דלג לתוכן הראשי

צח כהן, גיפים ולופים

צח כהן סיים את שנקר ב2010. יש לו בלוג גיפים מגניב וסרט גמר יפה.
זה הבלוג שלו http://yegit.tumblr.com/
זה סרט הגמר שלו:
וזה מה שיש לו לומר אחרי שניסיתי לברר מה מאפיין את האנימציה בשנקר (נכון ללפני יותר מחצי שנה, מצטער שלקח לי זמן לפרסם):
"טוב - בנוגע לאנימציה בשנקר באופן כללי, צריך לציין שזה לא מחלקה לאנימציה או אפילו מסלול אנימציה בתוך לימודי תקשורת חזותית, אלא תת-התמחות בתוך המסלול לאיור, כך שמי שבאמת מחובר לזה (כמו שאני הייתי) צריך ללמוד ולהתעסק בזה כמה שיותר גם באופן עצמאי, או למצוא דרך לעשות פרוייקטים אנימטיביים לקורסים שלא בהכרח נועדו לכך מלכתחילה. אז מצד אחד אנחנו מקבלים פחות שעות לימוד באנימציה מסטודנטים לאנימציה פרופר, אבל מצד שני יש לנו הרבה יותר רקע ונסיון באיור, עיצוב לאנימציה וכו'.
במחזור שלי היו שלושה סטודנטים (כולל אותי) שהיו גם אנימטורים טובים ומוכוונים לזה, מה שיצר סביבה די מדרבנת לשלושתנו בזה, אבל יש מחזורים באיור שהאנימציה בהם חלשה עד כמעט לא קיימת.
בכל מקרה, בנוגע לפרוייקט - אנחנו עובדים כל אחד בנפרד על פרוייקט משלו. הפרוייקט הוא כביכול שנתי, אבל בסמסטר הראשון מתעסקים בעיקר באישור תסריטים, מחקר ואולי קצת עיצוב, כך שמרבית העבודה נעשית בסמסטר אחד.
הרעיון מאחורי הפרוייקט שלי היה לנסות לגשר בין המדיום האנימטיבי לעולם הקריקטורה, כך שעיקר העניין שלי היה בעיצוב דמויות הפוליטיקאים, הגחכה והגזמה שלהם. ניסיתי ליצור ערך מוסף לאמירה סאטירית על ידי הדגשה של שפת גוף, הנהגות ויצירת כוריאוגרפיה לצלילי הפסקול הקלאסי (צ'ייקובסקי וביזט) שבחרתי.
בסופו של דבר רציתי ליצור אמירה סאטירית שיכולה לתפקד כמשל כללי, על-זמני ולא כקריקטורה על ארוע או אדם ספציפי. מהפידבקים שקיבלתי אח"כ מכל מני אנימטורים וצופים בעולם ראיתי שאנשים הצליחו תמיד למצוא דמויות שהם זיהו או שייכו לעולם הפוליטיקה והחברה המקומית שלהם, כך שאני מעריך שבפן הזה הצלחתי להגשים את המטרה.
כיום אני אנימטור ומאייר פרילאנסר ועובד על פרוייקטים מסחריים שונים במקביל לפרוייקטים אישיים, כמו בלוג הגיפים המונפשים ששלחתי לך. עבדתי כחצי שנה כאנימטור ומאייר בערוץ BFTV שמייצר תוכן לילדים שמשודר בעיקר בארה"ב, סין ועוד כמה ארצות (לא כולל ישראל, עד כמה שידוע לי).
אם דיברנו על פרוייקט הגמר - בשבוע הבא אני טס לגיאורגיה כדי להעביר שם כיתת-אמן ולהשתתף כשופט  בפסטיבל האנימציה TOFUZI, שבו זכיתי בשנה שעברה עם פרוייקט הגמר שלי, כך שצפוי להיות מעניין.
שני המאיירים/אנימטורים הנוספים מהמחזור שלי הם טניה גרישקו (פרוייקט הגמר - חיי כלב), שאם אינני טועה עבדה עם יאיר קדר על אנימציה ואיור לסרט ביוגרפי על לאה גולדברג, ובפעם האחרונה שדיברתי איתה עבדה על איזשהו פרוייקט כלשהו באיור, ואורי טור (פרוייקט הגמר Animal Collective - Lion In A Comma), שעבד ואייר ב'מעריב', הספיק כבר לעשות קליפ בלתי-רשמי נוסף לAnimal Collective ובימים אלו עובד על קליפ חדש."


עבודה מבלוג הגיפים הנהדר שלו:

עוד פרויקט שלו: א-ב של מפלצות מיתולוגיות

וזה משהו אחר: אפרופו לופים וגיפים. זה מתוך אתר שנקרא לופ דה לופ שבו יש תחרות על פי נושא של אנימציות לופים:

מדריך: איך לעשות גיף בפלאש.

וזה דוקומנטרי קצר על ההתפתחות האמנותית של הגיף. הלא הוא סיומת קובץ GIF לתמונה זזה. תהנו. סרט חמוד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):