דלג לתוכן הראשי

MOUNTAIN, משחק אפליקציה לא שגרתי של דיוויד אוריילי.

סיכום שנת 2014 באנימציה לא באמת שלם מבחינתי בלי "הר".


Mountain, "הר" של דיוויד אוריילי היא אפליקצית-משחק שמזמינה אותך להיות אל. להיות הר.
(הדרך הכי טובה לראות על מה מדובר היא פשוט לקנות את המשחק לנייד. הוא ממש זול).

היוצר של המשחק, דיוויד אוריילי, הוא היוצר שאני הכי מעריך כרגע בעולם אז אני מעורב פה רגשית ואינטלקטואלית. מבחינתי כל יצירה שלו היא הזמנה למשהו שונה. הוא אף פעם לא סתמי או מנסה לרצות ובגלל זה יש לו קהל אוהדים גדול לצד קהל שעסוק בלתהות WTF.

אז לגבי הר, קודם כל האפליקציה היא לא ממש "משחק". אין בה דמויות ואין בה מטרה שצריך להשיג. אפשר לומר שזו אפליקציה אנטי-חברתית במובנה המקוון. היא לא משתפת דבר אלא יוצרת שיח הרהורי בינך לבין ההר שלך, המרחף, כשמידי פעם חפצים מצטברים עליו והרהורים נוגים נכתבים מעליו.
אמרו עליו שהוא "סקרין סייבר", ש"כלום לא קורה בו" ואני רוצה למחות על כך. אבל לפני זה אודה שזו אפליקציה משעממת. ההר מסתובב ומרחף באיטיות כשהחפצים הנוחתים עליו אינם מאפשרים משחק או אינטרקציה אמיתית. כל שניתן לעשות הוא לסובב את ההר, ולסדר מחדש את החפצים עליו אבל זה לא סקרין סייבר אלא אמנות אקספרימנטלית. אני לא סתם מתפלצן. צריך להכיר בכך שדימוי אינו מהות וגם התנהגות אינה מהות. יש ציור של פרח שיהיה שווה מליונים ויש כזה שתזרקו לפח. זה לא רק ה"איך" אלא ה"מה".

יש הרבה דרכים לנסות לגשת למשחק הזה ולפרשן אותו, דבר שאוריילי עצמו מתנגד לו, אבל אני בכל זאת מנסה להכנס קצת לראש של היוצר. כדי להבין את האפליקציה הזו צריך להכיר מעט את דיוויד. חוץ מסרטיו הנפלאים והמופרעים דיוויד עבד לאחרונה גם על סרטו של ספייק ג'ונס "היא". בסרט מסופר על אדם שמפתח קשר אינטימי עם המחשב שלו.
למחשב יש תודעה דמויית אנוש וקול נשי מה שמקל על ההתפתחות הרומנטית. אבל אוריילי בעצם עושה כאן דבר דומה עם האפליקציה. הוא חורג מהקלישאה של "גבר-אישה" ויוצר פה משהו מרוחק יותר. אדם-תודעה. התודעה מיוצגת על ידי הר שהוא מעין חיית מחמד וירטואלית. אלא שאוריילי מסביר לך שאתה גם אל וגם ההר. כלומר, אתה גם מתבונן מבחוץ על האובייקט וגם האובייקט עצמו בו בעת.

כמו ב"היא" התוכנה מתחילה בלנסות להכיר אותך. ב"היא" מדובר במספר שאלות וב"הר" מדובר בשרבוט אסוציאטיבי
החויה הזאת שיש בה כמה רמות ויכולה להמשך לאורך אלפי שעות יוצרת בעל כורחה אינטימיות. אמנם נלווה לזה שיעמום אבל אני חייב להעיר שאינטימיות ושעמום קרובים זה לזה. ההסכמה לשעמום, ההסכמה לא להיות פונקציונלי, מודע, פעיל ויוצר היא ההתחלה של האינטימיות.

כמו בסרט "בלייד ראנר" יש פה מעין מבחן טיורינג. אלא שהפעם המחשב שואל אותך: האם אתה אנושי?



*דיוויד אוריילי מגיב ברגשנות שלא מאפיינת אותו לביקורת על "הר": https://medium.com/@davidoreilly/some-thoughts-on-mountain-a2a4b79dac53 מומלץ מאוד לקרוא.

*זו הסצנה מ"היא" שאוריילי הנפיש. מדובר על משחק מחשב שפתאום מתגלה כמאוד אנושי באופן מפתיע.



FANART:


נ.ב.
מי שרוצה לדעת מה קורה בסוף המשחק שיגש ללינק הזה: הסוף של ההר

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font