דלג לתוכן הראשי

הארט של 'קורליין' וסטודיו לייקה


כמה מילים על קורליין. זהו סרט של סטודיו לייקה על פי ספר של ניל גיימן. זהו סרט שאפתני מאוד שבאופן דומה לסרטי סטופמושן אחרים כמו "הסיוט שלפני חג המולד", "פרנקנוויני" ו"ג'יימס והאפרסק הענק", מרשה לעצמו לעסוק בחומרים אפלים יחסית לסרט המיועד לכל המשפחה.
לצערי, הסטודיו הזה עושה עבודה מדהימה ויזואלית ואנימטיבית אך תמיד לא מצליח להיות מושלם מבחינת חויה רגשית. בכל סרט אני מרגיש שמשהו בסיפור ובהתפתחות הדמויות לא מצליח להבשיל לגמרי לכדי חויה סוחפת ואמינה. אולי "פרנורמן", סרטם האחרון, הכי התקרב לזה. ובקרוב ייצא סרטם החדש: "טרולי הקופסאות" ואולי נראה שם משהו חדש.

הסיפור של קורליין מספר על ילדה המגיעה עם אביה ואמה הלא-הכי-פנויים לבית חדש שלו שכנים מוזרים. במהרה מגלה קורליין שהבית קיים גם ביקום מקביל בו הכל מאוד דומה למציאות ומאוד שונה. עולם צבעוני יותר, פנטסטי יותר אך עם סוד אפל בקרבו.
המסר של הסרט, אם אפשר לומר, הוא מאוד ישיר: העולם ה"אמיתי" טוב על העולם האחר מעצם זה שהוא אמיתי. היקום הפנטסטי הוא קליפה של שקר. כמעט ניתן לומר שזהו סרט קבלי. העולם האחר הוא אחר במהותו. עיקר כוחו בזה שהוא אחר. האמא האחרת היא טובה יותר בעיקר כי היא לא אמא שלך. והדלת אל העולם האחר היא קסומה מעצם זה שהיא קיימת כאופציה לבריחה מהחיים הנוכחיים על עליבותם.
אולי כאן גם טמונה חולשת הסרט מבחינתי, הגילוי כי העולם האחר הוא שקרי לא משאיר פתח לתקווה כמעט. הפער בין העולמות הוא כה מוחלט עד שקורליין חוזרת לעולם הרגיל כמעט ללא שינוי. הוריה המנוכרים לא השתנו, שכניה לא השתנו, וגם היא לא ממש השתנתה. אולי למדה להעריך את העובדה שלמרות שהוריה לא מתייחסים אליה, לפחות הם לא רוצים לאכול אותה.
גם זו נחמה.
***
בהמשך הרשומה תמצאו ארט של הסרט ומאחורי הקלעים. כדאי מאוד לעקוב אחרי שני ארטיסטים מיוחדים ומוכשרים שתרמו לסרט. ג'ון קלאסןכתבתי עליו כבר) ושיין פיגמור הנפלא.

עוד ארט של קורליין תמצאו פה:
http://livlily.blogspot.co.il/2011/05/coraline-2009-concept-art-menu.html  ופה: http://www.pinterest.com/bixorama/art-of-coraline/

אך לפני הארט: סיור קצר בסטודיו לייקה LAIKA:




זהו סרטון על פרנורמן אמנם, אבל מראה כמה עבודה נדרשת לייצר אובייקט קטנטן מתוך סרט סטופמושן. במקרה הזה, מנורה:






לחצו על התמונות להגדלה:









































































































http://www.froghatstudios.com/art/coraline

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …