דלג לתוכן הראשי

הכל. דיוויד אוריילי ונקודת המבט קצרת-הַרוֹאי

מה קורה כשדיוויד אוריילי משחק את עצמו אלוהים? מה קורה כשהוא מנסה לברוא משחק מחשב שבו אתה יכול להיות הכל? "הכל" זה משחק חדש שאוריילי עבד עליו במשך 3 שנים.
זהו הטריילר למשחק שמלווה במונולוג של הפילוסוף אלן ווטס ויכול להחשב גם כסרט קצר או וידאו ארט.


Everything

מבחינתי דיוויד הוא אחר היוצרים הטובים ביותר שחיים כיום והוא נע בין פלטפורמות ומדיומים בצורה מרשימה. הוא יוצר משחקים, סרטים ויצירות אינטרקטיביות מאתגרות.
עם הזמן תפיסת העולם שעולה מסך היצירות שלו מתגבשת ונעשית לשלמה יותר ומאתגרת. הוא לא מספר סיפור, אלא יוצר חויה שבאמת מאתגרת את התודעה ברמה הפילוסופית, הנרטיבית והעיצובית. אם הייתי צריך לתת לזה שם הייתי מכנה זאת אקזיסטנציאליזם עתידני שכן הוא מרחיב את גבולות הווה והחויה האנושית ל... ובכן... הכל. במובן מסויים הוא מנהל דיאלוג עם הסרט "המפגש" שמציג דרך חדשה ליציאה מה"אני" ונקודת המבט הצרה שלו.

במשחק הזה אתה יכול להיות הכל, מפלנטה ועד מולקולה. המשחק צפוי לצאת בקרוב וניתן כבר לקניה מראש.

"'Everything' is an interactive experience where everything you see is a thing you can be, from animals to planets to galaxies and beyond. Travel between outer and inner space, and explore a vast, interconnected universe of things without enforced goals, scores, or tasks to complete. 'Everything' is a procedural, AI-driven simulation of the systems of nature, seen from the points of view of everything in the Universe."

אלן ווטס מתוך הטריילר:
"כאשר אנו בוחנים את מחזור הדם שלנו תחת מיקרוסקופ אנו רואים שיש חתיכת קרב שמתרחש – כל מיני מיקרואורגניזמים אוכלים אחד את השני – ואם נוּקסם יתר על המידה עם ההתבוננות שלנו על מחזור הדם דרך המיקרוסקופ, אנו נתחיל לקחת צדדים - דבר שיהיה קטלני - מכיוון שהבריאות של האורגניזם שלנו תלויה בהמשכיות הקרב הזה. במילים אחרות, מה שהוא קונפליקט ברמת-סדר אחת של הגדלה, הוא הרמוניה ברמה אחרת.
והאם ייתכן שאנו, עם כל הבעיות שלנו: נוירוזות, מחלות, שערוריות פוליטיות, מלחמות, עינויים וכל מה שמתרחש בחיים האנושיים, שהם אכן מצב של קונפליקט, אך שניתן לראות בפרספקטיבה רחבה יותר כמצב של הרמוניה..." ~ אלן ווטס

דף פייסבוק עם תרגומים לאלן ווטס: https://www.facebook.com/alanwatts.il/posts/516280135120461 


המונולוג הזה של ווטס מאיר יכול להאיר באור חדש את הסרט הקודם של אוריילי "העולם החיצון".


Everything

נספחים:

*שמתם לב שהלוגו מכיל מגן דוד?

*על המשחק הקודם שיצר, "הר", כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/01/blog-post.html 

*משחקים אינסופיים מעניינים אתכם? NO MAN'S SKY הוא משחק יומרני אחר שחטף תגובות שליליות ברובן:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font