דלג לתוכן הראשי

שלושה סרטים יפים מבצלאל: "ואהבת,, "עומר כץ" ו"לילה אחד,

טוב, שלושה סרטים חדשים (יותר ופחות) שאני מאוד אוהב או מעריך או אוהב ומעריך. ביקשתי הפעם מהיוצרים לכתוב קצת על עצמם והסרט והנה הם:
ואהבת, או: איך שושנה זליגמן הגיעה לגן עדן. (2011)
סרטם של תום אפפל ודניאל דימנשטיין


"הסרט בעצם עוסק בטבע האדם ומציג את האבסורד שבחיים. הגיבור מנסה לעשות מעשים טובים אך רק נתקל בעוינות ורוע."

אתרים של תום :
http://vimeo.com/user8158198
http://www.flickr.com/photos/24188276@N07/
http://www.youtube.com/user/TomApfel

אתרים של דניאל :
http://cargocollective.com/danielledim
http://www.flickr.com/photos/danielledim/
http://vimeo.com/danielledim
http://www.youtube.com/user/honeybunnyD?feature=mhee


ארט של הסרט:





הסרט השני הוא:
מחשבותיו המוזרות של עומר כץ (2010)

סרטו של אהד גבעתי



"הכוונה שלי הייתה לעשות סרט שתהליך העבודה שלו יעניין אותי, בניגוד לתהליך העבודה הרגיל בסרטי אנימציה שבו מרגע שמסתיים האנימטיק יש לך מושג פחות או יותר איך יראה הסרט, "במחשבותיו המוזרות של עומר כץ" חוץ מסטורי בורד מתוזמן פחות או יותר לא היתה לי דרך לדעת מה יצא בסוף. החל מהפסקול, שהוא גם דיאגטי וגם  אילוסטרטיבי, כלומר נובע מההתרחשות על הסט וגם מאייר את הלך הרוח של העלילה, ולמעשה פעם ראשונה שראיתי אותו בשלמותו היה בעריכה, השימוש בשחקנים חיים, שנתנו לעלילה ממשות שונה מזו שדמיינתי, הלוקיישן ואילוצי ההפקה שיצרו משהו שונה מהסטורי בורד שאיתו הגעתי. בעצם רציתי שהיצירה לא תתרחש בבת אחת אלא בתהליך, קצת יותר קולנוע מאשר אנימציה. לגבי הרעיון שמאחורי התסריט, כשהייתי קטן אני זוכר שקראתי אפשהוא על המוח האנושי, הייתה שם תמונה כזאת של המוח שליוותה אותי שנים, אני זוכר שחשבתי לעצמי: איך יכול להיות שהגוש האפרפר הזה זה אני? מחשבה מהסוג שבתור בוגר אתה מדחיק ורעיון קלאסי לאנימציה.
אני מודה שכל העניין של להעביר את הגיבור תהליך של ארבע דקות שבמהלכן הוא משלים עם היות המין האנושי "אשלייה כימית" ומחליט לשדך בין המלצרית לאקורדיוניסט מופרך למדי, אבל מצד שני, כזאת גם ההתמודדות של רובנו כשזה מגיע לגוף ונפש, ובגלל זה רציתי שהסיפור יראה כמו אגדה קטנה או משל.

מה אני עושה עכשיו:
פרילאנס: סרטי תדמית, פרסומות בפלאש, סטורי בורדים, איורים,
מנסה לגוון כמה שיותר. ומנסה לכתוב סדרה שתשלב בתוכה צילומים חיים וטכניקות שונות."







הסרט השלישי הוא:
לילה אחד (2010)
של אסף שחר ואנה פרגר-פיכמן

קיבלתי מאסף:
"קודם כל בסטופ מושן רמת ההשקעה בסטוריבורד יכול להיות מאוד נמוכה ומהירה לעומת אנימציה קלאסית. אין צורך להשקיע יותר מדי כי אין כוונה ממש להשתמש בפריימים מעבר לרפרנס ואנימטיק. זה צריך להיות מובן וזהו, לא יותר.

דבר שני שמעניין זה לראות איפה היה תיאום מלא בין התכנון בסטוריבורד ואיפה דברים כן השתנו."



אני מודה שכשאני מסכם לעצמי את היבול השנתי, מה שראיתי, לפחות, אני מופתע מהנוכחות הדלה של אנימציה תלת מימדית (אני צודק? או שבמקרה הם נעלמו מעיניי?) ובכלל של סרטים לא מבצלאל. איפה השנקריסטים השנה? איפה הויצואים? החולונים? אני צודק? תמהני.
עדכון מהתגובות: בערוץ VIMEO זה ניתן לצפות בכל בוגרי בצלאל 2011. תהנו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קליפ חדש בבימוי יוני גודמן CHANGING

יוני גודמן, מבכירי האנימטורים בארץ שאחראי לבימוי האנימציה של "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים" יצר קליפ אנימציה חדש לזמרת עדינה אבן-זוהר בשם "Changing". ביקשתי ממנו לחלוק את תהליכי העבודה על הסרט ובנדיבותו: הם מוצגים כאן.



יוני גודמן מספר על תהליכי העבודה שלו על הקליפ ולאחר מכן תמצאו עיצובים ומחקר של מעיין שנער שאחראית על הארט. על האנימציה: יוני גודמן וספי גייגו.

"עדינה אבן-זהר (Adina-E) הזמרת, לואי להב ואשר ביטנסקי פנו אלי עם השיר ופחות או יותר נתנו לי יד חופשית, שזה תמיד תענוג- באופן כללי כל שלב הקונספט והתסריט והארט עבר מאוד חלק. התחלתי מהגיטרה בהתחלה, שזה סאונד שתפס אותי ומייד התחבר לי לויז׳ואל של הפרח על הגבעה, שהזרעים שלו עפים ברוח. משם זה איכשהו נבנה מעצמו- המרחק שעוברים, המפגש עם הנערה וכל ענין הבריחה מהבית וזה איכשהו ישב כמו פאזל על השיר. לגבי האנימטיק, באופן עקרוני בתהליך העבודה שלי אין ממש סטוריבורד ואני גם לא מאמין גדול ב״סטוריבורד יפה״- שהציורים בו יפים ומדוייקים. כגישה אני עושה אנימטיק גס וסקיצתי עם הרבה יותר תנועה ומשחק על חשבון הזמן של צ…

אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת:


LA CHINE A L'HONNEUR » פתיחי אנסי 2017

הפתיחים לפסטיבל אנסי השנה עסקו בסין וכמדי שנה הפם נוצרו על ידי סטודנטים מגובלינס, בית הספר הצרפתי לאנימציה. אחד היפים שבהם הוא LA CHINE A L'HONNEUR.


הפתיחים האחרים:

ארט מתוך הטמבלר של היוצרים, סטודנטים בגובלינס:  Camille GuillotJocelyn CharlesJoséphine MeisQuentin Boyer Di Bernardo