}

23:52

MOUNTAIN, משחק אפליקציה לא שגרתי של דיוויד אוריילי.

סיכום שנת 2014 באנימציה לא באמת שלם מבחינתי בלי "הר".


Mountain, "הר" של דיוויד אוריילי היא אפליקצית-משחק שמזמינה אותך להיות אל. להיות הר.
(הדרך הכי טובה לראות על מה מדובר היא פשוט לקנות את המשחק לנייד. הוא ממש זול).

היוצר של המשחק, דיוויד אוריילי, הוא היוצר שאני הכי מעריך כרגע בעולם אז אני מעורב פה רגשית ואינטלקטואלית. מבחינתי כל יצירה שלו היא הזמנה למשהו שונה. הוא אף פעם לא סתמי או מנסה לרצות ובגלל זה יש לו קהל אוהדים גדול לצד קהל שעסוק בלתהות WTF.

אז לגבי הר, קודם כל האפליקציה היא לא ממש "משחק". אין בה דמויות ואין בה מטרה שצריך להשיג. אפשר לומר שזו אפליקציה אנטי-חברתית במובנה המקוון. היא לא משתפת דבר אלא יוצרת שיח הרהורי בינך לבין ההר שלך, המרחף, כשמידי פעם חפצים מצטברים עליו והרהורים נוגים נכתבים מעליו.
אמרו עליו שהוא "סקרין סייבר", ש"כלום לא קורה בו" ואני רוצה למחות על כך. אבל לפני זה אודה שזו אפליקציה משעממת. ההר מסתובב ומרחף באיטיות כשהחפצים הנוחתים עליו אינם מאפשרים משחק או אינטרקציה אמיתית. כל שניתן לעשות הוא לסובב את ההר, ולסדר מחדש את החפצים עליו אבל זה לא סקרין סייבר אלא אמנות אקספרימנטלית. אני לא סתם מתפלצן. צריך להכיר בכך שדימוי אינו מהות וגם התנהגות אינה מהות. יש ציור של פרח שיהיה שווה מליונים ויש כזה שתזרקו לפח. זה לא רק ה"איך" אלא ה"מה".

יש הרבה דרכים לנסות לגשת למשחק הזה ולפרשן אותו, דבר שאוריילי עצמו מתנגד לו, אבל אני בכל זאת מנסה להכנס קצת לראש של היוצר. כדי להבין את האפליקציה הזו צריך להכיר מעט את דיוויד. חוץ מסרטיו הנפלאים והמופרעים דיוויד עבד לאחרונה גם על סרטו של ספייק ג'ונס "היא". בסרט מסופר על אדם שמפתח קשר אינטימי עם המחשב שלו.
למחשב יש תודעה דמויית אנוש וקול נשי מה שמקל על ההתפתחות הרומנטית. אבל אוריילי בעצם עושה כאן דבר דומה עם האפליקציה. הוא חורג מהקלישאה של "גבר-אישה" ויוצר פה משהו מרוחק יותר. אדם-תודעה. התודעה מיוצגת על ידי הר שהוא מעין חיית מחמד וירטואלית. אלא שאוריילי מסביר לך שאתה גם אל וגם ההר. כלומר, אתה גם מתבונן מבחוץ על האובייקט וגם האובייקט עצמו בו בעת.

כמו ב"היא" התוכנה מתחילה בלנסות להכיר אותך. ב"היא" מדובר במספר שאלות וב"הר" מדובר בשרבוט אסוציאטיבי
החויה הזאת שיש בה כמה רמות ויכולה להמשך לאורך אלפי שעות יוצרת בעל כורחה אינטימיות. אמנם נלווה לזה שיעמום אבל אני חייב להעיר שאינטימיות ושעמום קרובים זה לזה. ההסכמה לשעמום, ההסכמה לא להיות פונקציונלי, מודע, פעיל ויוצר היא ההתחלה של האינטימיות.

כמו בסרט "בלייד ראנר" יש פה מעין מבחן טיורינג. אלא שהפעם המחשב שואל אותך: האם אתה אנושי?



*דיוויד אוריילי מגיב ברגשנות שלא מאפיינת אותו לביקורת על "הר": https://medium.com/@davidoreilly/some-thoughts-on-mountain-a2a4b79dac53 מומלץ מאוד לקרוא.

*זו הסצנה מ"היא" שאוריילי הנפיש. מדובר על משחק מחשב שפתאום מתגלה כמאוד אנושי באופן מפתיע.



FANART:


נ.ב.
מי שרוצה לדעת מה קורה בסוף המשחק שיגש ללינק הזה: הסוף של ההר