דלג לתוכן הראשי

על סרטי גמר

בקרוב תגיע עונת סרטי הגמר ורציתי להעיר כמה דברים על הנושא. קודם כל, איכות הסרטים רק הולכת ומשתפרת עם השנים. הטכנולוגיה מזרזת תהליכים ומאפשרת להרים סרט באיכות גבוהה-סבירה תוך שנה. כדאי לשים לב לרשימת הקרדיטים בסרטי גמר ישראלים. לרוב יהיה כתוב שם אחד-שניים והרבה "תודות". סרטי גמר זרים לעומת זאת, יכולים להריץ רשימת קרדיטים באורך של הסרט עצמו. וכל זה כי בישראל, טוב... בבצלאל לפחות, מסתכלים על הבוגר כעל סופרמן. הוא יודע לכתוב תסריט, למדל, לעצב דמויות ורקעים ולהלחין פסקול. אין פה את הגישה "עם הפנים לתעשיה" שבה אתה מתמחה בתחום מסוים. יש לזה גם יתרונות: אתה מתנסה ולוקח אחריות על מגוון כשרונות, גם אם חצי מהם אין לך.
אז כבר אפשר לבוא בסלחנות לתוצרים. אבל לא תמיד צריך.
כשאני עשיתי את סרט הגמר שלי, המנחה לא הבין על מה הוא בכלל. זה לגיטימי בהתחלת התהליך, לא אחרי שנה של עבודה. זה בלתי אפשרי להנחות פרויקט שאין לך הבנה לאן הסטודנט חותר לקחת אותו. את זה למדתי מאוחר מדי. בנוסף, התעקשתי לא לזהות את החולשות שלי, לא לשתף פעולה.  חוץ מפסקול שנתתי לחבר לכתוב. כך יצא שדווקא הצד היותר חזק בי לא בא לידי ביטוי.  בכל זאת, יש גבול לעצמאות שלי. המנחה היחיד שעזר לי לא היה המנחה שלי בכלל. אייל שורק (אחלה מנחה!). במבט מהיר הוא זיהה כשלים, שאם לא הייתי מתקן אותם, הסרט לא היה עובד ברמה הכי בסיסית שלו: הבימוי.
ההנחיה סבלה מעוד בעיות: מנחה שמבין בבימוי לא תמיד מבין בעיצוב, מנחה שמבין בעיצוב לא תמיד מבין בתסריט. שלא לדבר על בעיות טכניות שלא ממש סיפקו לנו פתרונות לגביהם. בסופו של דבר סך הכישורים שאנחנו נדרשנו להפגין היו גדולים מהכישורים שהיו למנחים שלנו. יש לזכור שלא מעט מרצים מעולם לא עשו יותר מסרט אחד אישי בחייהם. אני מקווה שאני לא מגזים. נראה לי שלא.
רוב האנשים, לאחר סיום הלימודים, לא מגיעים לעשות סרט אישי נוסף. כמה חבל.
אז מה אני אומר? אל תסמכו על המנחה. הוא גם לא תמיד יעמוד לצידכם בהגשה. אתם עלולים למצוא אותו בראש הקוטלים. ראו הוזהרתם.
חוץ מזה, חכו עם העלאת הסרט לאינטרנט. נצלו ותכננו את ה"באז" האפשרי. כדאי לקרוא על זה פה ופה. יש מקומות שיציגו רק סרטים שלא עלו עדיין. לדוגמא, באתר הפופולרי cartoon brew יש פינה לסרטי סטודנטים שלא עלו לרשת.
ואל תסמכו על זה שישלחו את הסרטים שלכם לפסטיבלים. אם לא שלחו אז עשו זאת בעצמכם.

הנה כמה סרטי גמר שסיימו יחד איתי, אי שם ב-2006 בצלאל. מחזור מצוין עם אנשים גם מוכשרים וגם מקסימים.

רונן ז'וראט בסרטון על ימי ילדותו


סלסטינה: סטופמושן איכותי עם מוזיקה טובה של ריקרדו ורדסחיים.


סיפור אהבה של ליאור ויקס


הגולם בפרשנות עכשווית של רון נדל ואלון בורודה


והסרט האהוב עליי, עלומים, פנטזיה מופשטת (תרתי משמע) רוחנית וצבעונית. סרט מיוחד במינו. איה דודאי.


ספי גייגו בהרפתקה מוסיקלית. תהנו.


איתי פרומין באנימציית שמן על זכוכית! ומוסיקה מקורית שלו.


בטון של אריאל בלינקו ומיכאל פאוסט, אנטי ישראלי אבל עשוי נהדר.


יוני שוחט, אקספרימנטלי, הזוי ויפהפה.


יצירות מופת.





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.