דלג לתוכן הראשי

מסע הגיבור: על סיפור, לויתנים מעופפים ושולי רנד

"מסע הגיבור" הוא תבנית הסיפור הנפוצה והבסיסית ביותר, הכוללת מהלך דרמטי שלם, עם העליות והירידות. הנה סרטון TED אנימטיבי שמסביר את התבנית התסריטאית הזו:

(דרך animation for the masses)

רציתי להתייחס דווקא לסיום של מסע הגיבור, כשהגיבור חוזר לנקודת ההתחלה אבל משהו השתנה.
כדי לעסוק בזה בואו ניגש שניה לסרט אחר לגמרי: "האורנים של רומא" מ"פנטסיה 2000" (דיסני). זהו סיפור על לויתנים מעופפים עם סוף דרמטי:

הלויתן הוא דמוי קבלי מאוד מרכזי. חיה שקשורה לבריאת העולם ולסופו. חיה שמייצגת כוחות עצומים אבל שקטים, נסתרים. הם מייצגים גם כוח גשמי וכאוטי (שניתן לראות כשלילי) וגם סוג של שליחים נאמנים של הבורא. הסרט הזה בנוי על פי התבנית של "מסע הגיבור" לגמרי. הגיבור לומד לעוף אבל מתרסק ומתנתק מהוריו. בתוך הגרעין של קרחון הוא מוצא את היכולת להתרומם ומגיע לשיא שאינו רק אישי אלא גם של שאר חבריו ללהקה עד הסיום הדרמטי כאמור: העלייה למים העליונים.

המים העליונים גם הם דימוי קבלי מוכר. הוא מגיע, להבנתי, מהתיאור בספר בראשית שבו בתחילת תהליך בריאת העולם נוצרה הפרדה בין "מים" ל"מים". בין מים עליונים למים תחתונים. גם בפרדס המתואר באגדות הגמרא, הפרדס של עולם הסוד, ישנה סכנה אחת משמעותית: לבלבל בין מים למים, כפי שמזהיר רבי עקיבא.
כלומר המים העליונים נורא דומים למים התחתונים ומין הסתם זה נובע גם מהסיבה שהמים מכילים שתי תכונות מרכזיות השקיפות וההשתקפות. שתי תכונות שיוצרות זהות ואשליה בו בעת. ההפרדה נועדה להבדיל בין שלב לשלב ברוחניות כאשר השלבים נראים זהים.
אתם בטח מבינים לאן אני חותר...
הדמיון בין נקודת המוצא לנקודת הסיום הוא מאוד מבלבל. כמעט מייאש.
החזרה הבייתה עלולה להתפרש כפשרנות, כהתקעות במעגל. החזרה הבייתה לעולם לא תהיה מגניבה ומטלטלת כמו העזיבה את הבית.

זה מזכיר לי את הסוף הארוך (מדי!) של הסרט "שר הטבעות". עד כמה שאני זוכר, אחרי שהכל נגמר ראינו שני חברים, את פרודו ואת סאם, מגבשים לעצמם חיים חדשים לאחר השמדת הטבעת. סאם חוזר לפלך ומקים בית; פרודו לעומתו לא מצליח להכיל את החיים הפשוטים בפלך לאחר מה שעבר עליו והוא בעצם גולה בחברת האלפים (כן, גיקים, תתחילו לתקוף אותי על אי דיוקים!).

אפילו ב"שיא הגדול" שאנו מכנים "הגאולה" אנחנו נתקלים במשפט התמוה: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (מסכת שבת). זהו?! הכל יישאר אותו דבר חוץ מהדבר הלא מוגדר שנקרא "שיעבוד
מלכויות"?! נראה שיש פה מסר: בסוף חוזרים לשגרה. החיים, כפי שאתם מכירים אותם לא ישתנו. מי שבונה על המשיח כשובר שגרה עלול להתאכזב.

מה שאהבתי אם כן בלויתנים המעופפים, זה בדיוק זה. החזרה למים אחרי גילוי היכולת לעוף, מה שנראה היה כשיא ומתגלה רק כשלב ביניים בדרך לעליה למקום גבוה יותר. מקום שאין בו שינוי הנראה לעין לעומת נקודת ההתחלה אך יש בו שינוי מהותי ונסתר.

איך זה קשור לשולי רנד?
זוהי עטיפת התקליט הראשון של שולי רנד. רואים בו אדם חרדי (שולי עצמו) שצולל לבריכה. מסה לבושת שחורים שצוללת לתוך המים עם "תלבושת מלאה" של חרדי מצוי. (אימג'ים דרך "סיפור כיסוי": בלוג על עטיפות דיסקים)

האימג'ים כולם מראים וריאציות על הנושא: שולי צף בבריכה, שולי מתכונן לקפיצה ושולי מנגן מתחת למים.



אבל האימג' הכי מעניין מבחינתי הוא האימג' המסיים:

מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים את החרדי הזה, שהיה רגוע ושליו בבריכה, מסתלבט, מנגן ושוחה פתאום יוצא מהמים בזינוק כדי לשאוף אויר. אבל הוא כבר לא בבריכה! את היציאה מהמים הוא עושה במקום שונה מהמקום אליו הוא נכנס! הוא קפץ לבריכה ויוצא בים הגדול. הפרשנות שלי היא כזו: הקפיצה לבריכה היא מסע הגיבור של שולי. מסע שיש בו צמצום לעולם החרדי ולגבולות ההלכה. מסע שיש בו משהו מאוד לא טבעי: קפיצה למים עם חליפה וכובע. אבל המטרה היא לצאת, לשאוף אויר במקום אחר. כי הדרך אל הים הגדול עוברת דרך הבריכה של הצמצום. גם אם לכאורה שני המקומות נראים דומים: אסור להתבלבל. אל תאמרו "מים מים". יש הבדל מהותי.

עדכון: לויתן מעופף. מציאות מדומה:


לסיום, שימו לב שגם לסירה בסרט חיי פיי קוראים "צמצום". :)


--------------------------------
ארט של "PINES OF ROME":











































הלויתן האחרון:
אחרון חביב ביותר:


theonlymagicleftisart:

(RHADS)

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

12 עקרונות האנימציה

את נושא 12 עקרונות האנימציה אני פותח עם הסרטון הנהדר הזה אבל אפשר גם לחזור אליו לאחר קריאה.


12 עקרונות האנימציה נוסחו על ידי פראנק תומאס ואולי ג'ונסון בספרם הידוע "אשליית החיים" בו הם נותנים מבט מקיף על תהליכי העבודה שלהם כאנימטורים בדיסני במשך עשורים רבים. פראנק ואולי הם שניים מתוך "תשעת הזקנים" של דיסני, בכירי האנימציה שהשפיעו על דורות של אנימציה בידורית.
הספר הזה מומלץ ביותר ו12 עקרונות האנימציה שהם מציעים מצוטטים שוב ושוב בכל קורס אנימציה אפשרי. היתרון הגדול של 12 העקרונות הוא שבכלל הם קיימים. עצם זה שמישהו ישב וניסח 12 "חוקים" שעוזרים ליצור אנימציה מתקשרת. עם זאת, קצת כמו "22 חוקי הסיפור של פיקסאר", במבט מקרוב 12 העקרונות אינם ממש עקרונות. אני אסדר אותם לפי קטגוריות כי הם שונים מאוד באופיים עם הערות שלי לגבי יישום בעידן שלנו, לאו דווקא באנימציה קלאסית:


עקרונות סיפור ויזואלי Staging - העמדה באנימציה ההפרדה בין דמות ורקע היא מלאכותית. כל "מצויר" הוא מלאכותי, מעשה ידי אדם. לכן יש חשיבות כשבונים סיפור, סצנה ואף שוט, להיות מודעים …

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

הארט של ראלף ההורס 2: ראלף שובר את האינטרנט

בעיקר לקוח מעבודותיו של ג'ף מרגהרט.
https://www.artstation.com/jmerghart
(לחצו על תמונה להגדלה)


















ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey