דלג לתוכן הראשי

לצאת מהארון המצוייר

לרגל שבוע הגאווה נתתי את הבמה לידידי אלירן ביכמן שהוא חבר הקהילה הגאה כדי לסקור את הנושא.
העלאת עניין היציאה מהארון, כלומר הקבלה החברתית, הייתה חשובה לי יותר מעניין הזהות המינית עצמה שגם היא ראויה לדיון. אבל עבור אלירן השבוע הזה מייצג דברים שונים משהם מייצגים בעיניי. אז קבלו סקירה מקוצרת (כי בכל זאת חתכתי כמה דברים החוצה מסיבות שונות) של סרטים בנושאי ההתמודדות עם זהויות מיניות מגוונות.

אלירן:

אנחנו בעיצומו של חודש הגאווה שבמהלכו מתקיים מצעד הגאווה ה-16 בתל אביב, בנוסף לערים נוספות ברחבי הארץ, עם אירועים כמו פסטיבל תרבות גאה ופסטיבל קולנוע גאה. החלטנו שהאנימציה לא נשארת מאחור. בתולדות האנימציה, סרטים רבים הציגו את הנושא הגאה בצורות גלויות ונסתרות. בשנים האחרונות, דמויות רבות כבר לא מתביישות בנטייה המינית ובמגדר, ויוצאות מהארון הורוד.
בזמן הקריאה לשוויון זכויות ומהפכות גדולות, יוצרים בוחרים לדבר על הנושא וליצור שינוי תודעתי חשוב לא פחות מהמצעדים, הפוליטיקה, החברה והמשפט. הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים/ות, טרנסג'נדרים/ות , מתלבטים/ות, פמניסטים/ות, קווירים/ות, סטרייטים/ות ועוד, מגשימים את המסר של הארווי מילק (פוליטיקאי אמריקאי, יהודי, הומוסקסואל ופעיל זכויות אדם וזכויות להט"ב בשנות ה-70. ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר לכהן כחבר בעיריית סן פרנסיסקו) -
 “Every gay person must come out. As difficult as it is, you must tell your immediate family. You must tell your relatives. You must tell your friends if indeed they are your friends. You must tell the people you work with. You must tell the people in the stores you shop in. Once they realize that we are indeed their children, that we are indeed everywhere, every myth, every lie, every innuendo will be destroyed once and for all. And once you do, you will feel so much better”.

גם בישראל מתרחש שינוי אמיתי, וזה מתבטא ויוצא החוצה גם בעולם האנימציה. סטודנטים ויוצרים מדברים על יציאה מהארון, בהקשרים שונים, ומבינים שיותר קל לחיות את האמת, לדבר עליה, לחשוף אותה, גם אם היא סותרת אורחות חיים. היום כבר אפשר להתחיל להכריז שיש אנימציה גאה, והיא צבעונית, ויפה, ומיוחדת. יציאה מהארון כבר לא שייכת רק להומואים, בי ולסביות, היא שייכת לכל אלה שחיים בסוד, בחוסר שלמות ובכניעה ללחץ חברתי. זה הזמן שבו היצירה לא מבטאת רק אמירה כלפי הצופה, אלא ניתן לראות תהליך פנימי וסוער גם של היוצר תוך כדי עשייה. דווקא מכוון שאנימציה היא כלי יצירה כל כך אישי ומפורט, אפשר להבחין בכל פריים יפהפה של תהליך אמיתי ומעורר השראה.
אז לפני שנסתכל על הסרטים, ואולי אפילו תוך כדי, נזכור שהמאבק הגאה הוא מאבק של כולנו - לדמוקרטיה, לשוויון זכויות, לחופש ביטוי והזכות לאהוב ולהקים משפחה. ולא משנה מי אתם ומאיפה באתם, חודש הגאווה הוא חודש שכולם חוגגים ונאבקים לעתיד ורוד קצת יותר. כי הוא בשבילך, בשביל הילד/ה, החבר/ה וההורה שלך. לא מתביישים יותר.

אז נתחיל בסרט הראשון.
איך יוצאים מהארון? סרטו של Yassir Rasan מוושינגטון.



מתי הרגע הנכון לצאת מהארון?  סרטו של Hamish Steele מלונדון.

יואב בריל, יוצר מתל אביב, סרט גמר מבצלאל, שמדבר על ארונות וזהות אישית באמצעות נקודות וקטוריות שנלקחו מהשפה הצורנית המוכרת של המבחן לאבחון אנשים הלוקים בעיוורון צבעים. ביני לבין יוני יש ויכוח אם זה סרט שקשור לשרשור שכזה, אני טוען שכן כמובן, יוני טוען שזה קשור בעיקר לעוורון צבעים וכל השאר זה סתם פרשנות. אם אתם רואים את הסרט בשרשור, זה אומר שניצחתי ומגיעה לי תהילת עולם.
https://vimeo.com/channels/staffpicks/15888296 (הערה של השוליה: לא ניצחת! זה על עיוורון צבעים!)

סרטו המרגש והיפהפה של יוסי לגזיאל מתל אביב, פרויקט גמר מבצלאל, על יחסים וזהות אישית.

מיש, משקו, נדב בן סימון, דניאל ששון, אורי קליאן, טליה ברקאי וענת קוסטי, חבורת הישראלים שאחראים על סדרת סרטוני "מפלצוני הכנסת", בפרק על המאבק לשוויון זכויות בפוליטיקה הישראלית של 2012.
(הערה של השוליה: אני מאוד מחבב דברים רבים של היוצרים אבל עם זאת, הרבה מהגישה של מיש מכילה הומופוביה-פוביה. פחד מהומופובים. את כל הדימויים השליליים שסופגת הקהילה הגאה, היוצרים מפנים ללא ניואנסים וללא מורכבות כלפי המזרחי הדתי. מבחינתי זו שנאת האחר מסוג דומה ובכל זאת שמתי פה את הסרט כדי להוכיח שאני ליברל יפה נפש)



 זה אמנם לא אנימציה, אבל סרט חשוב בנושא. עובדים ב"פיקסר" כחלק מקמפיין "It Gets Better", שהמסר שלו לנערים/ות גאים/ות במצוקה - "החיים יפים, יש בשביל מה לחיות".


סדרת סרטוני "קוויר דאק", ויש אפילו פיצ'ר באורך מלא, של Mike Reiss (מפיק של ה"סימפסון" בין השאר). עוקבת אחר ברווז הומו מחוץ לארון עם המון הומור פנימי.


סרט פלמינגו של תומר אשד מגרמניה. בוחן נושאים של מיניות, דעות קדומות וסטריאוטיפים בצורה משעשעת.

ואחרון, זה אני. כן, כן, אני גם יוצר בזמני הפנוי. איור, אנימציה וכל השאר.
בבצלאל, לפני כשלוש שנים, יצרתי סרט תיעודי על הקונפליקט בין הנטייה המינית שלי למול ההתחזקות בדת שהחלה. עברתי מסע ארוך, והסרט היה סוג של פסיכולוג נהדר. (הערה של השוליה: סרט מצויין! אחד האהובים והמורכבים שראיתי מבצלאל)


זהו. עד כאן להפעם.
יכולתי לדבר על רן וסטימפי, שקע ותקע, "פרוזן" ("לשבור את הקרח") של דיסני (עם המשפחה הגאה של Oaken), בובספוג ופטריק, באגס באני ודאפי ב"לוני טונס שואו", אריק ובנץ ועוד. אבל זה כבר דיון אחר נדמה לי. אני רק מקווה שבהמשך נזכה לראות סרטים גאים נוספים, שלא מתביישים לדבר בגלוי. וכפי שאתם רואים, אין מספיק ותמיד צריך עוד.
חג גאווה שמח לכולנו. שנזכה לשנה ורודה מתמיד.

תוספת של השוליה: מסתבר שגם גיל מהוג'ימן הוא גיי: (קומיקס של גיא אלנתן)

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…