כבר הזכרתי פה בעבר את הבלוג של האנימטור הבכיר של דיסני אנדרה דה-ז'ה והסקיצות של מחוות דמויות שהוא מעלה. אז מסתבר שדיסני הוציאו ספרים של הסקצ'בוקים של הסרטים. ומסתבר שהבלוג המגניב של flooby nooby החליט להעלות אותם בPDF. אז אתם מוזמנים להוריד משם את ספרי הסקיצות הבאמת מרשימים האלו:
הסקצ'בוק של במבי
הסקצ'בוק של היפהפיה הנרדמת
הסקצ'בוק של פיטר פן
הסקצ'בוק של היפהפיה והיחפן
הסקצ'בוק של צעצוע של סיפור
הסקצ'בוק של בת הים הקטנה
ובאותה הזדמנות: כמה מחשבות עיצוב ואפיון:
מרי בלייר
לפני כמה ימים ציינו בגוגל יומולדת 100 למרי בלייר. מרי בלייר היא מאיירת ואשת צבע וארט בדיסני. היא השפיעה מאוד על המראה והצבעוניות של עליסה בארץ הפלאות, פיטר פן שירת הדרום ועוד. היא מאיירת מצוינת אבל כקונספט ארטיסט אני חושב שהיא הזיקה לא מעט לסרטים. הגישה שלה היא שטוחה, גראפית, ממש איור ספר, ואילו הדמויות של דיסני הן לרוב ראליסטיות בעיצובן, תלת מימדיות במראן ובאופי התנועה שלהן. המפגש יצר לדעתי בעייתיות גם קונספטואלית וגם צבעונית. יש הרבה שוטים בפיטר פן שקשה לי לצפות בהם. ולדעתי הם גם לא משרתים את האוירה. באיורים שלה, לעומת זאת, זה נראה הרבה יותר טוב.
הוק
מעניין לחשוב על זה אבל גם הוק לא ממש עובד לי בסרט. כדמות ספרותית אני מת עליו. אבל דיסני פספס אותו. ואני חושב שגיליתי את אחת הסיבות לכך. בבצלאל נועם נדב הגדיר שתי גישות בסיסיות לדמויות : סטרייט (straight, ולא במובן הזהות המינית) וקרטון (cartoon). סטרייט: הכוונה לדמות שהיא על גבול הריאליסטית. שהתנועה שלה נכונה פיזיקלית וכן גם העיצוב. הקרטון, לעומת זאת, הוא קריקטורי יותר, מעוצב יותר, עם אנימציה פחות ראליסטית. איך מבדילים ביניהם? די פשוט: דיחפו דמות מהגג. אם היא מתה או נפצעה: היא סטרייטית. אם היא קמה לתחייה ואמרה: "זה היה מעשה מתועב", היא קרטון. אצל דיסני קל להבדיל בין השתיים. כמעט בכל סרט ישנן גם וגם, ובעיקר בסרטים הקלאסיים אבל לא רק:
אבל מה קורה עם קפטן הוק? הוק בתחילת הסרט נראה סטרייט ל מרי. הוא נראה הסטרייט היחידי בכל ספינת השודדים. אבל ככל שהסרט ממשיך הוא יותר ויותר יוצא מהדמות שלו ומתחיל להיות קרטוני לגמרי. השיא הוא כשקפטן הוק רץ על פני המים אל האופק כשהתנין בעקבותיו.
מצד אחד אני אומר: זה הרס את הדמות. שימו לב לסקיצות של הוק כשהוא ראליסטי: הוא אפל, מחושב, מאיים באמת. כשהוא קרטוני, לעומת זאת, הוא לא רק לא משכנע כדמות אלא גם מצויר רע (הלסת גדלה, הניואנסים בהבעה נעלמים).
וחשבתי לעצמי: או שזו טעות שנובעת מחוסר עקביות, או שזו החלטה מוזרה כדי שלא יהיה דמות מאיימת מדי (קשקוש, קרואלה דה ויל נשארה סטרייטית לכל אורך הסרט ויצאה מאוזנת מבחינת אימה-שעשוע). והתשובה המתחכמת-מתפלספת-אם-כי-לא-לגמרי-לא-סבירה היא כזו: "ארץ אפעם לא" היא ארץ פנטזיה. כל הדמויות בה הן קרטוניות כמעט: שודדי הים, האינדיאנים, החיות(!) היחידים שאינם קרטוניים הם הדמויות הנשיות (טינקרבל, בנות הים, טייגר לילי, (כנראה לא מסיבות עקרוניות אלא כשל של צוות גברי מדי) ג'ון, מייקל (שניהם גבוליים מבחינה עיצובית) ופיטר. כלומר, אם אינך אישה ואתה תושב מקומי בארץ אפעם-לא הזו אתה בטח קרטוני. אבל הוק הוא לא כזה. הוק אינו יליד המקום. הוא היה ילד כמו פיטר שהגיע מאנגליה וזה מה שמאיים בו. כך גם בסיפור המקורי. וכך אולי דיסני מצייר אותו כדמות ביניים. דמות שכלואה בין עולמות. כמו פיטר, הוא בחר לחיות בעולם של דמיון, שלא כמו פיטר, הוא ממשיך לגדול, להזדקן, ונאחז בכוח במקומו.
ואם אתם סקרנים לדעת, ההבדל בין הוק לפיטר טמון בשפה. פיטר הוא תמים. תמים בעברית זה שלם. הוא תמיד חוזר לתמותו. לתמימותו. כשהוא נפגע מחוסר מוסריות הוא לא "לומד לקח", אלא שב להיות תמים (מפורש בספר). ולכן הוק הוא ההפך. כי הוק הוא "בעל המום". שאינו שלם. ולכן הוא קרוי על שם המום. הוא הפך את המום לאמנותו, למהותו ולתכליתו (הוא אמר: "אם הייתי יכול, הייתי רוצה שילדיי יוולדו עם קרס במקום יד"). אם פיטר הוא זה שלא מתבגר, הוק הוא זה שאיבד כל יכולת להיות שלם בחייו. ולכן הוא נודד בארץ הדמיון. מתחמק מלהתבגר. וזה, כמובן, קשור ללילית... אבל בפעם אחרת.
הסקצ'בוק של במבי
הסקצ'בוק של היפהפיה הנרדמת
הסקצ'בוק של פיטר פן
הסקצ'בוק של היפהפיה והיחפן
הסקצ'בוק של צעצוע של סיפור
הסקצ'בוק של בת הים הקטנה
ובאותה הזדמנות: כמה מחשבות עיצוב ואפיון:
מרי בלייר
הוק
מעניין לחשוב על זה אבל גם הוק לא ממש עובד לי בסרט. כדמות ספרותית אני מת עליו. אבל דיסני פספס אותו. ואני חושב שגיליתי את אחת הסיבות לכך. בבצלאל נועם נדב הגדיר שתי גישות בסיסיות לדמויות : סטרייט (straight, ולא במובן הזהות המינית) וקרטון (cartoon). סטרייט: הכוונה לדמות שהיא על גבול הריאליסטית. שהתנועה שלה נכונה פיזיקלית וכן גם העיצוב. הקרטון, לעומת זאת, הוא קריקטורי יותר, מעוצב יותר, עם אנימציה פחות ראליסטית. איך מבדילים ביניהם? די פשוט: דיחפו דמות מהגג. אם היא מתה או נפצעה: היא סטרייטית. אם היא קמה לתחייה ואמרה: "זה היה מעשה מתועב", היא קרטון. אצל דיסני קל להבדיל בין השתיים. כמעט בכל סרט ישנן גם וגם, ובעיקר בסרטים הקלאסיים אבל לא רק:
אבל מה קורה עם קפטן הוק? הוק בתחילת הסרט נראה סטרייט ל מרי. הוא נראה הסטרייט היחידי בכל ספינת השודדים. אבל ככל שהסרט ממשיך הוא יותר ויותר יוצא מהדמות שלו ומתחיל להיות קרטוני לגמרי. השיא הוא כשקפטן הוק רץ על פני המים אל האופק כשהתנין בעקבותיו.
מצד אחד אני אומר: זה הרס את הדמות. שימו לב לסקיצות של הוק כשהוא ראליסטי: הוא אפל, מחושב, מאיים באמת. כשהוא קרטוני, לעומת זאת, הוא לא רק לא משכנע כדמות אלא גם מצויר רע (הלסת גדלה, הניואנסים בהבעה נעלמים).
וחשבתי לעצמי: או שזו טעות שנובעת מחוסר עקביות, או שזו החלטה מוזרה כדי שלא יהיה דמות מאיימת מדי (קשקוש, קרואלה דה ויל נשארה סטרייטית לכל אורך הסרט ויצאה מאוזנת מבחינת אימה-שעשוע). והתשובה המתחכמת-מתפלספת-אם-כי-לא-לגמרי-לא-סבירה היא כזו: "ארץ אפעם לא" היא ארץ פנטזיה. כל הדמויות בה הן קרטוניות כמעט: שודדי הים, האינדיאנים, החיות(!) היחידים שאינם קרטוניים הם הדמויות הנשיות (טינקרבל, בנות הים, טייגר לילי, (כנראה לא מסיבות עקרוניות אלא כשל של צוות גברי מדי) ג'ון, מייקל (שניהם גבוליים מבחינה עיצובית) ופיטר. כלומר, אם אינך אישה ואתה תושב מקומי בארץ אפעם-לא הזו אתה בטח קרטוני. אבל הוק הוא לא כזה. הוק אינו יליד המקום. הוא היה ילד כמו פיטר שהגיע מאנגליה וזה מה שמאיים בו. כך גם בסיפור המקורי. וכך אולי דיסני מצייר אותו כדמות ביניים. דמות שכלואה בין עולמות. כמו פיטר, הוא בחר לחיות בעולם של דמיון, שלא כמו פיטר, הוא ממשיך לגדול, להזדקן, ונאחז בכוח במקומו.
ואם אתם סקרנים לדעת, ההבדל בין הוק לפיטר טמון בשפה. פיטר הוא תמים. תמים בעברית זה שלם. הוא תמיד חוזר לתמותו. לתמימותו. כשהוא נפגע מחוסר מוסריות הוא לא "לומד לקח", אלא שב להיות תמים (מפורש בספר). ולכן הוק הוא ההפך. כי הוק הוא "בעל המום". שאינו שלם. ולכן הוא קרוי על שם המום. הוא הפך את המום לאמנותו, למהותו ולתכליתו (הוא אמר: "אם הייתי יכול, הייתי רוצה שילדיי יוולדו עם קרס במקום יד"). אם פיטר הוא זה שלא מתבגר, הוק הוא זה שאיבד כל יכולת להיות שלם בחייו. ולכן הוא נודד בארץ הדמיון. מתחמק מלהתבגר. וזה, כמובן, קשור ללילית... אבל בפעם אחרת.
 |
| איור שלי לארמדיל על פחדים. ילד מזדקן. |
אני דווקא חושב שלמרי בלייר היתה תרומה נפלאה לסרטים שהיתה מעורבת בהם (לא לכולם באותה מידה), בעיקר ליפהפיה הנרדמת שהוא כנראה סרט דיסני האהוב עלי, וגם לאליס בארץ הפלאות (שלא נמנה על סרטי דיסני החביבים עלי בגלל חוסר עמוד שדרה עלילתי, בדומה לפיטר פן).
השבמחקהפער בין הדמויות לרקעים המסוגננים שלה לא צורם בעיני, אלא מוסיף לתיאטרליות ולאגדתיות של הסרט. ביפהפיה הנרדמת הסביבות נראות לפעמים קצת כמו תפאורה יפה של מיוזיקל, והן כ"כ עשירות ועסיסיות שחוסר העומק נראה לי כמו בחירה מודעת ומוצלחת. אבל אולי זה סתם כי אני מאייר.
נ.ב. כשצפיתי ב"פלונטר" חשבתי שהציורים שרפונזל ציירה על קירות המגדל מזכירים ברוחם את האיורים של מרי בלייר
השבמחקהסקצ'בוקים נהדרים. עברתי רק על שניים (פיטר וצעצוע) ועושה רושם שככל שהסקיצות רחוקות יותר מהדמויות המוכרות הסופיות, הן מעניינות יותר (בפיטר פן כמעט ואין כאלה), וכך גם דברים שלא נכללו בסרט וירידה לפרטי-פרטים באלמנטים שונים
השבמחקהאמת, ניר, אתה צודק. כשהלכו עד הסוף עם הסגנון שלה (כמו בסצינת הפרחים של עליסה) זה נראה תאטרלי וקסום. אבל לדעתי כשלוקחים ממנה רק צבעוניות אז משהו מפסיק לעבוד.
השבמחקהארט של UP:
השבמחקhttp://louromano.blogspot.com/2009/05/art-of-up_3697.html
הלינקים לא עובדים. הנה הם להורדה: https://rgedu-my.sharepoint.com/personal/izhar_salmon_ramat-gan_info/_layouts/15/onedrive.aspx?id=%2Fpersonal%2Fizhar%5Fsalmon%5Framat%2Dgan%5Finfo%2FDocuments%2F%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%20%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%9F%20%D7%9C%D7%90%20%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7%21%2F%D7%AA%D7%99%D7%A7%20%D7%9E%D7%A8%D7%A6%D7%94%2F%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D%2F%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%20%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%94%2FSKETCHBOOKS&originalPath=aHR0cHM6Ly9yZ2VkdS1teS5zaGFyZXBvaW50LmNvbS86ZjovZy9wZXJzb25hbC9pemhhcl9zYWxtb25fcmFtYXQtZ2FuX2luZm8vRWlaY1JJMW1oUUpCaWh4cXJmOFExOFVCQVA2M1pkNHppQzc1NDRuVG8zcHl2dz9ydGltZT1QVUtyLW1DTjEwZw
השבמחק