דלג לתוכן הראשי

אליס וברטון : אהבה ומלחמה.

madatterטוב, אני חושב שבלתי אפשרי לומר שהסרט החדש של ברטון הוא מוצלח. ולא על זה רציתי לכתוב, ישנם שלושה מאמרי ביקורת מוצלחים בידיעות שעשו את זה טוב ממני.הנסיון הבסיסי שמאחורי הסרט כולל שני דברים: ליצוק עלילה לסיפור המקורי ולעשות את הסרט "טים ברטוני".
הטענה המרכזית נגד מה שקרה בסרט הוא המעבר מעולם הזוי של אוסף אינדיבידואלים שרוטים לעולם של טובים ורעים עם מאבק ונבואה וגיבורה פמיניסטית. ואכן, קשה לספר סיפור בלי זה. ועדיין, האם היה ניתן להשאיר את הקסם המקורי ועדיין לשמר מהלך עלילתי כלשהו? התשובה קיימת כבר בספר עצמו. ואני ניסיתי לחשוב איך אפשר היה להפך את אליס לסרט עלילתי ברוח היצירה המקורית. בספר הראשון "אליס בארץ הפלאות" יש קלפים אבל אין משחק. בספר השני יש כלי שח וגם יש משחק שח. גם אליס עצמה משתנה מדמות מבולבלת ומטורטרת בספר הראשון לדמות מכוונת מטרה ותקיפה יותר בספר השני.
מבחינת מסר ניתן היה לעסוק באמת במהותו של השגעון. טים ברטון ניסה להציג חשיבה מקורית ונועזת כ"שיגעון". אבל זוהי הקטנה של המושג. מה שבאמת הפך את הדמויות המשוגעות למגוחכות ולא באמת ל"משוגעות". אני בטוח שאף אחד לא היה טורח לאשפז את הכובען הזה.
אם כך, מהו שיגעון? זו היתה יכולה להיות השאלה שבמרכז הסרט. והיא רלוונטית גם לילדים וגם למבוגרים. מתי דמיון פרוע נעשה שיגעון? מתי אתה מאבד את הקשר למציאות ואיפה בכלל קיים קשר כזה?
רבי נחמן מברסלב עוסק רבות בתורתו וסיפוריו ב"שיגעון".
לפי רב נחמן שיגעון הוא  (להבנתי) סוביקטיביות קיצונית. ניתן לומר שזוהי תמצית הפוסטמודרניזם. כאשר ישנו אובדן מוחלט של האמת והכל יכול להחשב כנרטיב לגיטימי מיהו המשוגע? לפי רבי נחמן כולנו משוגעים. לא משום שאין אמת אלא משום שהיא מעבר. מעבר למסך האופף אותנו. כמו במטריקס ישנו צורך לרדת אל תהומות הפנטזיה בעקבות ארנב לבן, להתנסות באובדן שפיות על מנת לגלות את האמת. זהו המסע שגבורי פנטזיה אמיתיים עוברים. זהו המסע שאליס של ברטון לא עוברת. נקודת המוצא שלה בסרט הוא הפחד לאבד את השפיות אבל בפועל היא לא מסתכנת בכך, אולי משום שברטון סידר לה את העולם הפנטסטי כל כך באופן הגיוני ומסודר.
הסוביקטיביות הקיצונית היא כאשר אתה מאבד כל עניין באישור חיצוני. כאשר אינך יכול להסתמך עוד על תקשורת עם אנשים אחרים או על מוסכמות תרבותיות וחברתיות. כאשר כל שיש לך זה את עולמך הפנימי.
זהו המסע של אליס. כל יצורי ארץ הפלאות הם כמותה ילדותיים וכלואים בעולמם. הם דמויות שהוצאו מהקשר אנושי או עלילתי. הם דמויות בלי סיפור. עם זאת משהו משותף להן: הן דמויות בחלום. כך שאליס היא הגיבורה של הסיפור מעצם קיומה. אבל מה קורה כאשר אדם נעשה לדמות הכלואה בחלום של עצמה? זוהי המלכודת של אליס. יכולתה להבחין בינה לבין הדמויות האחרות היא המפתח ליציאה אל העולם האמיתי. עולם בו ישנם עוד אנשים חוץ ממנה. העולם היחידי בו תקשורת ואהבה יכולים להתקיים.
וכך אנו עוברים לספר השני. הרעיון שישנה מלחמה אינו זר לגמרי לרוח הספר. כי שחמט הוא אכן משחק מלחמה. מה שברטון פספס אולי היה שזהו משחק. המשחק מבוסס על מערכת כללים שרירותית שמטרתה הגברת העניין והדרמה. המלחמה בשח אינה אמיתית וזה מה שהיה על אליס לעשות: ליזום את משחק השח על מנת ליצוק משמעות מסוימת  לעולמם של המשוגעים.
למה מלחמה? כי כמו שאנו מוצאים בעולמנו לא אחת שאנשים זקוקים למלחמה כדי למצוא מקומם בחיים, משמעות. המלחמה מבררת מושגים של זהות ואמת. ועם זאת מלחמה היא מניפולטיבית. היא יוצרת קטגוריות במקום בו יכולה היתה להתקיים אחדות, גם אם של ניגודים.
אם אני הייתי מספר את הסיפור הייתי עושה זאת כך:
במאמציה של אליס להכניס משמעות בחיי יצורי ארץ הפלאות היא הייתה יוזמת משחק מלחמה. אלא שהמשחק היה יוצא משליטה וזאת תודות למלכת הלבבות. המשחק היה נעשה לאלים ומאיים. ומעמיד בסכנה את ארץ הפלאות כולה. כי אין שם טובים ורעים באמת.
אחד השיאים של הספר השני מתחולל כאשר אליס מגלה כי המלך האדום חולם אותה. ואם הוא יתעורר היא תעלם. קונפליקט זה, מיהו החולם, יכול היה להניע את חלקו השלישי של הסיפור. על אליס להציב את האהבה כאלטרנטיבה למלחמה ביצירת זהות ומשמעות. לא במובן הקיטשי אלא במובן הפשוט של שפיות: ההכרה באחר כגורם מרכזי ביציאה מהשגעון. מהעולם בו האמת שלך היא היחידה: כניסה להקשר רחב, הומניסטי וסמביוטי. (כך גם בסיפור ההינדיק של רבי נחמן).
ההכרה שלה בכך שעליה להתעורר לעולם "אמיתי" חיצוני הינה האצלה של היכולת לאהוב על כל יצורי ארץ הפלאות. שאיפתה להתעורר היא שאיפתם. בלעדיה אין הם מסוגלים לכך כי אם היא תשאר בארץ הפלאות, בחלומה הפרטי, היא נמנעת מלהיות חלק מעולם בו יש אנשים מלבדה
ואולי זהו הפחד של יצורי ארץ הפלאות: שאם היא תכיר בכך, אם היא תתעורר, הם יעלמו.
זהו חששו של כל מי שחווה עולם פנימי עשיר: שהיציאה לעולם האמיתי תפורר את זהותו, תטשטש אותה ותעלים את צבעוניותה.
על כך על אליס לענות להם כי לא רק שהם לא יעלמו אלא הם יזכו ביכולת לאהוב. (שמעבר לכך שזו האמת, זהו מסר שטים ברטון השכיל לצוק לסרטיו האחרים.) יתרה מכך, אליס יכולה לצאת החוצה ולהעשות לסופרת ובכך לתת להם חיים מחדש בעולמה. חיים שניתן לחלוק.
נקודה אחרונה שרציתי לגעת בה:
דמויותיו הראשיות של טים ברטון הם יצורי דימדומים. יש אצלו טובים ורעים אבל ביניהם יש יצורי אופל עם לב זהב.
כאשר הוא מסגנן את הדמויות האלה הן נראות לרוב כבעלי עיניים גדולות, עם צבע שחור סביבן, ופנים לבנות.
ציור זה הופיע בספרו ומתאר ילד שנפצע על ידי דוב גריזלי:
גריזלי
לילד באיור יש שתי עיניים האחת רגילה והשניה נפוחה, טראומטית. כמעט לכל גיבור שלו יש טראומה מכוננת. אם זה רצח אם על ידי אב או מות אב. בסרט "סויני טוד" ניתן לראות את הטרנספורמציה בפעולה. הילד טובי ראה דברים נוראיים בחייו ועדיין נשאר תמים, אבל רק בסוף הסרט, לאחר שאימו המאמצת נרצחת הוא יוצא מהביוב כשעיניו השתנו. הוא חיוור ועיניו צבועות שחור. הוא נעשה לדמות "טים ברטונית". הוא נעשה ליצור דמדומים המחפש גאולה על ידי האופל.
אליס היא דמות הפוכה. היא מתחילה כדמות "ברטונית", ילדה מפוחדת אשר נושאת טראומה לא ידועה החוזרת אליה בסיוטים. למרבה האירוניה אנו מגלים בסוף הסרט כי הטראומה הזו הינה אותו ביקור ראשוני בארץ הפלאות. מקור סיוטיה (?!).רק בסוף הסרט אליס מאבדת את האיפור הכבד והברטוני. נדמה שיש כאן איזו פרידה מסוימת. טים ברטון מתאר בסרטיו את הירידה לשאול והעליה חזרה (או ההשארות) ונדמה שלראשונה ישנה דמות שמצליחה לצאת ממקום זה. דמות שמצליחה לצאת מסרט של טים ברטון ולמצוא חיים אחרים.
בקרוב אצל ג'וני דפ.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.