דלג לתוכן הראשי

על 'מר שועל המהולל', חתך הרוחב של ווס אנדרסון ועוד

על מר שועל המהולל: ניתוח, מאחורי הקלעים וארט.

דמיינו שאתם יוצאים למסע בכיוון אחד עם מזוודה אחת. דמיינו שאתם מסדרים במזוודה הזאת את כל מה שחשוב לכם בסדר מופתי ובאופן שיבטא את החשיבות והתפקיד של כל פריט בחייכם. דמיינו שבדרך לשדה התעופה המזוודה עוברת בשיקוף.
אז ווס אנדרסון.
(מי שרוצה לדלג על הניתוח מוזמן לגלול לתחתית הפוסט ולצפות בארט יפהפה ומחוות נוספות)
image

"מר שועל המהולל" (2009) הוא סרט נהדר. סרט שאיכשהו לא קיבל את מירב תשומת הלב המגיעה לו אולי כי הוא לא לגמרי לכל המשפחה, יש בו את האיפוק של סרטי ווס אנדרסון, הוא בוגר, חכם והוא בסטופמושן. הייחודיות של במאי סרטי לייב שפתאום מרגיש עניין לעשות סרט אנימציה מביאה משהו מאוד שונה לעולם של סרטי האנימציה המוכרים. בכלל, תופעה כזו בסרטים אמריקניים היא די נדירה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בסרט אנימציה אמריקני שאינו פיצ'ר שמתיימר לפוצץ קופות? קשה לי להזכר באחד כזה. כן. יש את הסרטים של LAIKA אבל הם כבר מצאו להם את הנישה שלהם לטוב ולרע.

אז כל ההקדמה הזו היא בעצם התנצלות על כך שאני מתייחס לראשונה לסרט המופלא הזה דרך פריזמה צרה של מוטיב חוזר בסרטי ווס אנדרסון והיא החתך הרוחבי.
(המשך בפנים...)
ווס אנדרסון הוא במאי שמשתמש בעיצוב ככלי בימואי מרכזי. אי אפשר להפריד בין הסרטים שלו לבין האסתטיקה שלהם. זה לא רק זויות הצילום אלא הצבעוניות, האיבזור וההלבשה המדוקדקים והלוקיישנים. הפעם רציתי לעסוק בלוקיישנים.
אחד הדברים המשותפים לרבים מהלוקיישנים בסרטיו זה שיש בהם לוקיישן ייצוגי מרכזי אחד. זירת ההתרחשות היא סימבולית ומהווה תמה של הסרט.
לרוב מדובר בחללים שנחתכים לרוחבם כדי לפרוש בפנינו את הדרך האמיתית בה צריך להתבונן בהם: חתך רוחב. (לפי האימג'ים שאספתי עדיין לא ברור לי אם הוא אכן מציג את החתך בכל סרטיו או רק רומז על כך בקטעי צילום ואיוריו של אחיו).
במשפחת טננבאום אנחנו רואים את הבית לא כאוסף חללים סגורים אלא כחלל אחד המחולק לאיזורי מחיה, כמו קן נמלים עם מחיצה שקופה. ב"עמוק במים" (הנהדר!!!!) מדובר בצוללת. ברכבת לדרג'ילינג מדובר ברכבת שחלונותיה הופכים את הקיר הרביעי לשקוף. ומה עם "מר שועל המהולל"?

חיכיתי הרבה זמן לכתוב על הסרט ואיכשהו נראה שהרעיון המרכזי עליו רציתי לכתוב מתחבר לרעיון "חתך הרוחב" ואני אסביר (מכיל ספוילרים):



כבר בפוסטר הזה אנחנו יכולים לזהות את התמה: יש מה שמעל האדמה שנשלט על ידי בני אדם ומה שמתחת לאדמה שהוא לכאורה איזור המחיה הטבעי של השועלים.
הסרט נפתח בכך שמר שועל, כחלק מקבלתו את נשואיו והיותו אב עתידי, מוותר על פן מרכזי ב"חיותו": אכילת תרנגולות. השלב הבא של ההתברגנות הוא המעבר למגורים מעל האדמה בתוך עץ. המגורים בבית עליון אינם רק קריאת תיגר על בני האדם האיומים שגרים בשכנות אלא גם גורם להתעוררות חייתית של מר שועל: התשוקה לחזור ולצוד תרנגולות משתלטת עליו.

האישה פה היא גורם מסרס, היא מעמתת אותו עם ההבטחה שלו ועם העובדה כי חוסר השליטה העצמי שלו יכול להוביל למוות של כל היקרים לו.

בהמשך משפחת שועל וכן שאר הידידים שלהם נאלצים לרדת למחתרת, תרתי משמע. במהלך הבריחה לתהומות הם גם עוברים תהליך של התמודדות עם הקיום שלהם כחיות. כפי שמר שועל שואל בסרט: "למה אני שועל? למה לא סוס, חיפושית או נשר? ... אני מתכוון ברמה הקיומית." והרמה הקיומית מאלצת את מר שועל לחפור מנהרות כדרכו של שועל. אפילו שהוא מזמן שכח מה זה אומר "להיות שועל".

כאן גם מתבהר לו למה ווס בחר בסרט אנימציה:
1. באנימציה מקובל שחיות הן לבושות ומדברות ולכן התהליך שבו מר שועל מברר לעצמו למה הוא מתנהג כבן אנוש הוא תהליך שגם אנו עוברים איתו, כצופים בסרט אנימציה.
2. חתך הרוחב: בסרטי סטופמושן החללים בנויים ללא קיר רביעי בדרך כלל. מצב הצבירה הבסיסי של הלוקיישן הוא פתוח, פרוש. מצג שהוא טבעי לתפיסת העולם הקולנועית-סימבולית של ווס אנדרסון. אצלו הדמויות הן תמיד נראות כמו בובות בבית בובות ענקי.
סטופמושן: קולנוע ללא קיר רביעי. סט מהסרט
אם כך, הירידה למעמקים היא גם המהלך ההתפתחותי של מר שועל. והשיא הוא כאשר המחתרת הופכת למחתרת אמיתית בדמותה של חבורת לוחמים חתרניים במשימה. ומהי המשימה? להשיב את הזנב. הזנב, אותו דבר אחרון שמבדיל באופן מובהק בין האדם לחיה. באותו שלב מחתרתי מר שועל מכנה את החיות השונות לא בשמותיהם המקובלים אלא בשמותיהם הלטיניים. השמות האלה, דווקא בגלל היותם מדעיים, מייצגים עבורו את הגרסה השורשית של היותם חיות. דבר שאינו עבר סובלימציה אלא נשאר בפראיותו ולא דוכא על ידי החברה.


 ושיא הסרט הוא בהפרדה: מר שועל פוגש בפחד הקמאי שלו: הזאב. הזאב, לא רק שאינו לבוש ואינו מדבר הוא אפילו לא מודע לשמו המדעי. זה לא מעסיק אותו כלל. הוא רק עסוק בשאלה אם החורף יהיה קר במיוחד השנה. המפגש המרטיט הזה עומד בסתירה לכך שמר שועל וחבריו מצאו מפלט לבסוף דווקא בתעלות של הסופרמרקט המלאכותי והאנושי עד זרא. עד כאן מר שועל.   סרטיו של ווס אנדרסון:

הנה כמה חתכי רוחב אחרים:

 רישום חלל של ווס:   איורי חתך בביצועו של המאייר הנהדר מקס דלטון http://www.maximdalton.com/il_posters.html: http://maximdalton.blogspot.co.il/


הדמויות של ווס אנדרסון:
  http://flickrhivemind.net/Tags/illustration,wesanderson/Interesting עוד רישום של ווס: Tumblr_ksuxvxs3ck1qz6f4bo1_500_large
אנימטיק:
 

כש"מר שועל המהולל" זכה בפרס המבקרים על הישג מיוחד, ווס אנדרסון החליט לבצע את נאום הזכייה בגרסה האנימטיבית שלו:
אחת הסצנות הנהדרות: ביל מאריי, בתפקיד העו"ד גירית של מר שועל, שמדובב על ידי ג'ורג' קלוני:  מייקינג אוף:
ארט: Fantastic Mr. Fox Art by Chris Appelhans

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.