דלג לתוכן הראשי

In search of, עדי פרץ, מינשר 2013


.
עדי פרץ, סרט גמר, מנשר 2013

כשראיתי את הסרט לראשונה כמעט בכיתי. מהפריים הראשון הרגשתי שמדובר במשהו שונה. יש בו משהו מאוד "קלאסי", גם בנושאים, בקצב, בשפה האסתטית והסימבוליזם ועם זאת מאוד אישי. כאילו היוצר הניח בצד את כל מה שטרנדי ומגניב וניגש לעשות סרט כמו שעושים.. נו ... איך קוראים לזה? יצירת אמנות.
אני לא יודע אם כל אחד יכול להתחבר אליו באותה מידה שאני. אני מאוד מקווה שכן. הסרט זרק אותי לתקופה שבה התאהבתי באנימציה. לסרטים המאוד אישיים של אנשים שידעו לרשום נהדר ובראו עולמות שרצית להשאב לתוכם (לאחרונה סטודנט אמנות אמר לי שבבצלאל מי שרוצה ללמוד רישום הולך לאנימציה, שם הרשמים הכי טובים). אפשר לראות פה השפעות של גייגר, מוביאוס ושל "הכוכב הפראי" מה שעוד מעיד על מקורות לא מיינסטרימים.

החזיר אותי להתחלה

"טוב אז בגדול לא היה לי סיפור לסרט גמר בתחילת שנה ד' ,אבל היו לי הרבה דמויות שרציתי לשלב איכשהו בפרויקט. לאט לאט נוצרו כמה סצנות אחת בבית של הגיבור ועוד שלוש סצנות שבהן הגיבור פוגש דמויות אחרות ולא היה שום חוט מקשר ביניהם. לקראת סוף השנה הרביעית הצלחתי ליצור סיפור שלם עם היגיון שמתאים לעולם שיצרתי. אני חייב לציין שתוך כדי העבודה על הסרט הושפעתי רבות מהמוזיקה של TOOL שהם בעצמם יוצרים קליפים של אנימציה לשירים שלהם מלבד זאת נחשפתי לאומנים כמו mobius ו-h.r. giger (ששמעתי אליו בעבר ). ראיתי גם את הסרט הראשון של הנוסע השמיני שמאוד השפיעה עליי אחר כך. הקליפים של tool גרמו לי לחשוב הרבה וזה משהו שרציתי ליצור גם כן, לתת לצופה אפשרות לבנות את הסיפור איך שהוא מפרש אותו. אני לא רוצה לעשות סרט שאתה יודע בדיוק מה קורה בו כמו הרבה סרטים של אנימציה היום שעובדים לפי נוסחה."
בלוג: http://adicomicsart.blogspot.co.il/
וימאו: https://vimeo.com/user20051960/videos
דף בפייסבוק: https://www.facebook.com/100apca?ref=notif&notif_t=fbpage_fan_invite

הכוכב הפראי, צרפת 1973:


מוביאוס

גייגר, מעצב הנוסע השמיני
ארט של עדי פרץ:












שבע. עבודה מוקדמת ממינשר:

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)