דלג לתוכן הראשי

מסע הגיבור: על סיפור, לויתנים מעופפים ושולי רנד

"מסע הגיבור" הוא תבנית הסיפור הנפוצה והבסיסית ביותר, הכוללת מהלך דרמטי שלם, עם העליות והירידות. הנה סרטון TED אנימטיבי שמסביר את התבנית התסריטאית הזו:

(דרך animation for the masses)

רציתי להתייחס דווקא לסיום של מסע הגיבור, כשהגיבור חוזר לנקודת ההתחלה אבל משהו השתנה.
כדי לעסוק בזה בואו ניגש שניה לסרט אחר לגמרי: "האורנים של רומא" מ"פנטסיה 2000" (דיסני). זהו סיפור על לויתנים מעופפים עם סוף דרמטי:

הלויתן הוא דמוי קבלי מאוד מרכזי. חיה שקשורה לבריאת העולם ולסופו. חיה שמייצגת כוחות עצומים אבל שקטים, נסתרים. הם מייצגים גם כוח גשמי וכאוטי (שניתן לראות כשלילי) וגם סוג של שליחים נאמנים של הבורא. הסרט הזה בנוי על פי התבנית של "מסע הגיבור" לגמרי. הגיבור לומד לעוף אבל מתרסק ומתנתק מהוריו. בתוך הגרעין של קרחון הוא מוצא את היכולת להתרומם ומגיע לשיא שאינו רק אישי אלא גם של שאר חבריו ללהקה עד הסיום הדרמטי כאמור: העלייה למים העליונים.

המים העליונים גם הם דימוי קבלי מוכר. הוא מגיע, להבנתי, מהתיאור בספר בראשית שבו בתחילת תהליך בריאת העולם נוצרה הפרדה בין "מים" ל"מים". בין מים עליונים למים תחתונים. גם בפרדס המתואר באגדות הגמרא, הפרדס של עולם הסוד, ישנה סכנה אחת משמעותית: לבלבל בין מים למים, כפי שמזהיר רבי עקיבא.
כלומר המים העליונים נורא דומים למים התחתונים ומין הסתם זה נובע גם מהסיבה שהמים מכילים שתי תכונות מרכזיות השקיפות וההשתקפות. שתי תכונות שיוצרות זהות ואשליה בו בעת. ההפרדה נועדה להבדיל בין שלב לשלב ברוחניות כאשר השלבים נראים זהים.
אתם בטח מבינים לאן אני חותר...
הדמיון בין נקודת המוצא לנקודת הסיום הוא מאוד מבלבל. כמעט מייאש.
החזרה הבייתה עלולה להתפרש כפשרנות, כהתקעות במעגל. החזרה הבייתה לעולם לא תהיה מגניבה ומטלטלת כמו העזיבה את הבית.

זה מזכיר לי את הסוף הארוך (מדי!) של הסרט "שר הטבעות". עד כמה שאני זוכר, אחרי שהכל נגמר ראינו שני חברים, את פרודו ואת סאם, מגבשים לעצמם חיים חדשים לאחר השמדת הטבעת. סאם חוזר לפלך ומקים בית; פרודו לעומתו לא מצליח להכיל את החיים הפשוטים בפלך לאחר מה שעבר עליו והוא בעצם גולה בחברת האלפים (כן, גיקים, תתחילו לתקוף אותי על אי דיוקים!).

אפילו ב"שיא הגדול" שאנו מכנים "הגאולה" אנחנו נתקלים במשפט התמוה: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (מסכת שבת). זהו?! הכל יישאר אותו דבר חוץ מהדבר הלא מוגדר שנקרא "שיעבוד
מלכויות"?! נראה שיש פה מסר: בסוף חוזרים לשגרה. החיים, כפי שאתם מכירים אותם לא ישתנו. מי שבונה על המשיח כשובר שגרה עלול להתאכזב.

מה שאהבתי אם כן בלויתנים המעופפים, זה בדיוק זה. החזרה למים אחרי גילוי היכולת לעוף, מה שנראה היה כשיא ומתגלה רק כשלב ביניים בדרך לעליה למקום גבוה יותר. מקום שאין בו שינוי הנראה לעין לעומת נקודת ההתחלה אך יש בו שינוי מהותי ונסתר.

איך זה קשור לשולי רנד?
זוהי עטיפת התקליט הראשון של שולי רנד. רואים בו אדם חרדי (שולי עצמו) שצולל לבריכה. מסה לבושת שחורים שצוללת לתוך המים עם "תלבושת מלאה" של חרדי מצוי. (אימג'ים דרך "סיפור כיסוי": בלוג על עטיפות דיסקים)

האימג'ים כולם מראים וריאציות על הנושא: שולי צף בבריכה, שולי מתכונן לקפיצה ושולי מנגן מתחת למים.



אבל האימג' הכי מעניין מבחינתי הוא האימג' המסיים:

מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים את החרדי הזה, שהיה רגוע ושליו בבריכה, מסתלבט, מנגן ושוחה פתאום יוצא מהמים בזינוק כדי לשאוף אויר. אבל הוא כבר לא בבריכה! את היציאה מהמים הוא עושה במקום שונה מהמקום אליו הוא נכנס! הוא קפץ לבריכה ויוצא בים הגדול. הפרשנות שלי היא כזו: הקפיצה לבריכה היא מסע הגיבור של שולי. מסע שיש בו צמצום לעולם החרדי ולגבולות ההלכה. מסע שיש בו משהו מאוד לא טבעי: קפיצה למים עם חליפה וכובע. אבל המטרה היא לצאת, לשאוף אויר במקום אחר. כי הדרך אל הים הגדול עוברת דרך הבריכה של הצמצום. גם אם לכאורה שני המקומות נראים דומים: אסור להתבלבל. אל תאמרו "מים מים". יש הבדל מהותי.

עדכון: לויתן מעופף. מציאות מדומה:


לסיום, שימו לב שגם לסירה בסרט חיי פיי קוראים "צמצום". :)


--------------------------------
ארט של "PINES OF ROME":











































הלויתן האחרון:
אחרון חביב ביותר:


theonlymagicleftisart:

(RHADS)

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לאהוב סטופמושן

הסטופמושן פורח. זה נשמע אולי מוזר. לכאורה מדובר בטכניקה לא כלכלית. אבל בעוד אנחנו מוצפים באנימציית אפקטים דיגיטלית שבאה לדמות חומריות אמיתית, הסטופמושן צוחק מהצד ומצליח לבטא אמת של חומר שמתעלה על האסתטיקה של העולם הממוחשב דווקא בגלל הלואו-טקיות המפעפעת מבין כל הפריימים. סטופמושן, כמו החיים עצמם, הוא מדיום קיומי מאוד: יש בו אופל וחדווה שיונקים מעצם הקיום. למעשה, דמויות סטופמושן נוטות לחשוב ולתהות על קיומן יותר מדמויות אנימציה אחרות. הן מרגישות קיימות ברמה הפיזית אבל הרוח שלהן והחיות שלהן נותרות חידה.
הנה כמה סרטי-שירי אהבה לאמנות הסטופמושן, לרגל הגעת "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ארצה.











זהו סרטון 360 מעלות. כך שאם תסתכלו אחורה תוכלו לראות את האנימטורים בפעולה.

האם דמויות סטופמושן חיות?

משחק בחומר וצורה:


לגבי הצד האפל: האימה שבתהליך העבודה על סרט סטופמושן. באמת מפחיד!

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

פיקטופלזמה 2018- אופיר חנין בסיקור מהפסטיבל הברלינאי לעיצוב דמויות

מאמר אורח: אופיר חנין בסיכום והמלצות מפסטיבל פיקטופלזמה פיקטופלזמה הוא פסטיבל בנושא דמויות המתקיים זו השנה ה-14 בברלין, וככזה הוא מציג קומיקס, איור, פיסול, VR וגם הרבה אנימציה. הוא מורכב מתערוכות, הקרנות הרצאות וסדנאות. היו הרבה הרצאות ותערוכות מגניבות אבל אני אתמקד במה שרלוונטי לאנימציה.
הדוברים הכי מעניינים:אלברטו ואסקז (Alberto Vazquez) הוא יוצר ספרדי ואחד מהאמנים המסקרנים שהכרתי שם. במסגרת הפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלו ופיצ'ר (שלצערי לא יצא לי לראות). הוא משלב עיצובים קרטוניים עם נושאים רציניים, כמו סמים ועוני. רציתי להמליץ על הסרט הקצר שלו Decorado שהיה זמין לצפיה בוימאו On Demand ובינתיים הספיק להיעלם.



קווין ג'מין (AKA Kékéflipnote) הוא אנימטור צרפתי אוטודידקט שעושה אנימציה בנינטנדו 3DS (מסתבר שיש דבר כזה). יש לו הבנה מדהימה של תנועה וקצב וממש מגניב לראות איךהוא שואב השראה מדברים אמיתיים. שווה לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר, הוא מעלה אנימציות קצרות ומגניבות כל הזמן.



רֳקה בוקסי (Réka Bucsi) היא אנימטורית הונגרית. היא יוצרת סרטים הזויים ומלאי הומור שחור. יש לה סגנון מאוד …

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…