דלג לתוכן הראשי

בשוטף: פסטיבל פרינט סקרין בנושא: חי, צומח, דומם.

פסטיבל פרינט סקרין יתקיים במתחם סינמטק חולון מה21-24 ליוני 2017.
זהו אחד הפסטיבלים הכי חשובים מבחינת התפתחות הדיאלוג בין טכנולוגיה ואמנות. הוא מביא ארצה פרויקטים עכשויים, מגוונים מאוד אך בעלי ערך אמנותי גבוה. בין האירועים יש גם את ערב השוטטות הנהדר שבו משולבים מופעים עם חוויות אינטרקטיביות אל תוך הלילה. כששוטטתי בערב זה, זו היתה חויה מטלטלת עליה כתבתי פה: שוטטות בפרינט סקרין 2015.

ברמה האישית, לקח לי הרבה זמן להבין על מה מדובר בכלל. כמי שבא מעולם של מדיומים אמנותיים קלאסיים (סרט, הצגה, ציור) החיבור בין טכנולוגיה ואמנות היה נראה לי שנים כתחום לגיקים ולא בעל ערך אמיתי. אבל המציאות ואני משתנים ועם הזמן הטכנולוגיה חרגה הרבה מעבר להיותה כלי מגניב והפכה לדלת קסמים לעולם אמנותי שלא יכול היה לבוא לידי ביטוי אחרת. היא מאתגרת את הזהות ואת השפה שלנו ומצליחה לומר הרבה על אנושיות בעידן הנוכחי. זה התהליך ש"פרינט סקרין" היו הראשונים לזהות ועל כך ברכות על ראשם ובאופן מיוחד ברכות על ראשו של ליאור זלמנסון, שמעבר להיותו אחד מיזמי הפסטיבל שמתאמץ להביא את כל הטוב הזה ארצה, הוא גם אחד האנשים המעניינים בעלי חירות ועומק המחשבה בכל הנוגע ליחס תרבות האנושית וההתפתחות הטכנולוגית שסביבה.

שיחה בינו לליאור פרנקל תמצאו פה: https://soundcloud.com/hamutsi/18a
את מאמריו באלכסון תמצאו פה: https://alaxon.co.il/author/lior/


המלצות:

אי-בית: מציאות מדומה, אנימציה ואינטרקטיביות בנושא: בית. נראה מסקרן מאוד ובמיוחד העבודה HOME של יותם רוזין. חווי אינטרקטיבית של שוטטות במושב בלילה.
http://www.printscreenfestival.com/e-byte



Alien Minds

תערוכה על עידן הפוסט אנושות בו ההזרה והדיאלוג בין האנושי לדיגיטילי יוצר עידן חדש שבו האדם, כפי שהכרנו אותו, כבר לא עומד במרכז.

חוץ מזה יהיו אירועים רבים נוספים של אנימציה, מציאות מדומה, משחקים, סרטים ועוד.

התוכנית המלאה פה: http://www.printscreenfestival.com/program
והמחיר לא יקר בכלל:
פס לכל הפסטיבל: 180 ₪ 
פס יומי: 80 ₪

באותו עניין, ישנו מוזיאון מגניב בתורכיה בשם DIGI.LOGUE שעוסק בנושאים אלו ממש ומציג עכשיו תערוכה על המשחק החדש של דיוויד אוריילי. מומלץ להציץ בבלוג המשובח שלהם. http://www.digilogue.com/en/


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני