דלג לתוכן הראשי

מסתירה לסאטירה- על רחלי רוטנר

(פוסט מושבת. התמונות נמחקו בטעות)
סערת רחלי רוטנר כמעט חלפה לאחר שינון מגל הודיע על התפטרותו מהכנסת.
אני מכיר את רחלי לא מעט שנים. אנחנו היינו חברים באותה קבוצת יוצרים דתיים בשם "ארמדיל" שגם הוציאה לפני כשנה ספר קומיקס על אגדתות בשם "בבלים טיפשים". אני כן רוצה בקצרה להתייחס לרחלי לא ככתבת לענייני כל-מיני-צחוקים בוואלה, לא כרחלי-רוטנר-קיידר מהחפרנים ולא כאושיית פייסבוק אלא כיוצרת. אני מרגיש שזה משמעותי כיוון שזהו לדעתי הקרחון האמיתי שמסתתר מתחת לאירוע האחרון כפי שאני רואה אותו.

"הצד האחר של העולם" נובלה גראפית בשלושה חלקים. החלק המרכזי עוסק בחיפוש אחר השחקן שמגלם דמות בטלנובלה.
מסע התבגרות-התפכחות בעולם חצי דמיוני.
רחלי היא בחורה דתיה שלמדה אמנות בבית ברל. במקביל לעיסוק שלה באמנות "גבוהה" היא גם תמיד הייתה במקום ההפוך, באמנות "הנמוכה": קומיקס עם הומור פרוע וקו "מכוער" בכוונה.

הענין הוא שגם בעיסוק האמנותי וגם בחייה היא תמיד הכילה סתירות והיא לא מסוג האנשים שמנסה ליישב סתירות אלא פשוט לחיות אותן. האם היא "דתיה לייט"? האם היא אמנית? קומיקסאית? טרולית? פרובוקטיבית? צנועה? איך אומרת מרדית' ברוקס בשיר הידוע? I am nothing in between.

וזה המקום שבו נראה שכולם מתקשים לשים אותה בקטגוריה נוחה. כן, היא שמאלנית אבל עינה מספיק חדה כדי לבקר את השמאל, כן היא דתיה אבל נשואה לחילוני ומנהלת אורח חיים שנכון לה, כן היא אמנית אבל רואה בקומיקס כלי אמנותי מדרגה ראשונה.
אני מתאר לעצמי שלא קל לנהל חיים כאלה אך נראה שגם אין ממש ברירה. לחיות בסתירה אומר להיות ישר לעצמך ועם אצבע על הדופק. הנפילה עלולה לכאוב והאיזון מועד להיות מופר בכל רגע בעיקר בעולם האינטנסיבי של פייסבוק-אינטרנט-טלויזיה.

אני חושב שהדרך היותר אמיתית להחשף למורכבות שהיא מבטאת זה להקשיב למכלול היצירה שלה.
הנה כמה דוגמאות של יצירות שרחלי עשתה לארמדיל:
חיים עם טרול:




שניים בנושא "מיניות":



הקומיקס שיצרה עבור "בבלים טיפשים" לדעתי הוא אחד הטובים בספר ונותן פרשנות אמנותית-רגשית לסיפור על רב רחומי ואשתו.


ומסתירה לא מיושבת הדרך לסאטירה קצרה. כי כשאי אפשר ליישב סתירות אז יש מקום להומור. הומור הוא כמעט המקום היחיד שבו הכל יכול לגור בכפיפה אחת מבלי שהעולם יקרוס לתוך עצמו.
עיקר היצירה הסאטירית מתבטאת בפינתה בוואלה "מופע החמידות של רחלי" ואיורים שהיא יצרה לטקסטים פומפוזיים של ביבי ושל פוליטיקאים אחרים. חלקם ממש קורעים.

מופע החמידות:
איורים למדור מופע החמידות של רחלי רוטנר 17 (רחלי רוטנר)

ביבי מאויר:



אז אני מקווה שמכל מה שקרה רחלי תצא חזקה כי את המקום הספציפי שכנראה נועד לה לא יכול למלא מישהו אחר.
*ולגבי אריאל, בעלה הטרול שמשום מה יש אנשים שחושבים שאפשר להסתכל עליהם כעל יוצר אחד אין לי הרבה מה לומר. לדעתי הוא גאון ושרוט. אי אפשר איתו ולא בטוח שאפשר בלעדיו. או במילים אחרות: :(
** לגבי ינון מגל. אני תומך לחלוטין ברחלי וגם שמח על הדרך שבה ינון הגיב לעניין. אני מאמין בתיקון. ומקווה שהתיקון ייעשה.


מקרה קלאסי של טקסט יותר טוב מאיורים, אבל ניסיתי.
‎Posted by Racheli Rottner on‎ ראשון 1 מרץ 2015

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: