דלג לתוכן הראשי

רשמי אנימיקס 2015

סיכום קצר ברשותכם.

אסיף 2015
השתתפתי השנה באירוע הפתיחה של אנימיקס שהציג את הסרט "הנביא" של סלמה הייק. הגעתי לטקס אסיף ולמסיבה שאחרי והגעתי לשני האירועים של חנן קמינסקי, יקיר הפסטיבל. באירוע הראשון חנן שוחח בקצרה על פועלו האמנותי רב השנים. זה היה מפתיע שמצד אחד חנן הוא יקיר אנימיקס ומצד שני ההכרות בארץ עם סרטיו מצומצמת מאוד. את ההצלחה הגדולה שלו הוא עשה דווקא באירופה עם סרטים כמו "פטרסון ופינדוס".

המפגש השני היה עם סטודנטים שלומדים אנימציה בחו"ל. זה היה אמור להיות פאנל אבל התנהל בפועל כאוסף הרצאות קצרות. דרכי הוראת אנימציה זו סוגיה מרתקת שלא ממש דנים בה בארץ. השתתפו שם אנשים שמלמדים בספיר, בIAC, בצלאל ואנוכי ממנשר. השאלה היחידה שהצליחה לעלות לדיון הקהל היא "האם צריך סרטי גמר?".
מבחינתי זו הייתה שאלה היפותטית לחלוטין ויעל ענבר ניסחה זאת יפה: אם סטודנטים לא יעשו סרטי גמר בארץ לא תהיה יצירת אנימציה לא מסחרית בארץ. נקודה.

בימים אלו חנן עובד בארץ על סרט חדש על שלמה המלך, בתמיכת המיזם לקולנוע בירושלים.

מסיבת אסיף
לאחר תחרות אסיף התקיימה מסיבת מינגלינג קהילתית מול הסינמטק. יצא לי לפגוש שם אנשים שאני מכיר רק מהעולם הוירטואלי יחד עם חברים ישנים שקפצו לבירה.
היה כיף.

במוצאי שבת התקיים אירוע "פליפינג" שבו אנימטורים הציגו מפועלם העכשווי במעין "פצ'ה קוצ'ה לאנימטורים. אני מקווה שזה יהפך למסורת.

שני טרנדים חזקים.
אסף בן ארוש זכה השנה בפרס גרוס למצוינות באנימציה. כבוד גדול ואסף ראוי לו. הוא וסטודיו פוינק, בו הוא שותף, מעורבים בפרויקטים רבים ויפים שהגיחו לעולם השנה. עם זאת ההשפעה של אסף היא גדולה מאוד וחקיינים צצים מסביב. מדובר על סגנון אנימציה עם מברשות פוטושופ ודמויות קאטאאוט\קלאסי. מעין איור מונפש. אין לי בעיה עם חקיינים כל עוד הם מביאים איתם ערך מוסף תוכני ואישי.

טרנד נוסף שבלט מאוד השנה זה הסגנון המונוכרומטי של קו פשוט על רקע לבן. עופרה קובלינר, שריאל קסלסי, שחף רם ועוד רבים הביאו השנה למסך דימויים בסגנון זה. אני לא אומר זאת לרעה. סגנון איורי-רישומי קווי הוא מהאהובים עליי באנימציה  אבל זה כן מדליק נורת אזהרה קטנה בנוגע לטרנד שבידיים לא נכונות יכול להפוך למינימליזם-יתר. אולי מדובר באיזה תנועת-נגד להצפה האינטרנטית של אימג'ים יפהפיים של מאיירים מופלאים מהעולם על ידי חזרה למינימליזם של אנימציה, סיפור ותנועה מבלי לנסות להמם בארט וצבע.

קטגוריית סרטים עצמאיים
הזוכים הגדולים של אסיף הם עידן ברזילי ומור ישראלי שעלו שלוש פעמים לבמה לקול מחיאות כפיים.
סרטם "קן דרור" שנעשה עבור "בית אבי חי" בפרויקט "פנים.יום.זיכרון" המבורך זכה בפרס האיגוד וקיבל ציון לשבח על העיצוב בסרט עצמאי. הם גם זכו במענק קרן רבינוביץ לפיתוח סרט באורך מלא.

קן דרור הוא סרט זיכרון יפהפה. שגם לוקח את הסיפור הבסיסי של מותו של יהודה קן דרור והופך אותו למשהו יפה לעין שגם חושף את דמותו מעבר. מור ועידן עשוים אנימציה יפה ומעוצבת אבל לא מתחבאים מאחורי היכולות הטכניות שלהם. הם מציגים את דרור כדמות עירומה וחופשית שרצה לה ביער. משרטטים דמותו של לוחם שהתנדב ללא מילים למשוך את אש האויב במבצע קדש 1957.



את פרס הסרט העצמאי המצטיין לקחו גור בנטביץ' ועפרה קובלינר עם סרטם Love is Blind & Deaf. הסרט הוא חלק מאתר storyvid שהקימו אתגר קרת ודב אלפון ובו יש קליפים לסיפורים קצרים. את הסיפור הזה, שהוא גרסה משעשעת וצינית של סיפור גן עדן, כתב הסופר יונתן ספרן-פויר.



מועמדים נוספים לסרט עצמאי:
גל רחוק (לבית אבי חי) | אייל אורן ודפנה בן עמי
המבט של גוטמן – צהרי היום של מיכאל (מיש) רוזנוב  שלא הצלחתי להבין אם זה סרט או חלק מסרט או חלק מסדרת סרטונים. חבל שלא הסבירו. הסרט יפה אך נראה תלוש מהקשרו המקורי.

קליפים:
פרס הקליפ המצטיין: Glance | שחף רם.
שחף זכה שנה שעברה באסיף על סרט הגמר שלו ונראה שהוא ממשיך לעשות דברים יפים גם אחרי הלימודים.



ציון לשבח על איכויות ויזואליות: אפריקה שלי | שריאל קסלסי. עליו נכתב במונפש: מונפש- אפריקה שלי



עוד מועמדים בקליפים:
המקלחת של סוף היום | לין פוליאק, אסף בן ארוש, עידן ורדי – סטודיו פוינק
קליפ חמוד וגדוש. ממליץ להכיר את הלהקה הנהדרת הזו: מארש דונדורמה.


זמן מרפה | אורית נהרי וערן פז. אני מודה שלא עפתי על הקליפ "הזמן מרפה" כשנשלח אליי אבל לצפות בו על מסך גול היה חויה מענגת. הקליפ כולו מצוייר על הפנים של הזמרת בסטופמושן.


קטגוריית סרטים מוזמנים ומסחריים. מקום ראשון: חדר וחצי – פרק 9 | ניר וגלי
מהמוצדקים. אחלה פרק. מצחיק נורא ומרגש. כרגיל אצלם: החיים במריר-מתוק.



קטגוריית סרטים לילדים ופעוטות. מקום ראשון: Clay man של דביר ברבדה.
סרט קצר לילדים. מקסים וניתן לראות באתר של דביר:
 http://www.dvirbravda.com/#!collection/c1p9k
לדביר יש יכולות אנימציה בסטופמושן באמת יוצאות דופן. אנימציה חלקה ומושלמת כאילו הפלסטלינה נמסה לו בידיים.



קטגוריית סרטי סטודנטים
זוכה פרס סרט הסטודנטים המצטיין ע"ש טל יעקובסון הוא: שאלוה לשלומה | דניאלה שניצר ועומר שרון | בצלאל

סרט חמוד ומצחיק-עצוב המשלב סטופמושן שטוח ואפטר, על הדקות שסוגרות על ירושלים טרם כניסת שבת והופכות לאלגוריה על מצבה של העיר המתכסה בצללים.


בין שאר המתמודדים גם היו סטודנטים ממנשר עם הסרט "Damn those crows" שלדעתי (הלא אובייקטיבית אבל הנכונה) היה אחד הטובים באסיף השנה ובעיקר הבולט בשונותו. לא הייתה נוכחות כמעט לסרטי תלת-מימד השנה והCROWS מציג תלת שמתגאה בתלתיותו יחד עם סיפור אלגורי אפל אך משעשע.

Damn Those Crows | ענבל גרוסמן, שי בלומנקרנץ, רועי צור, רותם חרמוני | מנשר



שאר המועמדים:
Wojtek the Soldier Bear | מריאנה רסקין | שנקר
מריאנה. אחח. כתבתי עליה כבר פה. קיבלה ציון לשבח על הארט:


אלף עזאזל | שולמית תג'ר  וגל חקלאי | בצלאל
ארחיב על הסרט כשיעלה לרשת. ממש מצויין.


מראות | לי דרור ויהלי הרבט | בצלאל
סיפור על אב ובת לאורך השנים. מכונית אחת, שתי דמויות וקסטה.
סרט שמצליח לרגש למרות מינימליזם קיצוני בסיפור.


ראש. | סתיו לוי
סרט קטן ומצויין. קו על רקע לבן. זוכה במקום השני.


מה שכחתי? אה. פסטיבל אנימיקס כולל גם קומיקס! אלה הם מקצת הדברים שרכשתי בדוכני הקומיקס הישראלי בפסטיבל:

יצירות של מריאנה רסקין, מושיק גולסט, עובדיה בנישו, דניאל ליכטר וארז צדוק
יונתן טל. ישראלי שלומד בCALART
חנן קמינקסי: "הבאונסינג בול הורג את הפשן!"

אנקדוטה לסיום: זה מה שנכתב בקטלוג אסיף על סרטם החדש BLACK TAPE של אורי ומיכל קרנות שהתמודד באסיף כסרט עצמאי:
"אורי ומיכל יוצרים סרטים ישראלים ממקום בטוח."
זו אמירה נהדרת והזויה בעיניי. במשך שנים עלתה השאלה "מהו ישראלי" עבור אסיף. אורי ומיכל אינם גרים בארץ ואינם מזדהים כישראלים בעולם ("מהגרים" כהגדרתם באתר ו"פליטים" בתפיסתם העצמית כפי שבאה לידי ביטוי ביצירתם). סרטיהם לעומת זאת עוסקים תמיד בישראל ובעיקר בביקורת עליה שגובלת לעיתים בדמוניזציה ערבה לחיך האירופאי. הביטוי "ממקום בטוח" בא לומר "הם שייכים לפה אבל מסוכן כאן" ואני שומע פה רובד נסתר אולי שהמקום הבטוח להיות בו זה לתקוף את ישראל.
אחרי שאמרתי את זה אני חייב לומר שהסרט שלהם, שכרגיל מציג כביכול את שני הצדדים אבל בפועל רק נרטיב של אחד, עשוי מאוד יפה. הכיבוש מאוד אסתטי ומפרה. האם זהו סרט ישראלי? זו שאלה אחרת.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.