דלג לתוכן הראשי

צח כהן, גיפים ולופים

צח כהן סיים את שנקר ב2010. יש לו בלוג גיפים מגניב וסרט גמר יפה.
זה הבלוג שלו http://yegit.tumblr.com/
זה סרט הגמר שלו:
וזה מה שיש לו לומר אחרי שניסיתי לברר מה מאפיין את האנימציה בשנקר (נכון ללפני יותר מחצי שנה, מצטער שלקח לי זמן לפרסם):
"טוב - בנוגע לאנימציה בשנקר באופן כללי, צריך לציין שזה לא מחלקה לאנימציה או אפילו מסלול אנימציה בתוך לימודי תקשורת חזותית, אלא תת-התמחות בתוך המסלול לאיור, כך שמי שבאמת מחובר לזה (כמו שאני הייתי) צריך ללמוד ולהתעסק בזה כמה שיותר גם באופן עצמאי, או למצוא דרך לעשות פרוייקטים אנימטיביים לקורסים שלא בהכרח נועדו לכך מלכתחילה. אז מצד אחד אנחנו מקבלים פחות שעות לימוד באנימציה מסטודנטים לאנימציה פרופר, אבל מצד שני יש לנו הרבה יותר רקע ונסיון באיור, עיצוב לאנימציה וכו'.
במחזור שלי היו שלושה סטודנטים (כולל אותי) שהיו גם אנימטורים טובים ומוכוונים לזה, מה שיצר סביבה די מדרבנת לשלושתנו בזה, אבל יש מחזורים באיור שהאנימציה בהם חלשה עד כמעט לא קיימת.
בכל מקרה, בנוגע לפרוייקט - אנחנו עובדים כל אחד בנפרד על פרוייקט משלו. הפרוייקט הוא כביכול שנתי, אבל בסמסטר הראשון מתעסקים בעיקר באישור תסריטים, מחקר ואולי קצת עיצוב, כך שמרבית העבודה נעשית בסמסטר אחד.
הרעיון מאחורי הפרוייקט שלי היה לנסות לגשר בין המדיום האנימטיבי לעולם הקריקטורה, כך שעיקר העניין שלי היה בעיצוב דמויות הפוליטיקאים, הגחכה והגזמה שלהם. ניסיתי ליצור ערך מוסף לאמירה סאטירית על ידי הדגשה של שפת גוף, הנהגות ויצירת כוריאוגרפיה לצלילי הפסקול הקלאסי (צ'ייקובסקי וביזט) שבחרתי.
בסופו של דבר רציתי ליצור אמירה סאטירית שיכולה לתפקד כמשל כללי, על-זמני ולא כקריקטורה על ארוע או אדם ספציפי. מהפידבקים שקיבלתי אח"כ מכל מני אנימטורים וצופים בעולם ראיתי שאנשים הצליחו תמיד למצוא דמויות שהם זיהו או שייכו לעולם הפוליטיקה והחברה המקומית שלהם, כך שאני מעריך שבפן הזה הצלחתי להגשים את המטרה.
כיום אני אנימטור ומאייר פרילאנסר ועובד על פרוייקטים מסחריים שונים במקביל לפרוייקטים אישיים, כמו בלוג הגיפים המונפשים ששלחתי לך. עבדתי כחצי שנה כאנימטור ומאייר בערוץ BFTV שמייצר תוכן לילדים שמשודר בעיקר בארה"ב, סין ועוד כמה ארצות (לא כולל ישראל, עד כמה שידוע לי).
אם דיברנו על פרוייקט הגמר - בשבוע הבא אני טס לגיאורגיה כדי להעביר שם כיתת-אמן ולהשתתף כשופט  בפסטיבל האנימציה TOFUZI, שבו זכיתי בשנה שעברה עם פרוייקט הגמר שלי, כך שצפוי להיות מעניין.
שני המאיירים/אנימטורים הנוספים מהמחזור שלי הם טניה גרישקו (פרוייקט הגמר - חיי כלב), שאם אינני טועה עבדה עם יאיר קדר על אנימציה ואיור לסרט ביוגרפי על לאה גולדברג, ובפעם האחרונה שדיברתי איתה עבדה על איזשהו פרוייקט כלשהו באיור, ואורי טור (פרוייקט הגמר Animal Collective - Lion In A Comma), שעבד ואייר ב'מעריב', הספיק כבר לעשות קליפ בלתי-רשמי נוסף לAnimal Collective ובימים אלו עובד על קליפ חדש."


עבודה מבלוג הגיפים הנהדר שלו:

עוד פרויקט שלו: א-ב של מפלצות מיתולוגיות

וזה משהו אחר: אפרופו לופים וגיפים. זה מתוך אתר שנקרא לופ דה לופ שבו יש תחרות על פי נושא של אנימציות לופים:

מדריך: איך לעשות גיף בפלאש.

וזה דוקומנטרי קצר על ההתפתחות האמנותית של הגיף. הלא הוא סיומת קובץ GIF לתמונה זזה. תהנו. סרט חמוד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …