דלג לתוכן הראשי

מחשבות קישורים וסרטים על אנימציה בעידן האינטרנט

(אלה הם רק הרהורים. אני לא מומחה לעניין, מוזמנים לתקן אותי)
אני לא אכנס כאן לדיון הארוך והמשמעותי על עידן השיעתוק הדיגיטלי והטכני. מה גם שכל רגע הוא נעשה מורכב יותר ויותר. "עידן השעתוק הטכני", המסה של ולטר בינימין, עסקה במשבר והאתגר האמנותי שנוצרו מהאפשרות לשכפל. היא דנה עוד בהרבה דברים ורציתי להזכיר אותה בהקשר של העידן שלנו, שהוא כבר השלב הבא: השעתוק הדיגיטלי.
וולטר בנימין דיבר על זה שכשיש שכפולים זהים אין משמעות למקור. אנחנו חיים כבר בעידן בו אין מקור. יש רק שכפולים. כשאני מצלם במצלמה דיגיטלית התמונה מיוצרת מיד כקובץ. אין שלב "המרה".
לא באתי להתפלסף (טוב, אולי קצת) אלא לראות כמה הקשרים לעידן שלנו ולתחום האנימציה.

(המשך בפנים...)

הסרט הזה (באורך מלא), "לחץהמתןנגן" הוא דוקומנטרי על יצירה בעידן האינטרנט. בגדול הוא מציג את שתי הטענות הקוטביות: 1. "איזה מגניב! כולם יוצרים! זה זול יותר ליצור ולהפיץ! חופש! אהבה!" 2. "אוי ואבוי! כולם יוצרים! זילות! חוסר בקרת איכות! (ואין תגמול!)"
קשה מאוד לשפוט דברים תוך כדי שהם קורים. כמויות המידע והתוכן יצרו ערעור מיידי על סמכות שקובעת איכות, כל בלוגר יכול לתת ביטוי לטעמו האישי וכנ"ל כל ילדה בת ארבע עם טלפון משוכלל. את יאיר לפיד בטור שלו מ2010 זה נורא הטריד: המחשבה שלא יהיה עיתונאי שיגיד לכולם מה נכון ומה טוב (אולי זו הייתה הרמיזה הראשונה למעבר שלו לפוליטיקה).
אז מה קורה בינתיים? מצד אחד, יש הצפה של תכנים ברמות שונות ומגוונות. יכולות הייצור וההפצה נעשו ישירות, זולות והמוניות. האפשרות לצרוך כמובן, נעשתה גם היא זמינה, בין אם באופן חוקי או פיראטי.
ובמקביל, התפוררות מעמד המבקר והווצרותן של קבוצות טעם שונות שלא מחוייבות יותר ליישור קו עם הטעם השליט.
לאחר שהקימו את אמזון נוצר הביטוי "הזנב הארוך". משמעו היה שאמנם ישנם "רבי מכר" שמהווים מסה מרכזית במכירות, אבל מאחוריהם משתרך זנב ארוך של ספרים שנמכרים בכמויות משתנות מעבר למיינסטרים.כך שאנשים, שטעמם הספרותי מגוון יכלו סופסוף למצוא את מקומם בזרמים משניים, מה שאחר כך, יצר גם קהילות וירטואליות לתחומי עניין שלא נכנסים לערוץ 2.
ומה עם אנימציה?
טוב. גם פה אנחנו עוברים מעבר קיצוני מחוסר יכולת כמעט מוחלטת להגיע לקהל ליכולת הפצה המונית ומיידית. גם כצרכני וגם כיוצרים. אז מה זה סיפק לנו? יותר עבודה, או יותר ציפייה שניצור בחינם? לפי הסרט, הדברים אינם תמיד עומדים בסתירה. קהל שצורך אנימציה ונהנה ממנה יהיה מוכן גם לשלם עליה יותר. זה נכון? אני לא יודע.
אני לא הייתי קונה עכשיו DVD של סרטים קצרים, מצד שני קניתי אונליין סרט קצר שאהבתי והופץ חינם באינטרנט רק כדי להביע את הערכתי לאמן.
עוד סרט:
"הכל זה רמיקס", סדרה של סרטונים דוקומנטרים קצרים באותו נושא, ערוך טוב, מהנה מאוד ומעורר מחשבה. זה החלק הרביעי והאחרון בסדרה שכוסק בחוסר היכולת של המערכת התרבותית והכלכלית להתמודד עם השינויים שהרשת יצרה.
כדאי לצפות גם בשאר החלקים.
קישורים נוספים:

זהו ספר קומיקס שכולו נעשה באינטרנט וניתן לקריאה ברשת. אבל הוא גם כולל בלוג עם מאמרים על כל ההבטים של כתיבת והפצת קומיקס. בסופו של דבר, יצא גם הספר, שנועד לקנייה על ידי כל האנשים שנהנו מהבלוג והחשיפה שהבלוג, יחד עם הספר החינמי, אפשרו ליוצר.

SIMONS CAT
החתול של סימון כמודל כלכלי: כתבתי עליו פה.

שיווק בYOUTUBE
זה מסמך שמופיע גם בקטגוריית עזרים לאנימטורים על איך להשתמש ביוטיוב כפלטפורמה שיווקית.
וזה מאמר על יצירת נוכחות ברשת, מיועד לאנימטורים:

אתר הוידאו היותר איכותי, שמיועד ליוצרים ולא לחתולים מנגנים. יש בו אפשרויות שונות להציג ולהגיע לקהלי יעד, דרך פורומים, קבוצות ערוצים ועוד. לי יש שם את "הערוץ לאנימציה ישראלית".

אבל איך מרוויחים כסף ברשת? יש אפשרויות לפרסומות אבל יש גם אפיקים אחרים:
אתר ישראלי שמציג בתשלום סרטים עצמאיים. מעניין אם זה באמת עובד. אני צפיתי שם בסרט אחד. וזו חויית צפיה לא רעה בכלל. בינתיים, יש בו סרט אנימציה אחד ומצוין: "כוכבים" של מאיה וקסלר

השגת מימון עצמאי ברשת:
זה דבר באמת מגניב, כדאי לכם לקרוא על אחד הפרויקטים שהשיג ככה מימון תוך יום. מדובר באתרים שמגייסים כספים מהקהל ישירות. הציבור נותן כסף לפרויקטים שהוא אוהב ובתמורה מקבל כל מיני דברים לפי הסכום שתרם. ההגיון הכלכלי: כולם מרויחים. אם סכום היעד למימוש הפרויקט לא הושג אז אף תשלום לא מתבצע. הפרויקט ממומן רק אם הוא עומד ביעד שלו.
אז יש את KICKSTARTER וINDIEGOGO עליהם תוכלו לקרוא במאמר של "תסריטאי מחפש עבודה". אבל יש גם אתר ישראלי ששמו HEADSTART ובו אין אף פרויקט אנימציה בינתיים.
אולי זו גם הזדמנות להזכיר את ארמדיל, חבורת היוצרים האינטרנטית שאני חלק ממנה. דוגמה לפרויקט שאין בו שום תועלת כלכלית ישירה אבל מחזיק כבר שש שנים (כבוד!) לאחרונה העלנו גליון בנושא "גבריות" עם עבודת אנימציה אחת שלי.
ואם כבר אנחנו עוסקים בשיווק: הנה השווריל שלי נכון ל2011:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…