דלג לתוכן הראשי

מסתירה לסאטירה- על רחלי רוטנר

(פוסט מושבת. התמונות נמחקו בטעות)
סערת רחלי רוטנר כמעט חלפה לאחר שינון מגל הודיע על התפטרותו מהכנסת.
אני מכיר את רחלי לא מעט שנים. אנחנו היינו חברים באותה קבוצת יוצרים דתיים בשם "ארמדיל" שגם הוציאה לפני כשנה ספר קומיקס על אגדתות בשם "בבלים טיפשים". אני כן רוצה בקצרה להתייחס לרחלי לא ככתבת לענייני כל-מיני-צחוקים בוואלה, לא כרחלי-רוטנר-קיידר מהחפרנים ולא כאושיית פייסבוק אלא כיוצרת. אני מרגיש שזה משמעותי כיוון שזהו לדעתי הקרחון האמיתי שמסתתר מתחת לאירוע האחרון כפי שאני רואה אותו.

"הצד האחר של העולם" נובלה גראפית בשלושה חלקים. החלק המרכזי עוסק בחיפוש אחר השחקן שמגלם דמות בטלנובלה.
מסע התבגרות-התפכחות בעולם חצי דמיוני.
רחלי היא בחורה דתיה שלמדה אמנות בבית ברל. במקביל לעיסוק שלה באמנות "גבוהה" היא גם תמיד הייתה במקום ההפוך, באמנות "הנמוכה": קומיקס עם הומור פרוע וקו "מכוער" בכוונה.

הענין הוא שגם בעיסוק האמנותי וגם בחייה היא תמיד הכילה סתירות והיא לא מסוג האנשים שמנסה ליישב סתירות אלא פשוט לחיות אותן. האם היא "דתיה לייט"? האם היא אמנית? קומיקסאית? טרולית? פרובוקטיבית? צנועה? איך אומרת מרדית' ברוקס בשיר הידוע? I am nothing in between.

וזה המקום שבו נראה שכולם מתקשים לשים אותה בקטגוריה נוחה. כן, היא שמאלנית אבל עינה מספיק חדה כדי לבקר את השמאל, כן היא דתיה אבל נשואה לחילוני ומנהלת אורח חיים שנכון לה, כן היא אמנית אבל רואה בקומיקס כלי אמנותי מדרגה ראשונה.
אני מתאר לעצמי שלא קל לנהל חיים כאלה אך נראה שגם אין ממש ברירה. לחיות בסתירה אומר להיות ישר לעצמך ועם אצבע על הדופק. הנפילה עלולה לכאוב והאיזון מועד להיות מופר בכל רגע בעיקר בעולם האינטנסיבי של פייסבוק-אינטרנט-טלויזיה.

אני חושב שהדרך היותר אמיתית להחשף למורכבות שהיא מבטאת זה להקשיב למכלול היצירה שלה.
הנה כמה דוגמאות של יצירות שרחלי עשתה לארמדיל:
חיים עם טרול:




שניים בנושא "מיניות":



הקומיקס שיצרה עבור "בבלים טיפשים" לדעתי הוא אחד הטובים בספר ונותן פרשנות אמנותית-רגשית לסיפור על רב רחומי ואשתו.


ומסתירה לא מיושבת הדרך לסאטירה קצרה. כי כשאי אפשר ליישב סתירות אז יש מקום להומור. הומור הוא כמעט המקום היחיד שבו הכל יכול לגור בכפיפה אחת מבלי שהעולם יקרוס לתוך עצמו.
עיקר היצירה הסאטירית מתבטאת בפינתה בוואלה "מופע החמידות של רחלי" ואיורים שהיא יצרה לטקסטים פומפוזיים של ביבי ושל פוליטיקאים אחרים. חלקם ממש קורעים.

מופע החמידות:
איורים למדור מופע החמידות של רחלי רוטנר 17 (רחלי רוטנר)

ביבי מאויר:



אז אני מקווה שמכל מה שקרה רחלי תצא חזקה כי את המקום הספציפי שכנראה נועד לה לא יכול למלא מישהו אחר.
*ולגבי אריאל, בעלה הטרול שמשום מה יש אנשים שחושבים שאפשר להסתכל עליהם כעל יוצר אחד אין לי הרבה מה לומר. לדעתי הוא גאון ושרוט. אי אפשר איתו ולא בטוח שאפשר בלעדיו. או במילים אחרות: :(
** לגבי ינון מגל. אני תומך לחלוטין ברחלי וגם שמח על הדרך שבה ינון הגיב לעניין. אני מאמין בתיקון. ומקווה שהתיקון ייעשה.


מקרה קלאסי של טקסט יותר טוב מאיורים, אבל ניסיתי.
‎Posted by Racheli Rottner on‎ ראשון 1 מרץ 2015

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.