דלג לתוכן הראשי

על 'אנחנו הדובים' - רשומת אורח של שירה סלימי


אנחנו הדובים

פוסט אורח של שירה סלימי כחלק מסיכום 2015

אני לא אשקר, שנת 2015 אכזבה אותי מאוד בהמון תחומים, תחום האנימציה הוא אחד מהם. אבל לקחתי על עצמי את המשימה לחשוב על סדרה ששבתה אותי השנה. אבל מה?
גראביטי פולז מסתיימת בינואר ובכלל נולדה ב2012. על ריק ומורטי כבר שפכו ים של מילים ולייקה רק עכשיו חשפו את הטריילר לדבר הבא שלהם.
הלכתי להכין לי תה שהתחלתי לזמזם לעצמי את זה:
וידעתי בדיוק על מי אני רוצה לכתוב.
we bare bears היא סדרה חדשה ומקורית של CN,נוצרה על ידי דניאל צ'ונג.
הסדרה התחילה כקומיקס אינטרנטי קצר המתעסק בחייהם של שלושה אחים דובים- גריזלי פנדה ודוב קרח (קוטב, נו) ופותחה לסדרה קצרה בת 2 עונות נכון לעכשיו. הסדרה, כמו הקומיקס עוסקת בחייהם של הדובים. החיים במערה ליד עיר גדולה בקליפורניה. השלושה מנסים להשתלב בחברה כמה שהם יכולים. לפעמים זה מצליח ולפעמים זה פחות.
מה שמעניין בסדרה הוא לא זה שלאנשים לא מפריע שהם דובים מדברים. ולא שהדובים האלה קונים במכולת. לא. מה שמעניין בסדרה הזו הוא השימוש בטכנולוגיה. לכל אחד מהדובים יש סמארטפון ולפטופ והם עושים את רוב התקשורת שלהם עם העולם החיצון בעזרתם. עם אפלקציות שמדמות את פייסבוק, אינסטגרם, טאמבלר וסנטפצ'אט. הדובים מדברים- איך לא, בשפה שבה הצופים מדברים. אני חייבת להודות שלא ראיתי באף סדרה לילדים שימוש בטכנולוגיה סדר גודל כזה. ובטח שלא עדכנית כל כך.
לדוגמא- יש פרק אחד שמתעסק כולו סביב העובדה שהדובים מנסים להיות כוכבי אינטרנט. הניסיון שלהם להיכנס לעולם הוויראלי ולהיות אהובים בידי מיליונים הוא רצון של הרבה ילדים היום, שמעלים אין סוף של תוכן יצירתי יותר ופחות אל הרשת בניסיון ליהנות ואולי גם להתפרסם.
הדובים חיים בעיר שהייתי בוחרת לתאר כקצת היפסטרית. כולם שם קונים אוכל ללא גלוטן, טבעוני ונטול אגוזים. דואגים למחזר ורוכבים על אופניים לכל מקום. ועיצובי הדמויות והארט לא מאחרים בלתמוך בזה. הדמויות נעימות לעין ועדינות והצבעוניות עדינה מאוד. הקווים העגולים והצבעים העדינים זה משהו שלא רואים הרבה לאחרונה בתחום האנימציה לילדים ויש בזה משהו מבורך. הארט גרם לי להזכר בספרי הילדים שהייתי קוראת בגן. משהו נעים עדין ומרגיע.
בנוסף לארט תומך בסדרה גם פסקול נהדר שנשען על המון מוזיקה מתחום האלקטרו צ'יל (שאפשר לשמוע גם בסטיבן יונברס הנהדרת שהזכרתי לפניי כן) הייתי רוצה לקוות שזו היא מגמה חדשה בתחום סדרות הילדים, אבל זה כי זה הטעם האישי שלי במוזיקה. הסגנון משרה רוגע ואנרגיה בו זמנית.
תחום הארט והמוזיקה מתנקזים לטעמי לתוך אדם אחד שעבד על שניהם לאורך הסדרה, לואי זונג. איש ארט ומוזיקאי שממש אפשר להרגיש את הנגיעות המודרניות שלו בתוך כל המעטפת של הסדרה.
השם של הסדרה מאוד מעניין בעיני, "אנחנו הדובים החשופים" או "אנחנו דובים בקושי" שניהם תרגומים נהדרים המתמצתים את האופי של הסדרה הזו במדויק. הדובים חשופים אל העולם אבל בו זמנית, גם בקושי דובים. עם חיבור הוויפיי המהיר למערה ועם דוב פנדה טבעוני כמה דוב כבר אתה יכול להיות? שלושת האים מייצגים בעיניי את המקום של ילדים בעולם במובן מסויים, מחוברים לטכנולוגיה החדישה ביותר ומנסים למצוא את מקומם בעולם גם בלעדיה. אנחנו הדובים עושה את מסע החיפוש הזה בדרך שהייתי רוצה לראות כל ילד עובר בה happy go lucky
וזה בדיוק מה שאני מרגישה שאני צופה בה. אבל כמה אני יכולה לדבר עוד השנה? תפנו לכם עשר דקות ותראו בעצמכם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):