דלג לתוכן הראשי

על 'מר שועל המהולל', חתך הרוחב של ווס אנדרסון ועוד

על מר שועל המהולל: ניתוח, מאחורי הקלעים וארט.

דמיינו שאתם יוצאים למסע בכיוון אחד עם מזוודה אחת. דמיינו שאתם מסדרים במזוודה הזאת את כל מה שחשוב לכם בסדר מופתי ובאופן שיבטא את החשיבות והתפקיד של כל פריט בחייכם. דמיינו שבדרך לשדה התעופה המזוודה עוברת בשיקוף.
אז ווס אנדרסון.
(מי שרוצה לדלג על הניתוח מוזמן לגלול לתחתית הפוסט ולצפות בארט יפהפה ומחוות נוספות)
image

"מר שועל המהולל" (2009) הוא סרט נהדר. סרט שאיכשהו לא קיבל את מירב תשומת הלב המגיעה לו אולי כי הוא לא לגמרי לכל המשפחה, יש בו את האיפוק של סרטי ווס אנדרסון, הוא בוגר, חכם והוא בסטופמושן. הייחודיות של במאי סרטי לייב שפתאום מרגיש עניין לעשות סרט אנימציה מביאה משהו מאוד שונה לעולם של סרטי האנימציה המוכרים. בכלל, תופעה כזו בסרטים אמריקניים היא די נדירה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בסרט אנימציה אמריקני שאינו פיצ'ר שמתיימר לפוצץ קופות? קשה לי להזכר באחד כזה. כן. יש את הסרטים של LAIKA אבל הם כבר מצאו להם את הנישה שלהם לטוב ולרע.

אז כל ההקדמה הזו היא בעצם התנצלות על כך שאני מתייחס לראשונה לסרט המופלא הזה דרך פריזמה צרה של מוטיב חוזר בסרטי ווס אנדרסון והיא החתך הרוחבי.
(המשך בפנים...)
ווס אנדרסון הוא במאי שמשתמש בעיצוב ככלי בימואי מרכזי. אי אפשר להפריד בין הסרטים שלו לבין האסתטיקה שלהם. זה לא רק זויות הצילום אלא הצבעוניות, האיבזור וההלבשה המדוקדקים והלוקיישנים. הפעם רציתי לעסוק בלוקיישנים.
אחד הדברים המשותפים לרבים מהלוקיישנים בסרטיו זה שיש בהם לוקיישן ייצוגי מרכזי אחד. זירת ההתרחשות היא סימבולית ומהווה תמה של הסרט.
לרוב מדובר בחללים שנחתכים לרוחבם כדי לפרוש בפנינו את הדרך האמיתית בה צריך להתבונן בהם: חתך רוחב. (לפי האימג'ים שאספתי עדיין לא ברור לי אם הוא אכן מציג את החתך בכל סרטיו או רק רומז על כך בקטעי צילום ואיוריו של אחיו).
במשפחת טננבאום אנחנו רואים את הבית לא כאוסף חללים סגורים אלא כחלל אחד המחולק לאיזורי מחיה, כמו קן נמלים עם מחיצה שקופה. ב"עמוק במים" (הנהדר!!!!) מדובר בצוללת. ברכבת לדרג'ילינג מדובר ברכבת שחלונותיה הופכים את הקיר הרביעי לשקוף. ומה עם "מר שועל המהולל"?

חיכיתי הרבה זמן לכתוב על הסרט ואיכשהו נראה שהרעיון המרכזי עליו רציתי לכתוב מתחבר לרעיון "חתך הרוחב" ואני אסביר (מכיל ספוילרים):



כבר בפוסטר הזה אנחנו יכולים לזהות את התמה: יש מה שמעל האדמה שנשלט על ידי בני אדם ומה שמתחת לאדמה שהוא לכאורה איזור המחיה הטבעי של השועלים.
הסרט נפתח בכך שמר שועל, כחלק מקבלתו את נשואיו והיותו אב עתידי, מוותר על פן מרכזי ב"חיותו": אכילת תרנגולות. השלב הבא של ההתברגנות הוא המעבר למגורים מעל האדמה בתוך עץ. המגורים בבית עליון אינם רק קריאת תיגר על בני האדם האיומים שגרים בשכנות אלא גם גורם להתעוררות חייתית של מר שועל: התשוקה לחזור ולצוד תרנגולות משתלטת עליו.

האישה פה היא גורם מסרס, היא מעמתת אותו עם ההבטחה שלו ועם העובדה כי חוסר השליטה העצמי שלו יכול להוביל למוות של כל היקרים לו.

בהמשך משפחת שועל וכן שאר הידידים שלהם נאלצים לרדת למחתרת, תרתי משמע. במהלך הבריחה לתהומות הם גם עוברים תהליך של התמודדות עם הקיום שלהם כחיות. כפי שמר שועל שואל בסרט: "למה אני שועל? למה לא סוס, חיפושית או נשר? ... אני מתכוון ברמה הקיומית." והרמה הקיומית מאלצת את מר שועל לחפור מנהרות כדרכו של שועל. אפילו שהוא מזמן שכח מה זה אומר "להיות שועל".

כאן גם מתבהר לו למה ווס בחר בסרט אנימציה:
1. באנימציה מקובל שחיות הן לבושות ומדברות ולכן התהליך שבו מר שועל מברר לעצמו למה הוא מתנהג כבן אנוש הוא תהליך שגם אנו עוברים איתו, כצופים בסרט אנימציה.
2. חתך הרוחב: בסרטי סטופמושן החללים בנויים ללא קיר רביעי בדרך כלל. מצב הצבירה הבסיסי של הלוקיישן הוא פתוח, פרוש. מצג שהוא טבעי לתפיסת העולם הקולנועית-סימבולית של ווס אנדרסון. אצלו הדמויות הן תמיד נראות כמו בובות בבית בובות ענקי.
סטופמושן: קולנוע ללא קיר רביעי. סט מהסרט
אם כך, הירידה למעמקים היא גם המהלך ההתפתחותי של מר שועל. והשיא הוא כאשר המחתרת הופכת למחתרת אמיתית בדמותה של חבורת לוחמים חתרניים במשימה. ומהי המשימה? להשיב את הזנב. הזנב, אותו דבר אחרון שמבדיל באופן מובהק בין האדם לחיה. באותו שלב מחתרתי מר שועל מכנה את החיות השונות לא בשמותיהם המקובלים אלא בשמותיהם הלטיניים. השמות האלה, דווקא בגלל היותם מדעיים, מייצגים עבורו את הגרסה השורשית של היותם חיות. דבר שאינו עבר סובלימציה אלא נשאר בפראיותו ולא דוכא על ידי החברה.


 ושיא הסרט הוא בהפרדה: מר שועל פוגש בפחד הקמאי שלו: הזאב. הזאב, לא רק שאינו לבוש ואינו מדבר הוא אפילו לא מודע לשמו המדעי. זה לא מעסיק אותו כלל. הוא רק עסוק בשאלה אם החורף יהיה קר במיוחד השנה. המפגש המרטיט הזה עומד בסתירה לכך שמר שועל וחבריו מצאו מפלט לבסוף דווקא בתעלות של הסופרמרקט המלאכותי והאנושי עד זרא. עד כאן מר שועל.   סרטיו של ווס אנדרסון:

הנה כמה חתכי רוחב אחרים:

 רישום חלל של ווס:   איורי חתך בביצועו של המאייר הנהדר מקס דלטון http://www.maximdalton.com/il_posters.html: http://maximdalton.blogspot.co.il/


הדמויות של ווס אנדרסון:
  http://flickrhivemind.net/Tags/illustration,wesanderson/Interesting עוד רישום של ווס: Tumblr_ksuxvxs3ck1qz6f4bo1_500_large
אנימטיק:
 

כש"מר שועל המהולל" זכה בפרס המבקרים על הישג מיוחד, ווס אנדרסון החליט לבצע את נאום הזכייה בגרסה האנימטיבית שלו:
אחת הסצנות הנהדרות: ביל מאריי, בתפקיד העו"ד גירית של מר שועל, שמדובב על ידי ג'ורג' קלוני:  מייקינג אוף:
ארט: Fantastic Mr. Fox Art by Chris Appelhans

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font