מהתחלה- ספיידרמן, רנגו והקונפליקט המזרח תיכוני

קשה להיזכר מתי התחילה לדעוך היצירתיות של הוליווד. אנחנו נמצאים בשנה שבה יש הצפה של סרטי המשך או רימייקים או פריקוולים. כאילו מיותר לבזבז את הזמן על סיפורים חדשים כי : 1) אין כאלה. 2) למה חדש כשיש ישן שכולם אוהבים ומכירים?
ובכל זאת משהו מוזר קרה עם ספיידרמן. כמה שנים עברו מאז הסרט הראשון? 9? והנה שוב מגיע הסרט הראשון! עם הסיפור מההתחלה!
2002: טובי מגוואייר

2011: אנדרו גארפילד:

זה קרה לבאטמן ולסופרמן. פתאום אחרי שכולם סיפרו את ההתחלה שלהם, בא ספידרמן ומספר שוב את ההתחלה. למה? מאזוכיזם לשמו?

כשראיתי "רנגו" השבוע קבלתי תשובה. "גיבור צריך קונפליקט" הוא אומר בתחילת הסרט. כבר לא מעניין לפתור קונפליקטים, אלא לחוות אותו שוב ושוב. כמו תסביך פסיכולוגי. כי הרי מהם הקונפליקטים של הדמויות? מה שקורה להם ממש בהתחלה. ספידרמן תמיד עסוק במתח סביב עצם זה שהוא קיבל כוחות. באטמן בודק תמיד את צדדיו האפלים וההליכה על הגבול, והכל היה שם, מהשניה הראשונה. האימג' שמאפיין אותם הוא כמעט הראשון: העקיצה של העכביש, הרצח של ההורים. והאמת, יש בזה הגיון: התרה של קונפליקט היא תמיד מלאכותית. ואילו הקונפליקט עצמו תמיד חי. כמה פעמים אפשר לראות את מיפ-מיפ (רואד-ראנר) מול קיוטי בלי ששום דבר משתנה? המתח הבסיסי הזה יכול להכיל מליון סרטים. כמו האגוז של הסנאי מ"עידן הקרח".
זה מתקשר לי לסכסוך הישראלי פלסטיני: למה הוא לא נפתר? ואני מרגיש שהאנשים שמובילים את התהליך ומשלים אותנו שהוא מוביל לאנשהו הם אנשים שלא אוהבים קונפליקטים. השאיפה ל"נורמליות", ל"מדינת כל אזרחיה" לא אוהבת מתחים בין זהויות, בין מגדרים, בין עדות, הם אוהבים את השקט התעשייתי והקר של האוטופיה הדמיונית בה יש חוק ולא דת, בו יש רק אזרחים ולא זהויות. ונחשו מה? זה לא עובד. אותו דבר הרגשתי במאהל המחאה ברוטשילד. לא רציתי הסכמה, לא רציתי שיחבקו אותי שם, רציתי פעם אחת ולתמיד שהקונפליקט יהיה ברור. כי אני יכול לחיות במדינה עם אנשים שהמחלוקת איתם ברורה. ואנו דנים בה. אני לא יכול כשיש מכנה משותף מדומיין ומתחתיו חוסר הקשבה אחת גדולה. ו... כן... שנאה.
האם יש קונפליקט אמיתי בינינו לפלסטינים? האם אנשים שמסכימים על מחלוקת יכולים לחיות איתה בלי "לפתור אותה"? פעם קראו לזה "ניהול הסכסוך" אבל אולי זה לא ניהול? אולי זה פשוט הדבר האמיתי? מצב בו הדרך לפשרה חייבת לעבור דרך אי הסכמה ברורה, מובנת. אהבתי את הסוף של רנגו: שהטוב והרע נלחמו במי שרצה להרוג את שניהם, כי מבחינתו שניהם "אגדות" והוא רוצה בורגנות שבעה וצבועה.

ואכן קמה תנועה של "קבלת המחלוקת"  בין ערבים ויהודים, ארץ שלום. עכשיו צריך כזאת תנועה פנים ישראלית. אמן.