דלג לתוכן הראשי

טים ברטון חלק ג'. על סליפי הולו, מוסר ועריפת ראשים



סליפי הולו לפי דעתי הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של טים ברטון ומהאהובים עליי. יש בו אמנם אלימות קשה אבל הוא נע כמטוטלת בין הפנטזיה, האימה והסאטירה. יש בו משהו שמזכיר את הסיפורים על העיירה היהודית בה מיסטיקה השתלבה במבנה החברתי הקהילתי עד שלא ניתן היה להפריד בין השניים. כבר הזכרתי את הקשר בין "חתונת רפאים" ו"הדיבוק" אבל גם בסליפי הולו יש משהו ממה שקיים בדיבוק והוא שהמיסטיקה והאופל הם ייצוג ותוצר של פגם מוסרי חברתי. הרוע בצורתו המיתית אינו הנושא, הוא אמנם ציורי מאוד ועצמתי אבל בסופו של דבר בני האדם צריכים לפתור את ענייניהם במסגרת גבולות הקיום האנושי. ולגבי השטן... שמישהו אחר ידאג לו.

בקצרה: סליפי הולו מספר על שוטר שהוא גם פתולוג שמשתמש בכלים מדעיים ולוגיים לפתרון פשעים בתקופה חשוכה שבה המיסטיקה ותעתועים (גם הדתיים) משטים בבני האדם ולכן שיטותיו נתפסות לא מקובלות. זו הסיבה שבגינה הוא נשלח לחקור סדרת מקרי רצח מסתוריים שקרו בעיירה קטנה ששמה: "סליפי הולו". שם הוא מגלה שההגיון והשכל לא מסוגלים לתפוס הכל והוא נאלץ לעמוד מול כשפים ותופעות שהם מעבר לתחום השגתו.

הדימוי המרכזי בסליפי הולו הוא עריפת הראש. זו הדרך בה הקורבנות נרצחים. כדי לברר את המוטיב, הן ברמת הסרט והן ברמת השפה הברטונית, יש צורך להסתכל קודם כל על עריפת הראש כמוטיב.
הנה מספר דוגמאות: סוויני טוד משסף גרונות, ג'ק סקללינגטון מנתק בין ראשו לגופו והמלכה מעליסה, כמובן.
המלכה מעליסה היא מקרה מעניין שכן חלק מאובססיית עריפת הראשים שלה נובעת (ולא אני עליתי על זה) על הלבוש הויקטוריאני, הצווארון הענקי שמפריד בין הראש לגוף.
הצווארון הזה הוא ייצוג אליטיסטי בו הגוף, התחתון, הבהמי, מנותק מהראש, הרציונל, הגבוה, השולט.
כלומר זה ייצוג אליטיסטי שמכיל אמירה בעצם עיצובו האפנתי.
אבל השימוש של ברטון בעריפת הראש לוקח את הפער שבין הראש לגוף למקום אחר. הוא מדבר על הנתק שבין מי שבתחתית לבין המנהיגים. בין האליטה ובין העם וגם, וזו אחת הגדולות של סליפי הולו, בין החלק התחתון, הייצרי, המושחת, של האליטות לבין תפיסתם את עצמם. רוב הרעים בסליפי הולו אינם רעים במתכוון, הם תמימים במובן הרע של המילה, אינם מודעים למעשיהם ולהשלכות מעשיהם. המעשים הלא מוסריים שנעשים בתחתית גופם מנותקים מתפיסתם את עצמם, כמנהיגי קהל. והתמים מכולם הוא ראש העיר, שבעוד הוא מציג עצמו כפילנתרופ וסוחר שהצליח במעשיו רומזים בעדינות שאר זקני הקהל שבעצם כל אחד בעיירה תלוי באיש הזה המתכחש לכוחו הפוליטי ומציג עצמו כמעין אבא טוב.

הנה דוגמה קטנה ויפה דווקא מסרטו של טרי גיליאם "הברון מנכהוזן" שם מלכת הירח יכולה בעזרת הצווארון להתנתק מגופה. בעוד גופה מתנה אהבים עם המלך, הראש חומק כדי להציל את הברון שהוא גם מאהבה של המלכה )לא הסצנה הזו אבל מספיק קרוב):



זהו גם הקונפליקט של גיבור סליפי הולו עצמו: בגלל הרצחה של אמו הוא נהיה אדם מדעי-רציונליסטי לחלוטין. ניתוק בין הראש לגוף. מה שמשתבש אצלו, כמובן, זה ההעובדה שהלב נמצא בחלק שמתחת לצווארון.

בואו נדבר עכשיו על שני דברים בהקשרם היהודי. האחד מגניב והשני נכון.
הראשון: הארה שהייתה לי פעם. מה זה "סליפי הולו"? נסו לתרגם את השם לעברית ותופתעו. כן. סליפי הולו הוא "הגיא המנמנם" או "הגיא הנם". סליפי הולו הוא הגהנום.
תודו שזה מדהים.

הנקודה השניה קשורה לעריפת ראשים. בתורה ישנו טקס מיוחד שנקרא "עגלה ערופה". כאשר מוצאים גופה ולא יודעים מי הרוצח אז זקני העיר הקרובה ביותר צריכים לעשות טקס שבו הם עורפים ראש של עגלה וקוראים "ידינו לא שפכה את הדם". זוהי אמירה אירונית קודם כל כי זוהי בעצם הודאה באשמה: אם אתם לא אשמים למה אתם מכריזים את זה בקול? אלא, שהמטרה היא אכן זאת. להטיל אחריות עקיפה על קברניטי העיר. אי ההודאה באשמה היא היא ההודאה באשמה כי אי אפשר לנתק בין הראש לגוף. אם משהו קרה בעיר שלך, אם אדם מצא את מותו בקרבת העיר שאתה מנהל, זו אולי לא אשמתך אבל אחריותך המוסרית!
וזה בדיוק מה שמתברר בסליפי הולו: שהאחריות העקיפה והישירה אחד הם. הגוף מחובר לראש.
מעניין שבגמרא ישנו דיון כיצד מודדים את המרחק של הגופה לעיר הקרובה כשיש מקרה מיוחד:
"נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש". תודו שזה מדהים. ארספואטיקה בגמרא.

ישנה סצנה בסרט שמביאה לשיא את הניגוד בין היהדות לנצרות. כאשר ראש העיר נרדף על ידי הרוצח הוא בורח לכנסיה. בנצרות בה יש חלוקה בין טוב ורע, גבוה ונמוך, הכנסיה היא מקלט. מקום אליו תמיד אפשר לברוח. ביהדות יש עקרון הפוך: אם יש פושע, אם יש רוצח, "מעם מזבחי תקחנו למות" כלומר, אפילו אם הוא מחזיק במזבח בבית המקדש: תקח אותו ותוציא אותו להורג. בסצנה הזו אכן מתברר שאף על פי שהרוצח לא יכול להכנס לכנסיה, זה לא עוצר אותו מלהוציא את הרצח לפועל. וזאת משום שהרוצח האמיתי, כלומר, חבריו הבוגדניים של הקרובן, נמצאים איתו בתוך הכנסיה. רעיון זה מופיע לא פעם בסרטי אימה שבה צריך להתמודד במקביל הן עם הרוע שבחוץ, המסטי, המופשט, והן עם הרוע שבפנים, הרוע האנושי. ואי אפשר לנצח את האחד מבלי להאבק קודם כל בשני.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.