דלג לתוכן הראשי

מצופים. בצלאל 2013

אחד מסרטי הגמר הטובים של 2013 ומהמעוצבים שבסרטי הגמר אי פעם.
עידן ברזילאי ומור ישראלי, בצלאל. בהמשך הרשומה הם כתבו לי על הסרט.


על הסרט:
"הסרט נעשה מתוך רצון להעביר תחושה ספציפית שליוותה את שנינו לפני עשיית הסרט בקיץ שעברגילינו ששנינו מרגישים אותו דבר - תקועים. ומצפים בעיקר. שמשהו יקרה, כל דבר, רק שיקרה כבר ויזיז אותנו הלאה, שיביא שינוי. באותו קיץ דיברו בלי הפסקה על הפצצה שתיפול מאיראן, ואנחנו המתנו, בסבלנות, ואפשר להגיד שממתינים עדיין. סביר שהסביבה והמקום בו אנו חיים- מדינה שקורה בה כל כך הרבה אבל בעצם לא קורה בה כלום, תרמו לתחושה הזו. 
במקרה שלנו זה ממש בער. הציף אותנו מכל הכיוונים ולכן זה הרגיש נכון לנושא של הסרט.
חשבנו יחד איך כדאי לדבר על הנושא הזה שמעסיק אותנו ולא מעט אנשים שסובבים אותנוהחלטנו שאנחנו לא רוצים לספר סיפור אלא להכניס את הצופה למסע רגשי שיחווה את התחושה שאנו חוויםידענו שתבנית הסיפור הקלאסית לא תתאים כאןרצינו לייצר אוירהלהעביר את הצופה חוויה ויזואליתרגשיתשתשאב אותו פנימהללא נרטיב מוגדרוזה כשלעצמו היה אתגר מאוד גדולהתמקדנו בשלוש דמויות שנתקלנו בהן בחיים, שנגעו בנו באופן מיוחד והחלטנו שדרכן נבנה את הסרט. כל דמות היא אחרת, בשלב אחר בחיים, תקועה בסייקל משלה, אבל כולן בהוויה שלהן משדרות את אותו הדבר  ציפייה.
לא עניין אותנו לספר את הסיפור שלהן. רצינו להציב אותן כפי שהן, עם הניואנסים האותנטיים שלהן, שידברו בעד עצמן ויגרמו לצופה להרגיש את מה שאנו הרגשנו כשראינו אותן.
שנינו מאוד מינימליסטים בשפה שלנו, גם באנימציה וגם בארט, וזה הרגיש לנו מאוד נכון ומתאים לנושא. כמה שפחות דיבורים, כמה שפחות פרטים ברקע כדי למקד את הצופה יותר בפעולה ובסיטואציה המעגלית. כמעט להציב את הדמויות על איזושהי במה. 
הסוף של הסרט, אפשר להגיד שהוא טרגי ואפשר להגיד שהוא טוב או שמח. כל אחד לוקח את זה למקום שלו בחיים."





















פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …