דלג לתוכן הראשי

תפרים - רעות בורץ

זהו סרט הגמר של רעות בורץ מהמחלקה לאנימציה בצלאל (2012). הסרט נעשה גם תודות לניר פילוסוף.











אני מודה שאני פספתי את העניין של התפרים והעובדה שהכנפיים לא קוצצו אלא הוחבאו בתוך הגוף: מעין אקט מרדני פנימי בגיבוי האמא. כששאלתי את רעות על כך זה מה שענתה לי:

"הכנפיים באמת לא מקוצצות, הן חבויות. תפורות פנימה אל תוך הגוף, כדי שלא יראו אותן, אך כפי שאנו רואים בסוף הסרט - הן עדיין שם. רק רוצות לצאת.
פחדתי שיחשבו שהכנפיים הן קלישאה, אבל לא ראיתי את הסרט בלעדיהן. ידעתי שאם יש מוטיב אחד שאני ממש רוצה בסרט וחזר גם בכל השיחות שעשיתי עם חוזרים בשאלה, זה הכנפיים.

עוד משנה ב' בבבצלאל ידעתי שאני רוצה לעשות סרט שידבר על דת ועל חופש. בעיקבות כמה מיקרים שקרו לאנשים בסביבה הקרובה אלי  החלטתי לעשות סרט דווקא על התדרדרות לסמים בעקבות חזרה בשאלה וחוסר קבלה מהמשפחה. כשהתייעצתי עם מרצים בבצלאל השאלה הראשונה הייתה למה באנימציה? חשבתי על זה והבנתי שהם צודקים. אם כבר יש לי כזה מדיום פנטסטי אני צריכה לזרום איתו. קישקשתי במחברת כמה סקיצות וסקיצה אחת ממש משכה אותי - אמא יושבת ותופרת את הגב של הילדה שלה.
מסביב לסקיצה הזו התחלתי לבנות את כל הסיפור, שעבר גילגולים מכאן ועד הונלולו, עד שבסוף שנה ג' סיימתי עם סטוריבורד שלם, עיצובי דמויות והתחלה של אנימטיק. בשלב הזה נכנס לסרט ניר פילוסוף, שעזרתי לו עם סרט הגמר שלו בשנה שעברה. ביחד בנינו את הארט של הרקעים והתחלנו לעבוד על אנימציה. בשלב מסויים, חודשיים לפני הסוף, ראיתי שאין מצב שאנחנו מספיקים לסיים את הסרט כמו שאני רוצה אז צירפתי חברים טובים שעזרו לצבוע.

תוך כדי העבודה על הסרט דיברתי עם המון יוצאים בשאלה וחרדים בעבר ובהווה. דיברתי עם הורים לילדים, עם מתבגרים, עם מבוגרים. לקראת אמצע העבודה על האנימטיק, ושיחה עם ראש המחלקה, הבנתי שהסרט הוא לא רק על הסיפורים האלה שאספתי בדרך, הוא בעצם הסיפור שלי - הקושי שלי להיות מי שאני מול החברה, מול המשפחה, מול המורים.
התגובה שהכי הדהדה בי אחרי ההגשה והביקורות הייתה שהצלחתי להציג את שני צידי המתרס ולהביא מערכת יחסים מאוד עדינה בין האמא לבין הבת.
מה שעוד היה מעניין בביקורות ועכשיו גם בהפצת הסרט, זה לראות איך כל אחד מפרש את הסרט בצורה אחרת ומזדהה עם הילדה ממקום אחר.
היו כאלה שראו בזה חוויה של חוסר יכולת לשחרר אהוב מת, היו כאלה שהזדהו עם הילדה בגלל נטיות מיניות שונות וההרגשה שהם לא יכלו להיות עצמם בחברה שלהם, היו כאלה שדווקא ראו בזה חיבור לדת אבל לנצרות או איסלאם.

בסופו של דבר, אני אישית כבר לא יכולה להסתכל על הסרט, אחרי כל כך הרבה זמן עבודה עליו, אבל הפידבקים החיוביים והמרגשים גורמים לי להבין למה עשיתי אותו. ואני רק מקווה שכשהבן שלי (בן ה4 וחצי) יגדל, יהיו לי הכוחות לתת לו לבחור את הכיוון שלו ולעשות את הבחירות שמתאימות לו."

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת: