דלג לתוכן הראשי

דברים שקורים

יום שישי האחרון, סינמטק חולון, יום עיון של איגוד מקצועות האנימציה.
היה כל כך כיף לעשות מינגלינג עם אנימטורים לא ממורמרים. הכנס נועד בעיקר לפרילנסרים, אבל לא רק.
רציתי להיות לרגע "בלוגר" במובן המקובל של לדווח ולסכם אבל זה לא הולך לי, אני אימפולסיבי ואמוציונלי מדי בשביל זה.



יצאתי משם בעיקר שמח.
תמיד שמעתי שבפסטיבלים לאנימציה בעולם יש מין מינגלינג כזה זורם של אנשים שאוהבים אנימציה ויוצרים ומעולם לא ראיתי את זה קורה. לא בזמן הלימודים ובטח שלא אחר כך. ופתאום אני מסתובב עם בוגרים טריים, סטודנטים ואנשים יוצרים, עצמאיים או שכירים שבאו לראות מה קורה באנימציה בארץ.
עלו שם כמה דברים שהם ברורים ופשוט מעולם לא זכו לעלות בצורה מסודרת, מה שעכשיו קורה תודות לאיגוד: לחלוק מידע! זה משהו שלא קורה בקהילה בארץ. כל סטודנט צריך להמציא את הגלגל מחדש. מעולם לא שמעתי מישהו שמתאר את תהליך העבודה המלא על פרויקט. והנה, יוני גודמן (ואלס עם באשיר) מראה (בזמן קצר מדי) איך הוא ניגש לפרויקט, לתמחור, לעבודה מול הלקוח ולחלוקה לשלבים הכללית.
היה חשוב, בעיקר כדי לראות פעם אחת את תהליך העבודה ממבט ציפור. אמנם זו הייתה רק טעימה אבל זו התחלה.

הנקודה שלי הייתה הכי משמעותית היא שיוני מתייחס לאנימטיק לא רק כבימוי שוטים אלא ממש בימוי אנימציה מפורט. עד לרמת האקטינג. כך שלאחר שהלקוח מאשר, באמת מוסכם על הצדדים איך יהיה הסרט.
הוא דיבר בעיקר על הפרויקט הזה שלו.
יש לו גם בלוג של טסטים באנימציה, מומלץ מאוד אך גם מעורר קינאה.

בפנאל שעסק באנימציה ישראלית השתתפו אוסי וולד, חנן קמינסקי, יובל נתן אבנר גלר ועוד. הם דנו ברפרוף על איך לקדם את האנימציה בארץ. אז קודם כל היה מעניין לשמוע את האפשרויות שפתוחות בפנינו: לקדם חוקים שמכירים באנימציה, לקדם ייצוג ומודעות בקרב הקרנות התומכות בקולנוע וטלוויזיה בארץ, להקים חממות לאנימטורים עצמאיים (אוי! זה יהיה נהדר!) ועוד.
יובל נתן, היוצר של morning elegance ועוד סרטונים נהדרים, דיבר מאוד מעניין. על ההצלחה של הקליפ, על שיטת העבודה בעולם עם מפיקים מקומיים ועל הציפייה מלקוחות בחו"ל שתעשה להם את מה שכבר עשית בהצלחה בעבר. אהבתי גם שהוא הוריד את הדיון על "מתי נעשה פיצ'ר בארץ" לכיוון עידוד יצירה של סרטים קצרים. אני מסכים איתו בעיקר כי לצערי אם אי פעם יעשו פה פיצ'ר מסחרי באורך מלא הוא לא יהיה פנינה של יצירה אמנותית אלא מסחרית מאוד. זה טוב לפרנסה אולי אבל זה לא ממש יקדם את היצירה בארץ.
אז כן ירבו אירועים כאלו. ומצטער אם אני לא מפרט מספיק.  ההרצאות צולמו והן נמצאות פה.

מה עוד צפוי לנו בקרוב?
פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים יקרין סרט על יורם גרוס בשם "בלינקי ואני". ואני מתבייש שלא ידעתי עליו כלום. מסתבר שיורם הוא מראשוני האנימטורים בארץ ומי שהמציא את בלינקי ביל. עוד אנימטור אחד שאיבדנו והפעם לטובת האוסטרלים. נשמע מעניין. ודרך אגב, יוקרן שם גם חתולו של הרב, שהיה אמור להיות מוקרן באנימיקס האחרון ובטעות בוטל.



תוכנית עליו בטלויזיה החינוכית.

וכמה דברים בכללי:
HEAD START אתר תואם קיקסטרטר ישראלי הוקם לתמיכה בפרויקטים על ידי הקהל. מעניין.

פתחתי טוויטר שם אני זורק לינקים עדכניים יותר, בלי כל הדיבורים מסביב.

וסתם סרט יפה של עידן ורדי, מינשר:


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)