דלג לתוכן הראשי

למה פו הדוב

סרט השנה שלי באנימציה 2011
נכתב במסגרת סיכום שנה של אתר "הפנקס"




כמו ב"צעצוע של סיפור 3" כריסטופר רובין גדל וזה קצת מלחיץ את חבריו הדמיוניים. שלא כמו ב"צעצוע של סיפור 3" הם משליכים את חרדות הנטישה שלהם על מפלצת דמיונית ויוצאים להלחם בה. הסרט פו הדוב 2011 נקרא "פו הדוב". בלי תוספות, בלי "שובו של פילנפיל" או "נקמתו של ינשוף". פשוט "פו הדוב". אחרי שנים של יתר-מיתוגיות של הדוב השמנמן שהובילו בין השאר להמצאת דמויות מכוערות במיוחד (טיגר בתלת מימד בסדרת הטלויזיה) וסיפורים מיותרים ומופרכים (כמו ההבאה לחיים של הפילנפיל שכל יעודו המקורי היה להיות פנטזיית-אימים) החליטו ב"דיסני" לחזור ולקרוא בספר. כוונתי היא בכמה מישורים: לחזור לאנימציה קלאסית, לחזור לעיצוב הרגיש ולנוכחות של הטקסט בעלילה, להשאר ביער מאה הדונם, להפקיד את אנימציית הדמויות בידי האנימטורים הבכירים ביותר ובעיקר, לראות איזה סיפורים מהספר המקורי עוד לא עובדו לאנימציה.
בדיסני מצאו כמה סיפורים כאלה ורקחו מהם סרט, שלראשונה זה הרבה זמן לא מנסה לחנך אלא פשוט לספר סיפור דרך דמויות. אין פה טריק מיוחד בסרט, רק עלילה קצרה ומתומצתת שמתארת את ההתמודדות של הדמויות עם העלמותו של כריסטופר רובין.

הבחירה לא הייתה כל כך קשה, אלא בעיקר עצובה. עצם זה שסרט "רטרו" הוא אחד הטובים השנה, מהווה תעודת עניות לעולם האנימציה המסחרית. קיבלנו השנה מעט סרטים טובים, הרבה שאריות מחוממות ומעט נשמה. כנראה שזה כוחו של "פו הדוב" החדש: לא באיכות הסרט כמו בערכים שהוא מייצג לתעשייה מבולבלת. תעשייה, שלאחר כמה שנות שלטון איכות של פיקסאר, שוב מוצאת את עצמה מחפשת רוח חדשה ויצירתית לבידור משפחתי.

ועוד משהו לסיום: כשאתם צופים בסרט, חכו לסוף הכתוביות. הפתעה קטנה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני