דלג לתוכן הראשי

על 'מר שועל המהולל', חתך הרוחב של ווס אנדרסון ועוד

על מר שועל המהולל: ניתוח, מאחורי הקלעים וארט.

דמיינו שאתם יוצאים למסע בכיוון אחד עם מזוודה אחת. דמיינו שאתם מסדרים במזוודה הזאת את כל מה שחשוב לכם בסדר מופתי ובאופן שיבטא את החשיבות והתפקיד של כל פריט בחייכם. דמיינו שבדרך לשדה התעופה המזוודה עוברת בשיקוף.
אז ווס אנדרסון.
(מי שרוצה לדלג על הניתוח מוזמן לגלול לתחתית הפוסט ולצפות בארט יפהפה ומחוות נוספות)
image

"מר שועל המהולל" (2009) הוא סרט נהדר. סרט שאיכשהו לא קיבל את מירב תשומת הלב המגיעה לו אולי כי הוא לא לגמרי לכל המשפחה, יש בו את האיפוק של סרטי ווס אנדרסון, הוא בוגר, חכם והוא בסטופמושן. הייחודיות של במאי סרטי לייב שפתאום מרגיש עניין לעשות סרט אנימציה מביאה משהו מאוד שונה לעולם של סרטי האנימציה המוכרים. בכלל, תופעה כזו בסרטים אמריקניים היא די נדירה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בסרט אנימציה אמריקני שאינו פיצ'ר שמתיימר לפוצץ קופות? קשה לי להזכר באחד כזה. כן. יש את הסרטים של LAIKA אבל הם כבר מצאו להם את הנישה שלהם לטוב ולרע.

אז כל ההקדמה הזו היא בעצם התנצלות על כך שאני מתייחס לראשונה לסרט המופלא הזה דרך פריזמה צרה של מוטיב חוזר בסרטי ווס אנדרסון והיא החתך הרוחבי.
(המשך בפנים...)
ווס אנדרסון הוא במאי שמשתמש בעיצוב ככלי בימואי מרכזי. אי אפשר להפריד בין הסרטים שלו לבין האסתטיקה שלהם. זה לא רק זויות הצילום אלא הצבעוניות, האיבזור וההלבשה המדוקדקים והלוקיישנים. הפעם רציתי לעסוק בלוקיישנים.
אחד הדברים המשותפים לרבים מהלוקיישנים בסרטיו זה שיש בהם לוקיישן ייצוגי מרכזי אחד. זירת ההתרחשות היא סימבולית ומהווה תמה של הסרט.
לרוב מדובר בחללים שנחתכים לרוחבם כדי לפרוש בפנינו את הדרך האמיתית בה צריך להתבונן בהם: חתך רוחב. (לפי האימג'ים שאספתי עדיין לא ברור לי אם הוא אכן מציג את החתך בכל סרטיו או רק רומז על כך בקטעי צילום ואיוריו של אחיו).
במשפחת טננבאום אנחנו רואים את הבית לא כאוסף חללים סגורים אלא כחלל אחד המחולק לאיזורי מחיה, כמו קן נמלים עם מחיצה שקופה. ב"עמוק במים" (הנהדר!!!!) מדובר בצוללת. ברכבת לדרג'ילינג מדובר ברכבת שחלונותיה הופכים את הקיר הרביעי לשקוף. ומה עם "מר שועל המהולל"?

חיכיתי הרבה זמן לכתוב על הסרט ואיכשהו נראה שהרעיון המרכזי עליו רציתי לכתוב מתחבר לרעיון "חתך הרוחב" ואני אסביר (מכיל ספוילרים):



כבר בפוסטר הזה אנחנו יכולים לזהות את התמה: יש מה שמעל האדמה שנשלט על ידי בני אדם ומה שמתחת לאדמה שהוא לכאורה איזור המחיה הטבעי של השועלים.
הסרט נפתח בכך שמר שועל, כחלק מקבלתו את נשואיו והיותו אב עתידי, מוותר על פן מרכזי ב"חיותו": אכילת תרנגולות. השלב הבא של ההתברגנות הוא המעבר למגורים מעל האדמה בתוך עץ. המגורים בבית עליון אינם רק קריאת תיגר על בני האדם האיומים שגרים בשכנות אלא גם גורם להתעוררות חייתית של מר שועל: התשוקה לחזור ולצוד תרנגולות משתלטת עליו.

האישה פה היא גורם מסרס, היא מעמתת אותו עם ההבטחה שלו ועם העובדה כי חוסר השליטה העצמי שלו יכול להוביל למוות של כל היקרים לו.

בהמשך משפחת שועל וכן שאר הידידים שלהם נאלצים לרדת למחתרת, תרתי משמע. במהלך הבריחה לתהומות הם גם עוברים תהליך של התמודדות עם הקיום שלהם כחיות. כפי שמר שועל שואל בסרט: "למה אני שועל? למה לא סוס, חיפושית או נשר? ... אני מתכוון ברמה הקיומית." והרמה הקיומית מאלצת את מר שועל לחפור מנהרות כדרכו של שועל. אפילו שהוא מזמן שכח מה זה אומר "להיות שועל".

כאן גם מתבהר לו למה ווס בחר בסרט אנימציה:
1. באנימציה מקובל שחיות הן לבושות ומדברות ולכן התהליך שבו מר שועל מברר לעצמו למה הוא מתנהג כבן אנוש הוא תהליך שגם אנו עוברים איתו, כצופים בסרט אנימציה.
2. חתך הרוחב: בסרטי סטופמושן החללים בנויים ללא קיר רביעי בדרך כלל. מצב הצבירה הבסיסי של הלוקיישן הוא פתוח, פרוש. מצג שהוא טבעי לתפיסת העולם הקולנועית-סימבולית של ווס אנדרסון. אצלו הדמויות הן תמיד נראות כמו בובות בבית בובות ענקי.
סטופמושן: קולנוע ללא קיר רביעי. סט מהסרט
אם כך, הירידה למעמקים היא גם המהלך ההתפתחותי של מר שועל. והשיא הוא כאשר המחתרת הופכת למחתרת אמיתית בדמותה של חבורת לוחמים חתרניים במשימה. ומהי המשימה? להשיב את הזנב. הזנב, אותו דבר אחרון שמבדיל באופן מובהק בין האדם לחיה. באותו שלב מחתרתי מר שועל מכנה את החיות השונות לא בשמותיהם המקובלים אלא בשמותיהם הלטיניים. השמות האלה, דווקא בגלל היותם מדעיים, מייצגים עבורו את הגרסה השורשית של היותם חיות. דבר שאינו עבר סובלימציה אלא נשאר בפראיותו ולא דוכא על ידי החברה.

ושיא הסרט הוא בהפרדה: מר שועל פוגש בפחד הקמאי שלו: הזאב. הזאב, לא רק שאינו לבוש ואינו מדבר הוא אפילו לא מודע לשמו המדעי. זה לא מעסיק אותו כלל. הוא רק עסוק בשאלה אם החורף יהיה קר במיוחד השנה. המפגש המרטיט הזה עומד בסתירה לכך שמר שועל וחבריו מצאו מפלט לבסוף דווקא בתעלות של הסופרמרקט המלאכותי והאנושי עד זרא. עד כאן מר שועל.   סרטיו של ווס אנדרסון:  הנה כמה חתכי רוחב אחרים:
רישום חלל של ווס:   איורי חתך בביצועו של המאייר הנהדר מקס דלטון http://www.maximdalton.com/il_posters.html: http://maximdalton.blogspot.co.il/ הדמויות של ווס אנדרסון: http://flickrhivemind.net/Tags/illustration,wesanderson/Interesting עוד רישום של ווס: Tumblr_ksuxvxs3ck1qz6f4bo1_500_large
אנימטיק:  כש"מר שועל המהולל" זכה בפרס המבקרים על הישג מיוחד, ווס אנדרסון החליט לבצע את נאום הזכייה בגרסה האנימטיבית שלו:
אחת הסצנות הנהדרות: ביל מאריי, בתפקיד העו"ד גירית של מר שועל, שמדובב על ידי ג'ורג' קלוני:  מייקינג אוף:
ארט: Fantastic Mr. Fox Art by Chris Appelhans
האיורים של אחיו: צ'בי צ'ייס אנדרסון:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/