'מוניומנט וואלי' עיצוב ואשליה במשחק

MONUMENT VALLEY הוא משחק-אפליקציה שבו נסיכה מטיילת בתוך אשליות גאומטריות ארכיטקטוניות בסגנון העולמות שיצר "אשר" ESCHER. המשחק בנוי מסדרת עולמות שהם בעצם חידות קטנות שכדי לפתור עלינו לשנות את דרך ההתבוננות המקובלת שלנו. המשחק לא קשה במיוחד אבל מהמם ביופיו והסוף חמוד מאוד. למטה תמצאו ארט שלו עוד קצת.

לאתר: MONUMENT VALLEY
לבלוג: בלוג המשחק

מתוך המשחק

ESCHER

מאחורי הקלעים:

בניית האשליה בסגנון "אשר" כחלק מהסרט "המבוך" של ג'ים הנסון שגם הוא עוסק בעולמות אשלייתיים:

וזהו סרטון על לומינו סיטי משחק יפהפה אחר שהרקעים שלו צולמו באמת וגם מאונמצים בסטופמושן:

עוד ארט של מוניומנט וואלי (לחצו להגדלה):

הארט הראשון למשחק

Popular Posts

בלוג איור ישראלי ועוד לינקים

אז ככה, גיא גרניט הוא לא מאייר, אבל זה לא עוצר אותו מלאסוף ולהפיק הרבה תכנים שעוסקים בנושא. הוא היה פעיל מאוד בקבוצת "העיצוב עובד" בדה-מרקר אבל לאחרונה ממש הוא פתח בלוג משלו על איור. אז מה יש שם? הרבה מאוד. יש פרוייקטים מיוחדים , מעקב אחר אירועי איור , מאיירי החודש ועוד ועוד. באמת שווה לעקוב. שירז פומן בפרויק ילדות לאתר "איור"

דין וחשבון עם האקדמיה

סיימתי את המחלקה לאנימציה בבצלאל ב2006. מודעה לבית ספר לאמנות  מה מלווה אותי מאז "שיחרורי" מבצלאל? הרצון לעשות סרט נוסף. שזה שלב פסיכולוגי אחד אחרי הרצון לחזור ולתקן את הסרט גמר. זו פנטזיה עמוקה שרק שולחת את שורשיה עמוק עד כדי המחשבה שאי-עשיית סרט היא עשיית סרט טוב (דחיינות, זוכרים?) אבל הוידוי הוא, עצוב להודות, שאני, כמו אחרים לא מעטים, לא אנימטורים קלאסיים באמת. כלומר, אני לא באמת יודע איך עושים סרט אנימציה קלאסי. מה, לא למדתי את זה בבצלאל? אז זהו שלא.

זו-אוטופיה? אלון רותם על זוטרופוליס

זו-אוטופיה? - או איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את החלום האמריקאי "זוטרופוליס" או "זוטופיה" הוא הישג עצום. סרט שכמעט קשה להצביע על פגם בו. לא מבחינה אמנותית, לא בידורית - ומה שבאמת מפתיע - גם לא מוסרית. בייחוד בתור הסרט שמגיע אחרי "הקול בראש" הבעייתי. סרט ילדים שמציג בעייה מורכבת ומציג לה פתרון מורכב יותר ממה שרוב המבוגרים מסוגלים לו - וככה משתווה להישג האדיר של "צעצוע של סיפור 3" ואולי אפילו מתעלה עליו. זוטרופליס היא משל לסן-פרנסיסיקו, בירת עמק הסילקון. עיר מכילה, מחבקת, עיר בה כל אחד יכול להיות כל דבר. לא חשוב מה הגזע, הדת או המין או אפילו המגדרים שיש לאדם - או במקרה של זואוטרופליס, לא משנה מה המין והגודל… אבל האפליה שם. בכל מקום. אינהרנטית ומוטבעת בכח החיות שחולקות את העיר האוטופית. וזה מה שיפה בסרט, למרות הרים של פדגוגיה וסוכרזית. דווקא הגיבורה שלנו, ג'ודי הארנבת שנלחמה כל חייה בשביל להשתחרר מהאפליה, היא זאת שהכי לא רואה אותה - ואולי יש כאן גם שמץ של ביקורת עצמית, שזורחת כאור ראשון שעולה כאשר האנשים הטובים בפיקסר-דיסני מוציאי...