דלג לתוכן הראשי

אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.





נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות.
גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:

From Fantasia 2000
-MJR
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד.
מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)
הצוות המצומצם של מיקי עבר הרבה גלגולים: הם היו בתוך אגדות ובספרות קלאסית, הם היו בתאטרון ובפרברים ובעולם משלהם. אבל כששמים אותם בעולם הרגיל מתגלה משהו מוזר: נראה שזה טבעי רק לגופי.
דונלד, לדוגמה, נודד בעולם וחוטף מכות, הוא גם תמיד יהיה "דוד דונלד" ולא אבא. מיקי לא מסוגל בכלל להיות בזוגיות. הוא המחזר ולא הבעל. ואם כבר יש לו ילדים אז הם המון יתומים (רק האל יודע למה). אבל גופי התמסד. לגופי יש ילד. 
איך זה קרה?
זו שאלה פילוסופית כי למעשה אין גופי אחד. אלא שניים.
לא הצלחתי לחקור את זה עד הסוף אבל נראה שגופי נושא איתו ביוגרפיה שמעולם לא נכתבה.
בואו נראה את הסרט הזה:



מיהו הגיבור? לכאורה, זהו גופי. אבל מבנה הפנים שלו שונה, הקול שלו שונה ובכלל, האישיות שלו שונה. מה גם שכל ה"אנשים" שסביבו נראים בדיוק כמותו. אבל שימו לב מה קורה לו כשהאישיות שלו משתנה, הפה מתרחב מעט ומתחיל להזכיר את "גופי" המוכר. על פי וויקפדיה, הדמות הזו נקראת "ג'ורג' גיף" והיא סוג של וריאציה שדיסני הגה על גופי. ועדיין הפתיחים לסרטים מציגים אותו כ"גופי".
רוב סרטי גופי מציגים אותו כגופי המשוגע אבל כמה מהם הם סרטי קצה. הם סרטים שמראים את ההליכה שלו על הקו הדק שבין שפיות ושגעון. ואולי בייחוד אלה:
גופי המורה ב"מורים הם בני אדם":

גופי האב, ב"היום של אבא"


כלומר, גופי מתנהג פה כמישהו שהוא בין הגופי המוכר לגופי הגנרי, ה"אדם" הרגיל מהרחוב.
נראה שהסרטים האלה (ועוד רבים למעשה) לא רק מראים לנו איך גופי היה מתמודד עם המציאות האנושית המוכרת אלא שמציאות זו עצמה העבירה אותו על דעתו והפכה אותו לגופי המוכר. אלה לא סרטים שבהם גופי הוא דמות בכלל, אלא גופי הוא כל אחד! ואז לאט לאט השיגעון הזה, שנובע מהנסיון להיות נורמלי ומתפקד, הופך אותו לדמות ספציפית, לגופי המשוגע.
אבל בעצם, גופי שם מראה מול כולנו, כי הוא הדמות היחידה מהקאסט שיכולה להמשיך להתקיים ולהצחיק גם בעוד מאה שנה. הוא תמיד יהיה המשוגע שמציב מראה בפני מי שחושב שהוא "נורמלי". החיים המודרניים הם משוגעים. להיות אבא, מורה, נהג, לעשות דיאטה, להצטנן, להתחבר לכבלים, כל הדברים האלה הם לא שפויים. כי ברגע שהאדם חי חיים מודרנים הוא מכניס את השיגעון לחייו. דבר לא נשאר בגדר מובן מאליו ופשוט יותר.

לכן, עצוב לי מעט שרוג'ר ראביט אמר על גופי: "אף אחד לא חוטף מכות כמו גופי". כי גופי הוא סמל למישהו שחוטף וחוטף ותמיד עומד על הרגליים. המאבק שלו בקיום היומיומי הוא על גבול הסיזיפי. והעובדה שלפי דיסני, גופי הוא בעצם אנחנו, אומרת משהו על הקיום שלנו, קיום של אנשים שמנסים להיות נורמליים ומשתגעים בדרך.
אבל ניתן לומר אולי, וזו פרשנות כבר רחוקה, שגופי התייצב בסוף. הסדרה GOOF TROOP והסרטים שבאו אחריה הציגו גופי אנושי, פרברי ומשוגע. כלומר, נראה שבסוף הוא למד לתעל את השיגעון שלו למקום "יציב". ואולי זה המתח בינו לבין הבן שלו מקס. גופי משוגע בעוד מקס מנסה להיות קול, כלומר, להיות אחד מכולם. להיות נורמלי.
בהצלחה לו.
___________________
באותו נושא:
הסרט "על כלבים וגנבים" (101 Dalmatians) של דיסני, נפתח בסצינה היפהפיה הזו, המקשרת בין בני אדם לכלבים שלהם. את פירוק האנימציה ששמתי אחר כך לקחתי מהבלוג הנפלא של מייקל ספורן:



הפוסט המלא שלו  עם שאר הדמויות: פה.


זה טריילר לסרט על חברות בין ישיש הומוסקסואל לכלבה שלו, טוליפ.

חלק אחד מסדרה על הMAKING OF:

ראיון עם היוצרים (עברית) ב"הארץ"
וזה סרט בסגנון דומה ועם תוכן דומה: חיים דוממים עם כלבים מצוירים:
Thumbnail

וזה סרטה הנהדר של טניה גרישקו, שנקר, חיי כלב:

וכמובן, ישנו הסרט הנהדר יללה  של נטלי בטלהיים ושרון מיכאלי שעליו כתבתי בפוסט הזה.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: