דלג לתוכן הראשי

דברים שקורים

יום שישי האחרון, סינמטק חולון, יום עיון של איגוד מקצועות האנימציה.
היה כל כך כיף לעשות מינגלינג עם אנימטורים לא ממורמרים. הכנס נועד בעיקר לפרילנסרים, אבל לא רק.
רציתי להיות לרגע "בלוגר" במובן המקובל של לדווח ולסכם אבל זה לא הולך לי, אני אימפולסיבי ואמוציונלי מדי בשביל זה.



יצאתי משם בעיקר שמח.
תמיד שמעתי שבפסטיבלים לאנימציה בעולם יש מין מינגלינג כזה זורם של אנשים שאוהבים אנימציה ויוצרים ומעולם לא ראיתי את זה קורה. לא בזמן הלימודים ובטח שלא אחר כך. ופתאום אני מסתובב עם בוגרים טריים, סטודנטים ואנשים יוצרים, עצמאיים או שכירים שבאו לראות מה קורה באנימציה בארץ.
עלו שם כמה דברים שהם ברורים ופשוט מעולם לא זכו לעלות בצורה מסודרת, מה שעכשיו קורה תודות לאיגוד: לחלוק מידע! זה משהו שלא קורה בקהילה בארץ. כל סטודנט צריך להמציא את הגלגל מחדש. מעולם לא שמעתי מישהו שמתאר את תהליך העבודה המלא על פרויקט. והנה, יוני גודמן (ואלס עם באשיר) מראה (בזמן קצר מדי) איך הוא ניגש לפרויקט, לתמחור, לעבודה מול הלקוח ולחלוקה לשלבים הכללית.
היה חשוב, בעיקר כדי לראות פעם אחת את תהליך העבודה ממבט ציפור. אמנם זו הייתה רק טעימה אבל זו התחלה.

הנקודה שלי הייתה הכי משמעותית היא שיוני מתייחס לאנימטיק לא רק כבימוי שוטים אלא ממש בימוי אנימציה מפורט. עד לרמת האקטינג. כך שלאחר שהלקוח מאשר, באמת מוסכם על הצדדים איך יהיה הסרט.
הוא דיבר בעיקר על הפרויקט הזה שלו.
יש לו גם בלוג של טסטים באנימציה, מומלץ מאוד אך גם מעורר קינאה.

בפנאל שעסק באנימציה ישראלית השתתפו אוסי וולד, חנן קמינסקי, יובל נתן אבנר גלר ועוד. הם דנו ברפרוף על איך לקדם את האנימציה בארץ. אז קודם כל היה מעניין לשמוע את האפשרויות שפתוחות בפנינו: לקדם חוקים שמכירים באנימציה, לקדם ייצוג ומודעות בקרב הקרנות התומכות בקולנוע וטלוויזיה בארץ, להקים חממות לאנימטורים עצמאיים (אוי! זה יהיה נהדר!) ועוד.
יובל נתן, היוצר של morning elegance ועוד סרטונים נהדרים, דיבר מאוד מעניין. על ההצלחה של הקליפ, על שיטת העבודה בעולם עם מפיקים מקומיים ועל הציפייה מלקוחות בחו"ל שתעשה להם את מה שכבר עשית בהצלחה בעבר. אהבתי גם שהוא הוריד את הדיון על "מתי נעשה פיצ'ר בארץ" לכיוון עידוד יצירה של סרטים קצרים. אני מסכים איתו בעיקר כי לצערי אם אי פעם יעשו פה פיצ'ר מסחרי באורך מלא הוא לא יהיה פנינה של יצירה אמנותית אלא מסחרית מאוד. זה טוב לפרנסה אולי אבל זה לא ממש יקדם את היצירה בארץ.
אז כן ירבו אירועים כאלו. ומצטער אם אני לא מפרט מספיק.  ההרצאות צולמו והן נמצאות פה.

מה עוד צפוי לנו בקרוב?
פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים יקרין סרט על יורם גרוס בשם "בלינקי ואני". ואני מתבייש שלא ידעתי עליו כלום. מסתבר שיורם הוא מראשוני האנימטורים בארץ ומי שהמציא את בלינקי ביל. עוד אנימטור אחד שאיבדנו והפעם לטובת האוסטרלים. נשמע מעניין. ודרך אגב, יוקרן שם גם חתולו של הרב, שהיה אמור להיות מוקרן באנימיקס האחרון ובטעות בוטל.



תוכנית עליו בטלויזיה החינוכית.

וכמה דברים בכללי:
HEAD START אתר תואם קיקסטרטר ישראלי הוקם לתמיכה בפרויקטים על ידי הקהל. מעניין.

פתחתי טוויטר שם אני זורק לינקים עדכניים יותר, בלי כל הדיבורים מסביב.

וסתם סרט יפה של עידן ורדי, מינשר:


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…