דלג לתוכן הראשי

על 'מר שועל המהולל', חתך הרוחב של ווס אנדרסון ועוד

על מר שועל המהולל: ניתוח, מאחורי הקלעים וארט.

דמיינו שאתם יוצאים למסע בכיוון אחד עם מזוודה אחת. דמיינו שאתם מסדרים במזוודה הזאת את כל מה שחשוב לכם בסדר מופתי ובאופן שיבטא את החשיבות והתפקיד של כל פריט בחייכם. דמיינו שבדרך לשדה התעופה המזוודה עוברת בשיקוף.
אז ווס אנדרסון.
(מי שרוצה לדלג על הניתוח מוזמן לגלול לתחתית הפוסט ולצפות בארט יפהפה ומחוות נוספות)
image

"מר שועל המהולל" (2009) הוא סרט נהדר. סרט שאיכשהו לא קיבל את מירב תשומת הלב המגיעה לו אולי כי הוא לא לגמרי לכל המשפחה, יש בו את האיפוק של סרטי ווס אנדרסון, הוא בוגר, חכם והוא בסטופמושן. הייחודיות של במאי סרטי לייב שפתאום מרגיש עניין לעשות סרט אנימציה מביאה משהו מאוד שונה לעולם של סרטי האנימציה המוכרים. בכלל, תופעה כזו בסרטים אמריקניים היא די נדירה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בסרט אנימציה אמריקני שאינו פיצ'ר שמתיימר לפוצץ קופות? קשה לי להזכר באחד כזה. כן. יש את הסרטים של LAIKA אבל הם כבר מצאו להם את הנישה שלהם לטוב ולרע.

אז כל ההקדמה הזו היא בעצם התנצלות על כך שאני מתייחס לראשונה לסרט המופלא הזה דרך פריזמה צרה של מוטיב חוזר בסרטי ווס אנדרסון והיא החתך הרוחבי.
(המשך בפנים...)
ווס אנדרסון הוא במאי שמשתמש בעיצוב ככלי בימואי מרכזי. אי אפשר להפריד בין הסרטים שלו לבין האסתטיקה שלהם. זה לא רק זויות הצילום אלא הצבעוניות, האיבזור וההלבשה המדוקדקים והלוקיישנים. הפעם רציתי לעסוק בלוקיישנים.
אחד הדברים המשותפים לרבים מהלוקיישנים בסרטיו זה שיש בהם לוקיישן ייצוגי מרכזי אחד. זירת ההתרחשות היא סימבולית ומהווה תמה של הסרט.
לרוב מדובר בחללים שנחתכים לרוחבם כדי לפרוש בפנינו את הדרך האמיתית בה צריך להתבונן בהם: חתך רוחב. (לפי האימג'ים שאספתי עדיין לא ברור לי אם הוא אכן מציג את החתך בכל סרטיו או רק רומז על כך בקטעי צילום ואיוריו של אחיו).
במשפחת טננבאום אנחנו רואים את הבית לא כאוסף חללים סגורים אלא כחלל אחד המחולק לאיזורי מחיה, כמו קן נמלים עם מחיצה שקופה. ב"עמוק במים" (הנהדר!!!!) מדובר בצוללת. ברכבת לדרג'ילינג מדובר ברכבת שחלונותיה הופכים את הקיר הרביעי לשקוף. ומה עם "מר שועל המהולל"?

חיכיתי הרבה זמן לכתוב על הסרט ואיכשהו נראה שהרעיון המרכזי עליו רציתי לכתוב מתחבר לרעיון "חתך הרוחב" ואני אסביר (מכיל ספוילרים):



כבר בפוסטר הזה אנחנו יכולים לזהות את התמה: יש מה שמעל האדמה שנשלט על ידי בני אדם ומה שמתחת לאדמה שהוא לכאורה איזור המחיה הטבעי של השועלים.
הסרט נפתח בכך שמר שועל, כחלק מקבלתו את נשואיו והיותו אב עתידי, מוותר על פן מרכזי ב"חיותו": אכילת תרנגולות. השלב הבא של ההתברגנות הוא המעבר למגורים מעל האדמה בתוך עץ. המגורים בבית עליון אינם רק קריאת תיגר על בני האדם האיומים שגרים בשכנות אלא גם גורם להתעוררות חייתית של מר שועל: התשוקה לחזור ולצוד תרנגולות משתלטת עליו.

האישה פה היא גורם מסרס, היא מעמתת אותו עם ההבטחה שלו ועם העובדה כי חוסר השליטה העצמי שלו יכול להוביל למוות של כל היקרים לו.

בהמשך משפחת שועל וכן שאר הידידים שלהם נאלצים לרדת למחתרת, תרתי משמע. במהלך הבריחה לתהומות הם גם עוברים תהליך של התמודדות עם הקיום שלהם כחיות. כפי שמר שועל שואל בסרט: "למה אני שועל? למה לא סוס, חיפושית או נשר? ... אני מתכוון ברמה הקיומית." והרמה הקיומית מאלצת את מר שועל לחפור מנהרות כדרכו של שועל. אפילו שהוא מזמן שכח מה זה אומר "להיות שועל".

כאן גם מתבהר לו למה ווס בחר בסרט אנימציה:
1. באנימציה מקובל שחיות הן לבושות ומדברות ולכן התהליך שבו מר שועל מברר לעצמו למה הוא מתנהג כבן אנוש הוא תהליך שגם אנו עוברים איתו, כצופים בסרט אנימציה.
2. חתך הרוחב: בסרטי סטופמושן החללים בנויים ללא קיר רביעי בדרך כלל. מצב הצבירה הבסיסי של הלוקיישן הוא פתוח, פרוש. מצג שהוא טבעי לתפיסת העולם הקולנועית-סימבולית של ווס אנדרסון. אצלו הדמויות הן תמיד נראות כמו בובות בבית בובות ענקי.
סטופמושן: קולנוע ללא קיר רביעי. סט מהסרט
אם כך, הירידה למעמקים היא גם המהלך ההתפתחותי של מר שועל. והשיא הוא כאשר המחתרת הופכת למחתרת אמיתית בדמותה של חבורת לוחמים חתרניים במשימה. ומהי המשימה? להשיב את הזנב. הזנב, אותו דבר אחרון שמבדיל באופן מובהק בין האדם לחיה. באותו שלב מחתרתי מר שועל מכנה את החיות השונות לא בשמותיהם המקובלים אלא בשמותיהם הלטיניים. השמות האלה, דווקא בגלל היותם מדעיים, מייצגים עבורו את הגרסה השורשית של היותם חיות. דבר שאינו עבר סובלימציה אלא נשאר בפראיותו ולא דוכא על ידי החברה.


 ושיא הסרט הוא בהפרדה: מר שועל פוגש בפחד הקמאי שלו: הזאב. הזאב, לא רק שאינו לבוש ואינו מדבר הוא אפילו לא מודע לשמו המדעי. זה לא מעסיק אותו כלל. הוא רק עסוק בשאלה אם החורף יהיה קר במיוחד השנה. המפגש המרטיט הזה עומד בסתירה לכך שמר שועל וחבריו מצאו מפלט לבסוף דווקא בתעלות של הסופרמרקט המלאכותי והאנושי עד זרא. עד כאן מר שועל.   סרטיו של ווס אנדרסון:

הנה כמה חתכי רוחב אחרים:

 רישום חלל של ווס:   איורי חתך בביצועו של המאייר הנהדר מקס דלטון http://www.maximdalton.com/il_posters.html: http://maximdalton.blogspot.co.il/


הדמויות של ווס אנדרסון:
  http://flickrhivemind.net/Tags/illustration,wesanderson/Interesting עוד רישום של ווס: Tumblr_ksuxvxs3ck1qz6f4bo1_500_large
אנימטיק:
 

כש"מר שועל המהולל" זכה בפרס המבקרים על הישג מיוחד, ווס אנדרסון החליט לבצע את נאום הזכייה בגרסה האנימטיבית שלו:
אחת הסצנות הנהדרות: ביל מאריי, בתפקיד העו"ד גירית של מר שועל, שמדובב על ידי ג'ורג' קלוני:  מייקינג אוף:
ארט: Fantastic Mr. Fox Art by Chris Appelhans

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לאהוב סטופמושן

הסטופמושן פורח. זה נשמע אולי מוזר. לכאורה מדובר בטכניקה לא כלכלית. אבל בעוד אנחנו מוצפים באנימציית אפקטים דיגיטלית שבאה לדמות חומריות אמיתית, הסטופמושן צוחק מהצד ומצליח לבטא אמת של חומר שמתעלה על האסתטיקה של העולם הממוחשב דווקא בגלל הלואו-טקיות המפעפעת מבין כל הפריימים. סטופמושן, כמו החיים עצמם, הוא מדיום קיומי מאוד: יש בו אופל וחדווה שיונקים מעצם הקיום. למעשה, דמויות סטופמושן נוטות לחשוב ולתהות על קיומן יותר מדמויות אנימציה אחרות. הן מרגישות קיימות ברמה הפיזית אבל הרוח שלהן והחיות שלהן נותרות חידה.
הנה כמה סרטי-שירי אהבה לאמנות הסטופמושן, לרגל הגעת "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ארצה.











זהו סרטון 360 מעלות. כך שאם תסתכלו אחורה תוכלו לראות את האנימטורים בפעולה.

האם דמויות סטופמושן חיות?

משחק בחומר וצורה:


לגבי הצד האפל: האימה שבתהליך העבודה על סרט סטופמושן. באמת מפחיד!

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.סרט הגמר של ינון לן, בצלאל

הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים". זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי. בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.
הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד …

פיקטופלזמה 2018- אופיר חנין בסיקור מהפסטיבל הברלינאי לעיצוב דמויות

מאמר אורח: אופיר חנין בסיכום והמלצות מפסטיבל פיקטופלזמה פיקטופלזמה הוא פסטיבל בנושא דמויות המתקיים זו השנה ה-14 בברלין, וככזה הוא מציג קומיקס, איור, פיסול, VR וגם הרבה אנימציה. הוא מורכב מתערוכות, הקרנות הרצאות וסדנאות. היו הרבה הרצאות ותערוכות מגניבות אבל אני אתמקד במה שרלוונטי לאנימציה.
הדוברים הכי מעניינים:אלברטו ואסקז (Alberto Vazquez) הוא יוצר ספרדי ואחד מהאמנים המסקרנים שהכרתי שם. במסגרת הפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלו ופיצ'ר (שלצערי לא יצא לי לראות). הוא משלב עיצובים קרטוניים עם נושאים רציניים, כמו סמים ועוני. רציתי להמליץ על הסרט הקצר שלו Decorado שהיה זמין לצפיה בוימאו On Demand ובינתיים הספיק להיעלם.



קווין ג'מין (AKA Kékéflipnote) הוא אנימטור צרפתי אוטודידקט שעושה אנימציה בנינטנדו 3DS (מסתבר שיש דבר כזה). יש לו הבנה מדהימה של תנועה וקצב וממש מגניב לראות איךהוא שואב השראה מדברים אמיתיים. שווה לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר, הוא מעלה אנימציות קצרות ומגניבות כל הזמן.



רֳקה בוקסי (Réka Bucsi) היא אנימטורית הונגרית. היא יוצרת סרטים הזויים ומלאי הומור שחור. יש לה סגנון מאוד …

אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.



נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות. גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד. מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…