דלג לתוכן הראשי

דברים שקורים

יום שישי האחרון, סינמטק חולון, יום עיון של איגוד מקצועות האנימציה.
היה כל כך כיף לעשות מינגלינג עם אנימטורים לא ממורמרים. הכנס נועד בעיקר לפרילנסרים, אבל לא רק.
רציתי להיות לרגע "בלוגר" במובן המקובל של לדווח ולסכם אבל זה לא הולך לי, אני אימפולסיבי ואמוציונלי מדי בשביל זה.



יצאתי משם בעיקר שמח.
תמיד שמעתי שבפסטיבלים לאנימציה בעולם יש מין מינגלינג כזה זורם של אנשים שאוהבים אנימציה ויוצרים ומעולם לא ראיתי את זה קורה. לא בזמן הלימודים ובטח שלא אחר כך. ופתאום אני מסתובב עם בוגרים טריים, סטודנטים ואנשים יוצרים, עצמאיים או שכירים שבאו לראות מה קורה באנימציה בארץ.
עלו שם כמה דברים שהם ברורים ופשוט מעולם לא זכו לעלות בצורה מסודרת, מה שעכשיו קורה תודות לאיגוד: לחלוק מידע! זה משהו שלא קורה בקהילה בארץ. כל סטודנט צריך להמציא את הגלגל מחדש. מעולם לא שמעתי מישהו שמתאר את תהליך העבודה המלא על פרויקט. והנה, יוני גודמן (ואלס עם באשיר) מראה (בזמן קצר מדי) איך הוא ניגש לפרויקט, לתמחור, לעבודה מול הלקוח ולחלוקה לשלבים הכללית.
היה חשוב, בעיקר כדי לראות פעם אחת את תהליך העבודה ממבט ציפור. אמנם זו הייתה רק טעימה אבל זו התחלה.

הנקודה שלי הייתה הכי משמעותית היא שיוני מתייחס לאנימטיק לא רק כבימוי שוטים אלא ממש בימוי אנימציה מפורט. עד לרמת האקטינג. כך שלאחר שהלקוח מאשר, באמת מוסכם על הצדדים איך יהיה הסרט.
הוא דיבר בעיקר על הפרויקט הזה שלו.
יש לו גם בלוג של טסטים באנימציה, מומלץ מאוד אך גם מעורר קינאה.

בפנאל שעסק באנימציה ישראלית השתתפו אוסי וולד, חנן קמינסקי, יובל נתן אבנר גלר ועוד. הם דנו ברפרוף על איך לקדם את האנימציה בארץ. אז קודם כל היה מעניין לשמוע את האפשרויות שפתוחות בפנינו: לקדם חוקים שמכירים באנימציה, לקדם ייצוג ומודעות בקרב הקרנות התומכות בקולנוע וטלוויזיה בארץ, להקים חממות לאנימטורים עצמאיים (אוי! זה יהיה נהדר!) ועוד.
יובל נתן, היוצר של morning elegance ועוד סרטונים נהדרים, דיבר מאוד מעניין. על ההצלחה של הקליפ, על שיטת העבודה בעולם עם מפיקים מקומיים ועל הציפייה מלקוחות בחו"ל שתעשה להם את מה שכבר עשית בהצלחה בעבר. אהבתי גם שהוא הוריד את הדיון על "מתי נעשה פיצ'ר בארץ" לכיוון עידוד יצירה של סרטים קצרים. אני מסכים איתו בעיקר כי לצערי אם אי פעם יעשו פה פיצ'ר מסחרי באורך מלא הוא לא יהיה פנינה של יצירה אמנותית אלא מסחרית מאוד. זה טוב לפרנסה אולי אבל זה לא ממש יקדם את היצירה בארץ.
אז כן ירבו אירועים כאלו. ומצטער אם אני לא מפרט מספיק.  ההרצאות צולמו והן נמצאות פה.

מה עוד צפוי לנו בקרוב?
פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים יקרין סרט על יורם גרוס בשם "בלינקי ואני". ואני מתבייש שלא ידעתי עליו כלום. מסתבר שיורם הוא מראשוני האנימטורים בארץ ומי שהמציא את בלינקי ביל. עוד אנימטור אחד שאיבדנו והפעם לטובת האוסטרלים. נשמע מעניין. ודרך אגב, יוקרן שם גם חתולו של הרב, שהיה אמור להיות מוקרן באנימיקס האחרון ובטעות בוטל.



תוכנית עליו בטלויזיה החינוכית.

וכמה דברים בכללי:
HEAD START אתר תואם קיקסטרטר ישראלי הוקם לתמיכה בפרויקטים על ידי הקהל. מעניין.

פתחתי טוויטר שם אני זורק לינקים עדכניים יותר, בלי כל הדיבורים מסביב.

וסתם סרט יפה של עידן ורדי, מינשר:


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font