דלג לתוכן הראשי

Tap to retry- על שיבושים בין הדיגיטלי לרגשי

סרט הגמר של נטע כהן, תקשורת חזותית בצלאל 2012

הסרט המצוין הזה השאיר אותי ברגשות מעורבים ואני אסביר למה.

הוא מהנה ועשוי נהדר. בייחוד למישהי שזה הנסיון הראשון שלה בסטופמושן (מאיפה האומץ להתעסק עם טכניקה חדשה דווקא בפרויקט גמר?) אבל הסרט משתמש בשפה שמאוד מושפעת מאחד האנימטורים האהובים עליי: דיוויד אוריילי.
דיוויד אוריילי מדבר בשפה של הפרעות דיגיטליות. המוסיקה הצורמת, האפקטים המרצדים הלואו-טק שמערבב עם ההיי-טק מעביר מסרים מורכבים על החיים שלנו במציאות דיגיטלית שהיא גם "נקיה" וסטרילית וגם טורדנית, נוירוטית ולא עקבית. רצופה בשיבושים וקפיצות.
שימוש בשפה של מישהו אחר היא בעייתית לא בגלל הציטוט (זה ממש לא הנקודה) אלא בגלל האותנטיות. אני אתן דוגמה שלא בטוח כמה תתחברו אליה: הרב קוק היה חדשן גדול ופיתח שפה הגותית מאוד אישית שהיה צריך להכיר את הניואנסים שלה. שמעתי מתלמיד שלמד בישיבה שלו שהוא זוכר את היום שאחד התלמידים העז לדבר באותה שפה. השימוש באותן מטבעות לשון היה מטריד מאוד כי עד אז השפה הזו היתה חלק מעולם סגור, אישי ואותנטי, ופתאום הסכר נפרץ והשפה הפכה למטבע סחיר.

כך אני מרגיש כן מול היצירה הבאמת נהדרת הזו.
האם זה אותנטי? או שזה שימוש בשפה חיצונית? האם עולם הדימויים של ההפרעות האלה הוא שפה אישית המשקפת באמת את העולם או שזו מסחטת לייקים (אני צוחק, הרי הסרט רומז לזה בעצמו "84 אנשים אוהבים את זה", "שתף", "פרסם" וכו').
מה דעתכם?

סערה של הפרעות דיגיטליות, מתוך "בבקשה תגיד משהו" ,דיוויד אוריילי
דוגמה קיצונית לשפה של דיוויד אוריילי (כתבתי עליו גם בפוסט הזה):


וטריילר של יוצר אחר שגם הוא מדבר בשפה דומה (איאמנון אונייל, עליו כתבתי גם פה)::

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/