דלג לתוכן הראשי

על 'אנחנו הדובים' - רשומת אורח של שירה סלימי


אנחנו הדובים

פוסט אורח של שירה סלימי כחלק מסיכום 2015

אני לא אשקר, שנת 2015 אכזבה אותי מאוד בהמון תחומים, תחום האנימציה הוא אחד מהם. אבל לקחתי על עצמי את המשימה לחשוב על סדרה ששבתה אותי השנה. אבל מה?
גראביטי פולז מסתיימת בינואר ובכלל נולדה ב2012. על ריק ומורטי כבר שפכו ים של מילים ולייקה רק עכשיו חשפו את הטריילר לדבר הבא שלהם.
הלכתי להכין לי תה שהתחלתי לזמזם לעצמי את זה:
וידעתי בדיוק על מי אני רוצה לכתוב.
we bare bears היא סדרה חדשה ומקורית של CN,נוצרה על ידי דניאל צ'ונג.
הסדרה התחילה כקומיקס אינטרנטי קצר המתעסק בחייהם של שלושה אחים דובים- גריזלי פנדה ודוב קרח (קוטב, נו) ופותחה לסדרה קצרה בת 2 עונות נכון לעכשיו. הסדרה, כמו הקומיקס עוסקת בחייהם של הדובים. החיים במערה ליד עיר גדולה בקליפורניה. השלושה מנסים להשתלב בחברה כמה שהם יכולים. לפעמים זה מצליח ולפעמים זה פחות.
מה שמעניין בסדרה הוא לא זה שלאנשים לא מפריע שהם דובים מדברים. ולא שהדובים האלה קונים במכולת. לא. מה שמעניין בסדרה הזו הוא השימוש בטכנולוגיה. לכל אחד מהדובים יש סמארטפון ולפטופ והם עושים את רוב התקשורת שלהם עם העולם החיצון בעזרתם. עם אפלקציות שמדמות את פייסבוק, אינסטגרם, טאמבלר וסנטפצ'אט. הדובים מדברים- איך לא, בשפה שבה הצופים מדברים. אני חייבת להודות שלא ראיתי באף סדרה לילדים שימוש בטכנולוגיה סדר גודל כזה. ובטח שלא עדכנית כל כך.
לדוגמא- יש פרק אחד שמתעסק כולו סביב העובדה שהדובים מנסים להיות כוכבי אינטרנט. הניסיון שלהם להיכנס לעולם הוויראלי ולהיות אהובים בידי מיליונים הוא רצון של הרבה ילדים היום, שמעלים אין סוף של תוכן יצירתי יותר ופחות אל הרשת בניסיון ליהנות ואולי גם להתפרסם.
הדובים חיים בעיר שהייתי בוחרת לתאר כקצת היפסטרית. כולם שם קונים אוכל ללא גלוטן, טבעוני ונטול אגוזים. דואגים למחזר ורוכבים על אופניים לכל מקום. ועיצובי הדמויות והארט לא מאחרים בלתמוך בזה. הדמויות נעימות לעין ועדינות והצבעוניות עדינה מאוד. הקווים העגולים והצבעים העדינים זה משהו שלא רואים הרבה לאחרונה בתחום האנימציה לילדים ויש בזה משהו מבורך. הארט גרם לי להזכר בספרי הילדים שהייתי קוראת בגן. משהו נעים עדין ומרגיע.
בנוסף לארט תומך בסדרה גם פסקול נהדר שנשען על המון מוזיקה מתחום האלקטרו צ'יל (שאפשר לשמוע גם בסטיבן יונברס הנהדרת שהזכרתי לפניי כן) הייתי רוצה לקוות שזו היא מגמה חדשה בתחום סדרות הילדים, אבל זה כי זה הטעם האישי שלי במוזיקה. הסגנון משרה רוגע ואנרגיה בו זמנית.
תחום הארט והמוזיקה מתנקזים לטעמי לתוך אדם אחד שעבד על שניהם לאורך הסדרה, לואי זונג. איש ארט ומוזיקאי שממש אפשר להרגיש את הנגיעות המודרניות שלו בתוך כל המעטפת של הסדרה.
השם של הסדרה מאוד מעניין בעיני, "אנחנו הדובים החשופים" או "אנחנו דובים בקושי" שניהם תרגומים נהדרים המתמצתים את האופי של הסדרה הזו במדויק. הדובים חשופים אל העולם אבל בו זמנית, גם בקושי דובים. עם חיבור הוויפיי המהיר למערה ועם דוב פנדה טבעוני כמה דוב כבר אתה יכול להיות? שלושת האים מייצגים בעיניי את המקום של ילדים בעולם במובן מסויים, מחוברים לטכנולוגיה החדישה ביותר ומנסים למצוא את מקומם בעולם גם בלעדיה. אנחנו הדובים עושה את מסע החיפוש הזה בדרך שהייתי רוצה לראות כל ילד עובר בה happy go lucky
וזה בדיוק מה שאני מרגישה שאני צופה בה. אבל כמה אני יכולה לדבר עוד השנה? תפנו לכם עשר דקות ותראו בעצמכם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.