סטופמושן מופלא עם שירים נהדרים ואם יוצא לכם לשים עליו יד אני ממליץ.
את המאמר פה כתבתי לפני כ-15 שנה, כשהבלוג עוד היה עיתון מחתרת שהודפס על A4.

חרקים באפרסקים

ג'יימס הנרי טרוטר איבד את הוריו בילדותו לאחר שקרנף פראי ברח מגן החיות הלונדוני וטרף אותם חיים, בעקבות האירוע הוא עבר לגור עם דודותיו המרשעות עצילה וגרומה (SPIKER AND SPONGE) אשר התאכזרו אליו קשות עד לאותו יום בו דברים מופלאים החלו לקרות. קסם שהשתבש השפיע על עץ האפרסק העקר שהוציא לפתע פרי בגודל בית. בתוך האפרסק הזה יצא ג'יימס למסע חוצה אוקינוסים לעבר ניו-יורק יחד עם כמה חרקים ענקיים ומתורבתים שהקסם פעל גם עליהם: העכבישה האפלה חובבת חיי הלילה, מרבה-הרגליים האגואיסט וה"מזיק" (תרתי משמע), החרגול, הכנר המתורבת, פרת-משה-רבינו האמהית, הגחלילית החרשת, השלשול הפרנואיד ותולעת המשי השתקנית (שכלל לא שולבה בסרט). כולם מייצגים זנים שונים של דמות המהגר שמפתח חלומות ותקוות כלפי "אמריקה". 
והשאלה המתבקשת היא:

למה אין שם פרפר?

ישנו מוטיב סיפורי החוזר בסיפורים רבים ומתאר את מה שקורה גם בסיפור זה: הלידה מחדש. כדי להסביר מה הוא מבטא, אתן קודם כל מספר דוגמאות למוטיב זה: נשאלה השאלה כיצד זה ששלגיה שבמותה הזמני היתה רק בת 7 נישאה בהקיצה לנסיך? וענו חוקרי ספרות-הילדים, ששלב זה, שבו הייתה טמונה בארון הזכוכית מסמל את התבגרותה; כך שכשיצאה היתה בשלה להינשא. השלבים של תהליכים כאלה כוללים שלב של כניסה, שהייה ויציאה. תהליך זה עובר גם על היפהפיה הנרדמת, על כיפה אדומה, על יונה ופינוקיו במעי הלויתן ובמובן מסויים גם על עליסה בארץ הפלאות- שינוי התפתחותי שעובר על דמות שכלואה בחממה התפתחותית.
מה שמזכיר בדיוק את התפתחותו של הפרפר: בתחילה הוא זחל: מכוער, עלוב, מסכן; לאחר מכן הוא גולם- סגור ומתפתח מעצמו. ובשיאו הוא פורץ החוצה, חזרה לעולם, רק שהפעם עם אישיות יפה, יציבה ועצמאית יותר: הוא פרפר! כך שב"ג'יימס והאפרסק הענק" בין כל החרקים למעשה ישנו פרפר ושמו: ג'יימס הנרי טרוטר!

גלמים בבטן הלויתן

לא במקרה מתלווים למסעו של ג'יימס חרקים - הוא עצמו חרק ולאורך הספר והסרט (של דיסני 1996) ג'יימס עובר את התהליך שעובר על הפרפר (הסרט גם פותח בפרפר יפהפה מעופף אשר מושמד במהרה ע"י הדודה גרומה). הסרט, לעומת הספר, היטיב להדגיש את הטבע ה"חרקי" שבג'יימס. כמו בסצינה בה הדודות מחפשות את ג'יימס:
עצילה: איפה אתה מתחבא, תולעת מגעילה?
השלשול: אה! הן יתפסו אותי!
ג'יימס: לא אותך! אותי!


כמו מחרק מזיק הן חוששות שג'יימס יפגע באפרסק. כמו-כן נוספה סצינה לסרט בה ג'יימס חולם על עצמו כעל זחל שלועס מהאפרסק והדודות רודפות אותו עם תרסיס נגד חרקים.
בשלב זה ג'יימס הוא זחל.

לאחר מכן הוא נכנס לאפרסק, שמשמש כביתו הזמני. ממש כמו הגולם אין הוא נזקק לאוכל ושתייה; הוא ניזון ממיץ   ובשר האפרסק ועסוק בתכנון עתידו- להגיע לניו-יורק.
בשלב זה הוא גולם.

כשהוא יוצא מהאפרסק- הוא פורץ במלא זהרו- על גג הבניין הגבוה בעולם. הוא מוצא משפחה חדשה מאות חברים ובית חם (העשוי מגלעין האפרסק). והאפרסק, כמו עטיפת הגולם לאחר שיצא מתוכו הפרפר, מתבקע בזמן היציאה- הוא נאכל ע"י מאות ילדים. הוא כבר חסר ערך כלפיי ג'יימס, פרט לזכרון המסע.

לא פלא אם-כן שהוא עובר מאנגליה לארה"ב. הוא עובר מבית עלוב בראש גבעה נידחת באנגליה הנוקשה אל "העולם החדש" וה"חופשי" שם יש לו הזדמנות לפרוח. וזהו סוף התהליך- ג'יימס מיצה את חיפושו העצמי והפך לפרפר, לאזרח אמריקני חופשי.

"אנחנו משפחה" אחד משיאי הרגש של הסרט:


טסט אנימציה לדמויות:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …