דלג לתוכן הראשי

פרשנות: סאבטקסט מיני ב'ראלף ההורס'

זה מה שכתבתי ב"הפנקס" כשבחרתי את ראלף כסרט השנה לילדים:
"זו הייתה אמנם שנה די מוצלחת בזירת האנימציה אבל עם "ראלף ההורס", דיסני הצליחו לעמוד מול המתחרים שלהם בכבוד. גם מול "אמיצה" של פיקסאר.
ראלף הוא פרא אציל החי בשקט ביער עד שהיער נכרת על מנת לפנות מקום לבניין מגורים. בכעסו הוא מנסה להרוס את הבניין, ומי שמנקה אחריו הוא פליקס טוב הלב ופטיש הזהב שלו שמסוגל לתקן הכול (יודע לתקן? כן!). הסיפור הזה מתחולל במשחק וידאו (ארקייד) והוא קורה שוב ושוב כבר שלושים שנה. כך שה"רע" של המשחק, ראלף (שהוא בעצם ענק בעל לב שלא מבינים אותו כראוי, כמובן) חווה משבר גיל 30 של דמות במשחק. הוא מצפה שיכירו בו ובתפקידו כחלק משמעותי מהמשחק, אך בינתיים הוא רואה איך מדליית הניצחון תמיד הולכת לפליקס. בשלב הזה הוא עוזב את המשחק שלו ומנסה את גורלו במשחקים אחרים עד שהוא מגיע למשחק מרוצי מכוניות בעולם ממתקים. שם הוא פוגש ילדונת בשם ונלופי וון-שוויץ, וביחד שני האאוטסיידרים מנסים לנצח במשחק בו הם חיים.
הגדוּלה שאולי ניתן למצוא בסרטי דיסני הקלאסיים היא דווקא בכוחן של דמויות המשנה. במקרה של "ראלף", דמויות המשנה מכילות סיפור רקע ואפיון שיכולים להספיק לדמות ראשית, ובראשן – ונלופי וון-שוויץ. ונלופי, ילדה בת 9 שהיא גם אווטר במשחק מרוצים, אינה קיימת רק בשביל להצחיק, היא דמות הכלואה בעולם של משחק שמתנכר לה ומחרים אותה כמו שרק ילדות בנות תשע יכולות להחרים.

מתוך הסרט ראלף ההורס
עולם הסוכריות שבו היא חיה ובו מתנהלת רוב העלילה מזכיר במשהו את התמצית של סרטי דיסני: לב מתוק של סוכר (דימוי שאכן מופיע בסרט). אבל הסכריניות הזאת, באופן מפתיע, לא נהפכת לקיטש, גם תודות לרוח הצינית שנושבת בסרט, גם כי הדמויות מצליחות לחרוג מהתפקיד שלהן ולהכיל רגש אמיתי וגם תודות לשרה סילברמן, שעם כמה שאני לא סובל אותה כקומיקאית, היא האדם האחרון שאפשר להאשים אותו בקיטש.
המלצה אחרונה: אל תקשיבו לדמויות כשהן אומרות לנו, הצופים, מה "המסר של הסרט" ומה הן למדו. את התהליך המשמעותי שהן עוברות, שעוסק ביצירתיות, בנוסטלגיה ובעיקר ביכולת להתחדש אי אפשר לצמצם רק ל"למדתי לקבל את עצמי". משהו גדול יותר קרה שם. משהו שגובל בקסם."

עד כאן הפנקס ועכשיו נעבור למבט אחר לגמרי על הסרט עם מלא ספוילרים!
זה לא יהיה ניתוח כולל של "ראלף ההורס". אמנם היו לי כמה רעיונות בעקבות הסרט אבל אני משתדל לא לאלץ אותם להתגבש לאמירה עדיין.
אז כאמור לא התכוונתי לכתוב על ראלף בינתיים אבל פתאום נתקלתי באימג' הזה מהארט של הסרט וחשבתי לעצמי: "זה לא סאבטקסט! זה טקסט!" (הרבה ספוילרים בהמשך! ראו הוזהרתם!)
http://ryanlangdraws.blogspot.com.br/
ראלף, הגיבור של הסרט בעל הידיים הענקיות, מרגיש לא ממוצה בחיים שלו. פליקס ה"אויב" שלו במשחק זוכה לכל התהילה שהוא רק יכול לחלום עליה. לא. הם לא רבים על אישה אלא על מדליה. ראלף רוצה פעם אחת לנצח במשחק! אז מה הוא עושה? עובר למשחק אחר רק כדי לזכות במדליה. אבל מה צריך לעשות במשחק הזה שנקרא "חובת הגיבור"? לטפס על מבנה גבוה ולהשיג את המדליה. המבנה הזה הוא גם סוג של כור אטומי שמסוגל לשחרר עמוד של אור שגורם לכל החרקים הרעים להמשך אליו ולמות. כן. שמעתם טוב. בניין גבוה שמשחרר אלומת ברק עוצמתית.
אז כן, מדובר בדימוי מאוד פאלי אבל הייתי מניח לזה אלמלא מסתבר שהסאבטקסט המיני חוזר לאורך כל הסרט.



מי מנהיג את העולם הזה של "חובת הגיבור"? בחורה! בחורה גברית מאוד: סרג'נט קלהאן. היא מוקפת בחבורת גברים לוחמים אבל היא הקשוחה מכולם. מה הפך אותה לכל כך קשוחה וחסומה רגשית? טראומת עבר. ביום נישואיה, תחת החופה, חרק דיגיטלי ענק טרף את בחיר ליבה. כלומר, היא לא מסוגלת לאהוב יותר. היא הייתה פעם נשית (KILL BILL מישהו?) אבל האסון שבליל כלולותיה הפך אותה למכונת מלחמה קרה (או לפחות, קרה יותר מבעבר, הטראומה הרי מתוכננת בקוד שלה, כך שבעצם אין לה "עבר"). אפשר לומר שהנישואין, כמו בקיל ביל, היו אמורים להיות הפרישה שלה ממלחמות ומעבר לחיים בורגנים מה שסוכל על ידי החרק  כמו שסוכל על ידי ביל.
נמשיך...


Real Willy Wonka
ווילי וונקה
הכובען המטורף

ראלף עובר משם אל ארץ הממתקים. ארץ שגיבוריו הם: ילדות קטנות. הכל שם ורוד וממתקים ויצורים חמודים. אבל הי! מי שולט בעולם הזה? גבר זקן! מלך קנדי (ממתקי.. הוא לא מקנדה).
מוזר, לא?
בואו נסתכל על עוד נקודה. אמנם ראלף ופליקס לא רבים על בחורה אבל בתום המסע שלהם הם כן משיגים "בחורה". פליקס מתחתן עם סרג'נט קלהאן (איפה הם יגורו, אני לא יודע...) וראלף משיג סוג של אחות קטנה. כלומר, פליקס מצליח לממש את גבריותו בעוד ראלף מסתפק בבהייה מרחוק. ברגש חברי, אחי, אכפתי ודואג ללא כוונות מעבר לכך. זה די תואם את המקום אליו הוא מגיע בסוף הסרט: הוא לא שואף לניצחון ולכיבוש! הוא מסתפק במילוי תפקיד חלקי. דמות של רע במשחק שבו המטרה היא להיות הטוב.
אבל מה קרה שם בארץ הממתקים? מה השיא של המאבק של ראלף? תסתכלו על התמונה הזו:
http://ryanlangdraws.blogspot.com.br/
המקום הסודי הזה הזה נמצא במקום נסתר בארץ הממתקים. זהו הבית של ונלופי. זהו בית נסתר, אינטימי, סוג של באג בתוכנה של המשחק. הוא מקום שלא היה אמור להתקיים ושם היא גרה. מדובר במערה שבמרכזה אגם של דיאט קולה ומעליו מבנה הפוך של מגדל סוכריות מנטוס. כלומר, וזוהי פרשנות מאוד לא יצירתית, מדובר בפנים של הר געש מעגלי. משהו שהוא רגוע אבל עלול בכל רגע להתפוצץ. אני חושב שזו אחת המערות הכי וגינליות מבחינה עיצובית שנתקלתי בהן.
השיא הוא שראלף גורם לפיצוץ. הוא גורם לאותה מערה להפוך להיות אותו עמוד עוצמתי שהיה ב"חובת הגיבור".
גם ונלופי בעצם היא לא ממש "בת". היא בת מהסוג שמסתובב עם הבנים. היא חיה בעולם של ממתקים ורודים אבל היא הולכת עם קפוצ'ון ומכנסיים. היא בחורה שאוהבת מרוצי מכוניות למען השם. גם כשהיא לובשת פתאום שמלה, היא בורחת ממנה כי זה לא מי שהיא. היא מרגישה טוב עם להיותבת-בן מגניבה. ולא מרגישה צורך להיות ילדת תות ורודה.

יש לומר: גם המלך קנדי וגם הסרג'נט לא שייכים למשחק שהם מנהיגים.
המלך פשוט השתלט על משחק שאינו שלו. אבל הסרג'נט... היא, כמו בקיל ביל הייתה (לפי הפרשנות שלי) הייתה אמורה לפרוש ביום חתונתה מהמשחק, אבל בגלל שהתוכניות שלה השתנו היא חזרה למשחק קשוחה יותר מתמיד.
כך שאולי באמת נעשו כאן כמה שינויים מהותיים. בסוף הסרט היא הפסיקה להלחם והתחתנה. המלך קנדי עזב את המשחק של הילדות. ואילו שאר הדמויות מצאו את מקומן, כמו שהן, בעולם שמתאים להן. כל אחד שב למקומו.

מוזר, לא?
השאלה שנשארה אצלי הכי פתוחה היא מה זה אומר על ראלף? כי הפרשנות המתבקשת מעלה דמות שאין לה שום שאיפות מיניות. דמות של סוג של רפה-שכל (מה שהוא לא) ענק וטוב לב שמסתפק בהכרה ולא בבחורה. משהו כמו הגיבן מנוטרדאם. אני לא מאמין שזו הדמות וזה ה"ניצחון" שמיועד לה בסרט אבל מצד שני ראלף הוא משחק מיושן והוא נאבק בגזרה של משחקים עם אנימציה יותר משוכללת ורזולוציה גבוהה. הוא מראש רואה בעצמו אנדרדוג בזירת המשחקים ושואף לכבוד. זה בא לידי ביטוי בהבנה שהוא רטרו מגניב ותו לא.
אז זהו ראלף? זה מה שאתה? רטרו מגניב? אני עדיין תוהה.




עוד ארט מהסרט פה ופה



ולסיום, מנטוס פוגש דיאט קולה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…