דלג לתוכן הראשי

לאן נעלמו המאסטרים הגדולים?


לאחרונה פרסמתי הרבה פוסטים שנותנים במה ל#מאסטרים_וקלאסיקות.
ישנם הרבה אמנים שהשפיעו עלינו כיוצרים והרבה סרטים שניקח איתנו תמיד. חלקם עומדים במבחן הזמן וחלקם אולי לא שורדים כמכלול אבל עדיין מהווים נקודות ציון חשובות שהן חלק מהמורשת האנימטיבית של קהילת האנימציה.

עם זאת, נראה שאנימטורי-על הולכים ונעלמים. אנחנו כבר לא מזהים טביעת אצבע של אנימטור אלא אם הוא גם במאי. בעבר לאנימטורים, לדרך בה טיפלו בשוט ובדמות, היה חלק נכבד במימוש החזון של הסרט. הדבר בולט בעיקר במורשת של דיסני החל מ9 הזקנים המיתולוגים ועד גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג... וכמובן ג'יימס בקסטר!

הדבר בולט בעיקר בתלת מימד. בתלת אין מאסטרים באנימציית דמות כי אין טביעת אצבע אישית וקשה להבחין מיהו יוצר השוט. זה נובע קודם כל משום שהדמות עצמה ממודלת ומעוצבת ללא מגע יד האנימטור אבל זה לא רק בגלל זה. יש לי תחושה שהליך האנימציה נהיה גנרי בתלת. גנרי במובן של "לא באמת חשוב לאיזה אנימטור ניתן לעשות את השוט". פעם היה ברור מה החוזקה ומה החולשה של כל אנימטור ובתלת יש הרגשה של יישור קו סגנוני באפיון המשחק. זה משליך גם על הדמויות עצמן: האם שפת הגוף של אנה ושל אלזה שונה מעבר למצב הרוח הספציפי בו הן נתונות? אני תוהה. האם ישנן מחוות גוף אופייניות לדמויות השונות בתלת עד כדי אבחנה מלאה מדמויות אחרות? בנוסף הייתי רוצה להפנות אצבע מאשימה (אולי אני טועה) לאנימיישן מנטור ודומיו. זו לא באמת אשמתם הישירה כמו הרוח שהם מפזרים בנוגע לאנימציה "נכונה" ו"לא נכונה". התחושה היא שעולם משחק הדמויות באנימציה צומצם מאוד לגבולות ברורים של "נכון לתעשיה" על מנת ליצור גישת מיינסטרים של אפיון הדמויות, כך שה"נכון" בא על חשבון ה"אפשרי".

בהגשות הסמסטר לאחרונה עלתה השאלה של היחס בין סגנון וטכניקה. זיו לנצנר, המרצה לרישום במנשר, העלה נקודה מעניינת: שמתוך טכניקה בא הסגנון. שסגנון זה הדרך בה יוצר אינדבידואלי עושה שימוש בטכניקה. זה אומר במילים אחרות שאין מה לעודד "סגנון" בכוח. אלא סגנון זה דבר שיש לאפשר בין השאר על ידי מיקסום היכולת הטכנית. במידה והוא צודק אז אולי הטענה כלפי המיינסטרים של אנימציית-האופי היום צריכה להיות שסגנון נעשה לחלק מהטכניקה. למה זה דומה? לשחקנים בשר ודם שמפסיקים לשחק ובמקום זה משחקים "כמו ששחקנים משחקים בהוליווד".



פנסיל טסט של אנדרס דה-ז'ה על ג'עפאר:


לינקים מעניינים על הסרטים והבימאים הגדולים ביותר באנימציה

הנה כמה רשימות שסוקרות את גדולי האנימטורים:
דוקטור גרוב מנהל ארכיון אנימציה
http://drgrobsanimationreview.com/

רשימת במאי האנימציה הטובים ביותר:
http://alsolikelife.com/shooting/2009/08/100-important-directors-of-animated-short-films/

רשימת סרטי האנימציה הטובים ביותר של טיים-אאוט. יש הרבה רשימות כאלו אבל לדעתי זו המקצועית והמנומקת ביותר.
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-full-list
לפי ז'אנר
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-by-type
לפי חברי הועדה הבוחרת:
http://www.timeout.com/newyork/film/the-100-best-animated-movies-who-voted

והסרט הטוב ביותר לפי הרשימה הזו: פינוקיו!

הנה ספר שבוחר את מיטב הקלאסיקות של סרטי האנימציה הקצרים:


גיפים קלאסיים של דיסני:















פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…