דלג לתוכן הראשי

הגולם של MOONBOT

The Golem, Joe Bluhm, Artist. Back it on Kickstarter: http://kck.st/11IvNU8

"מונבוט" הוא סטודיו צעיר שמשלב אנימציה עם משחקים וספרים דיגיטלים. הסטודיו כבר לקח את האוסקר על "הספרים המעופפים של מוריס לסמור" ועכשיו הם רוצים ליצור משחק שגם יהיה סרט על פי הגולם מפראג ולשם כך הם פתחו קמפיין למימון-רשת בכתובת הזו:
http://www.kickstarter.com/projects/1320581435/moonbot-studios-next-game-the-golem

הסיפור של הגולם הוא מאוד קרוב לליבי ויש לי תחושה שעדיין לא מימשו את הפוטנציאל שלו. גם כאנימטור אני רואה בסיפור סוג של תמצית של עבודתי: להקים גוש חומר לתחייה. אפילו המילה "אמת" שמקימה את הגולם לחיים היא סוג של רמז למה שצריך להוביל אנימטור כשהוא ניגש להחיות דמות. יש משהו בסיפור הזה שהוא אגדי אבל עם זאת קצת נוקשה כי הגולם, בניגוד לגיבורי אגדות מוכרים אחרים, הוא לא דמות שמתפתחת. חלק מהמהות של הגולם הוא לא להתפתח.

עם זאת יש כמה דברים בפרויקט הספציפי הזה שנגעו לליבי במיוחד: קודם כל, הם עשו מחקר רציני. הלכו לפראג והתחקו אחרי האסתטיקה של העולם היהודי האבוד. זה מפתיע כי זה הולך נגד הנטייה בשנים האחרונות לעצב את הגולם כדמות פיקטופלזמה פשוטה וגושית. ואת זה אני אומר בידיעה שבאמת יש משהו מאוד נכון בעיצוב פשוט וגולמי לגולם ועם זאת הלוק האייקוני-הייטקי לא מתאים לרוח הכללית של הדמות והסיפור.

הדבר השני שריגש אותי זה הרעיון של "הגילדות" של קבוצות האומנים: יש בזה משהו מאוד יהודי, מאוד "פראגי" בלתת ביטוי לאומנות (craft) של היהודים. זה נותן גם רובד נוסף בכך שהגולם מייצג את החומר מול הרוח לא רק ברמה האידאית אלא גם בפער שבין עולם לומדי התורה (המהר"ל) לעומת העולם של האנשים העובדים (האומנים).
כמה זה רלוונטי לימינו!

היה  לי פעם רעיון לעשות סרט אנימציה באורך מלא שמשלב את סיפור "הגולם" עם "הדיבוק" ובו הגולם הופך לסוג של סייד קיק. אבל זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת. אבל בעצם, איך זה ש"הדיבוק" לא הפך לסרט אנימציה? אה ... הוא כן... בערך. קראו לזה "חתונת רפאים". חנן קמינסקי, לעומת זאת, ניסה פעם לשלב את סיפורי חלם עם הגולם (בדקה ה-14 הגולם נוצר) וקראו לסרט "השלומיאל האמיתי" או "הכפר הקסום".

והנה עיצובי מונבוט:



עוד בפנים...
הנה עוד פרסומים שלהם בנושא:





חקר המדרש והקבלה:


סקיצות:


סרט אפקטים מרפרר לגולם:


הגולם קרח של adventure time
File:Modelsheet Snow Golem with Bag.png 

הגולם, סרט הגמר מבצלאל של אלון בורודה ורון נדל:


גם זה סוג של גולם, לא? מיזאקי.

ענק הברזל:
Iron Giant Toy... :D
תרגיל באפקטים מבית גובלינס.





אגדת אם: פרויקט אנימציה ישראלי חדש שגם כן מחפש מימון-רשת:


עוד:
אלי אשד על הגולם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …