דלג לתוכן הראשי

תפרים - רעות בורץ

זהו סרט הגמר של רעות בורץ מהמחלקה לאנימציה בצלאל (2012). הסרט נעשה גם תודות לניר פילוסוף.











אני מודה שאני פספתי את העניין של התפרים והעובדה שהכנפיים לא קוצצו אלא הוחבאו בתוך הגוף: מעין אקט מרדני פנימי בגיבוי האמא. כששאלתי את רעות על כך זה מה שענתה לי:

"הכנפיים באמת לא מקוצצות, הן חבויות. תפורות פנימה אל תוך הגוף, כדי שלא יראו אותן, אך כפי שאנו רואים בסוף הסרט - הן עדיין שם. רק רוצות לצאת.
פחדתי שיחשבו שהכנפיים הן קלישאה, אבל לא ראיתי את הסרט בלעדיהן. ידעתי שאם יש מוטיב אחד שאני ממש רוצה בסרט וחזר גם בכל השיחות שעשיתי עם חוזרים בשאלה, זה הכנפיים.

עוד משנה ב' בבבצלאל ידעתי שאני רוצה לעשות סרט שידבר על דת ועל חופש. בעיקבות כמה מיקרים שקרו לאנשים בסביבה הקרובה אלי  החלטתי לעשות סרט דווקא על התדרדרות לסמים בעקבות חזרה בשאלה וחוסר קבלה מהמשפחה. כשהתייעצתי עם מרצים בבצלאל השאלה הראשונה הייתה למה באנימציה? חשבתי על זה והבנתי שהם צודקים. אם כבר יש לי כזה מדיום פנטסטי אני צריכה לזרום איתו. קישקשתי במחברת כמה סקיצות וסקיצה אחת ממש משכה אותי - אמא יושבת ותופרת את הגב של הילדה שלה.
מסביב לסקיצה הזו התחלתי לבנות את כל הסיפור, שעבר גילגולים מכאן ועד הונלולו, עד שבסוף שנה ג' סיימתי עם סטוריבורד שלם, עיצובי דמויות והתחלה של אנימטיק. בשלב הזה נכנס לסרט ניר פילוסוף, שעזרתי לו עם סרט הגמר שלו בשנה שעברה. ביחד בנינו את הארט של הרקעים והתחלנו לעבוד על אנימציה. בשלב מסויים, חודשיים לפני הסוף, ראיתי שאין מצב שאנחנו מספיקים לסיים את הסרט כמו שאני רוצה אז צירפתי חברים טובים שעזרו לצבוע.

תוך כדי העבודה על הסרט דיברתי עם המון יוצאים בשאלה וחרדים בעבר ובהווה. דיברתי עם הורים לילדים, עם מתבגרים, עם מבוגרים. לקראת אמצע העבודה על האנימטיק, ושיחה עם ראש המחלקה, הבנתי שהסרט הוא לא רק על הסיפורים האלה שאספתי בדרך, הוא בעצם הסיפור שלי - הקושי שלי להיות מי שאני מול החברה, מול המשפחה, מול המורים.
התגובה שהכי הדהדה בי אחרי ההגשה והביקורות הייתה שהצלחתי להציג את שני צידי המתרס ולהביא מערכת יחסים מאוד עדינה בין האמא לבין הבת.
מה שעוד היה מעניין בביקורות ועכשיו גם בהפצת הסרט, זה לראות איך כל אחד מפרש את הסרט בצורה אחרת ומזדהה עם הילדה ממקום אחר.
היו כאלה שראו בזה חוויה של חוסר יכולת לשחרר אהוב מת, היו כאלה שהזדהו עם הילדה בגלל נטיות מיניות שונות וההרגשה שהם לא יכלו להיות עצמם בחברה שלהם, היו כאלה שדווקא ראו בזה חיבור לדת אבל לנצרות או איסלאם.

בסופו של דבר, אני אישית כבר לא יכולה להסתכל על הסרט, אחרי כל כך הרבה זמן עבודה עליו, אבל הפידבקים החיוביים והמרגשים גורמים לי להבין למה עשיתי אותו. ואני רק מקווה שכשהבן שלי (בן ה4 וחצי) יגדל, יהיו לי הכוחות לתת לו לבחור את הכיוון שלו ולעשות את הבחירות שמתאימות לו."

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):