דלג לתוכן הראשי

מסתירה לסאטירה- על רחלי רוטנר

(פוסט מושבת. התמונות נמחקו בטעות)
סערת רחלי רוטנר כמעט חלפה לאחר שינון מגל הודיע על התפטרותו מהכנסת.
אני מכיר את רחלי לא מעט שנים. אנחנו היינו חברים באותה קבוצת יוצרים דתיים בשם "ארמדיל" שגם הוציאה לפני כשנה ספר קומיקס על אגדתות בשם "בבלים טיפשים". אני כן רוצה בקצרה להתייחס לרחלי לא ככתבת לענייני כל-מיני-צחוקים בוואלה, לא כרחלי-רוטנר-קיידר מהחפרנים ולא כאושיית פייסבוק אלא כיוצרת. אני מרגיש שזה משמעותי כיוון שזהו לדעתי הקרחון האמיתי שמסתתר מתחת לאירוע האחרון כפי שאני רואה אותו.

"הצד האחר של העולם" נובלה גראפית בשלושה חלקים. החלק המרכזי עוסק בחיפוש אחר השחקן שמגלם דמות בטלנובלה.
מסע התבגרות-התפכחות בעולם חצי דמיוני.
רחלי היא בחורה דתיה שלמדה אמנות בבית ברל. במקביל לעיסוק שלה באמנות "גבוהה" היא גם תמיד הייתה במקום ההפוך, באמנות "הנמוכה": קומיקס עם הומור פרוע וקו "מכוער" בכוונה.

הענין הוא שגם בעיסוק האמנותי וגם בחייה היא תמיד הכילה סתירות והיא לא מסוג האנשים שמנסה ליישב סתירות אלא פשוט לחיות אותן. האם היא "דתיה לייט"? האם היא אמנית? קומיקסאית? טרולית? פרובוקטיבית? צנועה? איך אומרת מרדית' ברוקס בשיר הידוע? I am nothing in between.

וזה המקום שבו נראה שכולם מתקשים לשים אותה בקטגוריה נוחה. כן, היא שמאלנית אבל עינה מספיק חדה כדי לבקר את השמאל, כן היא דתיה אבל נשואה לחילוני ומנהלת אורח חיים שנכון לה, כן היא אמנית אבל רואה בקומיקס כלי אמנותי מדרגה ראשונה.
אני מתאר לעצמי שלא קל לנהל חיים כאלה אך נראה שגם אין ממש ברירה. לחיות בסתירה אומר להיות ישר לעצמך ועם אצבע על הדופק. הנפילה עלולה לכאוב והאיזון מועד להיות מופר בכל רגע בעיקר בעולם האינטנסיבי של פייסבוק-אינטרנט-טלויזיה.

אני חושב שהדרך היותר אמיתית להחשף למורכבות שהיא מבטאת זה להקשיב למכלול היצירה שלה.
הנה כמה דוגמאות של יצירות שרחלי עשתה לארמדיל:
חיים עם טרול:




שניים בנושא "מיניות":



הקומיקס שיצרה עבור "בבלים טיפשים" לדעתי הוא אחד הטובים בספר ונותן פרשנות אמנותית-רגשית לסיפור על רב רחומי ואשתו.


ומסתירה לא מיושבת הדרך לסאטירה קצרה. כי כשאי אפשר ליישב סתירות אז יש מקום להומור. הומור הוא כמעט המקום היחיד שבו הכל יכול לגור בכפיפה אחת מבלי שהעולם יקרוס לתוך עצמו.
עיקר היצירה הסאטירית מתבטאת בפינתה בוואלה "מופע החמידות של רחלי" ואיורים שהיא יצרה לטקסטים פומפוזיים של ביבי ושל פוליטיקאים אחרים. חלקם ממש קורעים.

מופע החמידות:
איורים למדור מופע החמידות של רחלי רוטנר 17 (רחלי רוטנר)

ביבי מאויר:



אז אני מקווה שמכל מה שקרה רחלי תצא חזקה כי את המקום הספציפי שכנראה נועד לה לא יכול למלא מישהו אחר.
*ולגבי אריאל, בעלה הטרול שמשום מה יש אנשים שחושבים שאפשר להסתכל עליהם כעל יוצר אחד אין לי הרבה מה לומר. לדעתי הוא גאון ושרוט. אי אפשר איתו ולא בטוח שאפשר בלעדיו. או במילים אחרות: :(
** לגבי ינון מגל. אני תומך לחלוטין ברחלי וגם שמח על הדרך שבה ינון הגיב לעניין. אני מאמין בתיקון. ומקווה שהתיקון ייעשה.


מקרה קלאסי של טקסט יותר טוב מאיורים, אבל ניסיתי.
‎Posted by Racheli Rottner on‎ ראשון 1 מרץ 2015

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב האנימציה ברשת 2018

שנת 2018 עבורי היתה בעיקר בסימן הסרט שלי ושל אלון רותם "ניגון" איתו נסעתי לפסטיבל קרדיף השנה שם הכרתי מקרוב כמה סרטים ואנימטורים נפלאים. מעבר לזה השנה היתה רוויה בסרטי סטופמושן, קלאסית, תלת מימד, מציאות מדומה וסרטים ארוכים שמאתגרים את הציפיות שלנו. בדרך כלל אני מרגיש שהסרטים הקצרים הם המטען המשמעותי שאקח איתי הלאה מהשנה החולפת אבל השנה נראה שדווקא הסרטים הארוכים הצליחו לבטא את רוח התקופה בעוד הקצרים נשארים מעט מאחור.
כמדי שנה אני מלקט את מיטב הסרטים שעלו לרשת השנה והנה הם לפניכם, הנבחרים שלי לשנת 2018:


מספיק! אנה מנצריס
בגזרת סרטי הסטודנטים אקח איתי את ENOUGH של אנה מנצריס. סרט אפיזודלי קצר שהולך ומעלה את סף המתח עד לפיצוץ הבורגני השקט. אנה היא אנימטורית שוודית. הסרט נעשה כסרט סטודנטים ברויאל קולג' אוף ארט, לונדון.


מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ 
סרט הגמר של רחל גוטגרץ מבצלאל זכה להצלחה גדולה ובצדק. על אף היותו נסיוני בטכניקה ובסיפור הוא מצליח לשמור על מסגרת סיפורית אחידה וסוחפת. הטכניקה המיוחדת שכוללת הדפס ממשי פותחה כבר בשנה ג' של רחל. עוד עליו כתבתי פה: https…

סיכום 2018 חלק ב'

שלום וברוכים הבאים להמשך סיכום השנה בבלוג.
את המיטב קיבצתי ברשומה הקודמת: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/12/2018BESTOF.html וכאן ארחיב ואקפוץ בין מגוון של נושאים שיחד נותנים סקירה על האנימציה העכשווית בארץ ובעולם.

נתחיל עם שחף...
מאוד קשה לעשות סיכום שנה בגלל אחד האנשים המוכשרים והיצירתיים והפרודוקטיבים שחיים בישראל: שחף רם. שחף כבר רגיל לעלות לקבלת פרסים באסיף ומתמודד לא פעם בכמה קטגוריות שונות. השנה הוא יצר סרטון עצמאי, קליפ ללהקת TATRAN וגם קליפ נוסף לאמן השירה המדוברת אריק אבר. למרות שכתב ידו של שחף כבר מוכר, הוא מספר בכל יצירה סיפור אחר עם עיצוב אחר. בקצב הזה, הפרס על מפעל חיים ינתן לו בגיל שלושים ואחת.
שטיח- שחף רם
שקרים לבנים - TATRAN

פרידה - אריק אבר
DIY - סדרת אנימציה לילדים הסדרה DIY שנוצרה על ידי Encyclopedia Pictura עבור Cartoon network בנויה מפרקים קצרים על חבורה יצירתית של ילדים-חיות. הסדרה היא סדרת תלת-מימד שבמהלך הנסיון להוזיל ולקצר את תהליך העבודה הגיעה לעיצוב מאוד מיוחד שחריג מאוד בנוף סדרות הילדים. הבימוי גם הוא מיוחד ונוטה לכיוון החויה-הזיה מאשר נרטיב קל…

הקרנה על הספה - בלגיה 2016

סרטה של ויולט דלויה Violette Delvoye מבית ספר LA CAMBRE, בריסל.
אחד הסרטים המרגשים שראיתי השנה הוא דוגמה מצוינת לכך שסרט אנימציה לא זקוק להצדקה כדי להעשות באנימציה. אין פה קסמים ודרקונים או אנשים שעפים, רק זוג נשים שמשוחחות אחרי צפיה בסרט בביתן. את הסרט ראיתי לראשונה בפסטיבל קרדיף ומאז חיכיתי שיעלה לרשת.

הסרט מאפיין שתי דמויות אוהבות השונות זו מזו ומבטא את היכולת לחלוק מרחב נפשי ורגשי שמקפל בתוכו מחשבות, דמיונות ורצון למשהו מופשט. בקרדיף, כמי שלראשונה היה לבדו בפסטיבל בארץ זרה, הרגשתי שהשיח הזה בין הדמויות, אודות ההשפעה על הנפש של המרחק והזרות שבנסיעה רחוקה הוא מדוייק ובמהלך שש וחצי דקות הדמויות מצליחות לבטא מי הן, מה הקשר בינהן ואיך הן רואות את העולם.
נפלא ממש.
"אנחנו כבר בכל מקום, את ואני"



מיני-דוקו: העליה והנפילה של UPA (וג'רלד מקבוינג בוינג)

דוקומנטרי קצר בשלושה חלקים על עליתו ונפילתו של הסטודיו האמריקני שהשפעתו על ההסטוריה של האנימציה עד היום ניכרת ואף יותר מאי פעם. השפעה על האתטיקה, הפתיחות העיצובית והחיסכון הכלכלי. סטודיו UPA פתח דלת לעולם של מה שמכונה "אנימציה מוגבלת". אנימציה שבמקום לחקות את המציאות יוצרת שפה חדשה של סיפור, עיצוב ותנועה. הרבה ממה שאנו מתייחסים אליו היום כ"מושן דיזיין", התחיל שם.







כפי שהסרט טוען הסטודיו UPA הוא זה שהוכיח את האפשרות לאנימציה שונה ובעקבותיו הלכו האנה ברברה וגם דיסני (בחלק גדול מסרטי התדמית והטלויזיה) שיצרו עולמות שלמים עם עיצוב גראפי לא ראליסטי ואנימציה מוגבלת.

לסיום: אחת הקלאסיקות מבית UPA: סיפורו של ג'רלד מקבוינג בוינג. הילד שידע לדבר רק בצלילים. זוכה אוסקר 1951.


ומסתבר שהסרט הפך לסדרה מאוחר יותר.


למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…