דלג לתוכן הראשי

זו תקופה נפלאה להיות בה אנימטור

נכון, אין כסף.
ונכון, שרוב העבודה, בעיקר בארץ, היא לפרסומות או להופ (שזה לא תמיד רע).
אבל ממתי נהיה אפשרי לכל אנימטור זב חוטם ליצור אנימציה עצמאית בזמנו החופשי בעזרת מחשב ביתי?
ולצרוך אנימציה עדכנית מהעולם בלי לחכות לפסטיבל אנימציה תל אביבי פעם בשנה?
וכמובן, לפרסם את העבודות שלו? שלא לדבר שעצם הפורמט של סרטי אנימציה קצרים הוא משהו שקשה היה לשווק בכלל עד הDVD וyoutube. מי היה קונה קלטת של אסופת סרטי אנימציה בוידאו? לא הרבה אנשים. וזה עוד בלי לדבר על האינטרנט, והסלולרי, וההשתלטות של עולמות וירטואלים ושחקנים שלא באמת קיימים על המסך הגדול.

זה לא שאין פה קטצ'. יש. התעשיה התובענית והתחרות לא ממש משאירה כוחות וכסף לאנשים ליצור יצירות יותר מעמיקות או נסיוניות. והזמינות של אנימציה זולה, הן בתוכן והן בצורה, דוחקת עוד יותר את רגליה של אנימציה קלאסית במובן של נתינת הכבוד לתנועה. אבל כמו הרבה דברים אחרים בתקופה זו, חווינו קפיצה ברמת הכלים, לא ברמת התוכן. כל אחד יכול לומר את דברו אבל... מה הוא רוצה להגיד בעצם?
לפעמים אני חושב על כמויות האנימטורים בשקל שיש בעולם השלישי. זה מעציב אותי אבל גם מנחם, כי יש דברים שכרגע הם לא יכולים להתחרות איתנו בו. תוכן.
אז כשאני שומע אנימטורים מקטרים, (ויש הרבה כאלה, אתם מוזמנים לפורום אנימציה בתפוז) אני נזכר בזה שכשאני הייתי בן 12 הייתי צריך להשתמש במכונה ששוקלת כמה מאות קילו ובתהליך של פיתוח פילם כדי לעשות אנימציה קלאסית בשחור לבן בלי קול. וזה היה לפני רק 20 שנה.
איפה זה ואיפה אנחנו.

אקנח בדיאלוג מתוך הסרט "חיים בהקיץ" של ריצ'רד לינקלייטר. סרט פלספני ודיבורי. אבל דיבורי טוב. חכם מאוד ומוזר. נעשה בטכניקה של עיבוד לאנימציה של חומר גלם מצולם (סוג של רוטוסקופינג עם יותר חופש לאנימטורים). בסצינה הזו הגיבור פוגש אדם שמסביר לו שאנו חיים בתקופה מיוחדת והכי חשוב: לא להשתעמם!

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קליפ חדש בבימוי יוני גודמן CHANGING

יוני גודמן, מבכירי האנימטורים בארץ שאחראי לבימוי האנימציה של "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים" יצר קליפ אנימציה חדש לזמרת עדינה אבן-זוהר בשם "Changing". ביקשתי ממנו לחלוק את תהליכי העבודה על הסרט ובנדיבותו: הם מוצגים כאן.



יוני גודמן מספר על תהליכי העבודה שלו על הקליפ ולאחר מכן תמצאו עיצובים ומחקר של מעיין שנער שאחראית על הארט. על האנימציה: יוני גודמן וספי גייגו.

"עדינה אבן-זהר (Adina-E) הזמרת, לואי להב ואשר ביטנסקי פנו אלי עם השיר ופחות או יותר נתנו לי יד חופשית, שזה תמיד תענוג- באופן כללי כל שלב הקונספט והתסריט והארט עבר מאוד חלק. התחלתי מהגיטרה בהתחלה, שזה סאונד שתפס אותי ומייד התחבר לי לויז׳ואל של הפרח על הגבעה, שהזרעים שלו עפים ברוח. משם זה איכשהו נבנה מעצמו- המרחק שעוברים, המפגש עם הנערה וכל ענין הבריחה מהבית וזה איכשהו ישב כמו פאזל על השיר. לגבי האנימטיק, באופן עקרוני בתהליך העבודה שלי אין ממש סטוריבורד ואני גם לא מאמין גדול ב״סטוריבורד יפה״- שהציורים בו יפים ומדוייקים. כגישה אני עושה אנימטיק גס וסקיצתי עם הרבה יותר תנועה ומשחק על חשבון הזמן של צ…

אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת:


LA CHINE A L'HONNEUR » פתיחי אנסי 2017

הפתיחים לפסטיבל אנסי השנה עסקו בסין וכמדי שנה הפם נוצרו על ידי סטודנטים מגובלינס, בית הספר הצרפתי לאנימציה. אחד היפים שבהם הוא LA CHINE A L'HONNEUR.


הפתיחים האחרים:

ארט מתוך הטמבלר של היוצרים, סטודנטים בגובלינס:  Camille GuillotJocelyn CharlesJoséphine MeisQuentin Boyer Di Bernardo