דלג לתוכן הראשי

In search of, עדי פרץ, מינשר 2013


.
עדי פרץ, סרט גמר, מנשר 2013

כשראיתי את הסרט לראשונה כמעט בכיתי. מהפריים הראשון הרגשתי שמדובר במשהו שונה. יש בו משהו מאוד "קלאסי", גם בנושאים, בקצב, בשפה האסתטית והסימבוליזם ועם זאת מאוד אישי. כאילו היוצר הניח בצד את כל מה שטרנדי ומגניב וניגש לעשות סרט כמו שעושים.. נו ... איך קוראים לזה? יצירת אמנות.
אני לא יודע אם כל אחד יכול להתחבר אליו באותה מידה שאני. אני מאוד מקווה שכן. הסרט זרק אותי לתקופה שבה התאהבתי באנימציה. לסרטים המאוד אישיים של אנשים שידעו לרשום נהדר ובראו עולמות שרצית להשאב לתוכם (לאחרונה סטודנט אמנות אמר לי שבבצלאל מי שרוצה ללמוד רישום הולך לאנימציה, שם הרשמים הכי טובים). אפשר לראות פה השפעות של גייגר, מוביאוס ושל "הכוכב הפראי" מה שעוד מעיד על מקורות לא מיינסטרימים.

החזיר אותי להתחלה

"טוב אז בגדול לא היה לי סיפור לסרט גמר בתחילת שנה ד' ,אבל היו לי הרבה דמויות שרציתי לשלב איכשהו בפרויקט. לאט לאט נוצרו כמה סצנות אחת בבית של הגיבור ועוד שלוש סצנות שבהן הגיבור פוגש דמויות אחרות ולא היה שום חוט מקשר ביניהם. לקראת סוף השנה הרביעית הצלחתי ליצור סיפור שלם עם היגיון שמתאים לעולם שיצרתי. אני חייב לציין שתוך כדי העבודה על הסרט הושפעתי רבות מהמוזיקה של TOOL שהם בעצמם יוצרים קליפים של אנימציה לשירים שלהם מלבד זאת נחשפתי לאומנים כמו mobius ו-h.r. giger (ששמעתי אליו בעבר ). ראיתי גם את הסרט הראשון של הנוסע השמיני שמאוד השפיעה עליי אחר כך. הקליפים של tool גרמו לי לחשוב הרבה וזה משהו שרציתי ליצור גם כן, לתת לצופה אפשרות לבנות את הסיפור איך שהוא מפרש אותו. אני לא רוצה לעשות סרט שאתה יודע בדיוק מה קורה בו כמו הרבה סרטים של אנימציה היום שעובדים לפי נוסחה."
בלוג: http://adicomicsart.blogspot.co.il/
וימאו: https://vimeo.com/user20051960/videos
דף בפייסבוק: https://www.facebook.com/100apca?ref=notif&notif_t=fbpage_fan_invite

הכוכב הפראי, צרפת 1973:


מוביאוס

גייגר, מעצב הנוסע השמיני
ארט של עדי פרץ:












שבע. עבודה מוקדמת ממינשר:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















פטריק סמית

פטריק סמית, אנימטור ניו יורקי.
למעשה הוא די מנייריסט אבל למרות זאת, יש בו משהו.


שתה:



לחיצת יד:




אתר: http://www.patsmith.com/
הבלוג שלו ושל ביל פלימפטון:  http://www.scribblejunkies.blogspot.co.il/