דלג לתוכן הראשי

על 'אנחנו הדובים' - רשומת אורח של שירה סלימי


אנחנו הדובים

פוסט אורח של שירה סלימי כחלק מסיכום 2015

אני לא אשקר, שנת 2015 אכזבה אותי מאוד בהמון תחומים, תחום האנימציה הוא אחד מהם. אבל לקחתי על עצמי את המשימה לחשוב על סדרה ששבתה אותי השנה. אבל מה?
גראביטי פולז מסתיימת בינואר ובכלל נולדה ב2012. על ריק ומורטי כבר שפכו ים של מילים ולייקה רק עכשיו חשפו את הטריילר לדבר הבא שלהם.
הלכתי להכין לי תה שהתחלתי לזמזם לעצמי את זה:
וידעתי בדיוק על מי אני רוצה לכתוב.
we bare bears היא סדרה חדשה ומקורית של CN,נוצרה על ידי דניאל צ'ונג.
הסדרה התחילה כקומיקס אינטרנטי קצר המתעסק בחייהם של שלושה אחים דובים- גריזלי פנדה ודוב קרח (קוטב, נו) ופותחה לסדרה קצרה בת 2 עונות נכון לעכשיו. הסדרה, כמו הקומיקס עוסקת בחייהם של הדובים. החיים במערה ליד עיר גדולה בקליפורניה. השלושה מנסים להשתלב בחברה כמה שהם יכולים. לפעמים זה מצליח ולפעמים זה פחות.
מה שמעניין בסדרה הוא לא זה שלאנשים לא מפריע שהם דובים מדברים. ולא שהדובים האלה קונים במכולת. לא. מה שמעניין בסדרה הזו הוא השימוש בטכנולוגיה. לכל אחד מהדובים יש סמארטפון ולפטופ והם עושים את רוב התקשורת שלהם עם העולם החיצון בעזרתם. עם אפלקציות שמדמות את פייסבוק, אינסטגרם, טאמבלר וסנטפצ'אט. הדובים מדברים- איך לא, בשפה שבה הצופים מדברים. אני חייבת להודות שלא ראיתי באף סדרה לילדים שימוש בטכנולוגיה סדר גודל כזה. ובטח שלא עדכנית כל כך.
לדוגמא- יש פרק אחד שמתעסק כולו סביב העובדה שהדובים מנסים להיות כוכבי אינטרנט. הניסיון שלהם להיכנס לעולם הוויראלי ולהיות אהובים בידי מיליונים הוא רצון של הרבה ילדים היום, שמעלים אין סוף של תוכן יצירתי יותר ופחות אל הרשת בניסיון ליהנות ואולי גם להתפרסם.
הדובים חיים בעיר שהייתי בוחרת לתאר כקצת היפסטרית. כולם שם קונים אוכל ללא גלוטן, טבעוני ונטול אגוזים. דואגים למחזר ורוכבים על אופניים לכל מקום. ועיצובי הדמויות והארט לא מאחרים בלתמוך בזה. הדמויות נעימות לעין ועדינות והצבעוניות עדינה מאוד. הקווים העגולים והצבעים העדינים זה משהו שלא רואים הרבה לאחרונה בתחום האנימציה לילדים ויש בזה משהו מבורך. הארט גרם לי להזכר בספרי הילדים שהייתי קוראת בגן. משהו נעים עדין ומרגיע.
בנוסף לארט תומך בסדרה גם פסקול נהדר שנשען על המון מוזיקה מתחום האלקטרו צ'יל (שאפשר לשמוע גם בסטיבן יונברס הנהדרת שהזכרתי לפניי כן) הייתי רוצה לקוות שזו היא מגמה חדשה בתחום סדרות הילדים, אבל זה כי זה הטעם האישי שלי במוזיקה. הסגנון משרה רוגע ואנרגיה בו זמנית.
תחום הארט והמוזיקה מתנקזים לטעמי לתוך אדם אחד שעבד על שניהם לאורך הסדרה, לואי זונג. איש ארט ומוזיקאי שממש אפשר להרגיש את הנגיעות המודרניות שלו בתוך כל המעטפת של הסדרה.
השם של הסדרה מאוד מעניין בעיני, "אנחנו הדובים החשופים" או "אנחנו דובים בקושי" שניהם תרגומים נהדרים המתמצתים את האופי של הסדרה הזו במדויק. הדובים חשופים אל העולם אבל בו זמנית, גם בקושי דובים. עם חיבור הוויפיי המהיר למערה ועם דוב פנדה טבעוני כמה דוב כבר אתה יכול להיות? שלושת האים מייצגים בעיניי את המקום של ילדים בעולם במובן מסויים, מחוברים לטכנולוגיה החדישה ביותר ומנסים למצוא את מקומם בעולם גם בלעדיה. אנחנו הדובים עושה את מסע החיפוש הזה בדרך שהייתי רוצה לראות כל ילד עובר בה happy go lucky
וזה בדיוק מה שאני מרגישה שאני צופה בה. אבל כמה אני יכולה לדבר עוד השנה? תפנו לכם עשר דקות ותראו בעצמכם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/