דלג לתוכן הראשי

תפרים - רעות בורץ

זהו סרט הגמר של רעות בורץ מהמחלקה לאנימציה בצלאל (2012). הסרט נעשה גם תודות לניר פילוסוף.











אני מודה שאני פספתי את העניין של התפרים והעובדה שהכנפיים לא קוצצו אלא הוחבאו בתוך הגוף: מעין אקט מרדני פנימי בגיבוי האמא. כששאלתי את רעות על כך זה מה שענתה לי:

"הכנפיים באמת לא מקוצצות, הן חבויות. תפורות פנימה אל תוך הגוף, כדי שלא יראו אותן, אך כפי שאנו רואים בסוף הסרט - הן עדיין שם. רק רוצות לצאת.
פחדתי שיחשבו שהכנפיים הן קלישאה, אבל לא ראיתי את הסרט בלעדיהן. ידעתי שאם יש מוטיב אחד שאני ממש רוצה בסרט וחזר גם בכל השיחות שעשיתי עם חוזרים בשאלה, זה הכנפיים.

עוד משנה ב' בבבצלאל ידעתי שאני רוצה לעשות סרט שידבר על דת ועל חופש. בעיקבות כמה מיקרים שקרו לאנשים בסביבה הקרובה אלי  החלטתי לעשות סרט דווקא על התדרדרות לסמים בעקבות חזרה בשאלה וחוסר קבלה מהמשפחה. כשהתייעצתי עם מרצים בבצלאל השאלה הראשונה הייתה למה באנימציה? חשבתי על זה והבנתי שהם צודקים. אם כבר יש לי כזה מדיום פנטסטי אני צריכה לזרום איתו. קישקשתי במחברת כמה סקיצות וסקיצה אחת ממש משכה אותי - אמא יושבת ותופרת את הגב של הילדה שלה.
מסביב לסקיצה הזו התחלתי לבנות את כל הסיפור, שעבר גילגולים מכאן ועד הונלולו, עד שבסוף שנה ג' סיימתי עם סטוריבורד שלם, עיצובי דמויות והתחלה של אנימטיק. בשלב הזה נכנס לסרט ניר פילוסוף, שעזרתי לו עם סרט הגמר שלו בשנה שעברה. ביחד בנינו את הארט של הרקעים והתחלנו לעבוד על אנימציה. בשלב מסויים, חודשיים לפני הסוף, ראיתי שאין מצב שאנחנו מספיקים לסיים את הסרט כמו שאני רוצה אז צירפתי חברים טובים שעזרו לצבוע.

תוך כדי העבודה על הסרט דיברתי עם המון יוצאים בשאלה וחרדים בעבר ובהווה. דיברתי עם הורים לילדים, עם מתבגרים, עם מבוגרים. לקראת אמצע העבודה על האנימטיק, ושיחה עם ראש המחלקה, הבנתי שהסרט הוא לא רק על הסיפורים האלה שאספתי בדרך, הוא בעצם הסיפור שלי - הקושי שלי להיות מי שאני מול החברה, מול המשפחה, מול המורים.
התגובה שהכי הדהדה בי אחרי ההגשה והביקורות הייתה שהצלחתי להציג את שני צידי המתרס ולהביא מערכת יחסים מאוד עדינה בין האמא לבין הבת.
מה שעוד היה מעניין בביקורות ועכשיו גם בהפצת הסרט, זה לראות איך כל אחד מפרש את הסרט בצורה אחרת ומזדהה עם הילדה ממקום אחר.
היו כאלה שראו בזה חוויה של חוסר יכולת לשחרר אהוב מת, היו כאלה שהזדהו עם הילדה בגלל נטיות מיניות שונות וההרגשה שהם לא יכלו להיות עצמם בחברה שלהם, היו כאלה שדווקא ראו בזה חיבור לדת אבל לנצרות או איסלאם.

בסופו של דבר, אני אישית כבר לא יכולה להסתכל על הסרט, אחרי כל כך הרבה זמן עבודה עליו, אבל הפידבקים החיוביים והמרגשים גורמים לי להבין למה עשיתי אותו. ואני רק מקווה שכשהבן שלי (בן ה4 וחצי) יגדל, יהיו לי הכוחות לתת לו לבחור את הכיוון שלו ולעשות את הבחירות שמתאימות לו."

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

זה מה שיש לו להציע בגזרת האנימציה:
קודם כל תחרות האנימציה הישראלית הקצרה. שם יוקרן הסרט שלי"ניגון" והוא יתמודד מול סרט של שתי סטודנטיות מצוינות שלי במנשר: אלה טבוריסקי ועינת נגר שיצרו את סרט הגמר "קרגו". עוד יוקרנו שם "רה-אורגניזציה של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד, "תאים רדומים – Compartments בבימוי דניאלה קופלר ואולי סייס ועוד.מוזמנים להגיע. יום שלישי בבוקר.
לינק: תחרות אנימציה ישראלית קצרה

הטריילר לסרט שלי. עוד עליו פה: https://sites.google.com/view/niggunshortfilm

הכרזה של "קרגו", מנשר 2017:

מיד לאחר התחרות הישראלית יוקרן גם הסרט החדש! הישראלי! באנימציה קלאסית! של חנן קמינסקי "אגדת שלמה".

זו הקרנת בכורה! אגדת המלך שלמה בחיפה.

שני כנסים על מציאות מדומה:
מציאות מדומה בעיר התחתית וכנס ניומדיה: כנס מציאות מדומה וניומדיה


הסרטים הבאים באורך מלא:לאהוב את וינסנט
זומבילניום


סינדרלה חתולה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

Engloutis, סרט סטודנטים של מארטינז לנה וליאו סושל (2017)

סרטיהם של מארטינז לנה וליאו סושל, שני סטודנטים מדהימים מבית ספר ENSAD בצרפת.

לבלוע. הגולם, היצר והיצירה.

עובדים! ליאו סושל

עיצובים מהבלוג של לנה: http://zigomatyc.tumblr.com/






פורמייר

התנהגות בגיימינג - בין מושן דיזיין ואנימציה

התנהגות - בין מושן דיזיין ואנימציה

מושן דיזיין, בעברית: "עיצוב תנועה" הוא השימוש של מעצבי ברודקסט או אינטרקטיב בתנועה ככלי, כחלק מהחויה העיצובית. השם הזה מתאר איזושהי הפשטה של האנימציה: לא עוד "נפש" אלא "תנועה" לא עוד "רגש", "אשליית חיים" ו"אמינות" אלא עיצוב.
עיצוב הוא פונקציונלי. הוא קודם כל מוצר. בניגוד לטכניקה וסגנון שיש בהם מימד אישי העיצוב פונה החוצה אל המודעות של ההשפעה שיש לדימוי או לחוויה על מי שצורך אותה. כשזה מגיע לאנימציה נוצר פער גדול בין גישת עיצוב תנועה לאנימציה במובנה הקלאסי.
קחו למשל את "12 עקרונות האנימציה" של דיסני. איך הייתם מתארים אותם? אילו דוגמאות הייתם מביאים? שועל שזנבו נשרך אחריו כדי לבטא Draging? העמדת דמויות בחלל כדי לבטא את מצבן הנפשי בStaging? ומה קורה כשאתם מנסים להעביר את זה לעולם עיצוב התנועה? זה מה שקורה:



האם אלו 12 עקרונות האנימציה? לא. זוהי המרה שלהם לעולם משיק. יותר מזה, זוהי הפשטה גסה שחושפת את החולשות של 12 עקרונות האנימציה וזה כתוצאה מההקשר, או יותר נכון מחוסר ההקשר של עקרונות…