דלג לתוכן הראשי

שלושה סרטים יפים מבצלאל: "ואהבת,, "עומר כץ" ו"לילה אחד,

טוב, שלושה סרטים חדשים (יותר ופחות) שאני מאוד אוהב או מעריך או אוהב ומעריך. ביקשתי הפעם מהיוצרים לכתוב קצת על עצמם והסרט והנה הם:
ואהבת, או: איך שושנה זליגמן הגיעה לגן עדן. (2011)
סרטם של תום אפפל ודניאל דימנשטיין


"הסרט בעצם עוסק בטבע האדם ומציג את האבסורד שבחיים. הגיבור מנסה לעשות מעשים טובים אך רק נתקל בעוינות ורוע."

אתרים של תום :
http://vimeo.com/user8158198
http://www.flickr.com/photos/24188276@N07/
http://www.youtube.com/user/TomApfel

אתרים של דניאל :
http://cargocollective.com/danielledim
http://www.flickr.com/photos/danielledim/
http://vimeo.com/danielledim
http://www.youtube.com/user/honeybunnyD?feature=mhee


ארט של הסרט:





הסרט השני הוא:
מחשבותיו המוזרות של עומר כץ (2010)

סרטו של אהד גבעתי



"הכוונה שלי הייתה לעשות סרט שתהליך העבודה שלו יעניין אותי, בניגוד לתהליך העבודה הרגיל בסרטי אנימציה שבו מרגע שמסתיים האנימטיק יש לך מושג פחות או יותר איך יראה הסרט, "במחשבותיו המוזרות של עומר כץ" חוץ מסטורי בורד מתוזמן פחות או יותר לא היתה לי דרך לדעת מה יצא בסוף. החל מהפסקול, שהוא גם דיאגטי וגם  אילוסטרטיבי, כלומר נובע מההתרחשות על הסט וגם מאייר את הלך הרוח של העלילה, ולמעשה פעם ראשונה שראיתי אותו בשלמותו היה בעריכה, השימוש בשחקנים חיים, שנתנו לעלילה ממשות שונה מזו שדמיינתי, הלוקיישן ואילוצי ההפקה שיצרו משהו שונה מהסטורי בורד שאיתו הגעתי. בעצם רציתי שהיצירה לא תתרחש בבת אחת אלא בתהליך, קצת יותר קולנוע מאשר אנימציה. לגבי הרעיון שמאחורי התסריט, כשהייתי קטן אני זוכר שקראתי אפשהוא על המוח האנושי, הייתה שם תמונה כזאת של המוח שליוותה אותי שנים, אני זוכר שחשבתי לעצמי: איך יכול להיות שהגוש האפרפר הזה זה אני? מחשבה מהסוג שבתור בוגר אתה מדחיק ורעיון קלאסי לאנימציה.
אני מודה שכל העניין של להעביר את הגיבור תהליך של ארבע דקות שבמהלכן הוא משלים עם היות המין האנושי "אשלייה כימית" ומחליט לשדך בין המלצרית לאקורדיוניסט מופרך למדי, אבל מצד שני, כזאת גם ההתמודדות של רובנו כשזה מגיע לגוף ונפש, ובגלל זה רציתי שהסיפור יראה כמו אגדה קטנה או משל.

מה אני עושה עכשיו:
פרילאנס: סרטי תדמית, פרסומות בפלאש, סטורי בורדים, איורים,
מנסה לגוון כמה שיותר. ומנסה לכתוב סדרה שתשלב בתוכה צילומים חיים וטכניקות שונות."







הסרט השלישי הוא:
לילה אחד (2010)
של אסף שחר ואנה פרגר-פיכמן

קיבלתי מאסף:
"קודם כל בסטופ מושן רמת ההשקעה בסטוריבורד יכול להיות מאוד נמוכה ומהירה לעומת אנימציה קלאסית. אין צורך להשקיע יותר מדי כי אין כוונה ממש להשתמש בפריימים מעבר לרפרנס ואנימטיק. זה צריך להיות מובן וזהו, לא יותר.

דבר שני שמעניין זה לראות איפה היה תיאום מלא בין התכנון בסטוריבורד ואיפה דברים כן השתנו."



אני מודה שכשאני מסכם לעצמי את היבול השנתי, מה שראיתי, לפחות, אני מופתע מהנוכחות הדלה של אנימציה תלת מימדית (אני צודק? או שבמקרה הם נעלמו מעיניי?) ובכלל של סרטים לא מבצלאל. איפה השנקריסטים השנה? איפה הויצואים? החולונים? אני צודק? תמהני.
עדכון מהתגובות: בערוץ VIMEO זה ניתן לצפות בכל בוגרי בצלאל 2011. תהנו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

מאמרי וידאו מומלצים 2017

מאמרי הוידאו של 2017! איזה כיף זה מאמרי וידאו. למה לכתוב על קולנוע אם אפשר להסביר ולהדגים באותו הזמן? אמנם השנה נסגר אחד הערוצים הבולטים שעסקו במאמרי וידאו קולנועיים "Every frame a painting" אך הוא השאיר אחריו ערוצים מקבילים טובים לא פחות. הנה כמה מאמרי שעשו לי את השנה. אני לא מצפה שתוכלו לראות את כולם ולכן תמצתתי את נושאי הסרטונים כדי שתוכלו לבחור בעצמכם.
נתחיל בדן הרמון, אולי אישיות השנה. אמנם ריק ומורטי איתנו כבר זמן מה אבל התסריטאי והיוצר הזה מהווה מופת לאדם שגם כותב קומדיות מצוינות ופרועות וגם לא מטריד מינית! מעבר לזה יש לו הבנה מעמיקה בסטוריטלינג, אפיון דמויות ומסע הגיבור, הבנה שבאה לידי ביטוי בסרטונים אלו. למעמיקים כדאי לשוטט גם כאן: http://channel101.wikia.com/wiki/Dan_Harmon כמות גדולה של הרצאות התקיימו בישראל השנה על הסדרה במקומות שונים ובהקשרים שונים מפנטזיה ועד כלכלה עד שלפעמים נדמה שזו אינה סדרה אלא חומר לעבודות סמנריוניות.


אחד המקורות הפוריים בנושאי קולנוע ברשת, אתר NOFILMSCHOOL (כי כשיש רשת מי צריך ללמוד קולנוע? כביכול), סוקר את מאמרי הוידאו שהוא אהב השנה: http…

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:

ההשפעות על קאפהד:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. …

- SCORPION DAGGER - קליפ חדש וגיפים פארודיים על אמנות הרנסנס

"אנשים מצלמים זה את זה כדי להוכיח שהם באמת קיימים."

זה זמן מה ש SCORPION DAGGER (ג'יימס קאר) מוציא ממים וגיפים הזויים המבוססים על ציורים קלאסיים.
עכשיו גם בקליפ חדש ומוצלח מאוד של THE DIG:


אתר היוצר עם כמויות של גיפים: http://www.scorpiondagger.com/
פייסבוק: https://www.facebook.com/jameskerrscorpiondagger







סצנות שלא תראו: חדי קרן.





למה באמת אין חדי קרן?

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש

מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017
דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין…