'מוניומנט וואלי' עיצוב ואשליה במשחק

MONUMENT VALLEY הוא משחק-אפליקציה שבו נסיכה מטיילת בתוך אשליות גאומטריות ארכיטקטוניות בסגנון העולמות שיצר "אשר" ESCHER. המשחק בנוי מסדרת עולמות שהם בעצם חידות קטנות שכדי לפתור עלינו לשנות את דרך ההתבוננות המקובלת שלנו. המשחק לא קשה במיוחד אבל מהמם ביופיו והסוף חמוד מאוד. למטה תמצאו ארט שלו עוד קצת.

לאתר: MONUMENT VALLEY
לבלוג: בלוג המשחק

מתוך המשחק

ESCHER

מאחורי הקלעים:

בניית האשליה בסגנון "אשר" כחלק מהסרט "המבוך" של ג'ים הנסון שגם הוא עוסק בעולמות אשלייתיים:

וזהו סרטון על לומינו סיטי משחק יפהפה אחר שהרקעים שלו צולמו באמת וגם מאונמצים בסטופמושן:

עוד ארט של מוניומנט וואלי (לחצו להגדלה):

הארט הראשון למשחק

רשומות פופולריות

מסע הגיבור: סיכום עונה 3 של הפודקאסט!

לב שבור הוא לב שלם - על ראלף שובר את האינטרנט

אומרים ש”הדרקון הראשון שלי” הוא סרט אמיץ בגלל שהגיבור בסופו של הסרט מאבד רגל. אבל ראלף, כגיבור “ראלף שובר את האינטרנט”, מסיים את הסרט שלם בגופו, אבל שבור בלבו. וזה דורש לא פחות אומץ. הסרט השני של “ראלף ההורס” לוקח אותנו לשני מסעות. האחד, פיזי, אל עולם האינטרנט, שם על ראלף להרוויח המון כסף בזמן קצר כדי לקנות הגה חדש למשחק של חברתו ונלופי, או שהמשחק שלה” שוגר ראש” יאבד לעד. במסע הפנימי, ראלף לומד לקבל את השינוי שבמערכות יחסים, את ההתרחקות הבלתי נמנעת מונלופי ואת שברון הלב. בתחילת הסרט ראלף מרגיש שהוא בפסגת העולם. יש לו משחק שהוא אוהב, הוא חלק מהחבורה ולא נתפס כ”רע” יותר, ויש לו חברה שהוא אוהב לבלות אתה בשתייה. אבל ונלופי אינה מרוצה. המשחק שלה מוכר לה עד לזרא והיא מחפשת משהו מעבר. מחשבות קיומיות מציפות אותה עד לדיון על 0 ו-1 בסגנון מטריקס שלפיו ישנו משהו מעבר לקיום שלנו. את הרמז למטריקס, דרך אגב, כבר ראינו בסרט הראשון. שם נודע שתכונה מרכזית בונלופי היא ה”גליץ'” – הפרעה דיגטלית שחושפת את הפן של התוכנה באשליה הוויזואלית. זוהי הפרעה בקוד שהיא גם יכולת להתעלות מעל הקוד. במהלך המסע דמות...

הקול בראש 2: רגש טוב דיו

  הקול בראש 2: רגש טוב דיו כמעט עשר שנים אחרי "הקול בראש" ואחרי שנים רבות של סרטים בינוניים, מהונדסים או גרועים של פיקסאר (חוץ ממך לוקה) הגיע סרט ההמשך ל"הקול בראש" לקולנוע. וכן, זה היה טוב ומעורר מחשבה. בניגוד לסרט הראשון שנהניתי ממנו אבל גם הרגשתי מאוד לא בנוח עם איך שהוא מפשט את הנפש האנושית לכמה צבעי בסיס ומכניזם וסביבת עבודה של "המשרד" הפעם הרגשתי יותר בנוח. לא רק שמגוון הרגשות גדל אלא שריילי הפסיקה להתנהג כבובה על חוט המופעלת על ידי רגשותיה. אם כבר להפך, היה נראה שהיא הופכת להיות הרוח הגדולה, המכלול, של ההתנהלות הפנימית שלה. הדבר בא לידי ביטוי קודם כל עם הופעת "האישיות" שלה. אם עד עכשיו ריילי הופעלה על ידי זכרונות ורגשות ואיי אישיות שנוצרו בעקבות חוויות והתנהגו בעיקר כפארקי שעשועים נטושים, האישיות עצמה שהלכה ונבנתה בתוכה ככל שהיא התבגרה הפכו להיות הקול בראש האמיתי שלה. לא רגש אלא תפיסה ערכית של העצמיות שלה.