דלג לתוכן הראשי

קולנוע דרום- סרטי גמר באנימציה של ספיר

לראשונה בתולדותיה מחלקת האנימציה בספיר מציגה יבול של שישה סרטי גמר חדשים, מתוכם חמישה(!) בסטופמושן.
הסרטים יוצגו בפסטיבל קולנוע דרום בהקרנה מיוחדת (יום ראשון 10.6 בבוקר) ובין השאר יוצגו גם סטים של ההפקות השונות.
אתמול (יום שלישי) הוזמנתי לצפות בסרטי הגמר והם היו מאוד מפתיעים. הרמה הטכנית\הפקתית\אנימטיבית שלהם אמנם שונה האחד מהשני; אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, עושים משהו שאני לא רואה בתדירות גבוהה בבצלאל: הם מרגשים. לא ברור איך זה קרה שיש אופי כל כך מובהק לסרטים. התחושה האישית שלי היא שזה נובע מגישה של "קולנוע" ופחות גישה של "אנימציה". האנימציה בסרטים האלה לא נועדה לתצוגת תכלית של יכולות אלא לשרת סיפור קולנועי. האנימציה כמדיום, ולא כמהות.
אני מאוד מזדהה עם הגישה של האנימציה כ"מהות", אבל הגישה השניה, מוציאה תוצרים עוצמתיים יותר. אלה לא סרטים לאנימטורים אלא לקהל. וזה משהו שאני לוקח איתי משם.
אז כדאי לכם ללכת לראות, אחרת תאלצו לחכות שהסרטים יעלו לרשת. בינתיים, תסתפקו בכמה טריילרים לסרטים:

ניושה. סרט שמבוסס על עדות מתקופת השואה. סרטן של יעל דקל ולירן קפל.


עוד על ניושה פה. ופה.
(עוד בפנים)

ארנבונים. סרטו של עופר בכור. סרטון תאטרלי מאוד. מחזה לשתי דמויות המתמודדות עם ה...קיום.


גדי בחלב אימו, הסרט הקומי מהשישה, מספר על יום בחייו של חיים, מלאך המוות ויחסיו המורכבים עם אימו. סרטם של עדיאל כהן, רועי לוי, דרור שיפמן, ערן אברמוביץ





חוטים.של ליאור גולן וטל ארביב. הוא סרט תלת מפתיע. גם בגלל רמת ההפקה הלא צפויה (תמיד אני מנמיך ציפיות מרמת הפקה של סרטי תלת של סטודנטים) וגם בגלל התוכן. כן, מהטריילר זה נראה מאוד "צעצוע של סיפור" אבל זה לא. זה מושך בחוטים אחרים לגמרי.




לואיסיטו אנדרנלינה. של עמנואל לב. על ילד ודג (עשה לי צמרמורת בסוף)



בפה פעור ואזניים עצומות של תום מדר ואם־לי נוי הוא סרט מדהים. אין לי טריילר שלו ואני רק מחכה שהוא יגיע לרשת. סרט ארווווווווווווווווווך של איזה רבע שעה בסטופמושן ודג בקלאסית. נהדר.



ביקשתי קצת מידע על המסלול לאנימציה בספיר מאחד הבוגרים הטריים, ערן אברמוביץ:

"מסלול האנימציה בספיר התחיל להיות מסלול עצמאי בתוך המחלקה לאומנויות הקול והמסך בספיר לפני 6 שנים בערך.
משנה לשנה גדל מספר הסטודנטים ובשלוש שנים האחרונות אנחנו עומדים על כמות של +/- 20 סטודנטים למחזור.
אנחנו לגמרי מרגישים ברמה הגבוהה ביותר של אנימציה בארץ, וסרטים שלנו מוקרנים בפסטיבלים בארץ ובעולם כבר כמה שנים.

רשימה (חלקית) של המרצים שלנו:
ראש המסלול - עד לפני שנה זו הייתה יעל ענבר, והחל מהשנה זה באופן רשמי ריקרדו (הוא גם ראש התמחות סטופ).
אריאל בלינקו (ראש התמחות קלאסית), ערן לזר (ראש התמחות תלת), מיכאל פאוסט, דויד ניפו גלעד בכר, גלי אדלבאום, אלון פוירשטיין, טל גדון, ג'י פי ווין, צחי פרבר, אדיק מיטגרץ ועוד ועוד...

הלימודים נוגעים בכל תחומי וסוגי האנימציה, כשבשנה ב' הסטודנטים בוחרים מסלול להתנסות בו בהפקה (בין קלאסית לסטופ) ובשנה ג' בוחרים התמחות (קלאסית, סטופ או תלת).
הלימודים אינטנסיביים מאד (4 שנים - שנה רביעית מוקדשת להשלמות של הלימודים התיאורטיים ולעבודה על סרט הגמר) ומשלבים בתוכם את כל תחום האנימציה (ע"י מרצים מהמסלול) ואת כל תחום התיאוריה של הקולנוע (ע"י המרצים של המחלקה).

מעבר לעבודות של הקורסים השונים, בכל שנה יש לנו סדנת אומן מרוכזת שבה נוצרים סרטים בשבוע - הסרטים הללו מוקרנים גם הם בפסטיבל קולנוע דרום (לדוגמא - לפני שנתיים היתה לנו סדנא עם גיל אלקבץ, ובשנה שעברה סדנה עם אוסי וולד ואפרת רובין.
השנה (למעשה ממש השבוע) יש סדנא עם אדם ביזנסקי - הסרטים שיוצרו בסדנא הזו אמורים להיות מוקרנים בערב מיוחד בשבוע הבא (יום ראשון 3/6, באולם הקולנוע החדש של מכללת ספיר)
וגם בתערוכת האנימציה בפסטיבל.
המסלול התמסד תו"כ תנועה, ובגלל זה לא ממש הגיעו לעולם סרטי גמר עד היום.
השנה סוף סוף יהיו בוגרים (אני ביניהם) שיסיימו סרטי גמר.
מרביתם סרטי סטופ (כי המחזור שמסיים השנה ברובו היה בהתמחות של ריקרדו), אבל יש גם סרט מושלב קלאסית וסטופ (ניושה) וגם סרט תלת (חוטים).
בשנה הבאה (בתקווה שהחבר'ה יעמדו בלו"ז) צפויים להיות בנוסף גם סרטים באנימציה קלאסית, וגם סרטים בטכניקות משולבות של סטופ.
 
פרטים נוספים לגבי הפסטיבל והתערוכה:
בתערוכה יוצגו סטים מסרטי הגמר + עבודות קומיקס, עיצוב וציור של הסטודנטים במסלול.
בתערוכה יוקרנו ברצף סרטים ותרגילים של סטודנטים מהסלול ומדי יום יוקרנו ברצף סרטי הגמר (עבור מי שלא הצליח להגיע להקרנת הבכורה).
זה מה שרשום על התעורה באתר של הפסטיבל:
מתחם מסלול אנימציה – מאחורי הקלעים

במתחם תוצג תערוכת בוגרי מסלול אנימציה של המחלקה לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר: תפאורות מיניאטוריות, בובות ותמונות הממחישות את התהליך המורכב של יצירת סרט אנימציה, מקבץ סרטים מצטיינים מהשנים האחרונות ומבחר עבודות אמנות, קומיקס ועיצוב מתוצרת המסלול. בנוסף יתקיימו במתחם מפגשים ושיחות עם יוצרי הסרטים.

ראשון-חמישי 10-14.6 , מתחם הפסטיבל
סדר ההקרנות בפסטיבל - ההקרנות יהיו ביום ראשון, 10/6, החל מהשעה 10:00 באולם 2 של סינימטק שדרות. הכניסה היא ללא תשלום, אך המקומות מוגבלים (הקודם זוכה):

תוכנית בוגרים 2: אנימציה
חוטים - ליאור גולן, טל ארביב
ארנבונים - עופר בכור / בפהפעור ובאוזניים עצומותפעור ובאוזניים עצומות - תום
מדר, אם־לי נוי / גדי בחלבאמואמו - עדיאל כהן, רועי לוי,
דרור שיפמן, ערן אברמוביץ /
לואיסיטו אדרנלינה - עמנואל
לב / ניושה - יעל דקל, לירן
קפל / הקרנות בכורה בנוכחות
הבמאים"

תזכורות למסיימי פרויקטי הגמר: צירפתי כמה לינקים שעוסקים בהפצת הסרטים ברשת. יש פסטיבלים שלא מקרינים סרטים שנמצאים ברשת ויש כאלה שכן.
-------------------------------------
עדכון: כ400 אנשים נכנסו לפוסט הזה בזמן די קצר (שלושה ימים). אני רוצה להאמין שזה לא רק חברים ומשפחה של בוגרי ספיר אלא רצון אמיתי להעשרה של העיסוק באנימציה. במילים אחרות: תחרות בריאה עם בצלאל. קנאת אנימטורים תרבה חכמה. אני מקווה.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…