}

23:08

על סרטי גמר

בקרוב תגיע עונת סרטי הגמר ורציתי להעיר כמה דברים על הנושא. קודם כל, איכות הסרטים רק הולכת ומשתפרת עם השנים. הטכנולוגיה מזרזת תהליכים ומאפשרת להרים סרט באיכות גבוהה-סבירה תוך שנה. כדאי לשים לב לרשימת הקרדיטים בסרטי גמר ישראלים. לרוב יהיה כתוב שם אחד-שניים והרבה "תודות". סרטי גמר זרים לעומת זאת, יכולים להריץ רשימת קרדיטים באורך של הסרט עצמו. וכל זה כי בישראל, טוב... בבצלאל לפחות, מסתכלים על הבוגר כעל סופרמן. הוא יודע לכתוב תסריט, למדל, לעצב דמויות ורקעים ולהלחין פסקול. אין פה את הגישה "עם הפנים לתעשיה" שבה אתה מתמחה בתחום מסוים. יש לזה גם יתרונות: אתה מתנסה ולוקח אחריות על מגוון כשרונות, גם אם חצי מהם אין לך.
אז כבר אפשר לבוא בסלחנות לתוצרים. אבל לא תמיד צריך.
כשאני עשיתי את סרט הגמר שלי, המנחה לא הבין על מה הוא בכלל. זה לגיטימי בהתחלת התהליך, לא אחרי שנה של עבודה. זה בלתי אפשרי להנחות פרויקט שאין לך הבנה לאן הסטודנט חותר לקחת אותו. את זה למדתי מאוחר מדי. בנוסף, התעקשתי לא לזהות את החולשות שלי, לא לשתף פעולה.  חוץ מפסקול שנתתי לחבר לכתוב. כך יצא שדווקא הצד היותר חזק בי לא בא לידי ביטוי.  בכל זאת, יש גבול לעצמאות שלי. המנחה היחיד שעזר לי לא היה המנחה שלי בכלל. אייל שורק (אחלה מנחה!). במבט מהיר הוא זיהה כשלים, שאם לא הייתי מתקן אותם, הסרט לא היה עובד ברמה הכי בסיסית שלו: הבימוי.
ההנחיה סבלה מעוד בעיות: מנחה שמבין בבימוי לא תמיד מבין בעיצוב, מנחה שמבין בעיצוב לא תמיד מבין בתסריט. שלא לדבר על בעיות טכניות שלא ממש סיפקו לנו פתרונות לגביהם. בסופו של דבר סך הכישורים שאנחנו נדרשנו להפגין היו גדולים מהכישורים שהיו למנחים שלנו. יש לזכור שלא מעט מרצים מעולם לא עשו יותר מסרט אחד אישי בחייהם. אני מקווה שאני לא מגזים. נראה לי שלא.
רוב האנשים, לאחר סיום הלימודים, לא מגיעים לעשות סרט אישי נוסף. כמה חבל.
אז מה אני אומר? אל תסמכו על המנחה. הוא גם לא תמיד יעמוד לצידכם בהגשה. אתם עלולים למצוא אותו בראש הקוטלים. ראו הוזהרתם.
חוץ מזה, חכו עם העלאת הסרט לאינטרנט. נצלו ותכננו את ה"באז" האפשרי. כדאי לקרוא על זה פה ופה. יש מקומות שיציגו רק סרטים שלא עלו עדיין. לדוגמא, באתר הפופולרי cartoon brew יש פינה לסרטי סטודנטים שלא עלו לרשת.
ואל תסמכו על זה שישלחו את הסרטים שלכם לפסטיבלים. אם לא שלחו אז עשו זאת בעצמכם.

הנה כמה סרטי גמר שסיימו יחד איתי, אי שם ב-2006 בצלאל. מחזור מצוין עם אנשים גם מוכשרים וגם מקסימים.

רונן ז'וראט בסרטון על ימי ילדותו


סלסטינה: סטופמושן איכותי עם מוזיקה טובה של ריקרדו ורדסחיים.


סיפור אהבה של ליאור ויקס


הגולם בפרשנות עכשווית של רון נדל ואלון בורודה


והסרט האהוב עליי, עלומים, פנטזיה מופשטת (תרתי משמע) רוחנית וצבעונית. סרט מיוחד במינו. איה דודאי.


ספי גייגו בהרפתקה מוסיקלית. תהנו.


איתי פרומין באנימציית שמן על זכוכית! ומוסיקה מקורית שלו.


בטון של אריאל בלינקו ומיכאל פאוסט, אנטי ישראלי אבל עשוי נהדר.


יוני שוחט, אקספרימנטלי, הזוי ויפהפה.


יצירות מופת.