דלג לתוכן הראשי

לאן נעלמו המאסטרים הגדולים?


לאחרונה פרסמתי הרבה פוסטים שנותנים במה ל#מאסטרים_וקלאסיקות.
ישנם הרבה אמנים שהשפיעו עלינו כיוצרים והרבה סרטים שניקח איתנו תמיד. חלקם עומדים במבחן הזמן וחלקם אולי לא שורדים כמכלול אבל עדיין מהווים נקודות ציון חשובות שהן חלק מהמורשת האנימטיבית של קהילת האנימציה.

עם זאת, נראה שאנימטורי-על הולכים ונעלמים. אנחנו כבר לא מזהים טביעת אצבע של אנימטור אלא אם הוא גם במאי. בעבר לאנימטורים, לדרך בה טיפלו בשוט ובדמות, היה חלק נכבד במימוש החזון של הסרט. הדבר בולט בעיקר במורשת של דיסני החל מ9 הזקנים המיתולוגים ועד גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג... וכמובן ג'יימס בקסטר!

הדבר בולט בעיקר בתלת מימד. בתלת אין מאסטרים באנימציית דמות כי אין טביעת אצבע אישית וקשה להבחין מיהו יוצר השוט. זה נובע קודם כל משום שהדמות עצמה ממודלת ומעוצבת ללא מגע יד האנימטור אבל זה לא רק בגלל זה. יש לי תחושה שהליך האנימציה נהיה גנרי בתלת. גנרי במובן של "לא באמת חשוב לאיזה אנימטור ניתן לעשות את השוט". פעם היה ברור מה החוזקה ומה החולשה של כל אנימטור ובתלת יש הרגשה של יישור קו סגנוני באפיון המשחק. זה משליך גם על הדמויות עצמן: האם שפת הגוף של אנה ושל אלזה שונה מעבר למצב הרוח הספציפי בו הן נתונות? אני תוהה. האם ישנן מחוות גוף אופייניות לדמויות השונות בתלת עד כדי אבחנה מלאה מדמויות אחרות? בנוסף הייתי רוצה להפנות אצבע מאשימה (אולי אני טועה) לאנימיישן מנטור ודומיו. זו לא באמת אשמתם הישירה כמו הרוח שהם מפזרים בנוגע לאנימציה "נכונה" ו"לא נכונה". התחושה היא שעולם משחק הדמויות באנימציה צומצם מאוד לגבולות ברורים של "נכון לתעשיה" על מנת ליצור גישת מיינסטרים של אפיון הדמויות, כך שה"נכון" בא על חשבון ה"אפשרי".

בהגשות הסמסטר לאחרונה עלתה השאלה של היחס בין סגנון וטכניקה. זיו לנצנר, המרצה לרישום במנשר, העלה נקודה מעניינת: שמתוך טכניקה בא הסגנון. שסגנון זה הדרך בה יוצר אינדבידואלי עושה שימוש בטכניקה. זה אומר במילים אחרות שאין מה לעודד "סגנון" בכוח. אלא סגנון זה דבר שיש לאפשר בין השאר על ידי מיקסום היכולת הטכנית. במידה והוא צודק אז אולי הטענה כלפי המיינסטרים של אנימציית-האופי היום צריכה להיות שסגנון נעשה לחלק מהטכניקה. למה זה דומה? לשחקנים בשר ודם שמפסיקים לשחק ובמקום זה משחקים "כמו ששחקנים משחקים בהוליווד".



פנסיל טסט של אנדרס דה-ז'ה על ג'עפאר:


לינקים מעניינים על הסרטים והבימאים הגדולים ביותר באנימציה

הנה כמה רשימות שסוקרות את גדולי האנימטורים:
דוקטור גרוב מנהל ארכיון אנימציה
http://drgrobsanimationreview.com/

רשימת במאי האנימציה הטובים ביותר:
http://alsolikelife.com/shooting/2009/08/100-important-directors-of-animated-short-films/

רשימת סרטי האנימציה הטובים ביותר של טיים-אאוט. יש הרבה רשימות כאלו אבל לדעתי זו המקצועית והמנומקת ביותר.
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-full-list
לפי ז'אנר
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-by-type
לפי חברי הועדה הבוחרת:
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-who-voted

והסרט הטוב ביותר לפי הרשימה הזו: פינוקיו!

הנה ספר שבוחר את מיטב הקלאסיקות של סרטי האנימציה הקצרים:


גיפים קלאסיים של דיסני:















פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…