דלג לתוכן הראשי

למה פו הדוב

סרט השנה שלי באנימציה 2011
נכתב במסגרת סיכום שנה של אתר "הפנקס"




כמו ב"צעצוע של סיפור 3" כריסטופר רובין גדל וזה קצת מלחיץ את חבריו הדמיוניים. שלא כמו ב"צעצוע של סיפור 3" הם משליכים את חרדות הנטישה שלהם על מפלצת דמיונית ויוצאים להלחם בה. הסרט פו הדוב 2011 נקרא "פו הדוב". בלי תוספות, בלי "שובו של פילנפיל" או "נקמתו של ינשוף". פשוט "פו הדוב". אחרי שנים של יתר-מיתוגיות של הדוב השמנמן שהובילו בין השאר להמצאת דמויות מכוערות במיוחד (טיגר בתלת מימד בסדרת הטלויזיה) וסיפורים מיותרים ומופרכים (כמו ההבאה לחיים של הפילנפיל שכל יעודו המקורי היה להיות פנטזיית-אימים) החליטו ב"דיסני" לחזור ולקרוא בספר. כוונתי היא בכמה מישורים: לחזור לאנימציה קלאסית, לחזור לעיצוב הרגיש ולנוכחות של הטקסט בעלילה, להשאר ביער מאה הדונם, להפקיד את אנימציית הדמויות בידי האנימטורים הבכירים ביותר ובעיקר, לראות איזה סיפורים מהספר המקורי עוד לא עובדו לאנימציה.
בדיסני מצאו כמה סיפורים כאלה ורקחו מהם סרט, שלראשונה זה הרבה זמן לא מנסה לחנך אלא פשוט לספר סיפור דרך דמויות. אין פה טריק מיוחד בסרט, רק עלילה קצרה ומתומצתת שמתארת את ההתמודדות של הדמויות עם העלמותו של כריסטופר רובין.

הבחירה לא הייתה כל כך קשה, אלא בעיקר עצובה. עצם זה שסרט "רטרו" הוא אחד הטובים השנה, מהווה תעודת עניות לעולם האנימציה המסחרית. קיבלנו השנה מעט סרטים טובים, הרבה שאריות מחוממות ומעט נשמה. כנראה שזה כוחו של "פו הדוב" החדש: לא באיכות הסרט כמו בערכים שהוא מייצג לתעשייה מבולבלת. תעשייה, שלאחר כמה שנות שלטון איכות של פיקסאר, שוב מוצאת את עצמה מחפשת רוח חדשה ויצירתית לבידור משפחתי.

ועוד משהו לסיום: כשאתם צופים בסרט, חכו לסוף הכתוביות. הפתעה קטנה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על סטוריטלינג - אמנות הסיפור

על סטוריטלינגמאמר ובסופו לינקים, סרטים  ומחשבות.
סטוריטלינג זה המצאה חדשה. היו סיפורים בעבר כמובן, היו אנשים שסיפרו אותם, היו אנשים שהיו מצויינים בזה ואפילו ידעו לתאר את החויה ואת האמנות שבזה אבל סטוריטלינג כמילת-על שחורגת הרבה מעבר לאמנות הסיפור היא חדשה יחסית. מהו המובן החדש של סטוריטלינג? אתאר את נקודת המבט שלי: אנחנו חיים בעולם גלובלי וסיפורים שהיוו אמצעי של תרבויות שונות להנחיל משמעות והקשר לאדם הפרטי ולחברה הגיעו לשיא מסוים עם התפתחות מודעות אקדמית ומקצועית בנוגע לאמנות הסיפור. הספר של ג'וזף קמפבל "הגיבור בעל אלף הפרצופים", יחד עם כמויות המדריכים בנוגע לכתיבת תסריט ומבנה סיפור, עשו מה שמבט-על עושה: מחפש, מזהה וממפה תבניות ודפוסים חוזרים.
המצוד אחר תבניות נועד לשרת הן יוצרים, הן את המבקרים ואנשי המחקר שמנסים להפשיט את האמנות כצפרדע מתה כדי לברר באמצעותה אודות התרבות האנושית והן לקהל הרחב שמנסה לפענח את המניפולציה שמופעלת עליו ( אולי מתוך אשליית שליטה במימד המטלטל על מנת להשאיר את המימד הבידורי). מנקודת מבט היוצרים, כשאנחנו מדברים על תבניות בעולם הסיפור, אנחנו מציפים …

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה: