דלג לתוכן הראשי

לאן נעלמו המאסטרים הגדולים?


לאחרונה פרסמתי הרבה פוסטים שנותנים במה ל#מאסטרים_וקלאסיקות.
ישנם הרבה אמנים שהשפיעו עלינו כיוצרים והרבה סרטים שניקח איתנו תמיד. חלקם עומדים במבחן הזמן וחלקם אולי לא שורדים כמכלול אבל עדיין מהווים נקודות ציון חשובות שהן חלק מהמורשת האנימטיבית של קהילת האנימציה.

עם זאת, נראה שאנימטורי-על הולכים ונעלמים. אנחנו כבר לא מזהים טביעת אצבע של אנימטור אלא אם הוא גם במאי. בעבר לאנימטורים, לדרך בה טיפלו בשוט ובדמות, היה חלק נכבד במימוש החזון של הסרט. הדבר בולט בעיקר במורשת של דיסני החל מ9 הזקנים המיתולוגים ועד גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג... וכמובן ג'יימס בקסטר!

הדבר בולט בעיקר בתלת מימד. בתלת אין מאסטרים באנימציית דמות כי אין טביעת אצבע אישית וקשה להבחין מיהו יוצר השוט. זה נובע קודם כל משום שהדמות עצמה ממודלת ומעוצבת ללא מגע יד האנימטור אבל זה לא רק בגלל זה. יש לי תחושה שהליך האנימציה נהיה גנרי בתלת. גנרי במובן של "לא באמת חשוב לאיזה אנימטור ניתן לעשות את השוט". פעם היה ברור מה החוזקה ומה החולשה של כל אנימטור ובתלת יש הרגשה של יישור קו סגנוני באפיון המשחק. זה משליך גם על הדמויות עצמן: האם שפת הגוף של אנה ושל אלזה שונה מעבר למצב הרוח הספציפי בו הן נתונות? אני תוהה. האם ישנן מחוות גוף אופייניות לדמויות השונות בתלת עד כדי אבחנה מלאה מדמויות אחרות? בנוסף הייתי רוצה להפנות אצבע מאשימה (אולי אני טועה) לאנימיישן מנטור ודומיו. זו לא באמת אשמתם הישירה כמו הרוח שהם מפזרים בנוגע לאנימציה "נכונה" ו"לא נכונה". התחושה היא שעולם משחק הדמויות באנימציה צומצם מאוד לגבולות ברורים של "נכון לתעשיה" על מנת ליצור גישת מיינסטרים של אפיון הדמויות, כך שה"נכון" בא על חשבון ה"אפשרי".

בהגשות הסמסטר לאחרונה עלתה השאלה של היחס בין סגנון וטכניקה. זיו לנצנר, המרצה לרישום במנשר, העלה נקודה מעניינת: שמתוך טכניקה בא הסגנון. שסגנון זה הדרך בה יוצר אינדבידואלי עושה שימוש בטכניקה. זה אומר במילים אחרות שאין מה לעודד "סגנון" בכוח. אלא סגנון זה דבר שיש לאפשר בין השאר על ידי מיקסום היכולת הטכנית. במידה והוא צודק אז אולי הטענה כלפי המיינסטרים של אנימציית-האופי היום צריכה להיות שסגנון נעשה לחלק מהטכניקה. למה זה דומה? לשחקנים בשר ודם שמפסיקים לשחק ובמקום זה משחקים "כמו ששחקנים משחקים בהוליווד".



פנסיל טסט של אנדרס דה-ז'ה על ג'עפאר:


לינקים מעניינים על הסרטים והבימאים הגדולים ביותר באנימציה

הנה כמה רשימות שסוקרות את גדולי האנימטורים:
דוקטור גרוב מנהל ארכיון אנימציה
http://drgrobsanimationreview.com/

רשימת במאי האנימציה הטובים ביותר:
http://alsolikelife.com/shooting/2009/08/100-important-directors-of-animated-short-films/

רשימת סרטי האנימציה הטובים ביותר של טיים-אאוט. יש הרבה רשימות כאלו אבל לדעתי זו המקצועית והמנומקת ביותר.
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-full-list
לפי ז'אנר
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-by-type
לפי חברי הועדה הבוחרת:
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-who-voted

והסרט הטוב ביותר לפי הרשימה הזו: פינוקיו!

הנה ספר שבוחר את מיטב הקלאסיקות של סרטי האנימציה הקצרים:


גיפים קלאסיים של דיסני:















פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


Golden oldies פיקסלציה מוסיקלית ועוד

קרטון ברו, הבלוג הפופולרי לאנימציה יצאו קטגוריה חדשה של רשומות עם בכורות רשת לסרטי אנימציה. CARTOONBREW FEST.
לערוץ שלהם: http://www.cartoonbrew.com/cb-fest/cartoon-brew-announces-cb-fest-new-series-short-film-premieres-151270.html

מהסרטים שזכו לבכורה בערוץ אני מציג פה שניים: ציפור מאוהבת ונשף ריקודים בפיקסלציה.

CHANGEOVER הוא קצרצר מצויין של מהדי אליבייגי, אנימטור אירני יצירתי במיוחד עליו כתבתי לפני 4 שנים פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/10/IRANN.html.
ממתק של סרט.


בדף הסרט יש ראיון ותהליכי עבודה: http://www.cartoonbrew.com/cb-fest/cb-fest-premiere-changeover-mehdi-alibeygi-151070.html

הסרט השני הוא GOLDEN OLDIES, סרט מוסיקלי קצר בפיקסלציה שיצרו דאאן ולסינק וג'וסט ליוומה מסטודיוFrame Order הדני.





מאחורי הקלעים שמדגימים מצויין מהי פיקסלציה, אנימציית סטופמושן עם בני אדם: