דלג לתוכן הראשי

RUNNING סרט הגמר של קונסטנטין גדלביץ

אוי קונסטנטין, עשית עבודה יפה!


סרט גמר מהמכון הטכנולוגי חולון. ארט יפהפה עם אנימציה חכמה (בין מושן גרפיקס לאנימציה מלאה) שבנוסף גם אומרת משהו על החיים האלה. שזה בכלל לא מובן מאליו.
אני גם אוהב את התחושה שיש פה מצד אחד עושר ויזואלי ויכולות גבוהות אבל גם תחושת צניעות. קשה לי להסביר את זה, כאילו הסרט לא צועק "אני מוכשר!" אלא מגייס את היכולות לטובת האפקטיביות של הסרט. שזו תופעה שאני מוצא בכמה מסרטי חולון. מעניין למה.


קונסטנטין:
"אוקיי, אז נתחיל מזה, שלפני הלימודים לא ידעתי מה זה לימודי עיצוב בארץ, היתי מושפע מעבודות של סטודנטים מחו"ל, מבתי ספר כמו: Gobelins, CAL Arts, Vancouver Film School וכו.. היתי בטוח שנלמד פוסט פרודקשן ברמה העולמית, משולב עם אנימציה משובחת.. תוך כדי הכנת תיק עבודות הבנתי שטעיתי ובגדול. קורסי ליבה לא היו מעניינים בכלל בהשוואה לקורסים ״פחות חשובים״ כגון לימודי תוכנה, איור, צילום. לא קשה להבין שדווקא בקורסים שהם לא קורסי ליבה השקעתי את רוב זמני. איירתי מעל ומעבר, צילמתי בכול מקום ולמדתי תוכנות על בסיס יומיומי. בגלל זה סבלו הציונים בטיפוגרפיה, יסודות העיצוב וכו', אבל אני לא ויתרתי.. בשנה השלישית אומנם הכל השתנה, הרצונות והלימודים התייחדו כי הלכתי למסלול מדיה ושם הכרתי את כל התחום, אנימציה, סטורי בורד, אנימטיק ועוד המון דברים. המרצה שהרצתה אצלנו, דנה בן דוד, הגיעה מתחום הפוסט פרודקשן והיתה מאוד קשה, אבל זה עזר, בגללה הבנתי את החומר והתאהבתי בתחום מחדש. הציונים נהיו טובים בכל הקורסים, עבדתי על פרויקטים מרתקים עם אנשים מעניינים ולקראת שנה רביעית כבר התקבלתי לעבודה ב- JCS זו היתה מקפצה מטורפת. אני מאוד ממליץ לשלב עבודה בתחום יחד עם הלימודים, למי שיש את האפשרות בשנים המתקדמות (שלישית,רביעית), זה תורם המון, אתה לומד 24 שעות.
עכשיו קצת בכלליות, כל השיעורים הלא מעניינים, תרמו המון, רק שהבנתי את זה מאוחר יותר. תמיר שפר, שהוא ראש המחלקה לתקשורת חזותית תרם המון לפיתוח שיטת הלימוד ואני חייב לציין את עבודתו המצויינת בכל התחומים. לימודים בחולון מאוד כיפיים ופתוחים. מאותם ״טמבלים״ כמוני, שהגיעו ללמוד בשנה ראשונה עם בירה ביד יצאו אנשי מקצוע מצויינים מכל התחומים, אינטרקטיב, פרינט ומדיה.. חבל שהלימודים נגמרו אבל אני מאמין שלומדים כול החיים ולכן כבר עכשיו מחפש לימודי המשך, מה שבטוח פחות אינטנסיביים. אני לא למדתי בבצלאל, שנקר או ויצו אך מכיר לא מעט חבר'ה שסיימו או שלומדים עכשיו, לדעתי מה שבאמת חשוב זאת הגישה ונכונות לעבוד המון שעות והמוסד פחות חשוב אך עם מישהוא רוצה ללמוד נטו דברים טכניים כמו תלת ומקצועות הפוסט על בסיס תואר, בארץ אין לו מה לחפש, היתי ממליץ לבדוק אופציות בחו"ל. אני גם רוצה לציין את איה עמיקם, היא היתה המנחה של הפרויקט וממנה למדתי המון."
 עיצובים:

















וזה קצת הזכיר לי את המחווה הזו לסרט דרייב:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…