דלג לתוכן הראשי

מחשבות קישורים וסרטים על אנימציה בעידן האינטרנט

(אלה הם רק הרהורים. אני לא מומחה לעניין, מוזמנים לתקן אותי)
אני לא אכנס כאן לדיון הארוך והמשמעותי על עידן השיעתוק הדיגיטלי והטכני. מה גם שכל רגע הוא נעשה מורכב יותר ויותר. "עידן השעתוק הטכני", המסה של ולטר בינימין, עסקה במשבר והאתגר האמנותי שנוצרו מהאפשרות לשכפל. היא דנה עוד בהרבה דברים ורציתי להזכיר אותה בהקשר של העידן שלנו, שהוא כבר השלב הבא: השעתוק הדיגיטלי.
וולטר בנימין דיבר על זה שכשיש שכפולים זהים אין משמעות למקור. אנחנו חיים כבר בעידן בו אין מקור. יש רק שכפולים. כשאני מצלם במצלמה דיגיטלית התמונה מיוצרת מיד כקובץ. אין שלב "המרה".
לא באתי להתפלסף (טוב, אולי קצת) אלא לראות כמה הקשרים לעידן שלנו ולתחום האנימציה.

(המשך בפנים...)

הסרט הזה (באורך מלא), "לחץהמתןנגן" הוא דוקומנטרי על יצירה בעידן האינטרנט. בגדול הוא מציג את שתי הטענות הקוטביות: 1. "איזה מגניב! כולם יוצרים! זה זול יותר ליצור ולהפיץ! חופש! אהבה!" 2. "אוי ואבוי! כולם יוצרים! זילות! חוסר בקרת איכות! (ואין תגמול!)"
קשה מאוד לשפוט דברים תוך כדי שהם קורים. כמויות המידע והתוכן יצרו ערעור מיידי על סמכות שקובעת איכות, כל בלוגר יכול לתת ביטוי לטעמו האישי וכנ"ל כל ילדה בת ארבע עם טלפון משוכלל. את יאיר לפיד בטור שלו מ2010 זה נורא הטריד: המחשבה שלא יהיה עיתונאי שיגיד לכולם מה נכון ומה טוב (אולי זו הייתה הרמיזה הראשונה למעבר שלו לפוליטיקה).
אז מה קורה בינתיים? מצד אחד, יש הצפה של תכנים ברמות שונות ומגוונות. יכולות הייצור וההפצה נעשו ישירות, זולות והמוניות. האפשרות לצרוך כמובן, נעשתה גם היא זמינה, בין אם באופן חוקי או פיראטי.
ובמקביל, התפוררות מעמד המבקר והווצרותן של קבוצות טעם שונות שלא מחוייבות יותר ליישור קו עם הטעם השליט.
לאחר שהקימו את אמזון נוצר הביטוי "הזנב הארוך". משמעו היה שאמנם ישנם "רבי מכר" שמהווים מסה מרכזית במכירות, אבל מאחוריהם משתרך זנב ארוך של ספרים שנמכרים בכמויות משתנות מעבר למיינסטרים.כך שאנשים, שטעמם הספרותי מגוון יכלו סופסוף למצוא את מקומם בזרמים משניים, מה שאחר כך, יצר גם קהילות וירטואליות לתחומי עניין שלא נכנסים לערוץ 2.
ומה עם אנימציה?
טוב. גם פה אנחנו עוברים מעבר קיצוני מחוסר יכולת כמעט מוחלטת להגיע לקהל ליכולת הפצה המונית ומיידית. גם כצרכני וגם כיוצרים. אז מה זה סיפק לנו? יותר עבודה, או יותר ציפייה שניצור בחינם? לפי הסרט, הדברים אינם תמיד עומדים בסתירה. קהל שצורך אנימציה ונהנה ממנה יהיה מוכן גם לשלם עליה יותר. זה נכון? אני לא יודע.
אני לא הייתי קונה עכשיו DVD של סרטים קצרים, מצד שני קניתי אונליין סרט קצר שאהבתי והופץ חינם באינטרנט רק כדי להביע את הערכתי לאמן.
עוד סרט:
"הכל זה רמיקס", סדרה של סרטונים דוקומנטרים קצרים באותו נושא, ערוך טוב, מהנה מאוד ומעורר מחשבה. זה החלק הרביעי והאחרון בסדרה שכוסק בחוסר היכולת של המערכת התרבותית והכלכלית להתמודד עם השינויים שהרשת יצרה.
כדאי לצפות גם בשאר החלקים.
קישורים נוספים:

זהו ספר קומיקס שכולו נעשה באינטרנט וניתן לקריאה ברשת. אבל הוא גם כולל בלוג עם מאמרים על כל ההבטים של כתיבת והפצת קומיקס. בסופו של דבר, יצא גם הספר, שנועד לקנייה על ידי כל האנשים שנהנו מהבלוג והחשיפה שהבלוג, יחד עם הספר החינמי, אפשרו ליוצר.

SIMONS CAT
החתול של סימון כמודל כלכלי: כתבתי עליו פה.

שיווק בYOUTUBE
זה מסמך שמופיע גם בקטגוריית עזרים לאנימטורים על איך להשתמש ביוטיוב כפלטפורמה שיווקית.
וזה מאמר על יצירת נוכחות ברשת, מיועד לאנימטורים:

אתר הוידאו היותר איכותי, שמיועד ליוצרים ולא לחתולים מנגנים. יש בו אפשרויות שונות להציג ולהגיע לקהלי יעד, דרך פורומים, קבוצות ערוצים ועוד. לי יש שם את "הערוץ לאנימציה ישראלית".

אבל איך מרוויחים כסף ברשת? יש אפשרויות לפרסומות אבל יש גם אפיקים אחרים:
אתר ישראלי שמציג בתשלום סרטים עצמאיים. מעניין אם זה באמת עובד. אני צפיתי שם בסרט אחד. וזו חויית צפיה לא רעה בכלל. בינתיים, יש בו סרט אנימציה אחד ומצוין: "כוכבים" של מאיה וקסלר

השגת מימון עצמאי ברשת:
זה דבר באמת מגניב, כדאי לכם לקרוא על אחד הפרויקטים שהשיג ככה מימון תוך יום. מדובר באתרים שמגייסים כספים מהקהל ישירות. הציבור נותן כסף לפרויקטים שהוא אוהב ובתמורה מקבל כל מיני דברים לפי הסכום שתרם. ההגיון הכלכלי: כולם מרויחים. אם סכום היעד למימוש הפרויקט לא הושג אז אף תשלום לא מתבצע. הפרויקט ממומן רק אם הוא עומד ביעד שלו.
אז יש את KICKSTARTER וINDIEGOGO עליהם תוכלו לקרוא במאמר של "תסריטאי מחפש עבודה". אבל יש גם אתר ישראלי ששמו HEADSTART ובו אין אף פרויקט אנימציה בינתיים.
אולי זו גם הזדמנות להזכיר את ארמדיל, חבורת היוצרים האינטרנטית שאני חלק ממנה. דוגמה לפרויקט שאין בו שום תועלת כלכלית ישירה אבל מחזיק כבר שש שנים (כבוד!) לאחרונה העלנו גליון בנושא "גבריות" עם עבודת אנימציה אחת שלי.
ואם כבר אנחנו עוסקים בשיווק: הנה השווריל שלי נכון ל2011:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

- SCORPION DAGGER - קליפ חדש וגיפים פארודיים על אמנות הרנסנס

"אנשים מצלמים זה את זה כדי להוכיח שהם באמת קיימים."

זה זמן מה ש SCORPION DAGGER (ג'יימס קאר) מוציא ממים וגיפים הזויים המבוססים על ציורים קלאסיים.
עכשיו גם בקליפ חדש ומוצלח מאוד של THE DIG:


אתר היוצר עם כמויות של גיפים: http://www.scorpiondagger.com/
פייסבוק: https://www.facebook.com/jameskerrscorpiondagger







סצנות שלא תראו: חדי קרן.





למה באמת אין חדי קרן?

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

מאמרי וידאו מומלצים 2017

מאמרי הוידאו של 2017! איזה כיף זה מאמרי וידאו. למה לכתוב על קולנוע אם אפשר להסביר ולהדגים באותו הזמן? אמנם השנה נסגר אחד הערוצים הבולטים שעסקו במאמרי וידאו קולנועיים "Every frame a painting" אך הוא השאיר אחריו ערוצים מקבילים טובים לא פחות. הנה כמה מאמרי שעשו לי את השנה. אני לא מצפה שתוכלו לראות את כולם ולכן תמצתתי את נושאי הסרטונים כדי שתוכלו לבחור בעצמכם.
נתחיל בדן הרמון, אולי אישיות השנה. אמנם ריק ומורטי איתנו כבר זמן מה אבל התסריטאי והיוצר הזה מהווה מופת לאדם שגם כותב קומדיות מצוינות ופרועות וגם לא מטריד מינית! מעבר לזה יש לו הבנה מעמיקה בסטוריטלינג, אפיון דמויות ומסע הגיבור, הבנה שבאה לידי ביטוי בסרטונים אלו. למעמיקים כדאי לשוטט גם כאן: http://channel101.wikia.com/wiki/Dan_Harmon כמות גדולה של הרצאות התקיימו בישראל השנה על הסדרה במקומות שונים ובהקשרים שונים מפנטזיה ועד כלכלה עד שלפעמים נדמה שזו אינה סדרה אלא חומר לעבודות סמנריוניות.


אחד המקורות הפוריים בנושאי קולנוע ברשת, אתר NOFILMSCHOOL (כי כשיש רשת מי צריך ללמוד קולנוע? כביכול), סוקר את מאמרי הוידאו שהוא אהב השנה: http…

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:

ההשפעות על קאפהד:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. …

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש

מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017
דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין…