דלג לתוכן הראשי

אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.





נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות.
גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:

From Fantasia 2000
-MJR
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד.
מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)
הצוות המצומצם של מיקי עבר הרבה גלגולים: הם היו בתוך אגדות ובספרות קלאסית, הם היו בתאטרון ובפרברים ובעולם משלהם. אבל כששמים אותם בעולם הרגיל מתגלה משהו מוזר: נראה שזה טבעי רק לגופי.
דונלד, לדוגמה, נודד בעולם וחוטף מכות, הוא גם תמיד יהיה "דוד דונלד" ולא אבא. מיקי לא מסוגל בכלל להיות בזוגיות. הוא המחזר ולא הבעל. ואם כבר יש לו ילדים אז הם המון יתומים (רק האל יודע למה). אבל גופי התמסד. לגופי יש ילד. 
איך זה קרה?
זו שאלה פילוסופית כי למעשה אין גופי אחד. אלא שניים.
לא הצלחתי לחקור את זה עד הסוף אבל נראה שגופי נושא איתו ביוגרפיה שמעולם לא נכתבה.
בואו נראה את הסרט הזה:



מיהו הגיבור? לכאורה, זהו גופי. אבל מבנה הפנים שלו שונה, הקול שלו שונה ובכלל, האישיות שלו שונה. מה גם שכל ה"אנשים" שסביבו נראים בדיוק כמותו. אבל שימו לב מה קורה לו כשהאישיות שלו משתנה, הפה מתרחב מעט ומתחיל להזכיר את "גופי" המוכר. על פי וויקפדיה, הדמות הזו נקראת "ג'ורג' גיף" והיא סוג של וריאציה שדיסני הגה על גופי. ועדיין הפתיחים לסרטים מציגים אותו כ"גופי".
רוב סרטי גופי מציגים אותו כגופי המשוגע אבל כמה מהם הם סרטי קצה. הם סרטים שמראים את ההליכה שלו על הקו הדק שבין שפיות ושגעון. ואולי בייחוד אלה:
גופי המורה ב"מורים הם בני אדם":

גופי האב, ב"היום של אבא"


כלומר, גופי מתנהג פה כמישהו שהוא בין הגופי המוכר לגופי הגנרי, ה"אדם" הרגיל מהרחוב.
נראה שהסרטים האלה (ועוד רבים למעשה) לא רק מראים לנו איך גופי היה מתמודד עם המציאות האנושית המוכרת אלא שמציאות זו עצמה העבירה אותו על דעתו והפכה אותו לגופי המוכר. אלה לא סרטים שבהם גופי הוא דמות בכלל, אלא גופי הוא כל אחד! ואז לאט לאט השיגעון הזה, שנובע מהנסיון להיות נורמלי ומתפקד, הופך אותו לדמות ספציפית, לגופי המשוגע.
אבל בעצם, גופי שם מראה מול כולנו, כי הוא הדמות היחידה מהקאסט שיכולה להמשיך להתקיים ולהצחיק גם בעוד מאה שנה. הוא תמיד יהיה המשוגע שמציב מראה בפני מי שחושב שהוא "נורמלי". החיים המודרניים הם משוגעים. להיות אבא, מורה, נהג, לעשות דיאטה, להצטנן, להתחבר לכבלים, כל הדברים האלה הם לא שפויים. כי ברגע שהאדם חי חיים מודרנים הוא מכניס את השיגעון לחייו. דבר לא נשאר בגדר מובן מאליו ופשוט יותר.

לכן, עצוב לי מעט שרוג'ר ראביט אמר על גופי: "אף אחד לא חוטף מכות כמו גופי". כי גופי הוא סמל למישהו שחוטף וחוטף ותמיד עומד על הרגליים. המאבק שלו בקיום היומיומי הוא על גבול הסיזיפי. והעובדה שלפי דיסני, גופי הוא בעצם אנחנו, אומרת משהו על הקיום שלנו, קיום של אנשים שמנסים להיות נורמליים ומשתגעים בדרך.
אבל ניתן לומר אולי, וזו פרשנות כבר רחוקה, שגופי התייצב בסוף. הסדרה GOOF TROOP והסרטים שבאו אחריה הציגו גופי אנושי, פרברי ומשוגע. כלומר, נראה שבסוף הוא למד לתעל את השיגעון שלו למקום "יציב". ואולי זה המתח בינו לבין הבן שלו מקס. גופי משוגע בעוד מקס מנסה להיות קול, כלומר, להיות אחד מכולם. להיות נורמלי.
בהצלחה לו.
___________________
באותו נושא:
הסרט "על כלבים וגנבים" (101 Dalmatians) של דיסני, נפתח בסצינה היפהפיה הזו, המקשרת בין בני אדם לכלבים שלהם. את פירוק האנימציה ששמתי אחר כך לקחתי מהבלוג הנפלא של מייקל ספורן:



הפוסט המלא שלו  עם שאר הדמויות: פה.


זה טריילר לסרט על חברות בין ישיש הומוסקסואל לכלבה שלו, טוליפ.

חלק אחד מסדרה על הMAKING OF:

ראיון עם היוצרים (עברית) ב"הארץ"
וזה סרט בסגנון דומה ועם תוכן דומה: חיים דוממים עם כלבים מצוירים:
Thumbnail

וזה סרטה הנהדר של טניה גרישקו, שנקר, חיי כלב:

וכמובן, ישנו הסרט הנהדר יללה  של נטלי בטלהיים ושרון מיכאלי שעליו כתבתי בפוסט הזה.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קליפ חדש בבימוי יוני גודמן CHANGING

יוני גודמן, מבכירי האנימטורים בארץ שאחראי לבימוי האנימציה של "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים" יצר קליפ אנימציה חדש לזמרת עדינה אבן-זוהר בשם "Changing". ביקשתי ממנו לחלוק את תהליכי העבודה על הסרט ובנדיבותו: הם מוצגים כאן.



יוני גודמן מספר על תהליכי העבודה שלו על הקליפ ולאחר מכן תמצאו עיצובים ומחקר של מעיין שנער שאחראית על הארט. על האנימציה: יוני גודמן וספי גייגו.

"עדינה אבן-זהר (Adina-E) הזמרת, לואי להב ואשר ביטנסקי פנו אלי עם השיר ופחות או יותר נתנו לי יד חופשית, שזה תמיד תענוג- באופן כללי כל שלב הקונספט והתסריט והארט עבר מאוד חלק. התחלתי מהגיטרה בהתחלה, שזה סאונד שתפס אותי ומייד התחבר לי לויז׳ואל של הפרח על הגבעה, שהזרעים שלו עפים ברוח. משם זה איכשהו נבנה מעצמו- המרחק שעוברים, המפגש עם הנערה וכל ענין הבריחה מהבית וזה איכשהו ישב כמו פאזל על השיר. לגבי האנימטיק, באופן עקרוני בתהליך העבודה שלי אין ממש סטוריבורד ואני גם לא מאמין גדול ב״סטוריבורד יפה״- שהציורים בו יפים ומדוייקים. כגישה אני עושה אנימטיק גס וסקיצתי עם הרבה יותר תנועה ומשחק על חשבון הזמן של צ…

אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת:


LA CHINE A L'HONNEUR » פתיחי אנסי 2017

הפתיחים לפסטיבל אנסי השנה עסקו בסין וכמדי שנה הפם נוצרו על ידי סטודנטים מגובלינס, בית הספר הצרפתי לאנימציה. אחד היפים שבהם הוא LA CHINE A L'HONNEUR.


הפתיחים האחרים:

ארט מתוך הטמבלר של היוצרים, סטודנטים בגובלינס:  Camille GuillotJocelyn CharlesJoséphine MeisQuentin Boyer Di Bernardo