}

אוגוסט 03, 2011

לב הימים

סרט חדש של תמר אבינר בוגרת בצלאל. סרט רחוק מלהיות מושלם, בעיקר הפסקול (דבר שתמיד אפשר לשנות) שנשמע קצת כאילו הוקלט מהרדיו. אבל הדימויים שנוצרו בפלסטלינה על שולחן אור, יפהפיים רוב הזמן והאנימציה גם היא עשויה טוב, רוב הזמן. אז יש נפילות פה ושם כשרואים את ההדבקה באפטר, אבל כמו שאומרים: "פרויקט גמר הוא לא סרט ראשון אלא תרגיל אחרון". הבעיה היא שיותר מדי סטודנטים לא עודים סרט ראשון אחרי הפרויקט גמר. אולי נצא על זה לרחובות? מבחינתי, כדתי שצופה בסרט של מישהי מבית דתי הסרט הוא מאוד "קריא" יחסית. יש בו מסע נשי, לויתן שהוא סוג של רחם, פרפרים, מים, גאולה. המלצה שלי: שימו שיר רגוע שאתם אוהבים ותצפו בסרט בלי קול. לא להעליב אבל זה פשוט לא מוצלח כמו שזה כרגע.
בהצלחה בהמשך, תמר.


(איך קוראים לזה? קלאסית או סטופמושן? שאלת טגינג טפשית)
זו עבודה שתמר עשתה ל"ארמדיל" בגליון בנושא בית: