דלג לתוכן הראשי

מסע הגיבור: על סיפור, לויתנים מעופפים ושולי רנד

"מסע הגיבור" הוא תבנית הסיפור הנפוצה והבסיסית ביותר, הכוללת מהלך דרמטי שלם, עם העליות והירידות. הנה סרטון TED אנימטיבי שמסביר את התבנית התסריטאית הזו:

(דרך animation for the masses)

רציתי להתייחס דווקא לסיום של מסע הגיבור, כשהגיבור חוזר לנקודת ההתחלה אבל משהו השתנה.
כדי לעסוק בזה בואו ניגש שניה לסרט אחר לגמרי: "האורנים של רומא" מ"פנטסיה 2000" (דיסני). זהו סיפור על לויתנים מעופפים עם סוף דרמטי:

הלויתן הוא דמוי קבלי מאוד מרכזי. חיה שקשורה לבריאת העולם ולסופו. חיה שמייצגת כוחות עצומים אבל שקטים, נסתרים. הם מייצגים גם כוח גשמי וכאוטי (שניתן לראות כשלילי) וגם סוג של שליחים נאמנים של הבורא. הסרט הזה בנוי על פי התבנית של "מסע הגיבור" לגמרי. הגיבור לומד לעוף אבל מתרסק ומתנתק מהוריו. בתוך הגרעין של קרחון הוא מוצא את היכולת להתרומם ומגיע לשיא שאינו רק אישי אלא גם של שאר חבריו ללהקה עד הסיום הדרמטי כאמור: העלייה למים העליונים.

המים העליונים גם הם דימוי קבלי מוכר. הוא מגיע, להבנתי, מהתיאור בספר בראשית שבו בתחילת תהליך בריאת העולם נוצרה הפרדה בין "מים" ל"מים". בין מים עליונים למים תחתונים. גם בפרדס המתואר באגדות הגמרא, הפרדס של עולם הסוד, ישנה סכנה אחת משמעותית: לבלבל בין מים למים, כפי שמזהיר רבי עקיבא.
כלומר המים העליונים נורא דומים למים התחתונים ומין הסתם זה נובע גם מהסיבה שהמים מכילים שתי תכונות מרכזיות השקיפות וההשתקפות. שתי תכונות שיוצרות זהות ואשליה בו בעת. ההפרדה נועדה להבדיל בין שלב לשלב ברוחניות כאשר השלבים נראים זהים.
אתם בטח מבינים לאן אני חותר...
הדמיון בין נקודת המוצא לנקודת הסיום הוא מאוד מבלבל. כמעט מייאש.
החזרה הבייתה עלולה להתפרש כפשרנות, כהתקעות במעגל. החזרה הבייתה לעולם לא תהיה מגניבה ומטלטלת כמו העזיבה את הבית.

זה מזכיר לי את הסוף הארוך (מדי!) של הסרט "שר הטבעות". עד כמה שאני זוכר, אחרי שהכל נגמר ראינו שני חברים, את פרודו ואת סאם, מגבשים לעצמם חיים חדשים לאחר השמדת הטבעת. סאם חוזר לפלך ומקים בית; פרודו לעומתו לא מצליח להכיל את החיים הפשוטים בפלך לאחר מה שעבר עליו והוא בעצם גולה בחברת האלפים (כן, גיקים, תתחילו לתקוף אותי על אי דיוקים!).

אפילו ב"שיא הגדול" שאנו מכנים "הגאולה" אנחנו נתקלים במשפט התמוה: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (מסכת שבת). זהו?! הכל יישאר אותו דבר חוץ מהדבר הלא מוגדר שנקרא "שיעבוד
מלכויות"?! נראה שיש פה מסר: בסוף חוזרים לשגרה. החיים, כפי שאתם מכירים אותם לא ישתנו. מי שבונה על המשיח כשובר שגרה עלול להתאכזב.

מה שאהבתי אם כן בלויתנים המעופפים, זה בדיוק זה. החזרה למים אחרי גילוי היכולת לעוף, מה שנראה היה כשיא ומתגלה רק כשלב ביניים בדרך לעליה למקום גבוה יותר. מקום שאין בו שינוי הנראה לעין לעומת נקודת ההתחלה אך יש בו שינוי מהותי ונסתר.

איך זה קשור לשולי רנד?
זוהי עטיפת התקליט הראשון של שולי רנד. רואים בו אדם חרדי (שולי עצמו) שצולל לבריכה. מסה לבושת שחורים שצוללת לתוך המים עם "תלבושת מלאה" של חרדי מצוי. (אימג'ים דרך "סיפור כיסוי": בלוג על עטיפות דיסקים)

האימג'ים כולם מראים וריאציות על הנושא: שולי צף בבריכה, שולי מתכונן לקפיצה ושולי מנגן מתחת למים.



אבל האימג' הכי מעניין מבחינתי הוא האימג' המסיים:

מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים את החרדי הזה, שהיה רגוע ושליו בבריכה, מסתלבט, מנגן ושוחה פתאום יוצא מהמים בזינוק כדי לשאוף אויר. אבל הוא כבר לא בבריכה! את היציאה מהמים הוא עושה במקום שונה מהמקום אליו הוא נכנס! הוא קפץ לבריכה ויוצא בים הגדול. הפרשנות שלי היא כזו: הקפיצה לבריכה היא מסע הגיבור של שולי. מסע שיש בו צמצום לעולם החרדי ולגבולות ההלכה. מסע שיש בו משהו מאוד לא טבעי: קפיצה למים עם חליפה וכובע. אבל המטרה היא לצאת, לשאוף אויר במקום אחר. כי הדרך אל הים הגדול עוברת דרך הבריכה של הצמצום. גם אם לכאורה שני המקומות נראים דומים: אסור להתבלבל. אל תאמרו "מים מים". יש הבדל מהותי.

עדכון: לויתן מעופף. מציאות מדומה:


לסיום, שימו לב שגם לסירה בסרט חיי פיי קוראים "צמצום". :)


--------------------------------
ארט של "PINES OF ROME":











































הלויתן האחרון:
אחרון חביב ביותר:


theonlymagicleftisart:

(RHADS)

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):