דלג לתוכן הראשי

המארח: על אפקטים והשהיית אמון

"המארח" the host  הוא סרט מפלצות דרום קוריאני אבל הוא גם קומדיה ודרמה מה שהופך אותו למשהו שקשה לקטלג. רציתי להתייחס למשהו שראיתי בסרט הזה בסצינה המקסימה (והמעט מדממת) שלפניכם:

כשראיתי את הסצינה אהבתי אותה מאוד כי ממש כמו הדמויות אתה לא קולט מיד מה קורה. ואז שמתי לב: זה לא רק בגלל ההפתעה. בדרך כלל בסרטים שיש בהם דמויות תלת (ובייחוד מפלצות) המצלמה משתוללת, מקיפה 360 מעלות כביכול כדי להעצים את החוייה הקולנועית. ופה לא. יותר מכך, שימו לב שהמצלמה מראה לנו רק את מה שהדמויות יכולות לראות. לא כמו בסרטי "ראליטי" (כמו פרויקט המכשפה מבלייר) עם מצלמת כתף רועדת אלא כפשוטו: המצלמה נמצאת במקום בו יש בני אדם. אפילו כשאנו רואים את המפלצת מלמעלה: זה נעשה מרכבת עילית. התרומה של זה לאמינות הסרט היא גדולה מאוד בעיניי.
חשבתי על זה ועל היחס בכלל לשימוש בתלת-מימד בסרטי לייב וזה ההבדל בין "אפקט" ליצירה. "אפקט", מבחינה לשונית, הוא "השפעה" כלומר הוא יוצר תגובה. כמו לחצן שמפעיל רגש. הוא לא עמוק, הוא פשוט עובד על המקומות הנכונים. יצירה אמיתית לא אמורה ללחוץ על כפתור אלא לרקום חויה מורכבת יותר.
כשהייתי ב"שר הטבעות" בקולנוע קרה לי משהו שלא קרה לי עד אז באף סרט: הרגשתי שאני בקולנוע. ברגע אחד, כשהדמויות צעדו ביער, הפכתי לצופה מודע; מודע לשחקנים, לאפקטים, לתאורה, לתסריטאי, לבמאי. התנתקתי לחלוטין מהסרט. כי זה לא מספיק לעשות אפקט ראליסטי, צריך לשאוב אותך פנימה. ואני נזרקתי החוצה.
זה קצת אירוני, כי טולקין בעצמו כתב מסה על השהיית אמון בזמן קריאת ספר וצפייה בהצגה. הוא כתב שכדי להשהות את האמון של הצופה לא צריך לגרום לו להאמין שמה שהוא רואה "אמיתי" (לטענתו אין בעיה לראות את החוטים שמעיפים את פיטר פן) אלא לשכנע את הצופה לקבל את העולם שהוא נחשף אליו למשך ההחשפות. עקרון מדהים שלא מנוצל בהרבה סרטי אפקטים. 
--------------------
באותו נושא: בבלוג "תסריטאי מחפש עבודה" יש פוסט על הזדהות הצופה עם קוף ב"כוכב הקופים" האחרון. החלק הראשון מעט מייגע ונוגע לצדדים הפיזיים במוח הצופה, החלק השני עוסק בדמות ובבימוי.

הנה כמה סרטונים על שילוב אנימציה עם לייב:
ההסטוריה של הדמות התלת מימדית:

רפרנס בסטופמושן (!) לפארק היורה, הזוי לחשוב שפעם עשו סטופ כסקיצה לתלת:




ואם כבר דינוזאורים: הדמות הראשונה שנהלה דיאלוג עם אדם חי ועוד באחד סרטי האנימציה הראשונים אי פעם! קבלו את גרטי, שהיתה חלק ממופע לייב שבו האנימטור התנהג אליה כמאמן בקרקס, הוא פקד עליה והיא צייתה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):