דלג לתוכן הראשי

סינמטוגרפיה חלק 4: המצלמה: אובייקטיביות והזדהות

זהו חלק רביעי (1, 2, 3) בסדרת רשומות על סינמטוגרפיה והוא עוסק במצלמה.
מה המצלמה עושה?
הבסיס הוא פשוט ביותר ולפיו המצלמה מראה לנו את מה שצריך לראות בשוט, קובעת את גבולות המסך, הקומפוזיציה ומה נראה מבחינה תוכנית. אבל בפועל המצלמה עצמה הופכת להיות הרבה יותר מזה: שחקן ומרכיב אקטיבי ומאוד לא אובייקטיבי.
המצלמה לא רק אחראית על מה שאנחנו רואים אלא איך אנחנו רואים ואיך אנחנו מרגישים כלפי מה שאנחנו רואים.

בואו נחשוב על זה שניה.
מצלמה נייטרלית (אין דבר כזה אבל לצורך העניין) היא העיניים שלנו כמו בתאטרון אבל היא גם יכולה להיות העיניים של דמות בסרט (POV) וגם העיניים המופשטות של המספר. כמו שכצופים התרגלנו להבין את התחביר של חיתוך והדבקת שוטים בעריכה כך למדנו גם את שפת המצלמה וההזדהות איתה. אנחנו יודעים מה אנחנו אמורים להרגיש ולא רק להבין מה אנחנו רואים.

מצלמה כמתווכת מידע

קרן לויד בבלוג שלה מדגימה דרך "וול-אי" את השימוש המורכב במצלמה בשביל להעביר את התוכן של הסצינה.
הפתיח הנפלא של הסרט עושה שימוש במגוון תנועות מצלמה, קומפוזיציות וזויות צילום כדי להעביר לנו מידע חדש לגמרי שמהווה את הבסיס לסרט. בואו נעקוב אחרי רצף התודעה של צופה ממוצע:
"מממ... זה שיר ישן ויפה ו... איזה יקום יפהפה! הי! הנה כדור הארץ! אוי.. הוא שונה... חום כזה... כדור הארץ מלא זבל והרוס ומזוהם, ו... אין בו נפש חיה... כולם מתו?! רגע! יש בו נפש חיה! או.. אולי זה רובוט? כן. זה רובוט! רובוט חובב מוסיקה... מה הוא עושה? אה, הוא יוצר קוביות אשפה ומאחסן אותן בערמות. בטח משעמם נורא. לא! נראה שזה דווקא מעניין אותו. יש לו חצר גרוטאות ענקית שהוא חוקר ומטייל בה! ואוסף חפצים שמסקרנים אותו"


קלטתם? מה שנתפס כ"מידע" מיוצג באמצעים שונים שמאפשרים לצופה לחקור, לחשוב ולהרגיש תוך כדי קבלת המידע הזה.

מה שיפה זה שבאמת השקיעו פה בכל שוט. לא רק בדיוק בפרטים (טקסטורות, אפקטים, צבע, סאונד) אלא גם בממשות של המצלמה. היא אמנם נסתרת אבל יש לה מאפיינים של מצלמה אמיתית. המון הבדלי פוקוס, תגובה לאור ורעידות כשצריך. זו מצלמה מאוד ראליסטית בהתנהגות שלה.

הזדהות עם המצלמה ומצלמה מעוררת הזדהות

תיווך המידע הוא חלק אחד והחלק השני הוא ההזדהות. העיניים שלנו הן חלק מהותי בתחושת ה"אני" והזהות שלנו. "נקודת מבט" ו"השקפה אישית" הם מושגים מטאפוריים שיש להם מטען פזיולוגי. נקודת המבט שלנו היא קודם כל המיקום הפיזי ממנו אנחנו מסתכלים על העולם בשונה מכל אחד אחר. היכולת שלנו לראות דרך העיניים של האחר היא בלתי אפשרית ועדיין זה בדיוק מה שהקולנוע עושה: מראה לנו את העולם דרך עיניים של מישהו אחר.
המשמעות הקולנועית היא שאנחנו מסוגלים להחליף נקודות מבט רבות תוך כדי צפיה כדי ליצור נקודת מבט-על חדשה והיא של הסיפור עצמו, של הקו הרגשי שמנחה אותנו לאורך הצפיה.

בפתיח של "צעצוע של סיפור" אנחנו לא יודעים שהבובה היא הגיבור אבל המצלמה כבר מנסה לרמוז לנו על זה. היא מראה דברים מנקודת מבטו של הצעצוע או מנקודת ההזדהות איתו. לדוגמה: כשוודי על הכסא אנחנו רואים את העולם דרך עיניו. כשוודי רוכב על הגב של אנדי ליד התמונה של המערב הפרוע הפריים חתוך כך שנראה לנו שוודי מרגיש כאילו הוא ממש שם, רוכב על סוס בערבה. וכל זה עוד לפני שהוא התעורר לחיים.

האמת, זה כאב כשוודי התנגש בקצה המעקה. נכון?

ובהמשך לזה חייבים לראות את הפרסומת הזו של איקאה.


פה אנחנו רואים ש"דרך העיניים של הדמות" זה לא אומר נקודת המבט שלה ממש. יש פה כמה שוטים שכאילו מצולמים מנקודת המבט של המנורה אבל ההזדהות איתה מתקיימת בעזרת הרבה אמצעים אחרים עם מטרה רגשית אחת: להשליך את הרגשות שלנו על המנורה הזו. מה שאנימטורים עושים כל הזמן בעזרת אנימציה נעשה פה בעזרת בימוי.

לפעמים הצלם משתמש בפיזיות של העיניים כדי להעביר תחושות ורגשות. למשל: הסתתרות של המצלמה מאחורי שיח, חפץ שעף לכיוון המצלמה וכמעט פוגע בנו, מצלמה רועדת ועוד. ולפעמים המצלמה מפתחת שפה חדשה כמו תנועות מצלמה דיגיטליות כשאנחנו רודפים אחרי ספיידרמן שקופמבנין לבנין, מבט מהתקרה או מתוך המקרר או כמו בוואל-אי מצלמה שעפה בחלל דרך האטמוספרה כדי להראות לנו את כדור הארץ.,

לסיום, שני ניתוחי אופי של מצלמה קצרים:

"אדם וכלב" מספר על מערכת היחסים בין האדם הראשון והכלב הראשון. הסרט נפתח בטופ-שוט (מבט על) שמראה לנו את הכלב מתעורר. מתעורר ממה? מתעורר לראשונה אי פעם. הוא הרגע נברא. מה זה משדר לנו? שאנחנו האל שהרגע ברא יצור ומחכה לראות שהוא מתעורר. זה ממשיך בלונג-שוטים יפים לאורך הסרט שמשדרים לנו שמישהו מתבונן מרחוק, משגיח ואנחנו מזדהים איתו (האל, המצלמה) לא פחות מכל דמות בסרט. הדבר בולט בעיקר בסוף כשהכלב, אדם וחוה עוזבים את גן עדן ואילו המצלמה נשארת בגן עדן, רואה אותן מתרחקים אל הערפל.

הערה קטנה: זה יפה שהכלב בסרט נברא כלב כשמבחינה אבולוציונית הכלב הוא המצאה של האדם. תוצר של ביות זאבים והפריה מבוקרת.

על הסצינה הזו מסרט הדרמה משפחתית\אימה "האורח" כבר כתבתי ולכן רק אזכיר שהמצלמה תמיד נמצאת במקום שבן-אדם יכול לעמוד. היא אף פעם לא נמצאת באויר גבוה או בתנועה דיגיטלית. אפילו כשיש לנו מבט מגבוה הוא מגיע מתוך רכבת עילית מה שמוסיף לראליזם של הסצינה כולה.



זהו.
---------------------------------------
נספחים:
על זויות מצלמה חוזרות וקלישאות קולנועיות כבר כתבתי:
http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/04/SHOTS.html

על תנועת מצלמה:


מצלמת הקולנוע:


דוגמה מספר לזויות מצלמה
צילום וקומפוזיציה:


מסגור הפריים בצ'יינה-טאון


קופוזיציית הפריים:


חתך הזהב:

והכי טוב: איך לעשות קומדיה ויזואלית.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.