דלג לתוכן הראשי

על סרטי גמר

בקרוב תגיע עונת סרטי הגמר ורציתי להעיר כמה דברים על הנושא. קודם כל, איכות הסרטים רק הולכת ומשתפרת עם השנים. הטכנולוגיה מזרזת תהליכים ומאפשרת להרים סרט באיכות גבוהה-סבירה תוך שנה. כדאי לשים לב לרשימת הקרדיטים בסרטי גמר ישראלים. לרוב יהיה כתוב שם אחד-שניים והרבה "תודות". סרטי גמר זרים לעומת זאת, יכולים להריץ רשימת קרדיטים באורך של הסרט עצמו. וכל זה כי בישראל, טוב... בבצלאל לפחות, מסתכלים על הבוגר כעל סופרמן. הוא יודע לכתוב תסריט, למדל, לעצב דמויות ורקעים ולהלחין פסקול. אין פה את הגישה "עם הפנים לתעשיה" שבה אתה מתמחה בתחום מסוים. יש לזה גם יתרונות: אתה מתנסה ולוקח אחריות על מגוון כשרונות, גם אם חצי מהם אין לך.
אז כבר אפשר לבוא בסלחנות לתוצרים. אבל לא תמיד צריך.
כשאני עשיתי את סרט הגמר שלי, המנחה לא הבין על מה הוא בכלל. זה לגיטימי בהתחלת התהליך, לא אחרי שנה של עבודה. זה בלתי אפשרי להנחות פרויקט שאין לך הבנה לאן הסטודנט חותר לקחת אותו. את זה למדתי מאוחר מדי. בנוסף, התעקשתי לא לזהות את החולשות שלי, לא לשתף פעולה.  חוץ מפסקול שנתתי לחבר לכתוב. כך יצא שדווקא הצד היותר חזק בי לא בא לידי ביטוי.  בכל זאת, יש גבול לעצמאות שלי. המנחה היחיד שעזר לי לא היה המנחה שלי בכלל. אייל שורק (אחלה מנחה!). במבט מהיר הוא זיהה כשלים, שאם לא הייתי מתקן אותם, הסרט לא היה עובד ברמה הכי בסיסית שלו: הבימוי.
ההנחיה סבלה מעוד בעיות: מנחה שמבין בבימוי לא תמיד מבין בעיצוב, מנחה שמבין בעיצוב לא תמיד מבין בתסריט. שלא לדבר על בעיות טכניות שלא ממש סיפקו לנו פתרונות לגביהם. בסופו של דבר סך הכישורים שאנחנו נדרשנו להפגין היו גדולים מהכישורים שהיו למנחים שלנו. יש לזכור שלא מעט מרצים מעולם לא עשו יותר מסרט אחד אישי בחייהם. אני מקווה שאני לא מגזים. נראה לי שלא.
רוב האנשים, לאחר סיום הלימודים, לא מגיעים לעשות סרט אישי נוסף. כמה חבל.
אז מה אני אומר? אל תסמכו על המנחה. הוא גם לא תמיד יעמוד לצידכם בהגשה. אתם עלולים למצוא אותו בראש הקוטלים. ראו הוזהרתם.
חוץ מזה, חכו עם העלאת הסרט לאינטרנט. נצלו ותכננו את ה"באז" האפשרי. כדאי לקרוא על זה פה ופה. יש מקומות שיציגו רק סרטים שלא עלו עדיין. לדוגמא, באתר הפופולרי cartoon brew יש פינה לסרטי סטודנטים שלא עלו לרשת.
ואל תסמכו על זה שישלחו את הסרטים שלכם לפסטיבלים. אם לא שלחו אז עשו זאת בעצמכם.

הנה כמה סרטי גמר שסיימו יחד איתי, אי שם ב-2006 בצלאל. מחזור מצוין עם אנשים גם מוכשרים וגם מקסימים.

רונן ז'וראט בסרטון על ימי ילדותו


סלסטינה: סטופמושן איכותי עם מוזיקה טובה של ריקרדו ורדסחיים.


סיפור אהבה של ליאור ויקס


הגולם בפרשנות עכשווית של רון נדל ואלון בורודה


והסרט האהוב עליי, עלומים, פנטזיה מופשטת (תרתי משמע) רוחנית וצבעונית. סרט מיוחד במינו. איה דודאי.


ספי גייגו בהרפתקה מוסיקלית. תהנו.


איתי פרומין באנימציית שמן על זכוכית! ומוסיקה מקורית שלו.


בטון של אריאל בלינקו ומיכאל פאוסט, אנטי ישראלי אבל עשוי נהדר.


יוני שוחט, אקספרימנטלי, הזוי ויפהפה.


יצירות מופת.





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):