דלג לתוכן הראשי

'בית שאן' ואגדות ארץ ישראל

*עדכון: יוצרי הסרט הפנו אותי למאמר על תהליך העבודה שלו: מאמר בcgsociety.

נתקלתי בסרט הגמר היפה הזה של קולקטיב הבנדיטים מצרפת. הוא די מרשים והפתיע אותי בדרמה ובבימוי שלו. זוהי אגדה עתיקה-מודרנית שנקראת... בית שאן?!

(אתר הסרט, בלוג הסרט) הסרט מתכתב עם "הקרנפים" של יונסקו, שם אנשים נאבקים לא להפוך לחיות, וגם עם הסוף של "כוכב הקופים" אני חושב. יש פה הרבה רבדים. הוא אפילו מזכיר לי את "לבדי" של ביאליק.
(המשך...)
וזה מפתיע מאוד: למה שחבורת אנימטורים צרפתים ימקמו את האגדה שלהם בבית שאן? מה יש בצליל של השם שמתקשר להם עם אגדות?
ואז חשבתי לעצמי, לאן נעלמו כל אגדות ארץ ישראל? ברור, יש את התנ"ך והמדרשים ויש מקומות מעניינים אבל אין אגדות. ירושלים, שהכילה בעבר שטנים ומלכים ומלאכים ונוודים וצדיקים נשארה עם הסטוריה ועם לאומיות. קשה למקם בה היום אגדה ולא בגללה. הצורך שלנו באגדות כאילו שהודחק. כאילו זהו חלל שניתן למלא אותו בתחליפים. ירושלים לדוגמה סובלת מהתקפה דו-צידית: מצד אחד היא מטופחת כמקום לאומי, הסטורי ודתי ומצד שני היא מרוקנת ומחולנת (מלשון "חול, לא מלשון "חילוני"). וברווח שבין התפיסות הולכת לאיבוד האופציה המיתולוגית שמסוגלת להפוך מקום לכזה שבו סיפורים מתגלים מחדש, מסופרים מחדש ולא על ידי מדריכי טיולים.

מועצת יש"ע יצאה בעבר בהרבה קמפיינים שמטרתם לעורר אהדה להתיישבות בשטחים. הקמפיין היחידי שהיה מוצלח בעיניי היה "יהודה ושומרון- הסיפור של כל יהודי". הנגיעה בנושא הזה של "סיפור" בניגוד ל"דת", בניגוד ל"הסטוריה" או "לאומיות" הוא גם אמיתי (הרבה מהאירועים שאפשר להחשיב כמיתולוגים נערכו באיזור זה) וגם מזהה חוסר אמיתי בציבוריות הישראלית. הצורך באגדות, בהרפתקות, בגיבורים.

אני חושב שיכולה להיות לאנימציה תרומה לחידוש האגדה הישראלית - להשיב את הפיות לארץ ישראל! (יש ספר בשם זה וקניתי אותו בגלל השם אבל בפועל הוא עוסק בלסבית שעוברת התעללות נפשית על ידי אהובתה. לא מה שציפיתי...)



Bet She'an - Making of from Bet She'an Team on Vimeo.

בפעם הבאה שאין לכם רעיון לסרט הנה כמה מקורות לאגדות ארץ ישראל:
ספר הדמיונות הגדול של היהודים. פנחס שדה. 

אגדות היהודים / לוי גינצבורג
אגדות ארץ ישראל - ירושלים, יהודה, ים המלח ושומרון / זאב וילנאי
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=102383
http://agadastories.org.il/advanced_search
ספר האגדה
http://moreshet.co.il/kahana/SubCat.asp?kod_subject=1200&kod_subjectm=1216
ספורי ארץ ישראל
http://kaye7.school.org.il/tales.htm

עוד אגדות
אגדות היהודים: ספר. http://www.schocken-jts.org.il/hebrew/bookstore/prodview.asp?idProduct=344
וכתבה על הספר:  http://www.haaretz.co.il/literature/1.1214108
כתבה על אברהם גיא שעושה קומיקס על פי מדרשי עולמות, שדים ושאר דברים.

בתחתית הפוסט תמצאו סיפור שקרה בצפת ואולי ישמע לכם מוכר...

שווריל של הבנדיטים:


ארט:















  •  of Bet She’an

האם יש פה התייחסות ל"הגדת ראשי הציפורים"? מזכיר גם את הפרשנות של זויה צ'רקסקי להגדה.
הגדת ראשי הציפורים
ההגדה של זויה צ'רקסקי : עושה היפוך לראש אדם וגוף ציפור.
  
היום
  • חברי מרדכי זלר שלח לי את הסיפור הזה:

    הסיפור נקרא "מעשה בבחור אחד שקידש בתולה אחת" וזה לשונו: מעשה שהיה בצפת תוב"ב שיצאו קצת בחורים לטייל בשדה ובעוד שהם יושבים ראו אצבע יוצא ונכנס בקרקע, אמר אחד מהם בדרך שחוק מי יתן טבעתו באצבע לשם קדושין, קם אחד מהם ונתן טבעתו באצבע ונתכסית האצבע עם הטבעת ויחרדו כולם וישובו העירה וברוב זמן נשכח הדבר, ואחר ימים שידך הבחור בתולה אחת ובהגיע זמן הנשואין נתקבצו הקהל ליתן לו שבע ברכות והנה אשה צועקת לאמר מה מום מצא בי החתן לישא אחרת אחר שקידשני, לכן אם תעשו לי דין תורה מוטב, ואם לאו אהרוג החתן והכלה הרי הטבעת בידי, והראתה אותו לכל והכירוהו שהיה שם החתן חקוק בו, מיד לקח אבי הכלה את בתו וילך לביתו ונהפך השמחה לאבל ונשארה האשה עם החתן, ושלח הרב אחרי החתן ודבר עמו בייחוד, רצונך לינשא עם השידה או לאו, ולא תירא שאני אצילך ממנה, אז השיב הבחור מי הוא השוטה אשר חפץ לינשא לשידה, ומה אעשה לרוע מזלי והלואי אותו היום נשברה רגלי ולא הלכתי לטייל, אמר לו שב וצוה לשמש שיזמין השידה לדון לפניה וילך השמש ויחפש אותה בכל הבית ולא מצאה ויחזור הרב ויאמר לא מצאתיה, ויאמר לו הרב בבית היא ומפני הפחד נעלמה ממך, לכן תחזור ותגיע לסולם ואמור שליח הרב אני אם תבואי מה טוב ואם לאו יחרים אותך ואת משפחתך וכן עשה, ויהי בכלותו לדבר והאשה ירדה ותלך אחרי האיש ותבא לפני הרב ויאמר לה מה לך עם בחור זה, לכי והנשאי לשד כמותך, וענתה האשה כך הוא הדין אחר שקדשני יכולה אני לינשא לאחר, אמר לה אלו קדושי טעות הם שלא ראה פניך ולא ידע שאת שידה ובדרך שחוק נתן טבעתו בידך, ואפילו הכי היתה משיבה לו על כל דבר עד שגער בה הרב ואמר לה אעפ"י שאין הדין כך אעשה שיתן לך גט ואם לא תרצי לקבל אחרים אותך ואת כל אשר לך, מיד קרא לסופר וכתב לה גיטה וקבלה והשביע אותה בחרם חמור שלא תעשה נזק לא לחתן ולא לכלה דידיה ולכל מה שיש להם, ותלך האשה ושלח הרב אחר אבי הכלה ועשה שיחזיר לו ארוסתו וכן עשה: (שבחי האר"י,ט-י)

    הסיפור נשמע לכם מוכר? מין הסתם כן למי שראה את הסרט "חתונת רפאים" של טים ברטון. אני שמעתי גרסה אחרת שלו, גם היא יהודית, לפיה פורעים רוסים רצחו כלה ביער בדרכה לחופה וקברו אותה בבגדי חופתה. עבר שם בחור וקידשה בטעות. וההמשך דומה.
    סקיצה של ברטון לחתונת רפאים
    אברהם גיא, יצורי שבע ארצות.

    שדים מקומיים. תרגיל בצלאל של אלעד רחמין ומיכאל לירן

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















פטריק סמית

פטריק סמית, אנימטור ניו יורקי.
למעשה הוא די מנייריסט אבל למרות זאת, יש בו משהו.


שתה:



לחיצת יד:




אתר: http://www.patsmith.com/
הבלוג שלו ושל ביל פלימפטון:  http://www.scribblejunkies.blogspot.co.il/