דלג לתוכן הראשי

אנימיקס 2013 - מה שנראה לי מעניין


קשה להמליץ על דברים שלא ראיתי ולכן אני אתייחס לתחושה האישית שלי לגבי מה שנראה לי שווה צפיה במיוחד.
אני מתייחס רק לאירועים שנוגעים לאנימציה. ישנם אירועים רבים שעוסקים בקומיקס וקריקטורה ואני בטוח שיש בלוגים של אנרכיסטים שעוסקים בהם.

"פסטיבל אנימיקס" לא התבלט בעבר כאירוע "מקצועי". אפשר אפילו לומר שפעמים רבות הוא נראה מעט ילדותי או המוני. ההקרנות שהכי הפריעו לי בעבר היו אלו שערוכות ממקבץ לא איכותי במיוחד של סרטים קצרים וישנים עם קטעים מסרטים ארוכים סביב נושא משותף. אני חושב ש"סרטי פילים" אינם סיבה מספקת לשלם 35 שקלים וגם לא סרטים על "אהבה" או "כדורגל".
אבל נראה שהשנה הופקו כמה לקחים. אני רואה הרבה פחות הקרנות סביב נושאים וגם אלו שכן מכילות סרטים מהשנתיים-שלוש האחרונות, כמו הקרנת סרטים בנושא "מוסיקה" ו"סיפורים מוזרים".
דרך אגב, "סיפורים מוזרים" יציג כמה פרויקטים מעניינים ואת אחד הסרטים המשובחים שיצא לי לראות בשנים האחרונות: הו ווילי! שזה הטריילר שלו המציג סיפור פנטסטי-ראליסטי של פליט קהילת נודיסטים:


וזה טריילר ל"התו האבוד" שיופיע במסגרת המוסיקה:


נראה לי שהחיבור בין אנימציה לקומיקס וקריקטורה הפחית מההילה שהייתה יכולה להיות לפסטיבל אנימציה ישראלי. אני חושב ששלושת התחומים פונים לקהלים שונים ועוסקים באמנויות שונות אבל אולי אני טועה.

יום עיון לאנימטורים ואסיף

אז השנה כדי ליצור אירוע שמכוון לאנימטורים מקצועיים ישנו יום עיון מיוחד לאנימטורים.
במהלך היום יתקיימו שלוש הקרנות אסיף ואירוע האסיף השנתי בו יוכרזו הזוכים בתחרויות השונות (סטודנטים, פרס גרוס, בית אביחי וקרן רבינוביץ). ייתקיימו הרצאות\מפגשים על אנימציה, יהיו הקרנות של סרטים טובים וצפוי מינגלינג מבורך.
המפגשים כוללים את יוני גודמן על "כנס העתידנים" ואת מורטן טורנינג, מנהל בית הספר "ANIMATION WORKSHOP" בדנמרק על הווה ועתיד לימודי האנימציה. בשבת יהיה מפגש גם עם אלאן אסקל שאיני מכיר.
וגם אני ארצה שם! ביום ראשון שלפני ב-10 בערב תתקיים ההרצאה שלי על אנימציה ואינטרנט. מוזמנים לבוא בהמוניכם!

מקבצי סרטים

כפי שאמרתי, התוכניות לפי נושא הן הפחות אהובות עליי ובינהן אפשר למנות את אלו שעוסקות בפנטזיה או יחסי גברים-נשים ועוד.
המקבצים המעניינים יותר הם עלו שעושים סקירה עכשווית או עניינית. כמו סקירת התפתחויות בעשור האחרון, סקירת תוצרי בצלאל בהנחיית רוני אורן, מועמדי וזוכי אוסקר ובעיקר ארבעת המקבצים המרכזיים של סרטים מהשנים האחרונות: מקבץ 1, מקבץ 2, מקבץ 3, מקבץ 4. רוני אורן גם יעביר שלל סדנאות ויזכה בפרס יקיר הפסטיבל. כמו כן יהיה מקבץ כולל פאנל בנושא סרטי שואה שנראה מעניין מאוד. ויהיו לא מעט תוכניות סביב אנימציה ישראלית.

סרטים ארוכים

קודם כל הסרט הדוקומנטרי "התמדת הראיה" על ריצ'רד ויליאמס וסרטו האבוד "הגנב והסנדלר". נראה לי מרתק.
"ארנסט וסלסטין" מצרפת נראה נהדר ויש גם פנסיל טסטס :

על "סיפורו של שקרן" שמעתי דברים טובים למרות שמהטריילר הוא היה נראה לי זוועה. מדובר בביוגרפיה גסה ופרועה של חבר המונטי פייתון גרהם צ'פמן ז"ל.
ו"צבע העור דבש" שמספר סיפור אוטוביוגרפי על אמן קומיקס בלגי מאומץ שמנסה לחקור את שורשיו.

יהיו שם גם "הלקחנים" של ג'יבלי ו"יומנה של אנה פרנק".
ולסיום: דון הרצפלד בסרט ארוך: איזה יום נפלא.


בטוח פספסתי דברים. אם יש משהו מעניין תגידו. מקווה לפגוש אתכם שם. אני בטח לא אזהה אתכם כי אתם לא כותבים תגובות אבל תגידו שלום לפחות. ביי! אני בחופש!



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …