דלג לתוכן הראשי

שלושה סרטים יפים מבצלאל: "ואהבת,, "עומר כץ" ו"לילה אחד,

טוב, שלושה סרטים חדשים (יותר ופחות) שאני מאוד אוהב או מעריך או אוהב ומעריך. ביקשתי הפעם מהיוצרים לכתוב קצת על עצמם והסרט והנה הם:
ואהבת, או: איך שושנה זליגמן הגיעה לגן עדן. (2011)
סרטם של תום אפפל ודניאל דימנשטיין


"הסרט בעצם עוסק בטבע האדם ומציג את האבסורד שבחיים. הגיבור מנסה לעשות מעשים טובים אך רק נתקל בעוינות ורוע."

אתרים של תום :
http://vimeo.com/user8158198
http://www.flickr.com/photos/24188276@N07/
http://www.youtube.com/user/TomApfel

אתרים של דניאל :
http://cargocollective.com/danielledim
http://www.flickr.com/photos/danielledim/
http://vimeo.com/danielledim
http://www.youtube.com/user/honeybunnyD?feature=mhee


ארט של הסרט:





הסרט השני הוא:
מחשבותיו המוזרות של עומר כץ (2010)

סרטו של אהד גבעתי



"הכוונה שלי הייתה לעשות סרט שתהליך העבודה שלו יעניין אותי, בניגוד לתהליך העבודה הרגיל בסרטי אנימציה שבו מרגע שמסתיים האנימטיק יש לך מושג פחות או יותר איך יראה הסרט, "במחשבותיו המוזרות של עומר כץ" חוץ מסטורי בורד מתוזמן פחות או יותר לא היתה לי דרך לדעת מה יצא בסוף. החל מהפסקול, שהוא גם דיאגטי וגם  אילוסטרטיבי, כלומר נובע מההתרחשות על הסט וגם מאייר את הלך הרוח של העלילה, ולמעשה פעם ראשונה שראיתי אותו בשלמותו היה בעריכה, השימוש בשחקנים חיים, שנתנו לעלילה ממשות שונה מזו שדמיינתי, הלוקיישן ואילוצי ההפקה שיצרו משהו שונה מהסטורי בורד שאיתו הגעתי. בעצם רציתי שהיצירה לא תתרחש בבת אחת אלא בתהליך, קצת יותר קולנוע מאשר אנימציה. לגבי הרעיון שמאחורי התסריט, כשהייתי קטן אני זוכר שקראתי אפשהוא על המוח האנושי, הייתה שם תמונה כזאת של המוח שליוותה אותי שנים, אני זוכר שחשבתי לעצמי: איך יכול להיות שהגוש האפרפר הזה זה אני? מחשבה מהסוג שבתור בוגר אתה מדחיק ורעיון קלאסי לאנימציה.
אני מודה שכל העניין של להעביר את הגיבור תהליך של ארבע דקות שבמהלכן הוא משלים עם היות המין האנושי "אשלייה כימית" ומחליט לשדך בין המלצרית לאקורדיוניסט מופרך למדי, אבל מצד שני, כזאת גם ההתמודדות של רובנו כשזה מגיע לגוף ונפש, ובגלל זה רציתי שהסיפור יראה כמו אגדה קטנה או משל.

מה אני עושה עכשיו:
פרילאנס: סרטי תדמית, פרסומות בפלאש, סטורי בורדים, איורים,
מנסה לגוון כמה שיותר. ומנסה לכתוב סדרה שתשלב בתוכה צילומים חיים וטכניקות שונות."







הסרט השלישי הוא:
לילה אחד (2010)
של אסף שחר ואנה פרגר-פיכמן

קיבלתי מאסף:
"קודם כל בסטופ מושן רמת ההשקעה בסטוריבורד יכול להיות מאוד נמוכה ומהירה לעומת אנימציה קלאסית. אין צורך להשקיע יותר מדי כי אין כוונה ממש להשתמש בפריימים מעבר לרפרנס ואנימטיק. זה צריך להיות מובן וזהו, לא יותר.

דבר שני שמעניין זה לראות איפה היה תיאום מלא בין התכנון בסטוריבורד ואיפה דברים כן השתנו."



אני מודה שכשאני מסכם לעצמי את היבול השנתי, מה שראיתי, לפחות, אני מופתע מהנוכחות הדלה של אנימציה תלת מימדית (אני צודק? או שבמקרה הם נעלמו מעיניי?) ובכלל של סרטים לא מבצלאל. איפה השנקריסטים השנה? איפה הויצואים? החולונים? אני צודק? תמהני.
עדכון מהתגובות: בערוץ VIMEO זה ניתן לצפות בכל בוגרי בצלאל 2011. תהנו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מכתבי אהבה לרות - משה דיין בעמק הניכור

זהו מאמר אורח של יונתן וסרמן, על תהליך העבודה שלו על "מכתבי אהב לרות" המציג בימים אלו בגלריה "המדרשה".

רותי שלי, סופי שאצא מדעתי. אינך יכולה לשער כמה רוצה הייתי לקבל ממך כל שעתיים מכתב, ושלא לענות כלום. לקרוא ולשתוק, לקרוא ולשתוק. איזה בוז תוקף אותי כשאני כותב את תשובותיי העלובות. לא שמצטער אני על הסגנון או הביטוי הדל, אלא חורה לי שאינן מביעות כלום, אפילו שמץ ממה שאני רוצה לכתוב"-משה דיין, 1937על עבודת הוידאו ״מכתבי אהבה לרות״ \ מאת יונתן וסרמן "מכתבי אהבה לרות" היא עבודת וידאו של האמנית רות פתיר, אמנית וידאו בוגרת בצלאל (2011) וקולומביה (2017). הוידאו הוא סרט אנימציה בן כ-20 דק' המורכב מששה פרקים. כל פרק מבוסס על מכתב אמיתי של משה דיין לאשתו רות ומבוצע כמונולוג. כל פרק מדובב ע"י אחד מחבריה לשעבר של רות (כל פרק מוקדש וקרוי על שם המקריא). הרעיון לעבודה נולד כאשר רות נתקלה בספר"מכתבי אהבה - משה דיין", והוקסמה מהמכתבים. המכתבים מרגשים ומלאי תשוקה אבל גם מציירים מערכת יחסים אלימה, מלאת רגשות ומורכבת. רות החליטה "לנכס לעצמה את המכ…

הולולנד (2013) - פליטים בארצם

"האם הקוסמופוליטיות הישראלית של שכבת העלית מעידה רק על  רוחב אופקים, הכרה בשוויון של כל בני-האדם והזדהות עם אינטרסים כלל-אנושיים עד כדי נכונות לעזור לכל סובל בן כל עם,  או  שמא גם על שאיפה להשתחרר ממחויבות? ומה היא אומרת לגבי סיכויי ההישרדות של ישראל? האם דיבור בעברית ומגורי קבע בארץ מספיקים כדי ליצור הרגשת שייכות ומחויבות לְמה שהציונות מוסיפה לדרוש מהאדם הישראלי? לדעתי, הפיתרון לשאלות המדאיגות האלה הוא  מיזוג הרמוני בין קוסמופוליטיות נאורה וליברלית עם פטריוטיות ישראלית ויהודית.  את המיזוג הזה עלינו לזהות, לעודד, וליצור יותר משעשינו עד כה."
מתוך עידן הציונות, יהודה ריינהרץ ויעקב הריס


הסרט הולולנד של אורי ומיכל קרנות עוסק בפליטות. אך סוג אחר מזה של משבר הפליטים העכשווי.



מחשבה: בני הזוג הם פליטים, סחופים המגיעים למדינה זרה. אלא שמי שמכיר את היוצרים ואת הנושאים שהם עוסקים בהם יזהה שהפליטות הזו היא פליטות של אדם בארצו וממורשתו. הרמיזות לארץ ישראל, מדינת ישראל והדת היהודית הן אמנם רמוזות אך נוכחות.
הדמויות בסרט חוות ניכור הולך וגובר למקום המוזר שהן הגיעו אליו. כמו שאפרים סידון מתא…

להבין קומיקס - בעברית!

להבין קומיקס (בסטימצקי ובשאר החנויות אבל אם אתם חברי הבלוג אולי תקבלו עותק חינם)
סקוט מקלאוד כתב את אחד הספרים החשובים והבהירים ביותר שנוגעים לסטוריטלינג: "להבין קומיקס" שיצא עכשיו בעברית. מקלאוד אמנם התמקד במדיום הקרוב אליו, הקומיקס, אבל דרך המבט המעמיק שלו הוא נוגע בתחומים רבים נוספים והוא רלוונטי לכל יוצר בתחומי האמנויות של סיפור ויזואלי.
טכניקת הכתיבה שלו: לדבר *על* קומיקס *בעזרת* קומיקס. זהו ספר עיון ויזואלי שמאיר את התהליך של יצירת קומיקס ומדגים את הרעיונות שלו בצורה בהירה ועם זאת מעמיקה, ממש כפי שמקלאוד תופס את המדיום אותו בא להציג: אמנות ולא מדיום שטחי.

הנושאים שבהם הוא נוגע הם רבים והכל נעשה בעזרת דמות קומיקס שמסבירה את הרעיונות השונים בזמן שהם מקבלים נוכחות ויזואלית בקומיקס עצמו. הנושאים ודרך הצגתם הפכו לכלי הוראה שימושי למרצי אנימציה וסיפור ואני אחלוק אתכם כמה נקודות שעולות בספריו שאני משתמש בהן בהוראת אנימציה וביצירה:
זמן מקלאוד מסביר מה המשמעות של זמן בקומיקס. לקומיקס אין "זמן" במובן הפשוט, אפשר לקרוא מהר או לאט, להתעכב על פרטים או לרוץ הלאה. מסיבה זו ה…

הפסטיבל הראשון שלי: סיכום פסטיבל קרדיף

הפסטיבל הראשון שלי אני ואלון רותם יצרנו את הסרט הקצר "ניגון" שנה שעברה עם צוות נהדר. הסרט השתתף בכ-35 פסטיבלים עד עכשיו, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. קיוויתי שהוא יתקבל לשטוטגרט\אננסי\זגרב אך הוא לא התקבל אליהם וכשהבנתי שההזדמנויות לטייל איתו בעולם מצטמצמות, קיבלתי את המייל מפסטיבל קרדיף בווילס עם הזמנה להגיע.
ההזמנה היתה מאוד נעימה וחביבה ומשהו בי התחיל לדגדג ולומר "כן" למרות שמעולם לא שמעתי על הפסטיבל קודם לכן. ההצעה לקחת חלק בפאנל שאלות ותשובות עם בן מיטשל מהבלוג המצויין SKWIGLY חיזקה את הרצון להגיע יחד עם סקירת התוכנית של הפסטיבל. תוכנית זו כללה בין השאר פאנלים ושיחות עם יוצרי "אי הכלבים" "אארדמן" וCartoon Saloon האחראים על "שיר הים"ו"המפרנסת". אני טיפוס אימפולסיבי קצת ולמרות שאני לא אוהב להוציא כך סתם מאות דולרים ושמעולם לא טסתי לבדי וזהו הפסטיבל הראשון אליו הלכתי מחוץ לישראל לא בררתי יותר מדי עליו. בדיעבד הסתבר לי שזו שנתו הראשונה של הפסטיבל(!) המחודש לאחר שהיה בתרדמת עד שזכה לנשיקת התעוררות של כמה אנשים מקסימים. במבט …

בחזרה לירח: מחווה של גוגל לז'ורז' מלייס

שיתוף פעולה בין גוגל ספוטלייט וסטודיו נקסוס הוליד מחוות אנימציה לאמן האפקטים הצרפתי והחלוץ הקולנועי ז'ורז' מלייס, שיצר את היצירה המוכרת "המסע אל הירח".
מומלץ לצפיה באמצעות האפליקציה:GOOGLE SPOTLIGHT



על תהליך העבודה:


לפני מספר שנים מרטין סקורסזה עשה מחווה למלייס עם סרטו "הוגו" עליו כתבתי פה: על "הוגו"