דלג לתוכן הראשי

רשמי אנימיקס 2015

סיכום קצר ברשותכם.

אסיף 2015
השתתפתי השנה באירוע הפתיחה של אנימיקס שהציג את הסרט "הנביא" של סלמה הייק. הגעתי לטקס אסיף ולמסיבה שאחרי והגעתי לשני האירועים של חנן קמינסקי, יקיר הפסטיבל. באירוע הראשון חנן שוחח בקצרה על פועלו האמנותי רב השנים. זה היה מפתיע שמצד אחד חנן הוא יקיר אנימיקס ומצד שני ההכרות בארץ עם סרטיו מצומצמת מאוד. את ההצלחה הגדולה שלו הוא עשה דווקא באירופה עם סרטים כמו "פטרסון ופינדוס".

המפגש השני היה עם סטודנטים שלומדים אנימציה בחו"ל. זה היה אמור להיות פאנל אבל התנהל בפועל כאוסף הרצאות קצרות. דרכי הוראת אנימציה זו סוגיה מרתקת שלא ממש דנים בה בארץ. השתתפו שם אנשים שמלמדים בספיר, בIAC, בצלאל ואנוכי ממנשר. השאלה היחידה שהצליחה לעלות לדיון הקהל היא "האם צריך סרטי גמר?".
מבחינתי זו הייתה שאלה היפותטית לחלוטין ויעל ענבר ניסחה זאת יפה: אם סטודנטים לא יעשו סרטי גמר בארץ לא תהיה יצירת אנימציה לא מסחרית בארץ. נקודה.

בימים אלו חנן עובד בארץ על סרט חדש על שלמה המלך, בתמיכת המיזם לקולנוע בירושלים.

מסיבת אסיף
לאחר תחרות אסיף התקיימה מסיבת מינגלינג קהילתית מול הסינמטק. יצא לי לפגוש שם אנשים שאני מכיר רק מהעולם הוירטואלי יחד עם חברים ישנים שקפצו לבירה.
היה כיף.

במוצאי שבת התקיים אירוע "פליפינג" שבו אנימטורים הציגו מפועלם העכשווי במעין "פצ'ה קוצ'ה לאנימטורים. אני מקווה שזה יהפך למסורת.

שני טרנדים חזקים.
אסף בן ארוש זכה השנה בפרס גרוס למצוינות באנימציה. כבוד גדול ואסף ראוי לו. הוא וסטודיו פוינק, בו הוא שותף, מעורבים בפרויקטים רבים ויפים שהגיחו לעולם השנה. עם זאת ההשפעה של אסף היא גדולה מאוד וחקיינים צצים מסביב. מדובר על סגנון אנימציה עם מברשות פוטושופ ודמויות קאטאאוט\קלאסי. מעין איור מונפש. אין לי בעיה עם חקיינים כל עוד הם מביאים איתם ערך מוסף תוכני ואישי.

טרנד נוסף שבלט מאוד השנה זה הסגנון המונוכרומטי של קו פשוט על רקע לבן. עופרה קובלינר, שריאל קסלסי, שחף רם ועוד רבים הביאו השנה למסך דימויים בסגנון זה. אני לא אומר זאת לרעה. סגנון איורי-רישומי קווי הוא מהאהובים עליי באנימציה  אבל זה כן מדליק נורת אזהרה קטנה בנוגע לטרנד שבידיים לא נכונות יכול להפוך למינימליזם-יתר. אולי מדובר באיזה תנועת-נגד להצפה האינטרנטית של אימג'ים יפהפיים של מאיירים מופלאים מהעולם על ידי חזרה למינימליזם של אנימציה, סיפור ותנועה מבלי לנסות להמם בארט וצבע.

קטגוריית סרטים עצמאיים
הזוכים הגדולים של אסיף הם עידן ברזילי ומור ישראלי שעלו שלוש פעמים לבמה לקול מחיאות כפיים.
סרטם "קן דרור" שנעשה עבור "בית אבי חי" בפרויקט "פנים.יום.זיכרון" המבורך זכה בפרס האיגוד וקיבל ציון לשבח על העיצוב בסרט עצמאי. הם גם זכו במענק קרן רבינוביץ לפיתוח סרט באורך מלא.

קן דרור הוא סרט זיכרון יפהפה. שגם לוקח את הסיפור הבסיסי של מותו של יהודה קן דרור והופך אותו למשהו יפה לעין שגם חושף את דמותו מעבר. מור ועידן עשוים אנימציה יפה ומעוצבת אבל לא מתחבאים מאחורי היכולות הטכניות שלהם. הם מציגים את דרור כדמות עירומה וחופשית שרצה לה ביער. משרטטים דמותו של לוחם שהתנדב ללא מילים למשוך את אש האויב במבצע קדש 1957.



את פרס הסרט העצמאי המצטיין לקחו גור בנטביץ' ועפרה קובלינר עם סרטם Love is Blind & Deaf. הסרט הוא חלק מאתר storyvid שהקימו אתגר קרת ודב אלפון ובו יש קליפים לסיפורים קצרים. את הסיפור הזה, שהוא גרסה משעשעת וצינית של סיפור גן עדן, כתב הסופר יונתן ספרן-פויר.



מועמדים נוספים לסרט עצמאי:
גל רחוק (לבית אבי חי) | אייל אורן ודפנה בן עמי
המבט של גוטמן – צהרי היום של מיכאל (מיש) רוזנוב  שלא הצלחתי להבין אם זה סרט או חלק מסרט או חלק מסדרת סרטונים. חבל שלא הסבירו. הסרט יפה אך נראה תלוש מהקשרו המקורי.

קליפים:
פרס הקליפ המצטיין: Glance | שחף רם.
שחף זכה שנה שעברה באסיף על סרט הגמר שלו ונראה שהוא ממשיך לעשות דברים יפים גם אחרי הלימודים.



ציון לשבח על איכויות ויזואליות: אפריקה שלי | שריאל קסלסי. עליו נכתב במונפש: מונפש- אפריקה שלי



עוד מועמדים בקליפים:
המקלחת של סוף היום | לין פוליאק, אסף בן ארוש, עידן ורדי – סטודיו פוינק
קליפ חמוד וגדוש. ממליץ להכיר את הלהקה הנהדרת הזו: מארש דונדורמה.


זמן מרפה | אורית נהרי וערן פז. אני מודה שלא עפתי על הקליפ "הזמן מרפה" כשנשלח אליי אבל לצפות בו על מסך גול היה חויה מענגת. הקליפ כולו מצוייר על הפנים של הזמרת בסטופמושן.


קטגוריית סרטים מוזמנים ומסחריים. מקום ראשון: חדר וחצי – פרק 9 | ניר וגלי
מהמוצדקים. אחלה פרק. מצחיק נורא ומרגש. כרגיל אצלם: החיים במריר-מתוק.



קטגוריית סרטים לילדים ופעוטות. מקום ראשון: Clay man של דביר ברבדה.
סרט קצר לילדים. מקסים וניתן לראות באתר של דביר:
 http://www.dvirbravda.com/#!collection/c1p9k
לדביר יש יכולות אנימציה בסטופמושן באמת יוצאות דופן. אנימציה חלקה ומושלמת כאילו הפלסטלינה נמסה לו בידיים.



קטגוריית סרטי סטודנטים
זוכה פרס סרט הסטודנטים המצטיין ע"ש טל יעקובסון הוא: שאלוה לשלומה | דניאלה שניצר ועומר שרון | בצלאל

סרט חמוד ומצחיק-עצוב המשלב סטופמושן שטוח ואפטר, על הדקות שסוגרות על ירושלים טרם כניסת שבת והופכות לאלגוריה על מצבה של העיר המתכסה בצללים.


בין שאר המתמודדים גם היו סטודנטים ממנשר עם הסרט "Damn those crows" שלדעתי (הלא אובייקטיבית אבל הנכונה) היה אחד הטובים באסיף השנה ובעיקר הבולט בשונותו. לא הייתה נוכחות כמעט לסרטי תלת-מימד השנה והCROWS מציג תלת שמתגאה בתלתיותו יחד עם סיפור אלגורי אפל אך משעשע.

Damn Those Crows | ענבל גרוסמן, שי בלומנקרנץ, רועי צור, רותם חרמוני | מנשר



שאר המועמדים:
Wojtek the Soldier Bear | מריאנה רסקין | שנקר
מריאנה. אחח. כתבתי עליה כבר פה. קיבלה ציון לשבח על הארט:


אלף עזאזל | שולמית תג'ר  וגל חקלאי | בצלאל
ארחיב על הסרט כשיעלה לרשת. ממש מצויין.


מראות | לי דרור ויהלי הרבט | בצלאל
סיפור על אב ובת לאורך השנים. מכונית אחת, שתי דמויות וקסטה.
סרט שמצליח לרגש למרות מינימליזם קיצוני בסיפור.


ראש. | סתיו לוי
סרט קטן ומצויין. קו על רקע לבן. זוכה במקום השני.


מה שכחתי? אה. פסטיבל אנימיקס כולל גם קומיקס! אלה הם מקצת הדברים שרכשתי בדוכני הקומיקס הישראלי בפסטיבל:

יצירות של מריאנה רסקין, מושיק גולסט, עובדיה בנישו, דניאל ליכטר וארז צדוק
יונתן טל. ישראלי שלומד בCALART
חנן קמינקסי: "הבאונסינג בול הורג את הפשן!"

אנקדוטה לסיום: זה מה שנכתב בקטלוג אסיף על סרטם החדש BLACK TAPE של אורי ומיכל קרנות שהתמודד באסיף כסרט עצמאי:
"אורי ומיכל יוצרים סרטים ישראלים ממקום בטוח."
זו אמירה נהדרת והזויה בעיניי. במשך שנים עלתה השאלה "מהו ישראלי" עבור אסיף. אורי ומיכל אינם גרים בארץ ואינם מזדהים כישראלים בעולם ("מהגרים" כהגדרתם באתר ו"פליטים" בתפיסתם העצמית כפי שבאה לידי ביטוי ביצירתם). סרטיהם לעומת זאת עוסקים תמיד בישראל ובעיקר בביקורת עליה שגובלת לעיתים בדמוניזציה ערבה לחיך האירופאי. הביטוי "ממקום בטוח" בא לומר "הם שייכים לפה אבל מסוכן כאן" ואני שומע פה רובד נסתר אולי שהמקום הבטוח להיות בו זה לתקוף את ישראל.
אחרי שאמרתי את זה אני חייב לומר שהסרט שלהם, שכרגיל מציג כביכול את שני הצדדים אבל בפועל רק נרטיב של אחד, עשוי מאוד יפה. הכיבוש מאוד אסתטי ומפרה. האם זהו סרט ישראלי? זו שאלה אחרת.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)