דלג לתוכן הראשי

שלושה סרטים יפים מבצלאל: "ואהבת,, "עומר כץ" ו"לילה אחד,

טוב, שלושה סרטים חדשים (יותר ופחות) שאני מאוד אוהב או מעריך או אוהב ומעריך. ביקשתי הפעם מהיוצרים לכתוב קצת על עצמם והסרט והנה הם:
ואהבת, או: איך שושנה זליגמן הגיעה לגן עדן. (2011)
סרטם של תום אפפל ודניאל דימנשטיין


"הסרט בעצם עוסק בטבע האדם ומציג את האבסורד שבחיים. הגיבור מנסה לעשות מעשים טובים אך רק נתקל בעוינות ורוע."

אתרים של תום :
http://vimeo.com/user8158198
http://www.flickr.com/photos/24188276@N07/
http://www.youtube.com/user/TomApfel

אתרים של דניאל :
http://cargocollective.com/danielledim
http://www.flickr.com/photos/danielledim/
http://vimeo.com/danielledim
http://www.youtube.com/user/honeybunnyD?feature=mhee


ארט של הסרט:





הסרט השני הוא:
מחשבותיו המוזרות של עומר כץ (2010)

סרטו של אהד גבעתי



"הכוונה שלי הייתה לעשות סרט שתהליך העבודה שלו יעניין אותי, בניגוד לתהליך העבודה הרגיל בסרטי אנימציה שבו מרגע שמסתיים האנימטיק יש לך מושג פחות או יותר איך יראה הסרט, "במחשבותיו המוזרות של עומר כץ" חוץ מסטורי בורד מתוזמן פחות או יותר לא היתה לי דרך לדעת מה יצא בסוף. החל מהפסקול, שהוא גם דיאגטי וגם  אילוסטרטיבי, כלומר נובע מההתרחשות על הסט וגם מאייר את הלך הרוח של העלילה, ולמעשה פעם ראשונה שראיתי אותו בשלמותו היה בעריכה, השימוש בשחקנים חיים, שנתנו לעלילה ממשות שונה מזו שדמיינתי, הלוקיישן ואילוצי ההפקה שיצרו משהו שונה מהסטורי בורד שאיתו הגעתי. בעצם רציתי שהיצירה לא תתרחש בבת אחת אלא בתהליך, קצת יותר קולנוע מאשר אנימציה. לגבי הרעיון שמאחורי התסריט, כשהייתי קטן אני זוכר שקראתי אפשהוא על המוח האנושי, הייתה שם תמונה כזאת של המוח שליוותה אותי שנים, אני זוכר שחשבתי לעצמי: איך יכול להיות שהגוש האפרפר הזה זה אני? מחשבה מהסוג שבתור בוגר אתה מדחיק ורעיון קלאסי לאנימציה.
אני מודה שכל העניין של להעביר את הגיבור תהליך של ארבע דקות שבמהלכן הוא משלים עם היות המין האנושי "אשלייה כימית" ומחליט לשדך בין המלצרית לאקורדיוניסט מופרך למדי, אבל מצד שני, כזאת גם ההתמודדות של רובנו כשזה מגיע לגוף ונפש, ובגלל זה רציתי שהסיפור יראה כמו אגדה קטנה או משל.

מה אני עושה עכשיו:
פרילאנס: סרטי תדמית, פרסומות בפלאש, סטורי בורדים, איורים,
מנסה לגוון כמה שיותר. ומנסה לכתוב סדרה שתשלב בתוכה צילומים חיים וטכניקות שונות."







הסרט השלישי הוא:
לילה אחד (2010)
של אסף שחר ואנה פרגר-פיכמן

קיבלתי מאסף:
"קודם כל בסטופ מושן רמת ההשקעה בסטוריבורד יכול להיות מאוד נמוכה ומהירה לעומת אנימציה קלאסית. אין צורך להשקיע יותר מדי כי אין כוונה ממש להשתמש בפריימים מעבר לרפרנס ואנימטיק. זה צריך להיות מובן וזהו, לא יותר.

דבר שני שמעניין זה לראות איפה היה תיאום מלא בין התכנון בסטוריבורד ואיפה דברים כן השתנו."



אני מודה שכשאני מסכם לעצמי את היבול השנתי, מה שראיתי, לפחות, אני מופתע מהנוכחות הדלה של אנימציה תלת מימדית (אני צודק? או שבמקרה הם נעלמו מעיניי?) ובכלל של סרטים לא מבצלאל. איפה השנקריסטים השנה? איפה הויצואים? החולונים? אני צודק? תמהני.
עדכון מהתגובות: בערוץ VIMEO זה ניתן לצפות בכל בוגרי בצלאל 2011. תהנו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: