דלג לתוכן הראשי

פרשנות: סאבטקסט מיני ב'ראלף ההורס'

זה מה שכתבתי ב"הפנקס" כשבחרתי את ראלף כסרט השנה לילדים:
"זו הייתה אמנם שנה די מוצלחת בזירת האנימציה אבל עם "ראלף ההורס", דיסני הצליחו לעמוד מול המתחרים שלהם בכבוד. גם מול "אמיצה" של פיקסאר.
ראלף הוא פרא אציל החי בשקט ביער עד שהיער נכרת על מנת לפנות מקום לבניין מגורים. בכעסו הוא מנסה להרוס את הבניין, ומי שמנקה אחריו הוא פליקס טוב הלב ופטיש הזהב שלו שמסוגל לתקן הכול (יודע לתקן? כן!). הסיפור הזה מתחולל במשחק וידאו (ארקייד) והוא קורה שוב ושוב כבר שלושים שנה. כך שה"רע" של המשחק, ראלף (שהוא בעצם ענק בעל לב שלא מבינים אותו כראוי, כמובן) חווה משבר גיל 30 של דמות במשחק. הוא מצפה שיכירו בו ובתפקידו כחלק משמעותי מהמשחק, אך בינתיים הוא רואה איך מדליית הניצחון תמיד הולכת לפליקס. בשלב הזה הוא עוזב את המשחק שלו ומנסה את גורלו במשחקים אחרים עד שהוא מגיע למשחק מרוצי מכוניות בעולם ממתקים. שם הוא פוגש ילדונת בשם ונלופי וון-שוויץ, וביחד שני האאוטסיידרים מנסים לנצח במשחק בו הם חיים.
הגדוּלה שאולי ניתן למצוא בסרטי דיסני הקלאסיים היא דווקא בכוחן של דמויות המשנה. במקרה של "ראלף", דמויות המשנה מכילות סיפור רקע ואפיון שיכולים להספיק לדמות ראשית, ובראשן – ונלופי וון-שוויץ. ונלופי, ילדה בת 9 שהיא גם אווטר במשחק מרוצים, אינה קיימת רק בשביל להצחיק, היא דמות הכלואה בעולם של משחק שמתנכר לה ומחרים אותה כמו שרק ילדות בנות תשע יכולות להחרים.

מתוך הסרט ראלף ההורס
עולם הסוכריות שבו היא חיה ובו מתנהלת רוב העלילה מזכיר במשהו את התמצית של סרטי דיסני: לב מתוק של סוכר (דימוי שאכן מופיע בסרט). אבל הסכריניות הזאת, באופן מפתיע, לא נהפכת לקיטש, גם תודות לרוח הצינית שנושבת בסרט, גם כי הדמויות מצליחות לחרוג מהתפקיד שלהן ולהכיל רגש אמיתי וגם תודות לשרה סילברמן, שעם כמה שאני לא סובל אותה כקומיקאית, היא האדם האחרון שאפשר להאשים אותו בקיטש.
המלצה אחרונה: אל תקשיבו לדמויות כשהן אומרות לנו, הצופים, מה "המסר של הסרט" ומה הן למדו. את התהליך המשמעותי שהן עוברות, שעוסק ביצירתיות, בנוסטלגיה ובעיקר ביכולת להתחדש אי אפשר לצמצם רק ל"למדתי לקבל את עצמי". משהו גדול יותר קרה שם. משהו שגובל בקסם."

עד כאן הפנקס ועכשיו נעבור למבט אחר לגמרי על הסרט עם מלא ספוילרים!
זה לא יהיה ניתוח כולל של "ראלף ההורס". אמנם היו לי כמה רעיונות בעקבות הסרט אבל אני משתדל לא לאלץ אותם להתגבש לאמירה עדיין.
אז כאמור לא התכוונתי לכתוב על ראלף בינתיים אבל פתאום נתקלתי באימג' הזה מהארט של הסרט וחשבתי לעצמי: "זה לא סאבטקסט! זה טקסט!" (הרבה ספוילרים בהמשך! ראו הוזהרתם!)
http://ryanlangdraws.blogspot.com.br/
ראלף, הגיבור של הסרט בעל הידיים הענקיות, מרגיש לא ממוצה בחיים שלו. פליקס ה"אויב" שלו במשחק זוכה לכל התהילה שהוא רק יכול לחלום עליה. לא. הם לא רבים על אישה אלא על מדליה. ראלף רוצה פעם אחת לנצח במשחק! אז מה הוא עושה? עובר למשחק אחר רק כדי לזכות במדליה. אבל מה צריך לעשות במשחק הזה שנקרא "חובת הגיבור"? לטפס על מבנה גבוה ולהשיג את המדליה. המבנה הזה הוא גם סוג של כור אטומי שמסוגל לשחרר עמוד של אור שגורם לכל החרקים הרעים להמשך אליו ולמות. כן. שמעתם טוב. בניין גבוה שמשחרר אלומת ברק עוצמתית.
אז כן, מדובר בדימוי מאוד פאלי אבל הייתי מניח לזה אלמלא מסתבר שהסאבטקסט המיני חוזר לאורך כל הסרט.



מי מנהיג את העולם הזה של "חובת הגיבור"? בחורה! בחורה גברית מאוד: סרג'נט קלהאן. היא מוקפת בחבורת גברים לוחמים אבל היא הקשוחה מכולם. מה הפך אותה לכל כך קשוחה וחסומה רגשית? טראומת עבר. ביום נישואיה, תחת החופה, חרק דיגיטלי ענק טרף את בחיר ליבה. כלומר, היא לא מסוגלת לאהוב יותר. היא הייתה פעם נשית (KILL BILL מישהו?) אבל האסון שבליל כלולותיה הפך אותה למכונת מלחמה קרה (או לפחות, קרה יותר מבעבר, הטראומה הרי מתוכננת בקוד שלה, כך שבעצם אין לה "עבר"). אפשר לומר שהנישואין, כמו בקיל ביל, היו אמורים להיות הפרישה שלה ממלחמות ומעבר לחיים בורגנים מה שסוכל על ידי החרק  כמו שסוכל על ידי ביל.
נמשיך...


Real Willy Wonka
ווילי וונקה
הכובען המטורף

ראלף עובר משם אל ארץ הממתקים. ארץ שגיבוריו הם: ילדות קטנות. הכל שם ורוד וממתקים ויצורים חמודים. אבל הי! מי שולט בעולם הזה? גבר זקן! מלך קנדי (ממתקי.. הוא לא מקנדה).
מוזר, לא?
בואו נסתכל על עוד נקודה. אמנם ראלף ופליקס לא רבים על בחורה אבל בתום המסע שלהם הם כן משיגים "בחורה". פליקס מתחתן עם סרג'נט קלהאן (איפה הם יגורו, אני לא יודע...) וראלף משיג סוג של אחות קטנה. כלומר, פליקס מצליח לממש את גבריותו בעוד ראלף מסתפק בבהייה מרחוק. ברגש חברי, אחי, אכפתי ודואג ללא כוונות מעבר לכך. זה די תואם את המקום אליו הוא מגיע בסוף הסרט: הוא לא שואף לניצחון ולכיבוש! הוא מסתפק במילוי תפקיד חלקי. דמות של רע במשחק שבו המטרה היא להיות הטוב.
אבל מה קרה שם בארץ הממתקים? מה השיא של המאבק של ראלף? תסתכלו על התמונה הזו:
http://ryanlangdraws.blogspot.com.br/
המקום הסודי הזה הזה נמצא במקום נסתר בארץ הממתקים. זהו הבית של ונלופי. זהו בית נסתר, אינטימי, סוג של באג בתוכנה של המשחק. הוא מקום שלא היה אמור להתקיים ושם היא גרה. מדובר במערה שבמרכזה אגם של דיאט קולה ומעליו מבנה הפוך של מגדל סוכריות מנטוס. כלומר, וזוהי פרשנות מאוד לא יצירתית, מדובר בפנים של הר געש מעגלי. משהו שהוא רגוע אבל עלול בכל רגע להתפוצץ. אני חושב שזו אחת המערות הכי וגינליות מבחינה עיצובית שנתקלתי בהן.
השיא הוא שראלף גורם לפיצוץ. הוא גורם לאותה מערה להפוך להיות אותו עמוד עוצמתי שהיה ב"חובת הגיבור".
גם ונלופי בעצם היא לא ממש "בת". היא בת מהסוג שמסתובב עם הבנים. היא חיה בעולם של ממתקים ורודים אבל היא הולכת עם קפוצ'ון ומכנסיים. היא בחורה שאוהבת מרוצי מכוניות למען השם. גם כשהיא לובשת פתאום שמלה, היא בורחת ממנה כי זה לא מי שהיא. היא מרגישה טוב עם להיותבת-בן מגניבה. ולא מרגישה צורך להיות ילדת תות ורודה.

יש לומר: גם המלך קנדי וגם הסרג'נט לא שייכים למשחק שהם מנהיגים.
המלך פשוט השתלט על משחק שאינו שלו. אבל הסרג'נט... היא, כמו בקיל ביל הייתה (לפי הפרשנות שלי) הייתה אמורה לפרוש ביום חתונתה מהמשחק, אבל בגלל שהתוכניות שלה השתנו היא חזרה למשחק קשוחה יותר מתמיד.
כך שאולי באמת נעשו כאן כמה שינויים מהותיים. בסוף הסרט היא הפסיקה להלחם והתחתנה. המלך קנדי עזב את המשחק של הילדות. ואילו שאר הדמויות מצאו את מקומן, כמו שהן, בעולם שמתאים להן. כל אחד שב למקומו.

מוזר, לא?
השאלה שנשארה אצלי הכי פתוחה היא מה זה אומר על ראלף? כי הפרשנות המתבקשת מעלה דמות שאין לה שום שאיפות מיניות. דמות של סוג של רפה-שכל (מה שהוא לא) ענק וטוב לב שמסתפק בהכרה ולא בבחורה. משהו כמו הגיבן מנוטרדאם. אני לא מאמין שזו הדמות וזה ה"ניצחון" שמיועד לה בסרט אבל מצד שני ראלף הוא משחק מיושן והוא נאבק בגזרה של משחקים עם אנימציה יותר משוכללת ורזולוציה גבוהה. הוא מראש רואה בעצמו אנדרדוג בזירת המשחקים ושואף לכבוד. זה בא לידי ביטוי בהבנה שהוא רטרו מגניב ותו לא.
אז זהו ראלף? זה מה שאתה? רטרו מגניב? אני עדיין תוהה.




עוד ארט מהסרט פה ופה



ולסיום, מנטוס פוגש דיאט קולה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: